רמב"ן/גיטין/יח/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף אילת השחר |
חיישינן שמא פייס ור"י אמר אם אית' דפייס קלא אית ליה למילתא. א"ל לר"ל דחייש קשיא ליה הא דתניא לעיל המשליש גט לאשתו וכו' ולא חיישינן שמא פייס איכ' למימר דשאני הכא דכיון דאכתביה ולא אחתמיה ש"מ אמלוכי ממליך בנפשיה וסבר דאי מפייסה תפייס, הילכך חוששין.
ואיכא (למימר) [למידק] לר"י מ"ש מהא דאמרי' בפ' כל הגט (דף כ"ט ע"ב) ההיא דשדר ליה גיטא לדביתהו ואמר לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין וכו' והוינן בה וליחוש שמא פייס וכו' אלמ' חיישי'. א"ל דכולי עלמ' לא חיישי' שמא פייס בשולח גט לאשתו סתם אבל באומר לשליח לא תיתביה ניהלה עד זמן פלוני א"נ בנותן גט לאשתו ואמר ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך ל' יום כיון דרמי תנאה בגיט' ועבר עליה א"נ א"ל לא תיתביה ניהל' מהשת' אמרי' שמא לא גמר בנפשיה למגרשה ודעתיה לפייסה וחוששין שמא פייס ולא אמרינן אם אית' דפייס קלא אית ליה שרגלים לדבר לחוש ואיכ' אינשי דמפייס' בצינעא. וקרוב לענין זה כתב רש"י ז"ל בפ' כל הגט. אבל היכא דאכתבי' ולא אחתמיה פליגי בה ר"י ור"ל מר סבר כיון דלא אחתמיה כמו דרמי תנאה דמי ומ"ס כיון דלא רמי ביה תנאה אמרינן לקולא שרגלים לדבר אם איתא דפייס קלא אית ליה.
והא דתניא לעיל במשליש לא תתנו לה אלא לאחר ג' חדשים ה"ז גט ואין חוששין א"ל באומר נאמנ' עלי שלא פייסתי' דלא אלימו ממתני' דאוקומה הכי בשלהי מי שאחזו. ולדברי רש"י ז"ל שפי' שהוא הולך לדרכו אתיא דפלוגת' היא אי חיישינן שמא פייס ובא אי אמרינן הא לא אתא ואית' התם בשלהי מי שאחזו ומאן דחייש מוקי לה באומר נאמנת עלי שלא באתי ופייסתי כדאמרן.
ופי' רש"י ז"ל שמא פייס ובעל ואיכא דקשה ליה הא דאמרינן התם אמתני' דקתני ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה וליחוש שמא פייס ומה מקום לחוש שמא בא עליה והרי יש עדים שלא נתייחד עמה וזו אינה קושיא שאי' פי' שהרי לא נתייחד עמה שהיו עדיה הולכים עמה ביום ובלילה אלא שלא ראינו שנכנסה עמו לסתר או לחורבה בפני עדים ומ"ה אקשינן וליחוש שמא יבא הבעל ויאמר פייסתי ובאתי עליה ומיהו לא מחוור דהא קי"ל שאם נתגרשה בגט ישן תנשא לכתחילה ולא חיישינן שמא יבא ויאמר באתי עלי' ובטל הגט.
ור"ח ז"ל כתב שמא פייס ובטל הגט וא"ת והא קי"ל חוזר ומגרש בו בשלמא התם אינו חוזר ומגרש אבל כאן שהוא נותנו לה למאי ניחוש א"ל כי אמרי' חוזר ומגרש בו ה"מ כשנחתם משום דלא אתי דיבורא ומבטל מעשה אבל כל זמן שלא נחתם לאו מעשה הוא ואתי דבורא ומבטלי דבורא ומסתבר דאי אמר כל גט שאכתוב שכאן ועד יום פלוני ובטל הוא בטלין ואינו כשר עד שיבטל דבריו הילכך חיישינן שמא פייס ובטל הגט שיהא חתימת העדים שיחתמו בה בטלה שכן דרך המתפייסין לומר גט שכתבתי בטל הוא ולא יהא ראוי ליחתום וליגרש בו לעולם. ובשם ר"פ ז"ל כי איתמר חוזר ומגרש בו בשולח ביד שליח דנהי דבטליה בשליחותיה דשליח דגט עצמו לא בטל אבל בטל הגט עצמו בפי' בטי הוא וזהו דעתו של הרב ז"ל ובמקומו (ל"ב ע"ב) יתברר בע"ה. מחתם לכתחילה קרוב או פסול אמרי לה כשר וא"ל פסול. זוהי גרסת רבי' אלפסי ז"ל, ורש"י ז"ל גורס אי חתום בתחילה קרוב או פסול ופי' אי חתים בשנים הראשונים קרובים או פסולים וקשה ליה לר"ת ז"ל והא קי"ל מלאהו בקרובים כשר ותניא בפ' גט פשוט (דף קס"ב) היו ד' וה' חתומים על השטר ונמצאו ב' הראשונים קרובים או פסולים תתקיים עדות בשאר ותניא נמי בתוספת' דגיטין כה"ג גט שחתמו עליו ה' עדים ונמצאו ג' הראשונים קרובים או פסולים תתקיים עדות בשאר וניחא ליה כי חתים רחוקים וכשר אף ע"ג דישבקו רווחא למאן דקשיש ואתו קרובים או פסולים ומלאהו כשר ולא חיישינן לשמא יאמרו קרוב כשר לעדות שהרי גט קרח משלימין עליו אפילו קרוב ולא ערב אלמא אין חוששין לקרוב אבל להחתים אותם קודם שיחתמו אחרים חוששין שמא הרואה יבא לומר שאלו החותמים תחלה הם העדים ומיהו במוציא לפנינו גט או שטר תולין להקל ואומרים הני כשרין חתמו תחלה ושבקו רווחא למאן דקשיש מנייהו ומלא זה הרווח בקרובים וי"ל דהכא אשמעתין דלעיל קיימי' ומשום דאמר כולכם דכיון דצריכי כולהו למחתם ומחתים להני ברישא מחזי כמאן דמשום להני עדים ולאידך משום חנאי אבל בעלמא לא חיישינן, וזהו הנכון. אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא. פי' רש"י ז"ל ויכשירו קרוב בכל השטרות. ולא מחוור לי דא"כ לא היה לו למימר בקיום שטרות דעלמא ותו קשיא לי וליבעי מנייהו אי למיחזי אתי אי לאסהודי אתו כדעבדינן בעדות על פה כדאיתא במס' מכות (ו' ע"א).
ולא קשיא, דכיון דנראה בשעת חתימה בעדים גזרינן ואפילו משום שטרא קאמר אלא משום לישנא בעלמא נקט לומר דגזירה זו כוללת הכל.
ל"א נ"ל דהכא ליכא למיחש משום שאין עידי חתימה רואין בגט כלום אלא בעל הוא שאומר להם לחתום וכי חתמי אדעתי' דבעל חתמי אם רוצה הוא משום עדים ואי משום תנאי ואיהו מסתמא לכשרים מחתים משום עדים והשאר משום תנאי אבל בשאר שטרות בה' שבאו לחתום שטר עדות זה בפני זה וחתמו תחלה קרובים או פסולים השטר פסול דדמו דאמרי למיסהד אתינא וכן כתב ר"ה ז"ל בפ"ק דמס' מכות ובירושלמי שטר שחתמו בה' עדים ונמצאו ג' הראשונים פסולים או קרובים כשר ותתקיים העדות בשאר ר' אילא בשם ר' יסא אתיא כמאן דמר עדים חותמין בשטר זה שלא בפני זה ברם כמאן דמר אין חותמים זה שלא בפני זה אפי' חתם בסוף אלמ' כל שבאו להעיד פסול ומ"ה גזרינן הכא שמא יבואו לעשות כן בשאר שטרות ולאו משום שיכשירו קרוב בגיטי נשים ומיהו באחרונים ליכא למיחש דכיון דב' כשרים חתמי מאן דחתם בתר הכי מסתמא לאו לאסהודי אתא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |