חידושי הרי"מ/בבא קמא/פו/א

חידושי הרי"מ בבא קמא פו א

דף פ"ו ע"א

רבא אמר כו' תוס' דחו גירסת הגאונים הכל לעבד דשבת קטנה למה לא יהי' לרב ע"ש. ולע"ד נראה דהא בהמה דהדקה באנדירנא קי"ל דפטור דבטול מלאכה אינו אלא כמניעת ריוח וכמבטל כיסו דפטור רק באדם גלי קרא דחייבים בשבת דידי'. וא"כ בעבד למה ישלם החובל כלל שבת לרבו הא נגד רבו הוי כשבת דבהמה שביטל ממונו ושורו ממלאכה וע"כ הטעם דהא העבד הוא אדם בפ"ע וחייבים לו בשבת וממילא מה שקנה עבד קנה רבו ובחיוב שלו זוכה הרב ומטעם חיוב דעבד כנ"ל. אבל לא בשביל חיוב שלו כנ"ל. וזה שפיר בעבד כנעני משא"כ בע"ע של חברו דאף דצריך לעשות מלאכה אבל ריוח זה שע"י חבלה אין הרב זוכה בו כלל. וא"כ הא מצד שיתחייב לרבו ע"י מה שמבטל עבדו ממלאכה ע"ז אין חיוב כלל כמו בהמתו. רק דנתחייב לעבד ועי"כ יזכה בו רבו והא אין לרבו דע"ע בזכות זה שמרויח ע"י חבלה כיון דאי בעי חבל לא מצי כדאמר לקמן בבת קטנה כנ"ל. וא"כ ממילא להיפך בשלמא שבת גדולה שהיא פחת שיוי דמים הי' סברא דלרב שהי' לו עבד עברי השוה דמים והפסידו רק דהא הי' לו רק על זמן וסגי במה שילקח קרקע ויאכל פירות עד שיצא שש ויש לו תשלומי עבדו. אבל שבת קטנה שאינו חייב כלל לרבו רק לעבד מצד עצמו ואין לרבו זכות כלל. ושפיר הכל לעבד היינו שבת קטנה לגמרי הוי לעבד ושבת גדולה ילקח בהן קרקע ויאכל פירות כנ"ל וד' הגאונים ברורים לע"ד:

שם תוס' פיחת כו' ואע"ג דלא מפסיד העבד מידי כו' גם בהיזק זה לא יטול כו'. אינו מובן הטעם. וי"ל כמו דסבר אביי בקיטע יד ע"ע שגם עד הזמן כו' כחלה דנסתחפה שדהו כיון דיכול לשמור קישואין כמ"ש תוס' לעיל. כן בצמחה כו' כיון דלאביי ב' דברים ממילא שבת גדולה דהוא נזק אינו לרב דנסתחפה שדהו נגדו וחשיב כשומר קישואין דהא שבת קטנה לרב ויש לו ע"י שכר שמירת קישואין עד שיתרפא ושוב ריוח של העבד ע"י צמחה ידו אינו לרב דגופו אינו קנוי לו רק ע"ע דגופו קני היינו למלאכה ולא לענין פחיתת שויו שע"י צמחה ידו. משא"כ לרבא דשבת חדא הוא דאם לא יהי' לרב אינו עושה שום מלאכה שוב הכל לרב כנ"ל:

תוס' אבל למישם צ"ל החילוק בין נתכוין לקטן דנתכוין רק לבושה קטנה חשיב על המותר כלא נתכוין משא"כ נתכוין לעבד דיש לו בושת ככל אדם רק שהתורה לא חייבה לשלם אבל מ"מ נתכוין מיקרי נגד ב"ח שביישו כנ'"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף