שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ד ד

כלל ד

דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ. בנדפס במערכה זו אות מ"ד רשמתי ספרי דבי רב שכתבו חלוקי דינים בזה ואם יש לחלק בין כשקורא לחובת קריאה לכשקורא שלא בתורת חובה אלא דרך תפלה וכיוצא עיין שם ובקונטריס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות טו"ב הבאתי דברי הריטב"א בחי' ליומא דף ע' על מה שכ"ג היה קורא בחומש הפקודים על פה וכן על פסוקי ק"ש ופרשת התמיד ופסוקים אחרים שקורים בבהכ"ן ע"פ כפסוקי דזמרה וכו' שלכאורה קשה דברים שבכתב אסור לאמרם בע"פ וכתב ליישב שנראה מהירושלמי שלא אסרו לקרות ע"פ אלא דברים שבכתב שהם מחובת קריאה בצבור אבל פסוקים שאדם קורא לשינון בעלמא או דרך שבח והודאה ותפלה אינו בכלל זה ומיהו נראה שאם קורא בתורה שבכתב לחובת קריאתה ולימודה אפי' ביחיד אסור לקרות ע"פ ולכן לא היה רב יוסף קורא רק מתרגם וגם הסמ"ג ורבני האחרונים הביאו ירושלמי הנ"ל כמו שכתבתי שם ודבר זה נעלם מהרב המחבר ס' מי שלמה שסופר אחד בכנסת הגדולה החדש במאמר שלשה שריגים בצד 104 עמ"ש בברכות דף י"ז ע"א מרגלא בפומיה דאביי מענה רך משיב חמה שהגיה הג' רי"פ ישיב חמה כמ"ש במקרא כתב שבהגהות לש"ס שבס' מי שלמה כתב כי אדרבא צ"ל משיב חמה כי מאחר שהיה רגיל בזה אביי והיה אומרו בע"פ היה צריך לשנות ממה שכתוב משום שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ עי"ש ולפי דברי הריטב"א ודעמיה עפ"י דברי הירושלמי נראה ודאי דאין בכיוצא לזה משום דברים שבכתב א"א רשאי לאמרם בע"פ ואן למה שכתבתי שם שנראה שהרדב"ז בח"א סי' חל"ק (בדפוס ווארשא תרמ"ב היא בחלק ד' סי' אלף ר"ה) אינו סומך לגמרי ע"ד הירושלמי לפי שפשט המאמר דברים שבכתב וכו' לא משמע הכי וגם טעמו של הירושלמי כיון דלא פירשו לה בגמרא דילן משמע דלא ס"ל הכי ותו כיון שנתנה בכתב צריך שינהוג בה בכתב כעין נתינתה מ"מ בפסוקים שאומרים בתפילה כתב שם מפורש דשפיר דמי כיון שהם דרך תפלה עי"ש והה"ד כשאומר איזה פסוקים דרך תוכחה ומוסר נראה ודאי דשפיר דמי כיון שאין כונתו לקריאה מה לי דרך תפלה או דרך תוכחה ומוסר וקריינא דאגרתא הסופר הנ"ל יצ"ו השיב ע"ז דאישתמיטתיה להרב מי שלמה דברי התוס' במס' תמורה דף י"ד ע"ב דאין להקפיד לומר בעל פה רק דבר הכתוב בחומש ובדבר שמוציא בו אחרים ידי חובתן ואם כן ליתא להשערתו כלל עכ"ד והמעיין בדברי הרבנים החונים סביב השלחן בסי' מ"ט ובספרים שרשמתי בנדפס יראה כמה דיות נשתפכו על אמירת תהלים בע"פ וכתבו דהרב חק"ל דחה דברי הרב חו"י ואינו מסכים לקרות תהלים בע"פ ויותר טוב שילמוד פרק אחד משניות אפילו מאה פעמים ממה שיקרא תהלים בע"פ ועיין בקיצור שלחן ערוך הרב מוהרש"ג סוף סי' א' הנה לפי סברתם אזלא דחיית הסופר יצ"ו ותמיה לי אם נעלם מהם משנה שלמה שנינו בפ"ד דאבות מי"ט שמואל הקטן אומר בנפול אויבך אל תשמח וכתבו המפרשים שהיה רגיל להוכיח בני אדם בפסוק זה ולא שינה שמואל הקטן ממה שכתוב במקרא ולמה יחוש אביי לשנות מן הכתוב ולפי מ"ש הרב תוי"ט שמדברי הרמב"ם נראה דגרים חרון אפו לא נאמר אלא אפו וכו' ושגירסא זו נראית בעיניו שעכשיו חדש לנו שמואל הדקדוק שבכתוב הזה עי"ש עם שלא הקפיד משום דברים שבכתב וכו' מ"מ מתבאר מדבריו דלא זו הדרך שיהא שגור בפי התנא קרא כדכתיב הנה לפי זה נראה דצדקו דברי הרב מי שלמה דכמו כן צריך להיות הגירסא בדברי אביי משיב חמה שלא ככתוב ומ"מ יתכן לחלק דדוקא בלשון ר' פלוני אומר הוא דלא ניחא ליה להרב תוי"ט שמשמעות הלשון הוא שהמדבר הוא הממציא דבר זה ככל ר' פ' אומר שבש"ס שהם דברי האומר עצמו אבל לשון מרגלא בפומיה יתכן לפרש שדבר זה היה מורגל בפיו ולא שהוא עצמו בעל הדברים:

והנה בנדפס הבאתי מה שכתבו התוספות ישנים ביומא דף ע' שמה שאמרו דברים שבכתב אין רשאי לאמרם על פה הוא למצוה מן המובחר וכתבתי שנעלם מעיני הרבנים שדה יצחק ועיני כל חי שמרן חיד"א (אשר הושג מהם שלא ראה דברי התוספות ישנים הנה) במחזיק ברכה סי' מ"ט הביא דברי התוספות ישנים אלו וכל רז לא אניס ליה והם לא ראו דבריו בזה עיי"ש וגם הביא במחזיק ברכה דברי הרא"ם בספר היראים מצוה קכ"ח שכתב דאינו אלא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא וכתב שהמגיה שם גמגם בדבריו ושמדברי הרב ספר החרדים במצות עשה מן התורה התלויות בעינים דף כ"א דפוס וניציא מוכח דסובר שהוא מדאורייתא וחידוש הוא שביעיר אזן אות ב' לא הזכיר דברי התוספות ישנים שהזכיר במחזיק ברכה והנה עם שמדבריו שבברכי יוסף נראה שדעתו מסכמת דאינו איסור תורה מדבריו שבמחזיק ברכה וביעיר אזן שלא דחה סברת הסוברים שהוא מן התורה על פי דברי הראשונים הרא"ם בספר היראים והתוספות ישנים נראה קצת דלדעתו אין בדבר זה הכרע:

והרב ערוך השלחן בסי' מ"ט כתב דמסוגיא דריש פרק אל נאמרין דף ל"ג מוכח דאיסור דאורייתא הוא ואפילו בדיעבד לא יצא לפירוש ר"ח שכתבו שם התוספות דאם לא כן מאי פריך דאי ס"ד בלשון הקדש נאמרה והיו דכתב רחמנא ל"ל וכתב שהרב מקראי קדש דף קכ"ד הביא ראיה שאיסור זה מדרבנן מכהן גדול שקורא על פה ולא מייתי ספר תורה אחרינא משום ברכה שאינה צריכה ואי מן התורה היכי דחיא ליה משום ברכה שאינה צריכה דהוי מדרבנן כמו שכתבו התוספות בסוף ראש השנה וכתב על דבריו דראיה נכונה היא לדברי הרב המרדכי שהביא מרן בית יוסף דלא הותר לכהן גדול לקרות על פה אלא משום דאין גוללין ספר תורה בצבור ואי אפשר להביא ספר תורה אחרת משום פגמו של ראשון ובסוף ראש השנה הביא דברי רבינו תם דאיסור ברכה שאינה צריכה דרבנן אבל הסמ"ג בעשין סי' ר"ט כתב בשם הירושלמי דאין איסור קריאה על פה שייך בכהן גדול עכ"ל נראה שדעתו נוטה דאיסור דאורייתא הוא כמו שכתב בתחלה שכן מוכחא הסוגיא דריש פרק אלו נאמרין וראית הרב מקראי קדש דחאה על פי שיטת הירושלמי שבסמ"ג וממילא קמה הראיה מסוגית הש"ס והרב ויקרא אברהם בחלק א"ח סי' ד' (בד"ה ומה שכתב) כתב בשם הרב ערוך השלחן שהוכיח שהוא מדאורייתא וכתב שכן סובר הרשב"ץ שהובא בחקרי לב א"ח סי' י"ב וכן בנו הרשב"ש שהביא הרב קול אליהו בח"א סי' ב' ושכתב הרב קול אליהו שכן דעת הסמ"ג דהוא איסור תורה אלא שמרן חיד"א דחה דבריו שגם הסמ"ג סובר שהוא מדרבנן:

וכתב רבין חסידא בארעא דרבנן אות קס"ב דנפקא מינה מהאי ספיקא להיכא דקרא על פה בדיעבד כגון שליח צבור סגי נהור אם יצאו בקריאתו וסיים דהרב מקראי קדש העלה דאינו אלא מדרבנן וכלומר דאם כן אם קרא סגי נהור יצאו בדיעבד כן נראית כונתו אמנם לפום ריהטא נראה דאכתי מידי ספיקא לא נפיק דאף אי נימא דאינו אלא איסור דרבנן וכדעת הרב מקראי קדש מכל מקום נפלינן ברבוותא שנחלקו הפוסקים אם באיסורין דרבנן אמרינן אי עביד מהני או גם בדרבנן אי עביד לא מהני והביא מחלוקת זו איהו גופיה בספרו קהלת יעקב בתוס' דרבנן סי' קס"ב וגם אנכי ההדיוט הארכתי בכלל זה בשדי חמד מערכת הכ"ף כלל ה"ן בס"ד ואם כן לדעת הסוברים דגם באיסורין דרבנן אי עביד לא מהני גם בזה יש לומר דלא יצאו ידי חובתם בקריאת הסגי נהור ואם נפשך לומר דלפום כלליה דמרן מוהרימ"ט והבאתיו בשדי חמד שם כלל ט"ן דלא אמר רבא דלא מהני אלא בדבר שאם נאמר דלא מהני יתוקן האיסור אבל לא בדבר שלא יתוקן האיסור דאיסורא דעבד עבד והכי נמי אף אם נאמר שלא יצאו ידי חובתם הרי איסורא דעבד בקריאתו על פה לא יתוקן במה שנאמר דלא מהני ולכן אי עביד מהני אם כן אף אם נאמר דאיסור אמירת דברים שבכתב על פה הוא איסור דאורייתא גם כן הדין נותן שיוצאים ידי חובתם ולכל הדברות תמיה לי על רבין חסידא קדיש על ארעא דרבנן שלא זכר שר דברי רבינו ישעיה הראשון בפ"ב דמגילה והביא דבריו הרב ערוך השלחן בסי' מ"ט וז"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה הני מילי לכתחלה שמא יטעה אבל. בדיעבד יצא עכ"ל הרי שעיקר ספקו טהור פשיטא ליה לרבינו ישעיה דיצא והיה לו להביא דבריו ולצדד דשמא לא אמר כן אלא משום דסובר דאיסור זה אינו אלא מדרבנן שאם נאמר שהוא איסור תורה יש לומר דלא יצא וכמו שכתב הרב ערוך השלחן דמוכח מהסוגיא דפרק אלו נאמרין לפירוש ר"ח שבתוספות דלא יצא בדיעבד:

ודאתאן עלה אם איסור זה הוא מן התורה הנה ראיתי עתה בספר אלף המגן לידידי הגאון אבד"ק דובנא יצ"ו בסי' ט' כתב בשם הגאון מוהרש"ק בספר החיים בהשמטות שבראש הספר לסי' מ"ט דנקיט בפשיטות דאיסור זה הוא מן התורה ובספק דפלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא כדין כל ספק דאורייתא ותמה עליו שנעלם ממנו דברי הרא"ם בספר היראים סי' קכ"ח שכתב דאינו אלא מדרבנן וקראי אסמכתא נינהו ואף שספר היראים לא היה מצוי ביד כל אדם מכל מקום תמה עליו איך נעלם ממנו להקת חבל נביאים רבנן קדישי מרבני הספרדים דשקלו וטרו וזו הלכה העלו דהוי מדרבנן והם מקראי קדש שבארעא דרבנן אות קס"ב וביד מלאכי בכללי הדינים אות קס"ב וברכי יוסף סי' מ"ט וביעיר אזן והוסיף אומץ לדבריהם על פי פירוש רש"י גטין דף ס' ד"ה דברים שאמרתי לך בכתב אי אתה רשאי למסרם לישראל על פה שנראה שסובר שאזהרה זו היא רק למשה רבינו עצמו שלא יאמרם לישראל על פה ומצוה לשעתה ולא לדורות וראה שכן פי' בשו"ת מש"י ויתכן שכן דעת ספר היראים ושוב ראה שכתבו התוספות ישנים ביומא דף ע' דדבר זה הוא למצוה מן המובחר מוכח דסברי דהוא מדרבנן דאי מדאורייתא לא שייך מצוה מן המובחר וכן כתב בפשיטות בשו"ת משכנות יעקב מסברא דנפשיה דהוא מדרבנן וכתב הרב יצ"ו דאם כן אזלינן בפלוגתא לקולא ככל ספק בדרבנן ויש להקל במה שנחלקו הפוסקים אם דין זה נאמר דוקא בתורה או גם בשאר נביאים וכתובים וראה שבזכור לאברהם כתב בשם חקרי לב סי' י"ב שהחמיר בקריאת תהלים ואין הספר מצוי אצלו לעיין בו וציין לעיין במשנת חכמים על הרמב"ם מצוה ח' סק"ד אלו תורף דב"ק ועם שלפי הנראה אין בידו ספר מחזיק ברכה ולא ספר שיורי ברכה (הנדפס בברכי יוסף) מדלא הזכירם כלל, מכל מקום תמיהני על מה שמיחס דעת הרב מוהרח"א שהוא מדרבנן על פי מה שכתב במקראי קדש והלא מרן חיד"א ביעיר אזן (שכבר הזכירו הרב יצ"ו) אחר שהביא מה שכתב הרב ארעא דרבנן בשם מקראי קדש שהוא מדרבנן כתב וז"ל ואני בעניי בשיורי ברכה סימן מ"ט הבאתי שהרב עצמו בספרו הנחמד ישרש יעקב דף צ"א תפס בפשיטות שהוא דאורייתא עכ"ל הרי דהרב מוהרח"א יושב בסת"ר ואין לייחס אליו שסובר שהוא מדרבנן ובפרט כפי מה שנראה שספר ישרש יעקב הוא בתרא אות לן למינקט אליביה דסבר דהוא מדאורייתא וכבר הזכיר ביעיר אזן ובמחזיק ברכה שכן מוכח מדברי הרב בספר החרדים שהוא מן התורה ואני הדל כבר הבאתי למעלה דברי הרב ערוך השלחן שנראה לו שהוא מדאורייתא ושכן סובר הסמ"ג לדעת הרב קול אליהו (אלא שמרן חיד"א חולק עליו בדעת הסמ"ג) ושכן דעת הרשב"ץ והרשב"ש מר בריה כמו שכתב בשמם הרב ויקרא אברהם ולפי זה נראה דעל כל פנים אין להזניח סברת הגאון מוהרש"ק שבספר החיים הנ"ל דנקיט דהאי דינא הוא מדאורייתא ויתכן שזו היא גם דעת הג' חקרי לב ולכן החמיר בקריאת תהלים ואין מצוי אצלי לעיין על כל פנים מאן דתני הכי ומאן דתני הכי לא מישתבש:

ומכלל הדברים שבקובץ המאסף היוצא לאור בעיר עז לנו ירושלים עיר קדשינו תוב"ב על יד ידידי הרב המובהק חריף ובקי מוהר"ר ן' ציון אברהם קואינקא יצ"ו בשנה שניה גליון ד' סי' כ"ג נראה שדעת הגאון חקרי לב היא שאיסור זה הוא מדאורייתא והוא שהרה"ג מוהר"א חמוי דומ"ץ בארם צובא יצ"ו כתב שהגאון חקרי לב הקשה למה שכתבו התוספות בתמורה דף י"ד ע"ב שכל שהוא להוציא אחרים ידי חובתן אסור לאומרם בעל פה א"כ למה לי קרא גזירה שוה זכירה זכירה במגלה דאם קראה על פה לא יצא תיפוק ליה דדבר שבחובה הוא וכו' וכי תימא דהוה אמינא דאף דעביד איסורא יוצא ידי חובתו בדיעבד קשה שהרי בריש תמורה פליגי אביי ורבא בכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והכי נמי לא מהני וכו' עכ"ל ומדלא הזכיר כלל מה שנחלקו רבני האחרונים אם באיסורין דרבנן נמי אי עביד לא מהני ולא ביאר שקושיתו לאו לדברי הכל היא מוכח שסובר שהוא איסור תורה ולכולי עלמא אי עביד לא מהני וקריינא דאיגרתא הרב מוהר"א חמוי יצ"ו שם כתב ליישב קושית הגאון חקרי לב וז"ל ולדעתי לא קשיא מידי דאין הכי נמי דלמ"ד לא מהני לא גמיר גזירה שוה זכירה להכי והש"ס הוצרך להביא ראיה לסברת אביי דאי עביד מהני ואף דרבא דאמר הכא יליף גזירה שוה אפשר לומר דבא לתרץ אליבא דאביי עוד יש לומר דהתם באיסור דאית ביה מעשה כמימר וגוזל וכו' דעביד מעשה בידים אמרה תורה דלא מהני מעשיו אבל הכא דאינו אלא דיבור בעלמא הוה אמינא בדיעבד יוצא ידי חובתו להכי איצטריך גזירה שוה דלא יצא ועוד נראה דהכא מעיקרא קושיא דהכא בדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה הוי לאו הבא מכלל עשה דכתיב כתב לך את הדברים האלה ולאו הבא מכלל עשה עשה ואם כן אינו בסוג כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דהיינו שהוא בלאו עכ"ל והנה תירוצו הראשון דוחקו ניכר גם את השני גם את השלישי יש לפקפק בהם להמעיין בשדי חמד מערכת הכ"ף כלל ס"ט שהבאתי דעת שרים רבים דגם בלאו הבא מכלל עשה סובר רבא דאי עביד לא מהני ושכן מוכח מגוף סוגית הש"ס בתמורה עיי"ש ועוד תשוב ותראה במה שכתבתי בכלל ע"ב בשם הגאון פרי מגדים במשבצות סי' ע"ט דהא דאי עביד לא מהני לא תימא דדוקא על ידי מעשה דהא ליתא דהמקדים תרומה לבכורים דפרכינן מינה דבור ומחשבה היא ואני הדל הוספתי שם להוכיח כן והבאתי גדולה מזאת בשם ספר המקנה החדש להגאון אבד"ק חאל לאש יצ"ו) דרק במידי דאית ביה מעשה הוא דאמר אביי אי עביד מהני אבל במידי דלית בה מעשה גם אביי מודה דאי עביד לא מהני עיי"ש:

ואם איסור זה הוא בפסוקים שבתורה או אף בנביאים וכתובים הדין כן ידוע שנחלקו הפוסקים בזה ובספר אלף המגן הנז"ל (בד"ה ודאתאן) עמד בזה והביא דעות הפוסקים שחלוקים בזה וכתב להכריע לדינא כהסוברים דבנביאים וכתובים שרי והוא על פי מה שדקדק כן בדעת מרן בשלחן ערוך שאף שלא ביאר להדיא דין זה מכל מקום מוכח דהכי סבירא ליה לדינא שהרי כתב בשלחן ערוך אף דקיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל כגון קריאת שמע וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהם מותר נראה לעין דמה שהשמיט פסוקי דזמרה ושאר דברים מלשונו הטהור ושינה מלשון הטור בזה הוא משום דסובר דטעם זה דשגור בפי כל לא איצטריך אלא לקריאת שמע וברכת כהנים שהם תורה אבל בנביאים וכתובים בלאו הכי אין צריכים לטעמים כלל כיון דמותר בלאו הכי לאמרם על פה ולכן לא כלל פסוקי דזמרה בהדייהו דמשמע גם פסוקי תהלים ועוד כתב לפי מה שביאר דקיימא לן דעיקר איסור אמירת דברים שבכתב בעל פה הוא מדרבנן אם כן הוי פלוגתא דרבוותא בדרבנן ולכן מסיק להקל בנביאים וכתובים (כסתימת פשטות דברי הש"ע ודעימיה הנ"ל) לעת הצורך על כל פנים אלו תורף דב"ק וכתב כן אף לאחר שראה מה שכתב בזכור לאברהם בשם הגאון חקרי לב שהחמיר בקריאת תהלים והנה כבר כתבתי למעלה (בד"ה ודאתאן) דאין הכרע בדבר זה אם הוא מדאורייתא או רק מדרבנן ומה שכתב להכריע לענין נביאים וכתובים מדקדוק לשון מרן בשלחן ערוך אין דעתי העניה נוחה ואם היתה דעתו מסכמת כן לדינא לא הוה מישתמיט מלמכתב הכי בהדיא ולא היה סומך שנבין כן בדעתו מדהשמיט פסוקי דזמרה והרב טהרת המים במערכת הת"ו אות נו"ן הביא מה שכתב הגאון חות יאיר סי' קע"ה להקל לקרות תהלים על פה והשיג עליו שלא זכר שממה שכתוב בספר היראים סי' קכ"ח נראה גבי קריאת תהלים שהקורא אותם על הסדר שהם כתובים בלי דילוג אין רשאי לקרותם אלא מתוך הכתב וכן נראה גם כן ממה שכתב במטה משה סי' תפ"ה על שם מחזור ויטרי והרב חקרי לב השיג על החות יאיר מדנפשיה וכתב עוד (בטהרת המים) טעם אחר דנכון להחמיר שלא לומר מזמורי תהלים על פה לפי מה שכתב בש"ע סי' ה' דיש לכוין בקריאת שם הויה ברוך הוא אם הוא שם הכתוב יו"ד ה"א או אדנות וכו' ורחוק ליזהר בזה כשקורא בעל פה אלו תורף דב"ק ואף שכתב כן על מזמורי תהלים הנה טעם זה שייך לכל כתבי קדש נביאים וכתובים אלא שמה שכתב בשם ספר היראים שאין רשאי לקרותם שלא מן הכתב כונתו לפי הנראה למה שכתב הרב המגיה שם בטעם שאומרים פסוקי דזמרה על פה לפי שהם פסוקים מלוקטים ואין סדרן כסדר הכתובים לכן לא הקפידו בהם וסיים אבל בהלל נראה שראוי לאומרו בכתב שהרי כולו על הסדר והדילוג אינו הפסק שהרי בסמוך לו ואין יכול לטעות בהפסקתו ועם שלא כתב שם דאינו רשאי לאמרם על פה רק ראוי (לומר ההלל בכתב) הוא דקאמר משמע ליה שכונתו שאינו רשאי וכמו שכן הוא לשון המחזור ויטרי שבמטה משה שכתב בטעם שאומרים במנחה בשבת שלשה וצדקתך (משום צדוק הדין) שלא כסדר הכתוב בתהלים כדי להודיע שמה שאומרים אותם הוא משום צדוק הדין ולא לשם קריאת הפסוקים שאם היה כן לא היה רשאי החזן לאומרם בעל פה משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה ובקיצור שלחן ערוך להגאון מוהרש"ג כתב בסוף סי"א ובמזמורי תהלים וכן פרשיות מתורה נביאים וכתובים שאין שגורים בפי הכל בעל פה יש ליזהר שאפילו היודע לא יאמרם על פה וכתב בלחם הפנים (שבקיצור שלחן ערוך הנ"ל) דהחות יאיר לא התיר קריאת תהלים על פה רק במדינה ההיא ובזמן ההוא ומסיק הרב לחם הפנים שיש ליזהר עיי"ש:

ובקונטרס שיורי טהרה (שבספר טהרת המים) במערכה זו אות ל"ו רמז לדבריו שבטהרת המים הנ"ל אך סיים שמרן שקבלנו הוראתו נראה שאינו סובר לחלק כמו שכתבו בספר יראים ומטה משה ושאר חילוקים שחלקו הפוסקים והביא דבריהם בבית יוסף אלא סובר שכל ששגור בפי הכל מותר ואם אינו שגור בפי הכל אסור והאריך קצת שם בקריאת פסוקים המובאים בגמרא לאיזו ילפותא שאין כונתינו לקריאת הפסוקים וכן בקריאת פסוקים דרך שיר שבח והודאה להשם יתברך עיי"ש דב"ק ועיין בספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו בסי' מ"ט אשר אסף איש טהור דעות הפוסקים בדינים אלו וגם ידידי הגאון אבד"ק ברעיזאן יצ"ו כתב בדינים אלו שם עיי"ש דברי טובים השנים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף