בית מאיר/עירובין/עז/א
תוס' ד"ה הכא במאי עסקינן. נראה דוקא וכו'. אין נראה שיחלוק רב אלא מותר וכו'. לפ״ר א״י לפרש דבריהם דמה בכך דלא נראה להו שיסבור במקום שאין בו ד׳ על ד' שבין רה״י לכרמלית דחכמים עשו חיזוק לדבריהם. מ״מ איך יהא מותר לרב. הא מ״מ אסור מטעם דמצא מין את מינו וניער. וע״כ לומר דסברו דעד כאן לא משני רבא דף ט' דטעמא דרב משום דמצא מין את מינו אלא תוך הפתח דלא גבוה שלשה. ומפני שהוא בשוה לארץ להכרמלית שייך לומר מצא מין את מינו. ואף דרבא לא ס״ל החילוק דגבוה ג׳ כמו דסביר לי׳ לאביי. היינו לענין הגזירה דדלמא אתי לאחלופי. אבל לענין מצא מין את מינו שפיר ס״ל לחלק בהכי. וא״כ שפיר אזלי דברי תוס׳ דאף דהכא סובר רב דחכמים עשו חיזוק אפילו בכותל דגבוה שלשה ברשות דרבנן. אבל בין רה״י לכרמלית לא מצא את מינו לא שייך בגבוה ג׳. אך צ״ע בפוסקים.
בתוס' ד"ה כותל שבין ב׳ חצירות. וא״ת וכו׳ הא אין מטלטלין בעליונה אלא בד׳. ע"כ טעמייהו דאליבא דר״ח כיון דאין מצטרפין א״כ לא חשיבא הכותל גבוה י׳ וכיון דרחב ד׳ הוי כרמלית ואסור לטלטל על גבה אלא בד׳ אמות. וא״כ א״י מה משני דמ״מ נ״מ דחות ד׳ מיהא שרי לטלטל מן הכותל לעליונה. איך אפשר לטלטל מכרמלית לחצר העליון הא מכרמלית לחצר קמטלטל ולנענ״ד שצריך הגה״ה וצ״ל נ״מ דתוך ד׳ מיהא שרי לטלטל על הכותל ותו לא מידי. ור״ל כיון דנותנין אותה לעליונה שתשמישה בנחת תו לא הוי אלא רשות כרמלית דיחיד ושרי באמת לטלטל על גבה תוך ד' אמות לתרווייהו החצירות. משא״כ אלו לא היינו נותנים לזה שתשמישו בנחת והיה רשות ב׳ החצירות שולטות בו לא היה אפשר לזוז על גבי' אפילו כמלא נימא כטעמיה דרב באינו רחב ד׳ עיין ודו״ק.