קרן אורה/נזיר/טו/א

קרן אורה נזיר טו א

דף ט"ו ע"א

גמ' אמר רב יום שבעים עולה לכאן ולכאן תנן נולד כו' ואי ס"ד עולה איתגורי מיתגר. התוס' ז"ל האריכו לפרש כאן לפי שיטתן דלא הפסיד כלום היינו דמנין אחד עולה לשניהם וא"כ ליכא נפ"מ כלל בהא דעולה לכאן ולכאן דהא צריך להשלים מאה לנזירותו וגם מאי קאמר איתגורי מיתגר ומה הרויח בזה דעולה לכאן ולכאן ונראה לפרש דעולה לכאן ולכאן היינו דיום שבעים מקצתו לנזירות בנו ומקצתו לנזירות שלו וכיון דנחשב מקצתו לנזירות בנו חשבינן ליה לב' ימים ג"כ לנזירות שלו ויכול לגלח ביום מאה שהוא יום ל"א לנזירות בנו אע"ג דבלא"ה אסור לגלח עד יום ק"א הכא כיון דלנזירות בנו הוי אחר מלאת ה"ה לנזירות שלו וטעמא משום דמה"ת אפילו בלא נזירות בנו מותר לגלח ביום מאה דמקצת היום ככולו אלא דרבנן גזרו אטו היכא דאמר שלימים והכא אגב נזירות בנו מגלח גם אנזירות שלו ולא גזרו בכה"ג ולפ"ז רב תרתי מילי אשמעינן וחדא לא שייכא בחברתה הכא במתניתין אתי לאשמעינן דביום ל"א לנזירות בנו אע"ג דהוא יום מאה לנזירותו יכול לגלח והא מלתא הוי מצי לאשמעינן אפילו אי לא הוה אמר דעולה לכאן ולכאן וכגון שנולד הבן ביום ס"ט דמתחיל מנינו מיום שבעים ויום מאה לנזירות שלו הוי ל"א לנזירות בנו ויכול לגלח והא דעולה לכאן ולכאן הכא בדינא דמתניתין לא הוי רבותא כ"כ דאפילו אי נימא דאינו עולה אלא לנזירות בנו א"ש דינא דמתניתין דממילא כל ימי נזירות בנו עולין למנין נזירות שלו אלא דנפ"מ לענין מציעתא דלעיל מניח את שלו ומונה של בנו ואי אמרינן דיום הלידה עולה לכאן ולכאן הרויח יום אחד וא"צ למנות לנזירות בנו אלא עוד כ"ט ימים וכן בהשלמת שלו נחשב מקצת מיום הלידה לנזירות שלו ג"כ ומד' רב משמע דאמתניתין קאי דעולה לכאן ולכאן ועוד לד' ז"ל התינח אי ס"ל לרב כרב מתנא דמקצת היום ככולו אבל לבר פדא הא צריך להשלים מאה שלמים ולא הותר לגלח אלא ביום ק"א וא"כ ליתא להא דרב וי"ל דלרב ע"כ ס"ל כרב מתנא דלבר פדא לא ס"ל מקצת היום ככולו כלל אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל א"ש כפשטיה דעולה לכאן ולכאן דאותו היום נחשב מקצתו לנזירות שלו ומקצתו לנזירות בנו ועוד יתבאר בזה לקמן:

שם גמ' ת"ש מסיפא נולד אחר שבעים סותר ואי נימא דעולה לכאן ולכאן הא לא סתר כלום. ולשיטת התוס' ז"ל אכתי נזירות בנו מובלע בתוך נזירות שלו וביום מאה נשלמו שתי הנזירות ובש"מ הקשה כיון דלרב נחשב יום הלידה לשני ימים לנזירות שלו א"כ נשלם נזירות שלו ביום צ"ט ונזירות בנו לא נשלם אלא עד יום מאה וא"כ נזירות בנו אינו מובלע בתוך נזירות שלו ואיני מבין קושיא זו דהא הוא ז"ל כתב שם בעצמו בשם הרא"ש ז"ל דלא אמרינן הכי אלא לגלח ביום ק' דמה"ת מותר לגלח ביום ק' בלא"ה אבל למנותו לב' ימים לגמרי שישלם נזירותו ביום צ"ט זה ודאי לא אמרינן ומשמע בגמרא דעיקר רבותא דרב הוא דעולה גם לנזירות בנו ודייק מסיפא דאינו עולה לנזירות בנו מדסתר אחר ע' היינו דאחר ע' אינו מובלע עוד משום דנזירות הבן נשלם ביום ק"א ונזירותו נשלם ביום מאה ויש להקשות לשיטתם אכתי תיקשי לבר פדא דאמר דסתם נזירות אינה אלא כ"ט ימים א"כ אפילו נולד ביום ע"א אכתי מובלע נזירות בנו בתוכם דהא נשארו כ"ט ימים מנזירות שלו במנין נזירות בנו וכ"ת דאכתי אסור לגלח ביום ק"א משום דהוי יום שלשים לנזירות בנו ולבר פדא נמי מדרבנן אסור לגלח ביום שלשים. טמא נמי כיון דהותר לגלח לנזירות שלו ביום ק"א הותר גם לנזירות בנו וכמש"כ לרב איפכא בנולד ביום שבעים וי"ל דדוקא אליבא דרב אמרינן הכי דלענין דרבנן עולה לכאן ולכאן ונחשב יום הלידה לב' ימים לנזירות שלו ג"כ אבל למסקנא דלא אמרינן דעולה לכאן ולכאן אכתי הוי נזירות בנו אינה מובלעת עכ"פ מדרבנן וא"כ לא היה דעתו בכה"ג להבליע של בנו בשלו:

ולשיטת הרמב"ם ז"ל ע"כ צריך לפרש סיפא דנולד אחר שבעים סותר עד שבעים דהימים שמנה משבעים והלאה עד לידת בנו נסתרו משום דצריך להשלים אחר תגלחת בנו עוד שלשים יום דאין תגלחת פחות מל' יום ונמצא הימים שמנה מיום שבעים עד לידת הבן לא עלו לו ולפ"ז קצת קשה מאי פריך הש"ס מסיפא לרב דהא אחר שבעים לא סתר כלל לרב ואמאי הא יום ע"א נסתר דאילו לא נולד הבן לא היה צריך למנות אלא כ"ט ימים והשתא שנולד הבן צריך להשלים לנזירותו שלשים יום כי היכי דלדידן דקיי"ל דאינו עולה לכאן ולכאן אלא עולה לנזירות שלו לבד א"ש הא דאחר שבעים הפסיד א"כ לרב נמי נימא הכי ומאי נפ"מ בזה דעולה גם לנזירות בנו כיון דצריך לגלח אחר נזירות בנו הרי הפסיד יום ע"א וי"ל דלרב לא הפסיד כלל בחשבון שני הנזירות יחד דאינו מונה בס"ה אלא מאה ושלשים דנהי דהפסיד יום ע"א מנזירות שלו הרויח בזה דעולה לנזי{{עוגן1|רות בנו אבל אם אינו עולה יום ע"א אלא לנזירות שלו לבד הרי הפסיד אותו יום לגמרי וטעמא דפשיטא לן הכא דעולה לנזירות שלו יותר מלנזירות בנו אע"ג דבשאר נזירות הוי איפכא דסוף היום ודאי עולה לו בתחלתו ותחלת היום אליבא דבר פדא אינו עולה לו בסופו דלא ס"ל מקצת היום ככולו וכמו שכתבו התוספות ז"ל לעיל כבר כתבו התוס' ז"ל הכא דראוי להחשיבו אחר ימים שעברו:

ודברי רש"י ז"ל בשמעתין אינן מובנים דמש"כ בד"ה אמר רב כו' וכן כשבא להשלים ק' שלו לאחר נזירות בנו אין צריך למנות אלא כ"ט לא ידעתי כוונתו דהא צריך למנות שלשים לתגלחת ואולי כוונתו דעל המאה אין צריך למנות עוד אלא כ"ט ימים משום דלנזירות בנו מגלח ביום מאה דהוא ל"א למנין נזירותו ועולה לו מקצת היום להשלמת נזירותו ואין צריך למנות עוד אלא כ"ט יום אחר המאה ובד"ה ת"ש כו' ואם איתא כו' כיון דמתחיל למנות לבנו מבו ביום ויום שלשים דבנו עולה לכאן ולכאן אכתי פשו להו ל' יום כדי גידול שער וגם זה אינו מובן דהיכי עולה יום ל' לכאן ולכאן כיון דמגלח ביום ל"א לבנו ואז הוא משלים את שלו וא"כ הפסיד יום א' ומדבריו נראה דהא דיום ל' עולה לכאן ולכאן ג"כ שייכא להא דרב וכן כתב לקמן בד"ה ורב כמאן אמרה לשמעתיה ע"ש. והדבר פשוט דמקצת היום שאחר התגלחת עולה לנזירות שניה וכמו שכתבו התוס' ז"ל:

ובירושלמי אמרינן פשיטא שבסוף היום עולה לו ככולו תחלת היום מהו שיעלה לו ככולו. ולא מתניתא היא לאחר שבעים סותר לא אפילו מקצת הדא אמרה שתחלת היום עולה ככולו. ועיין בפ"מ מה שפירש בזה והוא דחוק ונראה לפרש דהירושלמי ס"ל דיותר מסתבר שסוף היום יעלה לתחלת נזירות בנו וכמו בכל נזירות דסוף היום ודאי עולה לו ומיבעי ליה אם תחלת היום עולה לנזירות שלו ופשיט ליה ממתניתין דאחר שבעים סותר היינו דמפסיד מה שמנה משבעים והלאה ומשמע דאפי' מקצת אחר שבעים ואי נימא דאינו עולה תחלת היום ככולו א"כ לא הפסיד כלום דהא לא מנה לשלו אלא שבעים ונשאר לו עוד ל' אלא ש"מ דעולה לו ככולו וכבר מנה ע"א לנזירות שלו ואפ"ה צריך להשלים ל' יום וא"כ הפסיד אותו יום ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבאר בפירוש דין זה דעולה לו לכאן ולכאן ויתבאר לקמן בזה בס"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף