שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ח

א

(א) חמץ שנמכר אחר חצי היום ועבר עליו הפסח כתבתי לעיל אות א' בשם הרב נודע ביהודה דאם משכו עכומ"ז לרשותו או שהגביהו מהני ועתה ראיתי להרב בית שלמה בסוף סי' ס"ד שהרב מקור חיים סי' ת"מ כתב להחמיר אף שמשך העכומ"ז לביתו משום דכבר אוקמיה רחמנא ברשותו בעל כרחו לעבור עליו בבל יראה ובשו"ת בית אפרים סי' ל"ד הביא משו"ת פנ"י שמסופק בזה אבל כיון שכל גדולי האחרונים כתבו להקל בזה אם זכה העכומ"ז על פי הדין בהחמץ אף שנמכר אחר שש ודאי שיש לסמוך עליהם בפרט באיסור דרבנן עכ"ל וכן כתב שם בסי' ס"ט והרב ראשית ביכורים ד' י"א ע"ב הביא שו"ת הנו"ב דכל שבא החמץ לרשות העכומ"ז לא עבר תו אבל יראה וכתב שכן דעת הרב פרי מגדים באשל אברהם סי' תמ"ג דאם בא החמץ לרשות העכומ"ז בפסח אינו עובר מכאן ואילך ואם כן המוכר אחר חצות במשיכה או הגבהה לעכומ"ז בדיעבד שלא ש על זה ועתה בא לשאול אין מורין לו לבערו ומותר לישראל אחר הפסח כיון שלא עבר על בל יראה לדעת הנו"ב ומכל מקום הרב מקור חיים ריש סי' ת"מ בביאורים וחתם סופר סי' קי"ד נראה דפליגי בכל זה עכ"ל והרב שואל ומשיב ח"ב סי' ס"ג (ד"ה והנה שנת) מפקפק על דברי הרב נודע ביהודה דהנכרי זוכה מההפקר על ידי משיכה ולא אמרו דעשהו הכתוב כאילו הוא ברשותו אלא כשלא בא ליד אחר אבל זה שזכה בו הנכרי אינו עובר בבל יראה דהתינח אם היה העכומ"ז מכוין לזכות בו לגמרי אבל זה שהוא רק להערמה ואינו רוצה לקנות מההפקר לא יצא מרשות הישראל ושוב כתב והפרי מגדים בפתיחה להלכות פסח ובסי' תמ"ג דעתו דיוכל למכור לאחר זמן איסור חמץ ואינו עובר על בל יראה אך כבר השיגו בנטע שעשועים סי' ז' ואני מוסיף וכו' עי"ש הנה ספר נטע שעשועים אין אתי וגם הפתיחה של הפמ"ג ליתא בפמ"ג שלפני (מגיני ארץ דפוס זיטאמר) ומשמעות הלשון הוא דהפמ"ג מתיר למכור אחר זמן איסורו ואם כן אפשר לומר דרק בזה הוא שחולק עליו הנט"ש אבל לדיעבד אם כבר מכר אפשר דמודה לו אך בפמ"ג בסי' תמ"ג באשל אברהם סק"ו (ד"ה הוי יודע) לא כתב שם אלא דאם עבר ומכר חמץ בפסח לעכומ"ז קנה העכומ"ז ממכירה ואילך ואינו עובר בבל יראה דכשיש ידים זוכות שפיר מהני ואין צריך לילך אצל העכומ"ז ליקח החמץ ולבערו ע"כ ולפי הנראה מה שכתב בשואל ומשיב בשמו דיכול למוכרו הוא שלא בדקדוק וכונתו דאם מכרו מהני ולכל הדברות יש לתמוה על הרב שואל ומשיב שכתב במהדורא תליתאה ח"ב סי' קמ"ח (בד"ה והנה בשנת) בתוך דבריו בזה הלשון אך אף אם הוא חמץ גמור כבר כתב הרב נודע ביהודה מהדורא תניינא דאם מכר בערב פסח אחר חצות והעכומ"ז משך פשיטא דמותר אחר הפסח דעכומ"ז קנה במשיכה עי"ש עכ"ד ומשמע דמסתמיך ואזיל בתר סברת הרב נודע ביהודה להתיר בזה היפך ממה שכתב במהדורא תניינא הנז"ל:

וקצת יש לפקפק על מה שכתב הרב נודע ביהודה דאם קנה העכומ"ז במשיכה מהני גם למאן דאמר דקנין העכומ"ז דוקא בכסף משום דכיון שהוא אחר זמן איסורו דלא שייך כסף מהני במשיכה לכולי עלמא עי"ש. דהא תינח לדעת התוספת דסברי דבמתנה דליכא כסף מהני משיכה לכולי עלמא אך לדעת הרמב"ן והריטב"א דסברי דמכר ומתנה שוים עיין בקונטריס זה (בשדי חמד ח"א) מערכת בכור בהמה סי' ג' אות ב' ונראה דכמו כן בהפקר יש לומר לדידהו דלא מהני משיכה לעכומ"ז וכן כתב הרב חתם סופר בחלק י"ד סי' שי"ב ובחלק ששי בחי' למס' ע"ז והבאתיו בקונטריס הנ"ל דמציאה ומתנה שוים למכר לדעת הרמב"ן ולא מהני אלא לקיחה לרשותו בביתו אבל משיכה ארבע אמות בסימטא לא מהני עי"ש והוא הדין בהפקר דמציאה והפקר שוים ונפקא מינה דאם לא הביאו העכומ"ז לביתו ממש רק קנאו בדין משיכה דמשמע מדברי הנו"ב דמהני לכולי עלמא מטעם דכל דליכא כסף קונה במשיכה וכן בהגבהה נראה שאינו מוסכם ואכתי מידי פלוגתא לא נפקינן ואין ליישב לדעת הנו"ב ולומר שסובר דדוקא במתנה דאפשר לקנות בקנין אגב קרקע הוא שסובר הרמב"ן דלא מהני משיכה אבל בהפקר דלית בה קנין אגב דהא בעינן דעת אחרת מקנה כמו שביאר בנודע ביהודה שם ופשיטא דגם עכומ"ז זוכה מההפקר ואם כן במה יזכה אם לא במשיכה והגבהה דהא ליתא דהרי יכול לזכות מן ההפקר על ידי קנין חצר בעומד בצד חצירו דהוא משום יד ומהני אף בעכומ"ז כמו שכתב הרב נודע ביהודה שם וכיון דבלא משיכה משכחת קנין בהפקר לעכומ"ז מסתברא ודאי דלמאן דאמר דלא מהני משיכה לעכומ"ז במתנה הוא הדין במציאה והפקר וקצת צ"ע והנה מה שתמהתי למעלה על דברי הרב שואל ומשיב ראיתי כי עוד יש לתמוה שבמהדורא תליתאה ח"ג סי' ל"א סוף ד' כ"ד הביא סברת הרב נודע ביהודה הנ"ל וכתב על זה ובמכ"ת הדבר בטל ואי אפשר לאומרו וכו' והביא דברי הירושלמי במפקיר חמצו בי"ג וכו' וכתב דמבואר דלא כהרב נודע ביהודה וגם גוף הסברא תמוה דאיך שייך לומר שיצא מרשותו והתורה עשהו כאילו הוא ברשותו וע"כ חלילה לסמוך ע"ז עכ"ד ועיין לעיל סי' ה' אות ט"ל (בד"ה והנה בונה) שכתבתי דמדברי הרב חק יעקב סי' תמ"ח סק"ד מתבאר דלא סבירא ליה כהרב נודע ביהודה:

גם מה שכתבתי לעיל בשם הרב פרי מגדים דהמוכר בפסח אינו עובר בבל יראה ממכירה ואילך עיין מה שרשמתי בזה בסי' ה' אות ל"ב:

ב

(ב) ואם לא משך העכומ"ז החמץ ולא הגביהו אלא שקנאו בקנין מטלטלין אגב קרקע כתב הרב נודע ביהודה שם דלא מהני משום דקנין אגב לא מהני אלא בדאיכא דעת אחרת מקנה ובהפקר לא שייך קנין אגב רק אם היה עומד העכומ"ז בצד המקום שהחמץ שם אז היה קונה מדין חצר וכו' (וכן כתב הרב בית שלמה הנ"ל) וכתב על זה הרב ראשית ביכורים דהרב קצות החושן סי' ער"ה ס"ג העלה דגם הפקר נקנה מטלטלין אגב קרקע כשציבורין בתוכו ובנתיבות המשפט שם סק"א ובסי' ר"ב סק"ב העלה כהנו"ב ומני"ר עמד על ראיתו מדברי הר"ן ומכל מקום נראה קצת שדעתו כדעת הנו"ב ונתיבות עי"ש וכן נראה דעת הרב עונג יום טוב שנשאל בסי' ל"ו במי שעומד בעיר אחרת וחמצו בעיר אחת ויש שינוי בשעות זמניות מהיום לפי מהלך השמש דבמקומו הוא שעה חמישית ובמקום שהחמץ שם כבר עברו שש שעות ומכר החמץ בשעה חמישית לפי המקום שהוא עומד אם מותר החמץ בהנאה דניזיל בתר מקום הבעלים או אזלינן בתר מקום החמץ והשיב דבתר מקום החמץ אזלינן ומסתמא ודאי לא קנה העכומ"ז החמץ במשיכה או הגבהה אלא בקנין אגב קרקע ואי הוה סבר כהרב קצות החושן היה לו להתיר דלא חשיב חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דכבר זכה העכומ"ז קודם הלילה וק"ל:

ומכל מקום אין לנו הכרח שסובר הרב עונג יום טוב דלא מהני שום מכירה אחר חצות וכדעת הרב מקור חיים שהביא הרב ראשית ביכורים דאולי אם היה נמכר במשיכה והגבהה הוה סבר דמהני וכדעת הנו"ב ומצאתי בענין זה שהרב שואל ומשיב במהדורא קמא ח"ב סי' מ' (בסוף ד"ה והנה) כתב דמבואר בשו"ת מוהר"ם מינץ החדשות דאף אחר חצות מועיל המכירה ושכן כתב בפרי מגדים בפתיחה להלכות פסח פ"ב אות ד' וקצת נראה מדברי הרב מוהרח"ך ראפפורט בס' מים חיים סי' ד' שסובר דלא מהני אם נמכר אחר חצות וכן מתבאר ממה שכתב בסי' ה' הבאתיו לעיל באות ז' סק"ו כיעי"ש ובעיקר דברי הנו"ב בהיכא דלא משך החמץ אלא קנאו על ידי הקנאת מקום עיין בשו"ת הרב רמ"ץ או"ח סי' כ"ד אות ט' והלאה שהאריך בזה ובאות י"ד הביא סברת הקצה"ח שהביא בראשית ביכורים הנ"ל דמהני קנין אגב גם בלא דעת אחרת מקנה ומוכח מדבריו דגם הוא מסכים לזה גם הרב חיי אדם בקונטריס נשמת אדם סי' א' (ד"ה אמנם) כתב דחמץ שנמכר אחר חצות דמותר דוקא אם מכר עם החדר שהחמץ מונח בו בקנין אגב קרקע וכו' דהוי כמשיכה וכו' וכן כתב שם בסי' ג' דמשיכה או קנין מטלטלין אגב קרקע מהני ובשואל ומשיב במהדורא תליתאה ח"א סי' ק"א כתב אם נמכר אחר חצות בכסף לחוד ודאי לא מועיל שכבר נאסר אמנם אם היה אגב קרקע כתב הנודע ביהודה דלא מהני אגב בהפקר ובעי שיעמוד בצד חצרו או מתורת יד והקצה"ח סובר דגם בהפקר מועיל אגב אם צבורין בתוכו ואף שהנו"ב והנתיבות חולקים עליו וכו' נראה דיש לצרף דעת בעל המאור שמתיר בהנאה חמץ עד הלילה ויש לסמוך עליו בשעת הדחק וכן הביא בשיעורי רז"ה דיני מכירת חמץ בשם הנו"ב שרצה לסמוך בזה ורז"ה שחולק עליו הוא דוקא כשלא ביטל וגם יש לנו לסמוך על הקצה"ח דמהני אגב ועוד האריך ונראה דעתו להתיר בזה כשביטל עי"ש:

ובאם נמכר החמץ אחר חצות רק בכסף שכתבתי לעיל מה שכתב הגאון נודע ביהודה דלא מהני ולא נכנס בזה ברשות עכומ"ז הנה אחר שכתבתי כל הכתוב באות זו מסעיף קטן א' עד סוף סק"ז הכתובים להלן ועברו שנים רבות השגתי ספר היקר בית יצחק לידידי הגאון מפראמישלא יצ"ו וראיתי בסי' ט"ן דשדי נרגא בזה וז"ל (בד"ה הראשון בזה וכו') הראשון בזה היה הרב הגאון בצל"ח ד' ה' בשם הגאון זאב אלעסק דהא דעובר בבל יראה בחמץ היינו דוקא כשלא זכה בו עכומ"ז וראיה מבור ברשות הרבים וחיזק דבריו עוד בנודע ביהודה תניינא סי' ס"ג וביאר להלכה למעשה דזה דוקא כשקנה העכומ"ז במשיכה דהוי כקונה מן ההפקר ולא בקנה בכסף דאין לבעל החמץ כח להקנות וכן לא באגב דהפקר אין נקנה באגב דלא כקצות החשן וחזיתיה לדעתיה דסבירא ליה דאיסורי הנאה חשיב כהפקר ולהיפך מדבריו משמע בפרי מגדים סי' תמ"ג דאם עבר ומכר חמץ לאחר שש אינו עובר בבל יראה דקנה העכומ"ז כשיש ידים זוכות קונה ומקנה ושפיר הוי מכירה והביא ראיה עי"ש ולשיטתיה אולי קונה עכומ"ז אף בכסף ואין בידינו להכריע בין שני ראשים גדולים הלא ידעתי אף שמעתי דברי הקצות החשן בסי' ת"י ובאבני מילואים סי' כ"ח דאיסורי הנאה יש לו בעלים ומיקרי שלו ורק אין בידו מקרי ולכן אין יכול לבטל ולהפקיר וכן היא שיטת הגאון מליסא וכו' והאריך מאד בפלפולים שונים מענין לענין כדרכו בקדש ולא נתבררה לי דעתו והסכמתו לדינא אך באות ט' שם כתב סברא להתיר מטעם יאוש דאף דיאוש לא מהני לאחר זמן איסורו היינו דוקא כשהוא תחת ידו ורשותו ורק משום שהוא אסור בהנאה הוא אינו בידו בזה לא מהני יאוש כיון דהתורה עשהו כאילו הוא ברשותו אבל כשהוא אינו בידו באמת אף בחמץ בפסח מהני וכו' וסיים ועובדא אתא לידאי באחד ששלח חמץ קודם פסח ונאבד בדרך ואחר הפסח נמצא והבעלים לא מכרוהו ולא מלאני לבי להקל מטעם יאוש דלדעת המקור חיים והקצות החשן בעי אתי ליד זוכה וכאן כלה היאוש קודם שבא ליד זוכה ובסוף התשובה הזכיר בקצרה מה שהאריך הגאון שואל ומשיב במהדורא קמא ח"ג סי' ר"ט להשיג על דברי תשובתו ובכלל השגותיו השיג על מה שכתב מטעם יאוש דלא מהני יאוש אלא בדבר שהיה שלו ולא בדבר שאינו שלו והתנצל על זה שהוא הביא כן בשם קצות החשן סי' ת"ה שמתבאר שסובר דיאוש מהני אם בא ליד זוכה ולא עליו תלונתו אלו תורף דב"ק והמעשה שבא לידו לפי הנראה הוא מה שהובא בספרו שם בסי' ע"ז והבאתי תורף דב"ק לקמן באות ס"ד עי"ש:

גם אשו"ר בספרו היקר בית יצחק יו"ד ח"ב שנדפס עתה חדש ממש שבקונטריס אחרון סי' י"א נשאל באחד שקנה יי"ש מאת אדון אחד בקנין כסף ובהאנדשלא"ג ושכר גם המקומות אשר עמד בהן היי"ש על משך שני חדשים ומסר לו האדון המפתח ושלם להאדון דמי שכירות ושכח למכור היי"ש בערב פסח ואחר חצות נזכר וצוה עליו המורה למכור תיכף היי"ש וכן עשה ומכר היי"ש לעכומ"ז בקנין כסף וכל הקניינים המועילים וגם התנה שיהיה כל האחריות על עכומ"ז ועבר עליו הפסח ובתשובתו הזכיר מה שכתב בבית יצחק סי' ט"ן הנ"ל וכתב צדדים להתיר א') דאף דהיה אסור למכור חמצו אחר חצות דאסור בהנאה מכל מקום כיון שעשה על פי הוראת מורה וסבור שיכול למכור מתייאש מהחמץ ויאוש מועיל אף בדבר שאינו ברשותו וקנה עכומ"ז מהפקר מטעם יאוש והאריך לפלפל בזה עד סוף אות ז' ובאות ח' כתב לצדד היתר ב') דאף אם נאמר דאם מכר בערב פסח אחר חצות לא מהני מכירה כיון דאסור בהנאה מדאורייתא לדעת הרמב"ם שפוסק לפני זמנו כר' יהודה כמו שהוכיח בנודע ביהודה סי' י"ט מכל מקום ביי"ש דלא הוי רק תערובת חמץ ואין בו כזית בכדי אכילת פרס אף דקיימא לן כר' אליעזר דתערובת חמץ מדאורייתא בלאו ועובר בבל יראה לדעת קצת פוסקים מכל מקום התוספות כתבו בריש פסחים ד' ב' דגם למאן דאמר נוקשה מדאורייתא לא אסיר לר' יהודה רק תוך הפסח אם כן לפני זמנו מותר מדאורייתא ורק מדרבנן אסור וכיון דמדאורייתא מהני המכירה והוי של עכומ"ז לא עבר הישראל בבל יראה מדאורייתא ומותר לאחר הפסח וכו' והאריך קצת בזה ובאות יו"ד כתב ג') כיון דמדאורייתא מהני המכירה בערב פסח לתערובת חמץ כדכתיבנא דאף ר' יהודה מודה לפני זמנו בתערובת ועוד דהרבה פוסקים סוברים כר' שמעון גם בלפני זמנו אם כן אין לדמות לישראל שהפקיד חמצו אצל עכומ"ז וקיבל עליו עכומ"ז אחריות דצריך לבער מדרבנן ואם לא ביערו אסור לאחר הפסח דהא כתב המגן אברהם בסוף סי' תמ"ז טעם הדבר דיש לחוש שכל אדם יעשה כן ויאמר שקבל העכומ"ז אחריות אם כן זה דוקא בלא מכר כלל מה שאין כן במכר לאחר חצות ומחמת שכחה לא מכר קודם חצות דאין לחוש שכל אדם יעשה כן דכיון דמכר כמו שכל ישראל מוכרין למה נחוש שיעשה כן למכור אחר חצות ולא קודם חצות ובשלמא חלא למכור כלל חיישינן אבל שימכור אחר חצות לא חיישינן ולכן מותר לאחר הפסח וכבר התירו הרבה פוסקים בכיוצא לזה עיין פני יהושע וכתר כהונה סי' כ' ומוהר"ם מינץ ונטע שעשועים וברית אברהם אך החתם סופר סי' קי"ב מפקפק דלדעתו אף אם מכר לעכומ"ז וזכה עכומ"ז מהפקר עדיין ישראל עובר בבל יראה ויש לפלפל הרבה בזה אך אחר הפסח דהוא רק איסור דרבנן יש לסמוך על הפוסקים המתירים בצירוף ההיתר ד') שכתב הרב השואל כיון דלא קנה רק בכסף שהתיר במקור חיים על כן הנני מסכים להתיר היי"ש בהנאה היינו דאם עוד לא פדה היי"ש מעכומ"ז מותר לקבל דמיו ואם כבר פדה החמץ מותר למוכרו לעכומ"ז ומותר לבטלו ברוב ויהיה מותר אף לישראל ומכל מקום אם היה עובדא בא לידי בערב פסח בהפסד מרובה כערך השאלה הייתי מורה כדברי הפני יהושע שהישראל ילך לשם וישראלים אחרים יזמינו לעכומ"ז שיזכו בהיי"ש והישראל הבעלים יקח המגופות והיי"ש יתחיל לירד לקרקע והישראל ילך תכף ויפקיר בפני ישראלים וישובו העכומ"ז ויזכו בהיי"ש כמצילין מזוטו של ים ויקחו היי"ש לסלים (לכלים) אחרים שיהיה להם זכות בהסלים (בהכלים) וכל זה בהפסד מרובה גדול כמו בשאלה הנ"ל:

ג

(ג) ואם מכר החמץ בשעה ששית דאסור בהנאה מדרבנן כתב הרב שואל ומשיב מהדורא קמא ח"ב סי' מ' דאף שנחלקו הפוסקים לענין ביטול חמץ אי מהני בשעה ששית כמו שכתבו בשיירי כנסת הגדולה סי' תל"א ופרי חדש סי' תל"ד מכל מקום לענין מכירה יש לומר דמהני לכולי עלמא ומותר אחר הפסח דהא למוהר"ם מינץ בחדשות ולפרי מגדים בפתיחה להלכות פסח פ"ב אות ד' מכירה לאחר חצות מהני בדיעבד עכ"ל ולפי הנראה נעלם ממנו באותו פרק דברי הרב פרי מגדים בסי' תמ"ג במשבצות סק"ג שכתב כוותיה דמר וכטעמיה ששם הזכיר מחלוקת הפוסקים לענין ביטול בשעה ששית וסיים דבמכר דיש ידים זוכות אינו עובר בפסח וכל שכן אם מוכר גם החדר לעכומ"ז דלדעת יש אומרים הוי חמצו של ישראל ביד עכומ"ז וכו' ואף דלא קים לן הכי מכל מקום הוי כעין ספק ספקא ושרי עכ"ל ובשו"ת מים חיים להרב מוהרח"ך ראפפורט סי' ד' באחד שמכר חמצו בערב פסח ויש ספק אם היה בשעה חמישית או בשעה ששית ועל כל פנים ידוע שהיה קודם חצות כתב להתיר משני טעמים האחד משום כיון דאינו אלא איסור דרבנן דומה לחמץ נוקשה שעבר עליו הפסח דמותר בצירוף מה שמכר החדר להעכומ"ז ונמצא שהחמץ היה ברשות העכומ"ז וכו' והביא סברת הרב פרי חדש דאם ביטל בשעה ששית ולא ביער עובר על בל יראה מדאוריתא והביא ראיה לדבריו מדאמרינן ונבטליה בשית כיון דאיסורא דרבנן עליה כדאוריתא דמי ודחה ראייתו והכריח דלא הפקיעו רבנן הביטול כאילו לא בטל כלל ואינו עובר בבל יראה מדאורייתא ואם כן דומה לחמץ נוקשה השני על פי דברי הפרי מגדים שכתב לחלק בין ביטל למכירה ואפילו למאן דאמר דלא שרי בביטל במכירה שרי וכו' וסיים להתיר היי"ש בהנאה בלי שום פקפוק אלו תורף דב"ק עי"ש:

ולי ההדיוט מה שכתב לדחות ראיית הרב פרי חדש והיה בהניח דלא אמרינן כל המבטל אדעתא דרבנן מבטל דלא אמרינן הכי אלא בקידושין כדאמרינן בכמה דוכתי כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש לפי הנראה יש לפקפק ממה שכתב הרב הפרישה יו"ד סי' ש"ך יש להסתפק בזמן הזה שרוב המוכרים אין מקבלים מעכומ"ז רק מעות ואין מדקדקים להקנות המקום אם יש לומר כל המקבל מעות אדעתא דרבנן מקנה ודעתו גם כן אמקום כדאמרינן גבי משאיל חפץ לקידושין באעה"ז סי' כ"ח עכ"ל הרי דאינו פשוט לומר דדווקא בקידושין אמרינן כל דמקדש וכו' ואף דגם לאידך גיסא לא פשיטא ליה נוכל לומר דרק להקל הוא שמסתפק אי אמרינן הכי בשאר דברים אבל להחמיר אולי פשיטא ליה דאמרינן הכי וא"כ למאי דעסיק הרב פרי חדש דהוא להחמיר יפה אמר רב דאדעתא דרבנן מבטל וכיון שהם אסרו הביטול הוי כלא ביטל כלל ועי"ש בחידושי רעק"א ובסי' רצ"ד וק"ל ובשו"ת רמ"ץ א"ח סי' כ"ד אות ו' כתב בפשיטות דמכירה בשעה ששית לא מהני כדאמרינן דילמא משכח לה בתר זמן איסור וכו' ואם הוא ספק אם המכירה היה בשעה חמישי או ששי הוי ספק דרבנן ולקולא ובאות ח' הביא דברי הכנה"ג סי' תל"א בשם כמה פוסקים דמהני ביטול בשעה ששית ושקיל וטרי בסברא זו ומסיק ואם כן גם במכר חמצו בשש אינו עובר בבל יראה מן התורה ועדיף מכירה מביטול וכו' ועיין בפרמ"ג סי' תמ"ח במשבצות זהב סק"ה אם מכר לעכומ"ז בשעה ששית יש לומר דתלי בפלוגתא אי עביד בדרבנן אי מהני ועיין שכנה"ג גבי ביטול הא מכירה גמורה וכו' וצ"ע עי"ש והרב עונג יום טוב סי' ל"ב האריך בעניינים אלו עי"ש ובמה שנחלקו הפוסקים בדין ביטל בשעה ששית אי מהני או לא עיין במה שרשמתי לעיל בסי' ה' אות ה' בס"ד:

ד

(ד) וכתב הרב שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ב סי' ס"ג (ד"ה והנה שנת) דאם מכר החמץ וקבל אדרוי"ף קודם חצות ונתאחר השטר עד אחר חצות עד שמצא עדים להחתים בו דאף שאינו יכול למוכרו אז יש לומר דלא שייך בזה קנס כיון שראינו שהוא מחזיר על מכירתו וכיון דיש ספק אם כסף לבד קונה וזה רצה ליתן לו שטר רק שנאנס אנן סהדי דניחא ליה דליקום בהימנותיה ואין השטר עיקר ואף שאין יכול למכור אז מ"מ המכירה היתה כבר וזה רק גילוי מילתא ובלאו הכי עכ"פ יש ספק שמא קנה בכסף לבד ויש בזה פלוגתא דרבוותא והוי ספק דרבנן ולקולא ושם (בד"ה ובשנת) כתב שהשע"ת סי' תמ"ח כתב שהורה כן הג' מוהר"ר סענדר ודי לנו שהגאון הנ"ל היקל עכ"ל וכ"כ שם בח"ד סי' יו"ד (ד"ה והנה שנתרח"י):

ובספר עיקרי הד"ט סי' י"ז אות ד' כתב בשם הרב יד אליהו סי' י"ז באחד שהיה בכפר ובא לביתו ושאל לאשתו על החמץ שיש לו ביד פלוני בפקדון אם מכרה אותו ואמרה לו שמכרו הנפקד והלך ושאל להנפקד ואמר דלא אסיק אדעתיה למוכרו והלך בעל החמץ בלי שאלת חכם ומכרו לעכומ"ז וכל זה היה בערב פסח אחר חצות ובפסח נודע הדבר וכתב דלא שייך למקניסיה כי לא ידע שאסור למוכרו אחר חצות כי איש כפרי הוא ולא דמי לנדון הרב שערי אפרים שאחר הוראת חכם שאסר לו למכור אלא לשרוף הלך ומכר ושייך שפיר לקונסו עכ"ל:

ה

(ה) והן עתה נד"מ ס' מנחת משה וראיתי בסי' ט"ו אות גימל שהעתיק בשם שו"ת רח"כ סי' י"ב במי שמכר לעכומ"ז ביום י"ג היי"ש והדבש מבושל שנתחמץ בשמרי שכר ופסק עמו דמים וכתב לו שטר מכירה אלא שלא מסרו ליד העכומ"ז כי אמר שלמחר יבא לקבל השטר ולא בא עד אחר חצות ואז קבל השטר והמפתח וכבר ביטל החמץ באמירת כל חמירא בלילה וביום בפני כמה בני אדם דיש להתירו בהנאה מכמה טעמים דהא כתב הר"ן דחמץ שאינו ברשותו אלא שעשהו הכתוב כאילו הוא ברשותו בגילוי דעתא דלא ניחא ליה דליהוי זכותא בגויה סגי ואם כן יש לומר דאף דבשאר מכר בעינן דמטא שטרא ליד לוקח הני מילי היכא דהוי ברשות מוכר אבל חמץ דאינו ברשות האדם אין צריך שיגיע שטר ללוקח דבגילוי דעת סגי ואין לך גילוי דעת יותר מכתיבת שטר ועיין במשאת בנימן סי' ט"ן דמיד כשהגיע זמן איסורו בקנין כל דהו נפיק מרשותו לרשות עכומ"ז ובח"מ סי' ר"ד מבואר דדברים בלא מעות החוזר בו הרי זה מחוסרי אמנה אם כן יש לומר דמהני זה במכירת חמץ דסגי בגילוי דעת וקנין כל דהו ובפרט שכתב שטר דהוי גילוי מילתא במעשה רב וגם עשו מנהג תגרים ששתו כוס (עיין מה שרשמתי בזה בקונטריס זה בשדי חמד ח"א באסיפת דינים) במערכת בכור בהמה סי' ג' אות ד' סק"ח וקנין התגרים מהני עוד יש לצרף הביטול דמה שאמרו שאף על פי שביטלו אסור היינו משום חשש הערמה וזהו דוקא בעבר על דברי חכמים ולא כשעשה מה שמוטל עליו אלא שאירעו אונס ולא נתקיימא מחשבתו דאז לא חיישינן להערמה אף דאין עדים שביטל כמו שכתב התוה"ש סי' ו' ונדון דידן הוא כן ומהני ביטול ויעויין תוס' שבת ד' ח"י ע"ב (דמסתמא מפקיר להו להפקיע איסור שבת) ובנדון זה אנן סהדי דגמור ומקני דאיכא נמי טעמא דניחא ליה דניקו בהימנותי' שלא יהיה מחוסר אמנה עוד יש לצרף סברת בן השער אפרים דדוקא בנמצא אחר הפסח חיישינן להערמה דבזמן כמה ימים איכא שכחה ואפשר לא ביטל ומערים לומר שביטל אבל נמצא ערב פסח אחר חצות דלא שכיחא שכחה בזמן מועט כזה (לפום ריהטא יש לפקפק מההיא דאמרינן אשתליין כתובות ל"ג ע"א ויש לעיין בדברי הרשב"א שהביא הר"ן פרק כל הנשבעין אמתני' דשכנגדו חשוד על השבועה כיצד וכו' ויתבאר במקום אחר אם ירצה ה') והוא אומר שאמר כל חמירא לא חיישינן להערמה דאטו ברשיעי עסיקינן לומר במזיד שקר (לפי הנראה כונתו לומר דדוקא אחר הפסח דאיכא למיחש לשכחה לכן אנו אומרים ששכח מה שהוא האמת שלא ביטל וכיון שאינו ברור לו שלא ביטל אף אם לאידך גיסא גם כן לא יהיה ברור לו שביטל מכל מקום בהול על ממונו ואומר שביטל אבל בזמן מועט שברור לו שאינו שוכח בזמן מועט אם לא ביטל לא ישקר במזיד לומר שביטל) עוד כתב לחלק דאחר הפסח קניס ר' שמעון דעבר בבל יראה אבל קודם הלילה לא עבר ואם נתן היי"ש לעכומ"ז אחר חצות אין לקונסו ע"כ ואף דאין להורות כדבריו מכל מקום יש לצרף זה לסניף בהפסד מרובה בדיעבד עוד יש לצרף דעת מוהריט"ץ דיי"ש אינו אלא קיוהא וזיעה בעלמא אף שאין מורין כן יש לצרף לסניף עוד יש לצרף להתיר הדבש דעת האיסור והיתר והים של שלמה שפסקו דדבר המעמיד בטל ובחמץ על כל פנים להשהותו אף שכתב המג"א דדבריו בטלין נגד הטור שכתב דדבר המעמיד חשוב כמו בעיניה מכל הני טעמי יש להתיר כל היי"ש והדבש הנמצא באותו חדר בהנאה עכ"ל והם דברים נכונים:

ו

(ו) שוב הגיע לידי ס' שו"ת זכרון כהונה (שנדפס בשנת תרנ"ג והג' המחבר היה מדורות שלפני פנינו ותשו' שקודם לזו השיב לשואלו בשנת תקמ"ג) וראיתי בד' ג' ע"ג וז"ל בנדון שבקהלתכם במכירת חמץ אחר זמן ביעורו והאיש בא בחצי היום ערב שביעי של פסח וכו' אם היה באפשרות להשיבם בימי החג היה דעתי נוטה להצריכו ביעור אם (אך) שכבר עשוהו להמשיך עד אחר הפסח כבר יצא הדבר מחמור לקל חמץ שעבר עליו הפסח דרבנן ובגוף הדין חמור מאוד מאחר שמכר אחר זמן איסורו ובכסף לבד בלא משיכה ובלי הקנאת מקום שתי רעותות אלו אחד באחד יגשו להחמיר ולא להקל כי באמת כבר היו מעשים כאלה וקצת הובא בספרים ובספר שו"ת במי שמכר אחר זמן איסורו ונוטה להיתר כי אחר שמכר כבר זכה העכומ"ז ומה שעשה עשוי ואף דאין ברשותו למוכרו מכל מקום העכומ"ז זכה בו כיון שהבעלים נתנוהו לו מי מעכב עליו לזכות בחמץ זה וכיון שזכה בו הרי חמץ של עכומ"ז הוא וכבר היה מעשה בק"ק פ' ומצאו כן להיתר בס' יד אליהו וגם שמעתי מפי הגאון וכו' בשם הג' שאירע כזה לפניו ונטה להיתר מהאי טעמא אמנם אפשר דבהנהו עובדי משך העכומ"ז וכו' או שהיה החמץ ברשותו דחצרו קונה לו דאף שכתבו התוס' (הפוס') משם מוהרש"ק שאין תורת חצר לעכומ"ז לדעתו גם זה אינו אלא לכתחלה אבל באמת בטוש"ע יו"ד סי' ש"ך משמע להדיא שהמקום קונה את הבהמה לעכומ"ז מטעם חצר אך בנדון זה שלא היה אלא נתינת מעות וחמץ מונח בבית ישראל אם כן אם נאמר דאינו ברשותו למכרו כמו שאינו ברשותו לבטלו ממילא אין במכירתו כלום דאף דלדעת רש"י מעות קונות לעכומ"ז היינו כשהבעלים מוכרים וכל שכן דלרוב הפוסקים אין מעות קונות בעכומ"ז ולכן אם היה בא השאלה בחג הייתי מצוה לבערו וגם מה שביטל לא מהני כיון שהחמץ מונח בביתו ואמר לעכומ"ז הרני מוכר לך חמץ שלי זכה לו חצרו וכו' ושוב האריך להוכיח דבאיסורי הנאה (חוץ משור הנסקל עי"ש) מהני בהו מכירה והקדש בדיעבד ולא אמרינן שכיון שאינם ברשותו הא בעינן מה ביתו ברשותו וכו' והאריך להסביר זאת ומסיק דאם עבר ומכר החמץ אחר זמן איסורו בקנין המועיל בעכומ"ז בכסף או משיכה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הוי מכירה ושוב כתב אלא דבדין זה במעות רפוי מאד דהביטול ודאי לא מהני שהרי מונח ברשותו וכשאומר הריני מוכר לך חמץ הרי חוזר וזוכה בו וכו' ועוד דאם באנו לדון בזה לפי שיקול דעת הביטול היה בטעות שהיה סבור שזה החמץ נמכר ע"י אשתו ומעולם לא נתכוון לבטל החמץ הידוע לו ואילו ידע שלא נמכר היה הוא מוכרו בעצמו ולא להפקירו ואף שאמר כל חמירא דאיכא ברשותי אנן סהדי שלא על זה היה כונתו ואף דבעלמא אין לנו לדחות הביטול על פי אומדן דעת ודברים שבלב אינם דברים מכל מקום בנדון זה שחזר וזכה בו ומכרו ובר מן דין הא ביטול לא מהני מדרבנן מיהת ואפילו אחר הפסח אסור ואפילו בטלו בפני עדים כל הקילות בזה אין להם על מה שיסמוכו אם אינו אונס גמור כל ימי הפסח כמו שכתב התודת השלמים וכו' ולכן בנדון זה הביטול הוא כעפרא דארעא כי חזר וזכה בו ורוצה בקיומו ומונח בחצרו במתכוין ומשתמר לדעתו ואינו מדבר מזה כלום אך מה שצריך לחקור בנדון דידן הוא בקנין המעות אי עכומ"ז קונה בכסף ומה שכתב מע"ל דכתב המ"ב דקנין כסף מהני בחמץ לכולי עלמא כיון דבגילוי דעתא דלא ניחא ליה דליהוי זכותא בגויה סגי הנה המ"ב לא אמר אלא במכר קודם שש דאז מהני כמו בביטל אבל במוכר אחר שש נהי דאם היה מוכר במכירה גמורה המועלת בעלמא יועיל גם כן כאן כמו שכתבתי מכל מקום שיהיה עדיף לקנות בקנין שאינו מועיל בעלמא בזה שמכר אחר זמן איסורו זה אינו מועיל בשום פנים (והעתיק דברי המ"ב בסי' ט"ן בזה) וסיים הרי שלא כתב המ"ב סברא זו רק במכר קודם שש וכו' אבל במוכר אחר שש בודאי אינו מועיל קנין שאינו מועיל בעלמא ושוב שקיל וטרי בדברי המ"ב ומסיק במוכר אחר זמן איסורו דאז אינו מועיל כי אם מכירה נשאר עליו איסור תורה כל ימי הפסח אם הדין בעלמא דעכומ"ז אינו קונה בכסף ואף שביטלו קודם איסורו כבר כתבנו דכיון שרצה אחר כך למוכרו חזר וזכה בו שעובר עליו בבל יראה כקונה חמץ בפסח דמיד שרצה למוכרו זכה בו להיות כשלו כדי ליהנות ממנו במכירתו ואף שלא הועילו מעשיו לפי שלא קנה העכומ"ז בכסף עם כל זה הוא זוכה בו לדעתו על ידי חצרו ואולם בנדון זה שהוא כבר אחר הפסח והוא בלאו הכי מדרבנן הכ"ד וכו' עכ"ד ואינו מפורש היטב מסקנתו רק נראה שדעתו להתירו אחר הפסח:

עוד הבאתי לקמן באות ה"ן לענין מכר חמצו בתוך הפסח במשיכה או בקנין חצר תשובת הגאון שאילת שלום במהדורא תניינא סי' רס"ז עי"ש:

ז

(ז) וכל זה הוא בחמץ גמור שמכרו אחר זמן איסורו אבל דבר שאינו חמץ גמור רק מצד חומרא הנה מצאתי כתוב בקונטריסי בשם שו"ת תשובה מאהבה (שהעתקתי ממנו כשהיה בידי) שבסי' ק"פ הובא דברי חתנו לענין הגרופי"ן ששכח למכור לעכומ"ז קודם זמן איסורו ומכר אחר חצות שכתב שצריך לדעת אם לותתים אותם ואם צריך להשהותם כל כך עד שיבואו לידי חימוץ והביא דברי הפוסקים בסי' תנ"ג דבשעת הדחק מותר ליקח קמח מהשוק ושהמג"א אוסר שמחזיקים הסולת לחמץ גמור ומכל מקום בגרופי"ן אפשר אין לחוש כל כך ובפרט להשהותם וכל שכן להחזיקם לחמץ גמור לאוסרם אחר הפסח וכל זה בלא מכר כלל אבל בנדון דידן שמכר אחר חצות נראה דאין לחוש ובסי' תנ"ג אם קנה בחמץ משש שעות ולמעלה שום דבר מותר ובחק יעקב הביא מחלוקת אם אותו חמץ עצמו שלקח אחר פסח מותר והכא בנדון דידן שאין כאן חמץ גמור נראה דכל הפוסקים מודים שאין לאסור הגרופי"ן ואף אם נרצה להחמיר בזה מכל מקום למוכרו לנכרי נראה דאין להחמיר כלל ושמעתי שגדול אחד הורה להשליך לנהר יודיעיני דעתו והג' המחבר האריך בזה בסי' קפ"א ודעתו להתיר דלא קנסו אלא בחמץ או בספק חמץ אבל לא בדבר שהוא משום חומרא כגון בלתיתה וכתב בחק יעקב סי' תנ"ג סוף סק"ח שאם השהה הגרופי"ן אסורים ומה שכתב באליהו זוטא בשם זקנו הג' שהורה למכור לעכומ"ז כבר נשאתי ונתתי עמו ואמר שהוא גם כן עמד על החקירה וידע שהוא חמץ גמור והשומע שמע וטעה אלו דברי החק יעקב והוא תמוה איך כתב שהא"ז חזר בו מהוראתו הלא בס' אליהו רבה שחבר אחר כך ושם לא הניח דבר קטן וגדול מספר ח"י והוראה זו בעצמה מביאה שנית וקבעה להלכה והוסיף ליישב דבריו דמשום דמדינא דש"ס לתיתה מותר בדיעבד ואפילו בשעורים כל זמן שלא נתבקעו וכו' ואפילו בקמח סלת אם עבר ושהה אין בהם קנס וכו' על כל פנים בהוראת הג' מוהר"ש אין לפקפק כלל וכו' כל שכן בנדון זה שמכר אחר שש וכו' לכן מי שהורה להשליך לנהר אם הורה כן לאחרים אל יהי חלקו עמו כי עונש המחמיר שלא כדין מרובה מהמיקל שלא כדין כי המחמיר שלא כדין צריך לרצות חבירו וסימניך הלכ"ה חמור"ך טרפו"ן רמז על המחמיר ומטריף וכו'. כן מצאתי כתוב בקונטריסי. ונראין הדברים שמתיר אף לאוכלו ואין צריך למוכרו לעכומ"ז כדברי חתנו ובשו"ת שואל ומשיב מ"ק ח"ב סי' מ' הנ"ל הנדון שלו היה במי ששכח למכור בכלל החמצים שלש כורין פעריל גרופי"ן ונזכר אחר חמש והלך וכתב בהשטר מכירה שנתן להעכומ"ז גם הג' כורין ונתן השטר מכירה להעכומ"ז והג' כורין הנ"ל היו מונחים בחדר ששכר לו וביום טוב בא לשאול מה משפטו ולזה הוא מה שנשא ונתן בתשובתו אם הועיל מה שמכר אחר חמש ולא יצטרך לבערו ויהיה מותר להשהותו לאחר הפסח ואם היה נשאל אחר הפסח אולי הוה נחית לחלק בין שאר חמץ לגרופי"ן כדברי הרב תשובה מאהבה הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף