קרן אורה/זבחים/יט/א

קרן אורה זבחים יט א

דף י"ט ע"א

גמרא ותיפוק ליה משום חציצה ופירש רש"י ז"ל בעירובין דאמתני' דכורך עליו גמי ג"כ מקשו. וי"ל דאגמי לא קשיא ליה דהדבר שאינו חשוב גם חציצה לא הוי אלא אר' יוחנן פריך דאמר שלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים ואפילו אם לבש איזה בגד שלא במקום בגדים כשר לעבודה וע"ז פריך הא עכ"פ חציצה הוי ומשני בשמאל כו'. אלא דא"כ מאי קאמר דרבא פליג אר' יוחנן מדאמר שלא במקום בגדים ג' על ג' חוצצת ומאי קושיא ר"י איירי שלא במקום עבודה ומשום יתור בגדים אתינן בזה קאמר דשלא במקום בגדים לא שייך יתור בגדים כלל. אבל רבא מיירי במקום עבודה ומשום חציצה בזה קאמר דג' על ג' חוצצת ופחות מגע"ג אינו חוצץ דלאו דבר חשוב הוא. ורש"י ז"ל פי' חוצצת דרבא ג"כ משום יתור בגדים ואיידי דבמקום בגדים נקט לישנא דחוצצת נקט נמי הכא חוצצת. אבל א"כ קשה הא דנקט רבא להאי חילוקא בין מקום בגדים לשלא במקום בגדים ובאמת לא בהא תליא מילתא אלא עיקר החילוק הוא היכא דחוצץ היינו בין בגד לבשרו במקום בגדים ובין ידו לעבודה אפילו נימא אחת חוצצת אבל היכא דליכא חציצה אפילו במקום בגדים כגון על הבגד דליכא פסול אלא משום יתור בגדים לא פסיל אלא אם יש בו גע"ג דבציר מהכי לאו בגד הוא. והראב"ד ז"ל בפ"י מה' כלי המקדש נראה דמפרש משום חציצה ממש כמבואר שם בהשגתו. וד' הרמב"ם ז"ל ג"כ קשה לפרשן דחוצץ דקאמר היינו משום יתור בגדים וכפירש"י ז"ל דא"כ כתב להאי דינא שלא במקומו דבהלכה ה' שם כ' דין יתר בגדים כגון שלבש ב' כתונות כו' דין אחד לו עם מחו"ב וחייב מיתה. ובהלכה ו' שם כ' נא' בבגדי כהונה על בשרו ולבשם שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרו לבגדים כו'. ונראה דזה דינא אחרינא הוא ואין בזה חיוב מיתה דלאו מחו"ב הוא אלא דהעבודה פסולה מטעם חציצה והאריך שם בהלכה ו' ז' בדיני חציצה. אח"כ בהלכה ח' שם כ' להאי דינא דכרך על בשרו בגד שלא במקום בגדים אם יש בו גע"ג חוצץ ואי משום יתור בגדים קאתי עלה הוי ליה לאקדומי להאי דינא לעיל בדין יתור בגדים ונפ"מ לדין חיוב מיתה דמשום יתור בגדים חייב מיתה ומשום חציצה אין כאן חיוב מיתה. וכן במש"כ לעיל דבגדיו מטושטשין ומקורעין ומרושלין דכולן בכלל מחוסר בגדים הם ג"כ לא משמע לי הכי מד' הרמב"ם ז"ל שכ' לדינים אלו בפ"ח מה' כלי המקדש מקרא דלכבוד ולתפארת ואי בכלל מחו"ב הם בפ"י היה לו לכותבן בדין מחו"ב ולחייבן מיתה כדין מחו"ב. אבל מדבריו ז"ל סוף ה' ביאת מקדש בהגיעו לחשבון פוסלי עבודה מצא בכללן י"ח פסולין משמע דהני תרתי בגדים מטושטשין כו' ודבר חוצץ בין בשרו לבגד הכל בכלל מחו"ב הוא דאל"ה אמאי לא מנה גם לאלו כמו שמנה שם דבר חוצץ בין ידו לכלי או בין רגלו לרצפה אלא ש"מ דכולן בכלל מחוסר בגדים הם. ועדיין אין הדברים ברורים אצלי דמהיכא תיתי לן דחציצה בין בגד לבשרו הוי בכלל מחו"ב כיון דמקרא אחרינא ילפינן ילבש על בשרו וכ"ת אי לאו דבכלל מחו"ב היא מנלן דעבודתו פסולה הא לא תיקשי דהא חציצה בין יד לכלי או בין רגלו לרצפה ג"כ עבודתו פסולה וה"נ חציצה בין בגדו לבשרו דפוסלת עבודה. ומהא דאמרינן בחזרת רטיה במקדש דהתירו סופן משום תחילתן דאם לא יתירו להחזיר לא יקח בשעת עבודה משמע דלא כשיטת הראב"ד ז"ל דבעינן שיעור בחציצה בין יד לכלי דסתם רטיה לית ביה שיעורא ואפ"ה אסור לעבוד בה. ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מה' שבת ובתוסי"ט עירובין שם:

שם גמרא יצא שערו בבגדו מהו ופי' רש"י דאת"ל קאמר את"ל ידו כגופו דמי כו'. וא"כ לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דאת"ל פשיטותא הוא איפשיט דידו לא חייץ. והרמב"ם ז"ל בפי' הנ"ל כ' דידו תחת חלוקו ג"כ אסור. וי"ל כיון דלא איתמר בפירוש את"ל לא בא בכלל הזה. וכמו שכ' כן הראשונים ז"ל בכמה דוכתין לפי דעתו. ועוד דנראה דלא מפרש הא דיצא שערו בבגדו כפירש"י ז"ל ע"ש ובכ"מ ז"ל אך לא נודע לי כוונתו:

ופ' שם בכל הני דעבודה כשרה וכ' הכ"מ דהא א"א להביא אחר משום חולין בעזרה ומ"מ צ"ע א"כ הוי ליה לפרש דהבשר אסור לאכול דילמא זבח פסול הוא ועוד דבמחוסר כפרה דלא הותר בקדשים עד אחר כפרה מאי איכא למימר. והא לא תיקשי הילכתא למשיחא דכן הוא דרך הרמב"ם ז"ל בכמה דוכתי בהלכות אלו לכתוב הלכה בספיקות של הש"ס לידע איך להורות מהרה אם יבנה בית המקדש ויתבאר עוד בזה בשאר מקומות:

שם גמרא תפילין מהו שיחוצו פירש"י ז"ל למיהוי יתור בבגדים עי' תוס' בד"ה תפילין מהו. ולדידי קשה לפירש"י ז"ל דמיבעי ליה אי הוי יתור בגדים וקאמר דלמ"ד לילה לאו ז"ת פשיטא ליה דחייצי היינו דהוי יתור בגדים ולא כן סלקא שמעתא למסקנא דבשל ראש אינו חוצצות ומשמע דלכ"ע אינן חוצצות אפי' למ"ד לילה לאו ז"ת הוא. וכמש"כ רש"י ז"ל ע"ב בד"ה ששם מניח כו' ומשום יתור בגדים כו' דלאו בגד הוא. ועוד דמנלן לרש"י ז"ל למסקנא דלאו בגד הוא כלל ומש"ה לא הוי יתור בגדים דילמא משום דכגופיה דמי וכס"ד דר"ז ואתיא ברייתא כמ"ד לילה ז"ת אבל למ"ד לאו ז"ת הוי יתור בגדים. ולזה י"ל אי נימא דכגופיה דמי ולא חשיב יתור בגדים ה"נ דלא הוי חציצה בשל יד. אלא וודאי כיון דבשל יד חוצצת ש"מ דלאו כגופיה דמי וא"כ בשל ראש אמאי אינו חוצצת למיהוי יתור בגדים אלא וודאי משום דלאו בגד הוא כלל. והראשונים ז"ל נחלקו בתפילין של ראש אי יכול להניחן על בגדיו ולמאן דס"ל דמותר צ"ל הא דכרך דראש נמי כו' ומאי קושיא הא יכול להניחן על המצנפת. אלא היינו משום דהוי יתור בגדים במקום בגדים וא"כ ביד נמי ל"ל למימר משום דכתיב ילבש שלא יהא דבר חוצץ כו' תיפוק ליה דהוי יתור בגדים. ועוד דמאי משני שערו היה נראה כו' ששם, מניחין תפילין אכתי הוי יתור בגדים ואי משום דהוי שלא במקום בגדים א"כ תיקשי מהאי ברייתא למ"ד דיתור בגדים פוסל אפי' שלא במקום בגדים. והכי קי"ל כרבא וכרב יהודה בריה דר' חייא דאפילו צלצול קטן דחשיב הוי יתור בגדים ואפילו שלא במקום בגדים. וע"כ צ"ל למסקנא דתפילין לאו בגד הוא כלל ולית בהו משום יתור בגדים אלא משום חציצה. ומוכח מזה דשל ראש ג"כ צריך להניח על בשרו דווקא ומשום חציצה הוא דפריך וכמש"כ הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות:

ויש לדקדק עוד היכי ס"ד למימר בברייתא דכהנים כו' אם הניחו אין חוצצת כיון דפטורין מן התפילין ליכא למימר דכגופיה דמי כמו לילה למ"ד לאו ז"ת דפשיטא ליה דחייצי כיון דזמן פטור הוא. וה"נ בשעת עבודה דבמצוה קעסיק ופטור הוא אמאי לא יחוצו. וצריך לחלק דלילה זמן פטור הוא לגמרי אבל עוסק במצוה זמן חיוב הוא ואם רצה להניחן מניח ומצוה קעביד שפיר אמרינן דכגופיה הוא. ומשמע מכאן דאע"ג דעוסק במצוה פטור מן המצוה מ"מ אי קיים שניהם מצוה קעביד. ואפשר לישב עוד דלהנך י"א דשל ראש מותר להניח על הבגדים אפ"ה פריך שפיר מהא דתנא אם הניחן אינן חוצצת משמע דאפי' הניחן תחת המצנפת אינן חוצצות דאי למעלה מן המצנפת פשיטא דלא שייכא חציצה. ומשני דקמ"ל דשערו היה נראה כו'. ועי' מש"כ בחידו' ריש עירובין:

וצריך לדקדק עוד בשמעתין מנלן הא דאפילו נימא אחת חוצצת ומ"ש גבי מי מקוה דכ' ורחץ בשרו במים דקי"ל דמיעוט שאינו מקפיד אינו חוצץ והכא חיין אפילו נימא אחת. אלא דמשמע דה"נ משום דקפיד הוא כדאמרינן גבי כינה חיה או דילמא כיון דקפיד עליו כו' ועי' בד' הפוסקים ובש"ע או"ח (סי' כ"ד) שכ' לכל הני דיני דשמעתין גם לענין תפילין וחציצה פוסלת בהו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף