שערי ישר/ב/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גרסינן בגמ' חולין פ"ק מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקתי', אר"ש ב"נ אר"י אמר קרא ויצא הכהן מן הבית וכו' והסגיר את הבית ז' ימים ודילמא אדנפיק ואתא בצר לי' שיעורא אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקתי', והנה לכאורה קשה האיך ילפינן מכאן על כל חזקות הא לפי מה דמוכח בסוגית הש"ס ס"פ המדיר דחזקת הגוף עדיף מכל שאר החזקות ומבואר שם בגמ' להדיא דנגעים חשוב השתנות הגוף דרבא הוכיח דר' יהושע אזיל בתר חזקת הגוף מהא דמטהר בספק אם בהרת קדמה לשער לבן ופי' שם בתוס' בשם ר"ח דמיירי בנזקק לטומאה וקודם שנטהר נולד בו ספק של הנגע השני' ומייתי ראי' דאזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף נגד חזקת טומאה. יעו"ש. וכיון דחזקה זו עדיפא מכל החזקות האיך ילפינן מקרא זה דויצא אל הבית לכלל דין חזקה, ובס' ש"ש ש"א פט"ו הביא בשם הפנ"י דחזקת הגוף עדיף מרוב דאין הולכין בממון אחר הרוב וחזקת הגוף מהני אף להוציא ממון מחזקתו, ובש"ש שם העלה עפי"ז לענין ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא גם היכא דאיכא חזקה שאם יהי' חזקת הגוף דעדיף כרוב לא נאמר בזה הך הילכתא דספק טומאה ברה"י דהלא בתר רוב אזלינן גם בספק טומאה ברה"י ועי' לעיל ש"א פי"ט שהבאנו סוגית הש"ס כתובות פ"ק דרוב מהני בספק טומאה ברה"י. יעו"ש ולפ"ד ודאי קשה לכאורה איך ילפינן דמהני מה"ת בכל ספק לטומאה ולטהרה לאסור ולהתיר להעמיד על חזקה הראשונה חזקת היתר או חזקת איסור חזקת טהרה וחזקת טומאה דמהאי קרא לא ידעינן רק לחזקת הגוף דאלימא ומנא לן לשאר חזקות דגריעי מזו, ואף די"ל דרק בספק נגעי אדם איכא חזקת הגוף דהוי שנוי קצת בכל גוף האדם ובבתים הוי רק שנוי בדין ולא בגוף הבית והוא עפ"י שפרשו מפרשי התורה דסימני נגעים הם מוכיחין אם שלטה חולי הצרעת בכל הגוף וכשקדמה שער לבן לבהרת לא שלטה החולי בכל הגוף ומשו"ה בספק מוקמינן הגוף על חזקתו, אבל בבית דלא שייך חולי ליכא שנוי רק בדין, אבל הדבר רחוק לעשות מן המערכה לדרוש, והדבר פשוט דגם בספק נגעי בתים שייך חזקת הגוף דבאמת כח הריעותא של הנגע נובע מגוף הבית לו יהא שהוא עפ"י נס ולא בטבע כמש"כ הרמב"ן בפי' על התורה, אבל עכ"פ הוא התחדשות והשתנות בגוף הבית והדבר צריך ביאור ולפלא בעיני שלא העיר בס' ש"ש מזה, ואין לחלק ולומר דרק התחדשות נגע חשיב שנוי בגוף ולא הסרת נגע, וחזקה זו שאנו ילפינן מקרא דויצא הכהן דמיירי בספק הסרת נגע דזה רחוק מן הדעת דאם התחדשות נגע באמת הנגע הוי שנוי בגוף כ"כ הסרת הנגע דמ"ש:

עוד תמוהין בעיני מש"כ בש"ש דגם בסוטה בספק זנות באירוסין דאיכא חזקת הגוף לא עשתה תורה כודאי את הספק, יעו"ש שמתרץ בזה קושית המהרש"א בחי' לנדה ד' י"ט ודברי' תמוהים דהרי בארוסה שקנא ונסתרה נאסרת ודאי כמו נשואה דרק לענין השקאה נתמעט מקרא וכדמפורש להדיא בגמ' סוטה ר"פ ארוסה וכן הוא להלכה ברמב"ם ובשו"ע ולפ"ד הש"ש הוי לן לאוקמה אחזקתה חזקת הגוף:

ונראה לענ"ד לבאר ענין זה עפ"י מה דמוכח מכל סוגיות הש"ס דדין חזקות המכריעות יותר הוא כשהם מכריעים את מקור הספק ואז כל הדינים המתילדים מספק המקורי נגררים אחר הכרעת דין של חזקה זו דהרי חזקת המקו' מועלת גם לאדם הטמא אף שהוא בחזקת טמא וכן חזקת הסכין שלא נפגם מועלת להתיר את הבהמה אם לא היכא דאיכא תרתי לריעותא, והוא מהאי טעמא כיון דמקור הספק שנולד במקו' ובסכין הוכרע ע"י חזקתם ממילא נגרר דין של הדברים הבאים בתולדה מזה, ומשו"ה כשאנו דנים אם נעשו המומים בהאשה מקור הספק הוא התחדשות המומים ועקירת הקדושין ע"י המומים הוא דבר תולדי וכיון דמוקמינן אחזקה על עיקר הספק ממילא הקדושין קימים בדין וחזקת פנוי' אינה מכרעת בזה על המומים כלום דאין המומים באים ע"י עקירת הקדושין - רק אינו דומה ממש למקו' וסכין דהתם כשרות המקו' והסכין מכשירין את הטמא והבהמה, וכיון דנקטינן לדינא שהמקו' כשרה להכשיר, מחמת דין זה בעצמו נכשרים הטמאים שטבלו בה וכן בסכין, משא"כ במומים ותולדת הקדושין שאין הקדושין תלוין בדין המומים רק במציאות המומים משו"ה יש לדון אם חזקת הגוף של האשה על ספק המומים מכריע לגמרי או לא - וזהו הקוטב שעלי' סובב סוגית הש"ס בס"פ המדיר ויתבאר עוד בס"ד פרטי הענין בסוגיא הנ"ל: ועפ"ז נוכל להבין איך ילפינן שאר חזקות מספק הסרת נגעים דמוקמינן אחזקתו, דבעיקר החדוש שאמרה תורה דחזקה דמעיקרא מכרעת ומבטלת את הספק כל אנפי החזקות שקולים המה ודומים זל"ז באין יתרון ומעלה כלל לחזקת הגוף על שאר החזקות דגם בחזקת הגוף אין שום סברא להעמיד על חזקתו ושפיר ילפינן מקרא זה דויצא הכהן דכל חזקה מכרעת את הספק, אבל לאחר שגלתה לנו התורה דחזקה מכרעת איכא מעלה בחזקת הגוף שהיא מכרעת את עיקר הספק וחזקת הדינים מכריעים רק תולדות הספק: ועפ"ד נוכל להבין דיש מקום לומר דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב אפשר שתהני חזקת הגוף לענין הכתובה אף דרובא וחזקה רובא עדיף דלענין כח הרוב שאמרה תורה ליזול בתרי' הוא משום דיותר מצוי שהמקרה נעשית כן ואם הי' רוב שלא נולדו בה המומים קודם הקדושין יש מקום לומר דאף דמהני האי רובא לכל דינים שבתורה מ"מ לענין ממון יש בכח המיעוט בהצטרפות חזקת ממון לשנות הדין שמראה צד בירור של הרוב, משא"כ אם איכא חזקת הגוף שמכריע את הספק הראשון שלא ע"י בירור רק הוא דין תורה לענין הנהגה להתנהג כפי שהוחזק לנו מקודם לו יהא דלא אמרה תורה ענין זה לענין ממון בפרטות אבל אם הדבר של ממון בא בתולדה ע"י הכרעת עצם הספק יש מקום שתהני החזקה. לענין הכתובה שהוא דין שבא מתולדת דין הקדושין והקדושין מתולדת ספק המומים, וספק התחדשות המומים נתבטל ע"י הכרעת החזקה, וגם לענין רובא מצינו ג"כ אופנים שמועיל גם לממון היכא שבא דין הממון ממש בתולדה כרוב דיינים דמהני גם לענין ממון שהוא מה"ט יעוי' תוס' ריש פרק המניח. ואכמ"ל. ועפ"ז נראין לי מה שתירץ בס' ש"ש על קושית תוס' ריש נדה בהא דאמרינן שם דלענין חולין כו"ע סברי כשמאי דדיין שעתן משום חזקת הגוף של האשה דהא בספק טומאה ברה"י לא מהני חזקת טהרה, וע"ז כתב בש"ש די"ל דשאני חזקת הגוף משאר חזקות, ועפ"ד מסתברין דברי' ולא מטעמי', אלא די"ל דכיון דעצם הספק של ראית דם נדה הוא הספק בשנוי הגוף וספק זה אינו ספק טומאה דהטומאה באה בתולדה מחמת הראו', וכיון שעל הספק של הראי' איכא חזקה ממילא התולדה שהיא ספק הטומאה נגררת אחרי הכרעת הספק המקורי וזה דבר המסתבר, אכן יש מקום לומר דתירוץ זה כלול בתירוצם שכתבו התוס' דלא ילפינן מסוטה רק ספק טומאת מגע ולא טומאת ראי'. יעו"ש. דלפמש"כ בספק מגע הוי ספק רק על הטומאה דהנגיעה אינה משנה כלום את הגוף הנוגע, אבל ספק טומאה הבאה ע"י שנוי הגוף עצם הספק אינו ספק טומאה רק ספק שנוי בגוף והטומאה באה בתולדה ואם חזקת הגוף מכרעת את עיקר הספק הראשון לא הוי ספק טומאה רק ודאי טומאה. כנלענ"ד:

ובהא שהוכחנו לעיל לסתור דברי הש"ש דלענין סוטה היכא דקנא לה ונסתרה כשהיא ארוסה דנאסרת ומשמע דמיירי גם אם קדשה כשהיא בתולה דע"י הזנות נשתנית גופה מבתולה לבעולה דמוכח מזה דלא מהני בספק סוטה דקרא גם חזקת הגוף, הנה לפמש"כ ניחא דכיון דהא דאמרינן דמהני חזקת הגוף בספק טומאה הוא רק משום דהטומאה באה רק אחרי הולדת השנוי בגוף ובסוטה הנאסרת לבעלה אינו כן דביאתה אוסרתה ולא מחמת שנעשית בעולה דגם בביאה שלא כדרכה או למ"ד העראה זו היא נשיקה או בביאה בהטי' נאסרת לבעלה ועצם הביאה חשיב רק כמגע טומאה דלפי"ז שנוי הגוף בא בתולדה אחרי הביאה נמצא דספק טומאה קדים לספק שנוי הגוף ובכה"ג אין מעלה לחזקת הגוף על שאר החזקות, אבל בראית דם נדה הראי' בעצם היא שנוי הגוף והוא הספק הראשון אבל הבעילה בעצם אינו שנוי כלום כמש"כ בתוס' כתובות ד' מ"ה ע"א וספק זנות לענין איסור לבעלה הספק הוא על עיקר הביאה שספק זה קדים לספק של שנוי הגוף. ונכון הוא, אכן לעיל בש"א פט"ז וי"ז נתבאר אצלנו דבסוטה דקרא דלא מהני חזקה הוא ע"י קנוי וסתירה שחשבה תורה לרגלים לדבר הסותר כל חזקות דחזקה לא מהני רק בספק שקול ולא בטומאה ודאית מיושב הכל. אבל לפי שיטת הש"ש דספק זנות באשת איש הוא ספק טומאה קושית הרש"א קמה ונצבה דמסוטה מצינו למילף גם לחזקת הגוף. דארוסה לא נתמעטה רק מהשקאה ולא מאיסור, ואף דבגמ' סוטה ד' כ"ד מוקמינן דהאי קרא דתחת אישך דמיני' ממעטינן ארוסה מיירי כשבא עלי' ארוס בבית אבי' הוא משום דאל"ה נתמעט מקרא אחרינא מבלעדי אישך שקדמה שכיבת בעל לבועל ועכ"פ בשתי אופני ארוסות אלו מעטה תורה מהשקאה ובשתי אלו אינה שותה ונוטלת כתובה ולא מהני חזקת הגוף להתירה מטעם שכתבנו דהתם שנוי הגוף הוא בתולדה מחמת הביאה: ובזה נתישב לי דברי התוס' בחולין שם בד"ה ודילמא וז"ל ואין להקשות היכי מוכח מהכא דאוקי אחזקתי' דילמא הכא טמא מספק דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא, דבכל ענין טמא הכתוב אפילו הוי רה"ר שיש בו הרבה בני אדם ואפילו דבר שאין בו דעת לישאל עכ"ל וקשה לי מה דמוכח מדבריהם דבספק טומאה ברה"ר אם יצויר שהי' שם חזקת טומאה דאזלינן בתר חזקה דהלא לפ"מ דנקטו התוס' בחולין דהלכתא גמירא לטהר ברה"ר כמו לטמא ברה"י וכיון דקיי"ל דברה"י טמא אף היכא דאיכא חזקת טהרה כ"כ ראוי להיות ברה"ר טהור ודאי אף היכא דאיכא חזקת טמאה, והנה בתוס' ריש נדה כשהקשו האיך ילפינן מסוטה לטהר ברה"ר אפילו ליכא חזקה הא סוטה אית לה חזקת טהרה, ותרצו דע"י קנוי וסתירה איתרע חזקתה חזרו והקשו א"כ האיך ילפינן מסוטה דברה"י ספיקו טמא אפילו היכא דאיכא חזקה הא בסוטה איתרע חזקה ותרצו דילפינן מסוטה שעשאה הכתוב ודאי טמאה אע"ג דאית לה חזקה שאינה טמאה ודאי ולא איתרע אלא חזקת טהרה ודאית. עכ"ל. ודבריהם סתומים וחתומים ופרשנו לעיל ש"א ספי"ט דכונתם דאם נאמר דהלכה לא נאמרה לשנות דין מה שהי' לנו מוחזק מעיקרא כ"כ לא הי' ראוי בסוטה ברה"י לטמא ודאי דהרגלים לדבר גורם רק לשנות מודאי טהרה לספק טומאה אבל כשאנו מטמאים ודאי הוא היפוך לגמרי מדין המוחזק מעיקרא ומשו"ה ילפינן דהלכה נאמרה אף לעקור דין המוחזק מעיקרא, ולפי"ז יש מקום לומר דברה"ר אם יהי' חזקת טומאה ליכא ילפותא מסוטה דשם כשאנו מטהרים הוא כדין שהי' מוחזק לנו מעיקרא אבל לשנות ממה שהיינו מוחזקים מעיקרא ליכא ילפותא. אמנם בפשטות נראין הדברים דעיקר הטעם הוא דכיון דספק כודאי ליכא חלוק בין איתחזק או לא דכיון דחזקה אינה מכרעת לברר את המעשה רק להורות אופן ההנהגה המסופקת לנו איך להתנהג למעשה ובספק טומאה דחדשה תורה לעשותה למעשה כודאי אין מקום לחזקה ולפי"ז מהראוי דגם ברה"ר לא תהני חזקה דמעיקרא וכן ראיתי בתשו' לגדולי דורנו דנקטו כן, אכן לפמש"כ דחזקת הגוף שאני ועדיפא משום שהיא מכרעת את הספק המקורי וספק זה לא נקרא ספק טומאה ומשו"ה כשאנו נקטינן לדינא מטעם חזקה על התחדשות הראשונה שלא נתחדשה סבת המטמא ליכא ממילא ספק טומאה, ומשו"ה לענין רה"י שפיר הקשו שמא לא מהני חזקה כלום ונשאר הדבר בספק ומדין ספק טומאה ברה"י נעשה כודאי, ותרצו דסתמא מיירי הכתוב אף שהי' שם רבים, ובע"כ משום חזקת הגוף הוא ואז מועיל גם ברה"ר כנ"ל, ויהי' דבריהם מתאימים עם דבריהם בתוס' ריש נדה דבספק ראי' לא ילפינן מסוטה היינו דעצמות הראי' הוא מקרה התחדשות בהקדם של הטומאה כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף