שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/ג
|
< הקודם · הבא > |
דיעבד. דבר שמותר בדיעבד אם הוא דוקא כשעשה הדבר בשוגג או אף אם עשה במזיד מותר בדיעבד כתבתי בזה בנדפס במערכה זו אות ס"א בשם הרב כנה"ג ביו"ד סי' קכ"ב אות כ"ו שהרשב"א והרא"ה וכמה פוסקים כתבו דאינו מותר אלא אם נעשה בשוגג וכו' וכן הבאתי בשם הרדב"ז ושהרב קהל יהודה כתב שברור כן מדברי הפוסקים וכתבתי שמתבאר כן מדברי מרן הבית יוסף בסי' תנ"ו בדין אם לש יותר מכשיעור דמותר בדיעבד שכתב דאפילו עבר במזיד מותר מטעם כיון דיש מתירין לכתחלה דמשמע דבמידי דלכולי עלמא אסור לכתחלה לא שרינן בדיעבד אלא כשעשה בשוגג עי"ש מה שציינתי עוד בס"ד ועתה ראיתי להגאון כתב סופר בחלק א"ח סי' פ"ז (בתוך ד"ה והנני בתשובה) שכתב לנדונו בדבר שנתבשל על ידי ישראל או עכו"ם בכלי שאינו בן יומו שכתב וז"ל והוא הדין נמי כן כשבישל הישראל בשביל אחר או עכו"ם בשביל ישראל דמותר ולא דמי למבטל איסור לכתחלה דאסור למי שנתבטל בשבילו וכו' התם שאני דאסור למבטל עצמו בדיעבד הוא הדין למי שנתבטל בשבילו אבל בכלי שאינו בן יומו אפילו בישל בו במזיד שרי למבשל עצמו הוא הדין דשרי לאחרים שבישל בשבילם דמיקרי אצלו דיעבד עכ"ל ואנכי לא ידעתי מנא ליה פשיטות זו ותימה בעיני שלא זכר שר דברי הרב כנסת הגדולה הנ"ל שכתב בשם הראשונים בהיפך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |