תוספות הרא"ש/ברכות/לא/א

תוספות הרא"ש ברכות לא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף ל"א ע"א

אייתי זוגא חיורתא ואתבר קמייהו ואתעצבו. הכא משמע דזכוכית לבנה היתה מצויה אחר החורבן, והכי נמי משמע בפ' אלו מציאות [דף מ"ח ע"א] דקאמר התם מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדן ילבש כלי פשתן וישתמש בכלי זכוכית ומוקי לה בזגי חיורתא. וקשה דבפ' בתרא דסוטה תנן משחרב בית המקדש בטלה זכוכית לבנה ושירא פרנדא. וי"ל דודאי לא בטלה לגמרי אלא לא היתה מצויה כמו שהיתה בזמן הבית, תדע דקאמר התם דבטלה שירא פרנדא ובריש במה מדליקין אמרו דרבין ואביי הוו יתבי קמי דרב נחמיה [אחוה] דריש גלותא [חזייה] דהוה לביש מטכסא א"ל רבין לאביי היינו כלך דתנן א"ל אנן שירא פרנדא קרינן לה פי' לההוא מטכסא אלמא שירא פרנדא [היה] לאחר החורבן אלא לא היה מצוי כל כך כבזמן הבית, ור"ח דחק לפרש שירא פרנדא קרינא לכלך דמתניתין וניחא כדפר"י:

טיפת דם כחרדל. לאו טעמא, משום דפחות מחרדל אינה טמאה דהא תנן דמטמא, כחרדל ובפחות מכן אלא נקט כחרדל לאשמועי' שאע"פ שהיא ראיה מועטת ואינה ראויה ליחלק לשלש ראיות להיותה זבה גמורה אם ראתה בימי זובה אפ"ה יושבת עליה ז' נקיים:

רב אשי עביד כברייתא. ולכך נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי קודם תפלה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי שמחה של מצוה שעוסק בדברי תורה, ירושלמי ר' (אמי) [ירמיה] אומר לא יעמוד ויתפלל אלא מתוך דבר הלכה א"ר ירמיה העוסק בצרכי צבור כעוסק בד"ת שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדבדי שבח ותחנונים. ירושלמי א"ר אליעזר חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחה א"ל ר' יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר ככה תשקע בבל ולא תקום ולפי שהיה ירמיהו חוזה ומתנבא על המקדש יכול בחורבן הבית חתם ת"ל עד הנה דברי ירמיהו במפלת מחריביו חתם ולא חתם בדברי תוכחות, והכתיב] והיו דראון לכל בשר בכופרים בעיקר הוא עסוק, והא כתיב כי אם מאוס מאסתנו השיבנו תחת כי אם מאוס, ומסוף תרי עשר וקהלת לא פריך דלא חשיב הני קראי פורענות:

הני ציניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון. והא דאמרינן במדרש איכה רבתי שארבעים שנה קודם שגלו ישראל לבבל נטעו שם דקלים לפי שהמתיקה מרגלת הלשון לתורה, מתחלה לא היו אלא באותו מקום ובארבעים שנה הללו נטעו בשאר מקומות:

ומוצאו בזויות אחרת [וכ"כ למה] מפני כריעות והשתחויות. וא"ת והא אמרינן לקמן [דף ל"ד ע"א] בסוף פרקין אם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה. ואין לומר דמיירי הכא בתחנונים שהיה אומר אחר תפלתו ולא בי"ח ברכות דמשמע דמיירי דומיא דכשהיה מתפלל עם הצבור, י"ל דודאי בסוף כל ברכה וברכה אין לשחות אבל באמצע הברכה מותר לשחות וכשהיה מגיע לסוף הברכה הי' זוקף, ולכך יש נוהגין בר"ה וביה"כ כשמתפללין זכרנו ובכן תן פחדך ששוחין וכשמגיעין בסוף הברכה זוקפין שאין לשחות בסוף ברכה אלא היכא דתקון:

מכאן ששכור אסור להתפלל. בירושלמי מס' תרומות פ"ק ר' זירא בעא קומי דר' יוסי שכור מהו שיברך א"ל ואכלת ושבעת אפילו, מדומדם, פי' אפילו כ"כ שתוי שאינו יכול לדבר כראוי דהכי משמע ושבעת וברכת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף