שו"ת מבי"ט/א/א

שו"ת מבי"ט א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה ראובן נתחייב להוליך את חמותו ובתה למקום דירתו להוצאתו ולזון ולפרנס את חמותו ואת בתה הנז' אחות אשתו עם אשתו בבית א' כל ימי חייו בחיי אשתו ונטל קנין ושבועה על דעת רבים ונחש בעה"ז ובעולם הבא לזון ולפרנס אתהן כאמור ואם יעבור ולא יקיים מהנז' נתחייב בקנין כו' כנזכר לתת לה ששת אלפים לבנים מעוטמ' והעלם עליו כמלוה גמורה בשטר באחריות גמורה על כל נכסיו דלא כאסמכת' ודלא וכו' והתחיל ראובן להמשיך תנאו והביא את חמותו ובתה עם אשתו רוב הדרך ואח"כ ניחם על מה שעשה וריצה את חמותו ובתה שתמחול לו מזונותיה ופרנסתה והששת אלפים עוטמ' וכך עשתה לו שטר מחילה מקוים היא ובתה שהיו מוחלות לו מחילה גמורה ברצון נפשן בביטול מודעא כו' כל מה שנתחייב להן והניחן והגיע הוא עם אשתו למקום חפצו אח"כ בא שמעון חמיו לערער על מחילת אשתו באמרו שמחלו באונס ובידו מודעא ושטר חיוב במזון ופרנסת אשתו ובתו והששת אלפים עוטמ' הנז' ושטר ההרשאה מאשתו לתבוע מראובן חתנו הששת אלפים עוט' כיון שלא קיים תנאי שהניחם על אם הדרך ובאונס עשו המחילה ועוד טוען שמעון כי גם שהמודעא לא תועיל אלא ברצון נפשה מוחלה היא אפ"ה אין ממש באותה המחילה כי במה שנתחייב ראובן חתנו לפרנסה לא נפטר שמעון חמיו מזונות אשתו אלא שהוא חייב במזונותיה ומה שנותן ראובן חתנו בעד מזונותיה הן נכסי מלוג והששת אלפים עוטמאני' ג"כ הן נכסי מלוג ואין כח ביד אשתו למחול נכסי מלוג שהן משועבדים לו לפירות וראובן משיב כי עדיין לא הגיעו לידה לשיקראו נכסי מלוג ולא זכה בהן הבעל ועוד שעבר' השמיט' על החוב זה הודיעני אם הן נכסי מלוג דאין כח ביד האשה למחול או לאו:

תשובה אע"ג דמי שחייב עצמו בדבר קצוב כגון לזון ולפרנס לדעת הרמב"ם זלה"ה אעפ"י שקנו מידו לא משתעבד הכא דנשבע על דעת רבים שאני דהוא מחוייב להשלים שבועתו כמו שהשיב הרא"ש ז"ל על מי שנתחייב בדבר שלא בא לעולם כי אע"ג דקנין לא מהני מצד השבועה צריך לקיים ומייתי לה באבן העזר סימן קי"ד כ"ש הכא דנשבע על דעת רבים מפורשים דאין לה התרה ולדעת הרא"ש ז"ל בקנין לחודיה משתעביד כמו שהשיב על מי שנתחייב לזון לראובן כל ימי חייו דמשתעבד וכן סובר הראב"ד זלה"ה ולענין מחילה נראה דאין מבטל אותה המודעא דהרי פסלו בה כל עדי מודעא ולפי דעת רשב"א ז"ל התיקון היותר טוב לבעל המודעא הוי פיסול עדיה ואע"ג דעדי המודעא הן הן עדי מחילה והרי היא כאלו אמרו מודעא היו דברינו נאמנים למר בר רב אשי דהלכת' כוותיה ואליבא דהר"ן ז"ל אפילו בשכתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנים בנדון דידן איכא תרי סהדי אחריני חתימין אמחילה בר מהני תרי סהדי דחתימי אמודעא ואע"ג דפסלה היא עדי המודעא והרי הם חתומי' במחילה והוו עדים כשרים ופסולים בשטרא אפי' הכי לאו פסולים ממש הוו דלא פסלה אותם אלא לעדות המודעא לא לעדות אחר ומדברי הרשב"א שהביא הר"ן ז"ל פ' האשה משמע שצריך שיעידו העדים בפי' שאמר' היא דאין אשה בקיאה בנוסח שטרות ואפ"ה נר' כלל העולה דמצד המודעא איפשר דלא נתבטלה המחילה וא"כ מחילת הבת במזונותיה הוי מחילה דאין יד ורשות אביה עליה דהרי היא גדולה ואף בפעוטו' אמרו דמתנתן מתנה וה"ה מחילתן ובמחילת הששה אלפים עוטמ' לאו כל כמיניה דלא נתחייב לתתם לה כמבואר בשטר אבל מחילות חמות ראובן אשת שמעון לא הויא מחילה משום דהוו נכסי מלוג ולאו כל כמיניה להפקיע מתחת יד בעלה בחייו נכסי' דכל נכסי האשה שבאו לידה אחר נישואין הוו נכסי מלוג בין בתורת ירושה בין במתנה והני מזונות הוו במתנה וזכה בהן לפירות דבכל נכסיה אוכל פירות לבד מטובת הנאה דמכיר' כתובתה או ממה שנתן לה הוא במתנה וכדכתב בטור אבן עזר בנכסי מלוג וז"ל באו לידה אחר שנשאה בין שבאו לידה בתורת ירושה בין בתורת מתנה או שחבלו בה וכו' נקראין נכסי מלוג כאותן שהכניסה לו ולא קבלם באחריות חוץ מאשה שמכרה כתובתה ונדונייתה בטובת הנאה וכו' או נתן מתנה לאשתו דאינו אוכל פירות וכו' דמשמע דבהני תרי או תלתא מילי לחוד הוא דאין לו פירות הא בכל שאר נכסים יש לו פירות ואינה יכולה למחול ואפילו לא הגיע עדיין לידה הנכסים כדכתב הרא"ש ז"ל בתשובה דאין אשה יכולה דבכל בחבלתה אפילו בחלקה משום דאית ליה לבעל פירות ולאו כל כמיניה להפקיע זכותה כ"ש הכא דבכל יום היתה גובה מזונותיה שהיה זן אותה והיה משועבד לזונה באחריות גמורה עליו במעשה ב"ד והרי היא כגבוי דאינה יכולה למחול בכל נכסי מלוג דאע"ג דבפוסק לזון בת אשתו תנן דאם מת ניזונת ממשועבדים שהיא כבעלת חוב פי' ולא ב"ח ממש דאם מתה אינו משלם ליורשי' וכדאמר בירוש' מתה כבר מתה כלומר דאין משלם ליורשי' דנראה דלאו נכסי מלוג ממש הוי דמי מזונות האשה לא היא דאדרבא מכאן ראיה דלכל שאר הדברים הם נקראים נכסי מלוג ואינה יכול' למחול ואפילו הכי צריך הרשאה ממנה כיון דליכא פירות כדכתב בתשובה עצמה והרי יש לשמעון הרשאה מאשתו וחייב ראובן חתנו לפרוע לו מזונות זמן שעבר והעתיד עד שתוכל לבא להתפרנס בביתו אם תרצה והוצאת הדרך:

ממקום שהניחה עד פה ואם לא תרצה להתפרנס בביתו פה או לא תרצה לבא הנה חייב ג"כ לתת לה מזונותיה לפי ברכת הבית בכל מקום שתהי' אע"ג דכתב לה אזון ואפרנס אותה בביתי עם בתה מרים ואפילו הכי חייב לזונה לפי ברכת הבית אפילו שלא תרצה להיות בביתו כדכתב במתני' פרק הנושא אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא יכולין היורשי' לומר לה אם את אצלינו יש ליך מזונות אם אי את אצלינו אין ליך מזונות ומקש' בגמ' וליתבו לה לפי ברכת הבית ותירצו אין הכי נמי הא קמן דאע"ג דתנאי ב"ד הוא את תהא יתבי בביתי ומתזנא מנכסי אפילו הכי אם אינה רוצה נותנין לה לפי ברכת הבית הכי נמי הכא אע"ג דכתב לה אזון ואפרנס אותה בביתי אם לא תרצה להיות בביתו יזון אותה לפי ברכת הבית ובמרדכי פ' השואל הביא על מי שפסק לזון את חבירו אם הלך למקום אחר שצריך לתת לו שם כפי מה שהיה מוצא בביתו וכ"ש הכא דיש לה טענת קטטה דאין אדם דר עם נחש בכפיפ' והי' אפשר לומר שישלם מזונות שלמים כאלמנ' שטוענת מפני שהיא ילדה והם ילדי' דדנין אותה מזונות שלמי':

והיא בבית אביה כדתנן במתני' דהנושא אלא דלא מפקי' ממונא אלא בראי' ברורה והני מזונות דחייב נרא' דהוו בכלל כסות ומדור ושאר צרכיה בכלל מדכתב לה שנתחייב לזונה ולפרנסה דמזונות היינו אכילה ושתיה ופרנסה כסות ומדור כדפי' ריב"ם בס"פ מש"מ והר' שמעון בר צמח ז"ל כתב בפי' נוסח הכתובה אזון היינו חיוב מזונות שחייבתהו תורה ואפרנס שאר כל צרכי' והרשב"א ז"ל נמי כתב בתשובה דמי שנתחייב לזון במה שאינו תנאי ב"ד דאם כתב אזון לחוד מספק' לא מפקי' מלבושי' כיון דכתב ריב"ם דלאו בכלל מזונות נינהו אבל כתב אזון ואפרנס חייב במלבושים א"כ נתברר שחייב ראובן לזון את חמותו ולפרנסה כמו שנתחייב בשטר ואין מחילתה מחילה ומה שטוען ראובן טענת השמיטה לאו טענה היא שהרי מסר שמעון שטרותיו לב"ד קודם שהגיע השמיטה ותנן המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אינו משמט וטעמא כדתני' בספרי ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך ולא של אחיך בידך יצא מלו' על המשכון דשל אחיך בידך הוא והמוסר שטרותיו לב"ד תשמט כתיב והרי שמט ידיו וב"ד הוא דגבי ליה ומסירת שטרות מהני מדאוריית כדאמרי' משאכ בפרוזבול דלא הוי אלא מדרבנן ובשביעית בזמן הזה כדאמר פ' השולח ואם יטעון שום טוען דלא מסרם לב"ד בשביל חשש השמיטה אלא לענין דינו אין בטענתו ממש דהרי מסרם לשיגבו הם חובו מבעל דינו ושמט ידו וב"ד הוא דגובים ממנו וכדמשמע מתשובת הרא"ש ז"ל ומייתי לה בחשן משפט סי' ס"ז וששאלת אם התובע הלך והרא' שטר שיש לו על חברו והי' מתרעם ממנו קודם שביעית שלא היה יכול להשיג עמו דין ונתנו לו ב"ד הזמנה והלך והזמינו ולא הגיע לדין עד שבא שביעית ואם יהיה זה כמוסר שטרותיו לב"ד אין לנו אלא מה שאמרו חכמים ז"ל המוסר שטרותיו לב"ד דוקא משום דלא קרינא ביה לא יגוש שאין צריך ליגוש שב"ד נוגשין אותו אבל בנדון זה נוגש ונוגש היא עכ"ל הא קמן משום דלא הראה השטר אלא כדי שיזמנוהו לב"ד הוא דכתב דלא הוי כמוסר שטרותיו דהא לא מסרם אבל אם מסרם לשיכופו בעל דינו שישלם לו כי הכ' שעמדו כבר לדין הרי ב"ד הם הנוגשים אותו ולא קרינא ביה לא יגוש בנידון דידן ומהני מדאורייתא ואפי' לא היו בידי ב"ד בראש השנה כיון שקודם מסרם ביד' לא משמט ואע"ג דהם לא יגמרו הדין אלא אחרים כיון שהי' בידם לנגוש אם לא היו מסתלקים מן הדין הרי ב"ד נוגשין כיון שמסר להם שטרותיו כדכתיב ואפי' היה שום ספק בדבר שמט' כיון שהוא מחויב לפרוע מן התורה מצד שבועתו שנשבע שבועה חמורה שלא לכנס בספק שבועה דאורייתא חייב וכן כתב הר"י קולון זלה"ה סי' צ"ב נמצא דשטר בחזקתו עומ' וחייב לפרוע מזונות שעברו ועתידים ואפי' הכי לא עבר על השבועה במה שלא זן אות' עד עתה לשיתחייב מיד בששת אלפים עוטמ' דהוא חשב שהמחיל' היתה שרירא וקיימ' אבל השתא דידע דחייב אם לא יתן לה תוך ז' ימים כמו שנשתעבד בשטר חייב לשלם לו הששת אלפים עוטמני' אם לא יתן לה המזונות וכו' וד' יאיר עינינו בתורתו משה בר יוסף זלה"ה מטראני:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >