חידושי הרי"מ/בבא קמא/סז/א

חידושי הרי"מ בבא קמא סז א

דף ס"ז ע"א

שינוי החוזר לברייתו כו' י"ל טעם דמהני שינוי החוזר עם יאוש. דלכאורה מה בכך שחוזר לברייתו מ"מ הא עכשיו נשתנה ואינו כאשר גזל. והנה מבואר בחולין גבי כסהו הרוח דתלוי אי יש דיחוי אצל מצות או אין דיחוי ואי יש דיחוי אמרי' דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה וכיון שנפטר מהמצוה אינו מתחייב אח"כ ואף שבידו לגלות ולא נדחה כלל כ' תוס' סוכה ל"ג דמ"מ הואיל ונפטר לא מחייבינן ליה להוציא מהפטור ולהתחייב ע"ש. וא"כ לכאורה בעשה דוהשיב את הגזילה דאמרינן כשאינו אשר גזל לא יחזיר דנפטר מעשה דוהשיב על החפץ וא"כ גם בשינוי החוזר לברייתו יהי' פטור אף שחזר לברייתו דנימא דכשנשתנה נפטר שלא הי' אשר גזל ופטור מהעשה ושוב אינו נראה שיהי' מחויב אח"כ כשנעשה כעין שגזל שחזר לברייתו דנראה ונדחה כנ"ל. ואף שהי' בידו להחזירו לברייתו ובידו לאו דיחוי הוא מ"מ לגבי פטור לא אמרינן כנ"ל כמו בכיסוי אף שבידו לגלותו כנ"ל. וי"ל דכאן לא נפטר מעולם דדוקא היכא שא"א להחזירו כמו שהי' אין עליו חיוב והשיב. משא"כ כשאפשר להחזיר כעין שגזל לא נפטר מעולם וגם כשבנאו בבירה ונשתנה שמו יש עליו החיוב והשיב להחזירו כעין שגזל ולהשיבו. אך אינו מוכרח דיש לומר דמ"מ עתה אינו כעין שגזל ולא שייך והשיב. רק משום דאיכא לאו הניתק לעשה וכל זמן שאינו מקיים העשה עובר בלאו ולכך י"ל דאף דעכשיו אין כאן חיוב והשיב מ"מ כופין אותו להחזירו לברייתו שיהי' החיוב השבה ולתקן הלאו. כיון דאז יהי' החיוב דהשבה כנ"ל. וא"כ י"ל דלכך מהני יאוש עם שינוי החוזר. דהא באבידה מהני יאוש כיון דבהיתירא אתי כו' ולא נתחייב בהשבה רק בגזל משום דבאיסורא כו' וכבר נתחייב בהשבה וא"כ שינוי החוזר אף כשחוזר לברייתו ונתחייב אז בהשבה שוב לענין זה הוי כמו באבידה דבהתירא אתי כו' דלענין שיתחייב בהשבה כשחוזר לברייתו כבר הי' היאוש מקודם ולא נתחייב כלל כנ"ל ולכך קני משא"כ בלא יאוש:

אך הלשון הש"ס לא הוי שינוי משמע דלא נפטר כלל כנ"ל דלא מיקרי נשתנה גם בשעה שעומד בשינוי כיון שאפשר לחזור לברייתו. ועוד דאי כנ"ל הא לא יתוקן הלאו אם יש דיחוי אצל מצות דפקע העשה. וע"כ דלא פקע כנ"ל. אך זה נראה דהיכא דיאוש ושינוי החוזר קונה. אף שבאמת חזר אח"כ לברייתו למה יהי' פטור הא יש לקיים והשיב דהא עכשיו הוי כעין שגזל. אמנם בזה שייך שפיר כנ"ל דכיון שכבר נפטר רק שיחזור ויתחייב עכשיו בהשבה שוב הוי בהתירא אתי לידיה ומהני שוב היאוש לחוד כנ"ל כמו באבידה כנ"ל. וגם דהוי דיחוי אצל מצות כנ"ל. כיון שכבר נפטר כיון דחשיב שינוי כנ"ל:

שם מנין לשינוי שקונה שנאמר והשיב כו'. הנה בתמורה פריך למ"ד אי עביד לא מהני והרי גזל דרחמנא אמר לא תגזול ותנן הגוזל עצים כו' ומשני אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר כו'. ופריך לאביי דאי עביד מהני אשר גזל למה לי ומשני מיבעי' ליה על גזילה שלו כו'. ותמוה מה פריך לאביי בשלמא אי הוי ידעינן מקרא אחרינא דשינוי קונה רק דס"ד אי עביד לא מהני הוי קשה לאביי למה לי קרא. אבל הא חזינן דלית לן קרא אחרינא רק מזה הוא דיליף דשינוי קונה. ומאי פריך למה לי קרא לאביי. איך הוי ידעינן דקני נהי דאי עביד מהני היינו במה שהוא קנין אבל כאן איך מצינו שיקנה אי לאו אשר גזל כדאמר הכא. ועוד תמוה שם דמסיק השתא דשוויין אביי ורבא במאי פליגי ומסיק בשינוי קונה קמיפלגי. ותמוה מאד הא גם לרבא קני מאשר גזל דגלי קרא אם כעין שגזל כו'. ורש"י ז"ל כ' דלדידיה מאשר גזל ע"ש שתמוה. ונראה ליישב דהנה עוד יש לדקדק דפריך והרי גזל דא"ר לא תגזול כו' הא לאו דלא תגזול עבר בשעת הגזילה ומה זה ענין דנימא לא מהני על השינוי וצ"ל דזה איסור נוסף מה שגזלו בשינוי זה שמוציאו מרשות הבעלים לגמרי שלא יהי' שלהם וכמו דאמרינן תברי' או שתי' כו'. והוי ליה למימר והרי שנוי כו' ולא שייך הרי גזל. עוד קשה הא באמת קי"ל דגם שינוי דממילא קני טלה ונעשה איל כו' וכה"ג אף שלא עשאו בידים. וא"כ איך שייך לומר אי עביד לא מהני הא לא גרע משינוי דממילא הא בין כך ובין כך אינו כמו שהי' וכמ"ש שם ד' ע"ב ד"ה רבא גבי צורם אוזן בכור דלא גרע מנפל בו מום ממילא ע"ש. וכי בשינוי כיון דקני ממילא לא שייך א"ע לא מהני כנ"ל. וי"ל דהנה דקדקו המפ' למה ליה למילף דשינוי קונה מיתורא דקרא דאמר מה ת"ל אשר גזל כו' הא בל"ז מפשטא דקרא מוכח דכיון דכ' אשר גזל היינו דא"צ להשיב רק כשהוא כאשר גזל כי' וכן מוהשיב את הגזילה לחוד היינו ג"כ הגזילה אשר גזל כנ"ל. אך באמת לא קשה דהא ודאי גם אם לא הי' עשה דוהשיב מ"מ לא הי' הגזלן קונה הגזילה דבמה קנאו להיות שלו בע"כ של הנגזל הא אין קנין רק מדעת המקנה. וכמ"ש הפ' בגזל כותי דאף דליכא גביה עשה דוהשיב מ"מ אינו שלו ע"ש. וא"כ מפשטיה דקרא לא הוי מוכח כלל דשינוי קונה רק דלא שייך והשיב כשאינה הגזילה עצמה שגזל אבל אעפ"כ לא קנאו להיות שלו. ושפיר איצטריך יתורא דאשר גזל כשאינו כאשר גזל א"צ כלל להחזירו והוא שלו. ואמר שפיר מה ת"ל אשר גזל כו' אם כעין שגזל כו':

והנה סנהדרין ע"ב סבר רב בא במחתרת פטר אפילו נטל ולא שיבר דבדמים קנינהו ופירש"י ז"ל דסבר מדאוקמי ברשותיה לענין חיוב אונסין בכל גנב וגזלן ע"כ שקונה החפץ בגזילה וגניבה רק יש עליו עשה דוהשיב כמו תשלומין משאר נכסיו של הגזלן אבל שפיר קנאו רק דחייבתו התורה להחזיר גוף הגזלה אף דהוא שלו וממילא המיתה פוטרתו ורבא פליג דכי אוקמיה ברשותיה רק לענין אונסין אבל לענין מקני ברשותיה דמריה קאי. והנה לרב לא איצטריך יתורא דקרא דאמר גזל רק מוכח מפשטיה כנ"ל דכיון דליכא עשה דוהשיב כשאינו כמה שגזל ממילא הוי שלו דהא קנאו בשעת גזילה רק חיוב עשה והשיב יש עליו וכשנשתנה וליכא העשה פטור ממילא וקנאו כנ"ל. משא"כ לרבא איצטריך כנ"ל. והנה י"ל דבהא תלי' דלרבא דאמר מה דאמר רחמנא לא תעביד א"ע לא מהני א"א לומר כרב דבדמים קנינהו דהגזלן קני גוף החפץ ע"י הגזילה דהא נהי דהוי קנין הא עכ"פ הוא באיסור דאמר רחמנא לא תגזול וממילא א"ע לא מהני ולא קני כלל ולכך ע"כ דלא איקמי רחמנא ברשותיה רק לאונסין אבל רב סבר א"ע מהני ושפיר קנאו בגוף הגזילה ומיושב דאמר רבא ולא היא כי אוקמי ברשותיה לאונסין מנ"ל הא דלמא באמת קנה לגמרי. ולמ"ש א"ש כיון דסבר רבא בכל דוכתי א"ע לא מהני איך נימא כאן דגלי קרא להיפוך אמרינן דרק לאונסין כו' משא"כ רב דסבר מהני יש סברא להיפך דקנאו לגמרי ואל"ה לא לקי כנ"ל:

ובמ"ש מיושב שפיר דגם לס"ד הוי ידע דשינוי מפשטיה דקרא דלא שייך העשה כשאינו כמו שגזל. והי' סבר כרב דממילא קנאו כיון דליכא עשה ובשעת הגזילה קנאו ופריך שפיר והרי גזל דאמר רחמנא לא תגזול ותנן הגוזל עצים כו' ואי נימא דלא מהני א"כ לא שייך הא דרב ולא קנאו בגזילה כיון דכ' לא תגזול וממילא איך קנאו במה שנשתנה נהי דליכא העשה אבל אינו שלו כנ"ל. ומדוקדק שפיר דלא הזכיר כלל רק איסור גזל דלא תגזול דקאי על קנין דשעת הגזילה. ומשני רבא שאני הכא דכ' אשר לא גזל ומוכח מיתורא דקרא דקנאו בשינוי עצמה ולא בשעת הגזלה כנ"ל. ופריך לאביי למה ליה אשר גזל הא לדידיה קנאו בשעת הגזילה כרב כנ"ל ומוכח מוהשיב הגזילה לחוד דליכא העשה וממילא הוא שלו משעת הגזילה ולא צריך יתורא דאשר גזל ומשני דמיבעי' ליה על גזילו שלו מוסיף חומש כו'. וא"כ נהי דבין לאביי ובין לרבא קונה בשינוי מ"מ יש חילוק דלאביי דא"ע מהני קנאו בשעת הגזילה כרב רק דהי' עליו עשה דהשבה ובשינוי נפטר אבל אין הקנין בשינוי ולרבא לא קנאו כלל בגזילה רק השינוי עצמה הוא דקני ליה ונ"מ לענין מחתרת בנטל וכה"ג יש כמה נפקו' מינה אי קנאו משעת הגזילה כנ"ל. ומיושב שפיר דמסיק ואלא במאי קמיפלגי אביי ורבא בשינוי קונה כו'. היינו דלרבא השינוי קונה ולאביי אין השינוי קונה כלל רק הגזלה כנ"ל ולא סתרי כלל הא דמסיק דבשינוי קונה פליגי למאי דאמר אשר גזל כנ"ל. ומיושבים כל התמיהות הנ"ל:

ורש"י ז"ל פי' שם דרבא סבר באמת למסקנ' דשינוי אינו קונה דפלוגתא הוא ע"ש. ולע"ד תמוה מאד דהא כאן בב"ק ס"ו ע"ב דייק רבא ממשכבו כו' אלמא גזל עמרא כו' מי איכא למ"ד שינוי מעשה לא קני. ומפורש דרבא סבר לכ"ע שינוי קני או דעכ"פ הלכתא הכי ע"ש בתוס' אבל עכ"פ א"א לומר דסבר להלכה שינוי אינו קונה ופריך מי איכא למ"ד כו'. ואפשר סבר רש"י ז"ל למאי דאמר לקמן הדר ביה רבא ס"ז ע"ב והיינו מטעם הנ"ל:

ובמ"ש מיושב קושית תוס' לעיל ס"ה ע"ב ד"ה הן כו' דאמר לב"ה נפקא לי' שינוי מהן ולא שינויהם ולקמן אמר מאשר גזל כו'. ולמ"ש מיושב שפיר דמקודם ד"ה הא מני הקשו בתוס' מה ענין אתנן לגזלה ותירצו דסבר אי שינוי קונה ראוי להתיר באתנן שאין זה אותו דבר כלל ע"ש. וא"כ א"ש דבאמת מוכח מהן ולא שינויהם דאין זה אותו דבר שהי'. אבל מ"מ זה שפיר דלא יהי' שייך והשיב את הגזלה דאין זה הגזלה שגזל אבל מ"מ במה נעשה שלו מה בכך שאינו אותו דבר מ"מ לא יצא מרשות הנגזל כמו אומן שלא נתכוין לגזול ועשה ממנו חפץ אחר. ושפיר איצטרך אשר גזל דקנאו כו' אבל לאביי דסבר כרב וקנאו בשעת הגזלה שפיר מוכח מהן ולא שינויהם דאין כאן העשה ולא צריך יתורא דאשר גזל כנ"ל. רק לרבא כנ"ל. ולמה שתירצו תוס' דאיצטרך בשינוי החוזר כו' יש לישב ג"כ דברי רש"י דתמורה הנ"ל. די"ל שינוי שאינו חוזר מודה רבא בלא אשר גזל רק מקרא דהן ולא שינויהם והא דאמר בשינוי קונה פליגי בשינוי החוזר דהא דגוזל עצים כו' הוי שינוי החוזר. ומיושב דאמר רבא עמרא ועבדי משכב מי איכא למ"ד כו' היינו דבשינוי שאינו חוזר לכ"ע קנה כנ"ל מקרא דהן כו' לב"ה כנ"ל. ולמ"ש מיושב מ"ש לעיל איך קנינהו ביאוש ושינוי רשות הא נימא על השינוי רשות אי עביד לא מהני לרבא כיון דהאיסור הוא מה שמפקיעו מרשות הנגזל להיות נעשה שלו וכן שינוי השם למה קני הא אי נימא דלא מהני הוי כאשר גזל ולמ"ש א"ש דעל השינוי לא שייך כלל דלא מהני דאיסור גזל כבר עבר. רק הקושיא הי' כיון דלא קנאו בגזלה ממילא לא קנה בשנשתנה כנ"ל. משא"כ שינוי רשות שפיר קנה כנ"ל:

והי' אפשר לפרש בש"ס דתמורה בשינוי קונה פליגי כוונתו בשינוי רשות או שינוי השם דלא שייך למילף מאשר גזל ותלי' באי עביד לא מהני דלרבא לא קני כנ"ל ודוחק. דהא רבא סבר באמת יאוש לחוד לא קני ועם שינוי רשות קנה כנ"ל:

עוד י"ל למ"ש תוס' ס"ח ד"ה שה טביחה כו' דר"א סבר דשינוי שהגזלן עושה בידים ודאי קנה רק דממילא כגון מתה הבהמה וכה"ג לא קני ולכך שמין כו' ע"ש ולכאורה הא כיון דע"כ לא סבר מיעוטא דאשר גזל דא"כ גם שינוי דממילא מי יקנה דמ"מ אינו כעין שגזל וא"כ כיון דלית לי' הך מיעוטא מנ"ל דשינוי בידים יקנה וע"כ דמסברא קני שינוי בידים אף בלא קרא כאשר גזל כנ"ל. וא"כ מיושב דבתמורה דלא ידע בס"ד קרא דאשר גזל והוי סבר כר"א דמסברא קני וממילא דוקא שינוי בידים ולא ממילא ופריך שפיר לרבא נימא א"ע לא מהני דכיון דממילא לא קני גם בידים לא יועיל דשייך שפיר א"ע לא מהני והוי כשינוי דממילא ולא קני כנ"ל. ומשני אמר קרא אשר גזל כו' וגם שינוי דממילא קני ושוב לא שייך א"ע לא מהני דלא גרע מנשתנה ממילא וכמ"ש תוס' בצורם אוזן בכור כנ"ל. ומיושב בזה דלכאורה קשה ניהו דגלי קרא אשר גזל מ"מ נגמור מזה דבכל מקום א"ע מהני כדפריך בכל דוכתי. ולמ"ש א"ש דכיון דכ' אשר גזל גם ממילא קני ושוב לא שייך כלל א"ע לא מהני דלא גרע משינוי ממילא כנ"ל. ופריך אח"כ לאביי האי אשר גזל למה לי דהא לדידי' בל"ז מסברא ידעינן דשינוי בידים קני כיון דא"ע מהני. וא"ל דקרא אתי לשינוי דממילא דקני. דהא לא ידעינן כלל דשינוי קונה רק ממתני' דהגוזל עצים כו' והתם שינוי בידים ובשלמא לרבא ע"כ דשינוי ממילא קני דאל"כ גם בידים לא יקנה אבל לאביי אין מוכרח לומר דממילא יקנה דא"כ הוי תני במתני' רבותא דאפילו נשתנה ממילא כיון דזה אינו מסברא רק מקרא כנ"ל. וע"כ דבאמת לא קני ממילא. דבשלמא לרבא לא קשה ליתני רבותא בממילא דאין חילוק דהא בהא תלי' אי בידים קני גם בממילא קני דא"ע לא מהני משא"כ לאביי מוכח כנ"ל וא"כ אשר גזל למה לי ומשני על גזילו שלו כו'. ומיושב שפיר במסקנא דאמר אביי ורבא בשינוי פליגי היינו בשינוי דממילא דלרבא קני ע"כ מקרא דאשר גזל דאל"ה גם בידים לא הי' קונה ולאביי לא קנה ממילא רק שינוי בידים מסברא כנ"ל וא"ש:

שם אמר עולא מנין ליאוש שאינו קונה שנא' והבאתם כו' גזול דומיא דפסח כו' דלית תקנתא ל"ש לפני יאוש כו' וקשה למה לא פריך הש"ס למ"ד יאוש קנה הא עולא קרא קאמר. והנה לכאורה הא קאי על אחר ההקדש והבאתם גזול כו' והא עכשיו לית לי' תקנתא דניהו דיאוש קני מ"מ הא כשהקדישו לא הי' שלו ולא חל ההקדש א"כ עכשיו אין לו תקנה להקרבה דאף שיתיאשו בעלים חולין הוא דלא עדיף מחזר ולקחו מבעלים הראשונים דלא מהני יהבי' במתנה ע"ש ב"מ. וצ"ל דמ"מ לא הוי דומיא דפסח דאית לי' תקנתא שיחזור ויקדישו אחר היאוש. וע"כ דיאוש לא קני ולא יועיל דאף שיהי' יאוש ושינוי השם מ"מ יהי' הקנין מחמת ההקדש ויהי' פסול להקרבה משום מצוה הבאה בעברה כמ"ש תוס' אבל אי יאוש לחוד קני א"כ אם יקדישו אחר היאוש שפיר יהי' כשר להקרבה כנ"ל:

והנה לרב דאמר במחתרת כו' דכל גנב וגזלן קונה החפץ בשעת גזלה רק שמוטל עליו עשה דוהשיב וכמו תשלומין משאר נכסיו ע"ש. וקשה לכאורה למה גזל ולא נתיאשו הבעלים אין הגזלן יכול להקדיש הא שפיר שלו הוא כל זמן שלא החזירו וחל ההקדש דהא קי"ל במתנה ע"מ להחזיר כשלא אמר לו הוא קדוש ומוחזר כדאמר בש"ס ב"ב. וא"כ בגזלן יהי' שפיר קדוש ומוחזר דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ויכול לומר הרי שלך לפניך אף שנאסר בהנאה וא"כ שפיר חל ההקדש כיון דכל זמן שאינו מחזירו הוי של הגזלן ומה בכך שיש עליו חיוב השבה כנ"ל אמנם י"ל דהא פליגי אביי ורבא למפרע גובה בחוב כו' אי מכאן ולהבא גובה וכ' תוס' גיטין פ' השולח גבי עבד שעשאו אפותיקי ופ"ק דב"ק גבי הקדישו ניזק כו' דבאפותיקי מפורש דלא מצי לסלוקי בזוזי כ"ע סברי דלמפרע גובה כשגבאו לבסוף ע"ש. וא"כ בחוב דגזלן לא גרע מעשה החפץ אפותיקי מפורש לא מצי לסלקו בזוזי ומיד אחר הגזילה מוטל עליו חיוב השבה וא"כ כשגובה אותו הנגזל אח"כ נעשה למפרע שלו משעת הגזילה אף לרב דבשלמא בבא במחתרת פוטרו המיתה ואין הנגנב גובה אותו וקנאו כנ"ל. אבל בשאר גזלה כיון דמ"מ גובה אותו אף שיחול הקדש וא"כ חוזר ונעשה למפרע שלו כו' ושוב ממילא לא חל ההקדש של הגזלן כלל דלא הי' שלו כלל למפרע ולא דמי למתנה ע"מ להחזיר דאין עליו חיוב רק קיום התנאי לחזור ולהקנות לו משא"כ בגזילה כנ"ל. אמנם אם אח"כ נתיאשו הבעלים וקנאו הגזלן אח"כ ואינו מחזירו שוב קנאו הגזלן למפרע משעת גזלה דהא אין הנגזל גובה אותו ולא שייך למפרע גובה וממילא הי' של הגזלן. ואין להקשות א"כ למה חייב לרב דו"ה בטבח ומכר הא שלו הוא טובח דכיון דקונה אותו בשינוי אחר הטביחה ממילא הי' שלו בשעת הגניבה כיון שאינו גובהו ושייך שלו הוא טובח כמו אחר יאוש לרב. אך ז"א דדוקא היכא דאין הטביחה סיוע כלל להקנין שייך שלו הוא טובח דגם בזה פליג ר"ש ע"ש משא"כ הנ"ל דמ"מ בלא הטביחה הי' של הבעלים וע"י הטביחה נעשה למפרע שלו והוי נשתרש בחטא כדאמר בש"ס דמ"מ פועל הטביחה הקנין ושפיר חייב ד' וה' כנ"ל. והנה י"ל דזה עצמו הטעם דיאוש לחוד קני והכי סבר רב ג"כ דלטעמי' ס"ל שקונה אותו ואינו אלא חוב דהשבה ושוב מהני היאוש כמו סילוק ומחילה דמהני בחיוב אף שאין היאוש כהפקר ומתנה כנ"ל:

והנה פ"ק דקדושין אמר בבהמה של ב' שותפין הקדיש חציה וחזר ולקח חציה כו' דאמרינן ב"ח נדחין ודיחוי מעיקרא הוי דיחוי וכיון דבשעת הקדש נדחה ולא חזר להקרבה שוב אינו חוזר ונראה אף שחזר ולקח החציה כנ"ל ע"ש. לכאורה איך כאן אית ליה תקנתא אחר ההקדש כשיתיאשו הבעלים הא כבר נדחו בשעת ההקדש שלא היה שלו ולא היה ראוי להקרבה ואינו חוזר ונראה כשנתיאש אח"כ. אך ז"א דכיון שההקדש לא היה מועיל כלל דאינו שלו א"כ לא נדחה כלל בשעת ההקדש וממילא כשיקדישנו אח"כ לאחר היאוש הוי זה תחלת ההקדש לא נדחה מעולם. דהתם בשותפין חל ההקדש רק דהי' פסול להקרבה משא"כ הכא כנ"ל:

אמנם למ"ש שפיר פסול בכה"ג כשנתיאשו הבעלים אחר ההקדש אי יאוש קני דהא באמת קנאו משעת הגזלה לרב רק כשגובהו לבסוף נתבטל ההקדש למפרע כנ"ל. וא"כ כשנתיאשו בעלים אח"כ וקונה הגזלן ביאוש ואינו מחזירו שוב חל ההקדש של הגזלן למפרע דהיה שלו בשעת ההקדש. וא"כ כיון דמ"מ היה פסול להקרבה דהא גבי אחריך אמרינן דאמרינן דהוי רק קנין פירות כיון שצריך להחזירו וקנין פירות אינו מועיל בקדושת הגוף כדאמר בנדרים כ"ט. רק דקדושת הגוף לא פקעה בכדי וממילא הוי הקדש לעולם. אמנם זה שיועיל בגזלה רק משום דקדושת הגוף לא פקע שוב קנין זה הוא רק מחמת ההקדש כנ"ל ופסול להקרבה משום מצוה הבאה בעברה כמו אי יאוש לחוד לא קני אלא עם שינוי השם כנ"ל. וא"כ ממילא היה בשעת ההקדש פסול להקרבה והוי דיחוי מעיקרא ושוב אחר היאוש אינו חוזר ונראה ועדיין פסול כיון שההקדש הי' חל ואעפ"כ הי' פסול הוא כמו גבי בהמה של ב' שותפין כנ"ל. וא"כ אדרבה מגרע גרע דלרב אי יאוש קני א"כ גם כשנתיאש אח"כ שפיר פסול כיון דחל ההקדש כשאינו גובהו לבסוף והיה פסול שוב אינו חוזר ונראה דנדחה כנ"ל. וא' לא קשה כלל למ"ד יאוש כדי קני מקרא דגזל כו' דהוי שפיר דומיא דפסח דלית ליה תקנתא דאף שיתיאש לא יועיל כלל כיון דחל הקדש למפרע לרב ופסול כנ"ל. רק עולא לא ס"ל הא דרב וסבר דגנב וגזלן לא קני כלל בשעת הגזלה ודייק שפיר מקרא דגזול כו' וא"כ אית ליה תקנתא דלא מיקרי דיחוי כיון שלא חל ההקדש יהי' מהני כשיקדישו אח"כ. משא"כ מאן דסבר קני מצי סבר כרב כנ"ל ולא מוכח כלל דשפיר לא יהיה מהני גם אחר היאוש דלא שייך שיחזיר ויקדישו דכבר קדוש כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף