שלמי נדרים/נדרים/סח/א
שלמי נדרים 
נדרים סח א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
ד' סח בר"ן ד"ה לומר שהבעל מיפר דברים שבינו לבינה כו' וכי היכי שהבעל אינו מיפר כו' ה"נ אב אינו מיפר בנדרי בתו אלא אלו בלבד וה"נ איתא בספרי כו' וגרסינן נמי בירושלמי כו' עד כדון בבעל באב מנין מה הבעל אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן ע"נ ודברים שבינו לבינה אף האב אינו מיפר אלא דברים שיש בהן ע"נ ובינו לבינה וזה שלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שהאב מיפר כל נדרי בתו עכ"ל הנה בירושלמי שלפנינו אין הלשון כן דלא יליף בהקיש האב מן הבעל אלא כן הוא הלשון בירושלמי בין איש לאשתו ולא שבינה לבין אחרים בין אב לבתו ולא שבינה לבין אחרים. עכ"פ גם לפי הנוסח שלפנינו מבואר בירושלמי דגם אב אינו מיפר אלא ע"נ ומה שבינו לבינה ולא מה שבינה לבין אחרים. שלא כדברי הרמב"ם ז"ל ועי' בט"ז סי' רל"ד ס"ק מ"ח שכתב דסברת הרמב"ם דלא קיי"ל כהך ספרי כיון שבתלמוד בבלי וירושלמי לא נזכר מזה ומפשוטו של פסוק משמע דדוקא בבעל צריך ע"נ ולא שאר נדרים ולא באב ותמהני מ"ש דגם בירושלמי לא נזכר מזה והוא מבואר בירושלמי להיפך וגם מ"ש דפשוטו של פסוק משמע דדוקא בבעל ולא באב כפי הנוסחא שלפנינו בירושלמי מפשוטו של פסוק מוכיח דכתב בין אב לבתו ולא מה שבינה לבין אחרים והנה האחרונים ישבו שיטת הרמב"ם שלא יסתור הספרי והטילו פשרה דהספרי מיירי אחר שנתארסה דאז אין האב מיפר אלא בשותפות עם הארוס וכיון דהארוס אינו יכול להפר אלא נדרי ע"נ ודברים שבל"ב ושארי נדרים אינו יכול להפר א"כ גם האב אינו יכול להפר שאר נדרים. דהוא לחודי' אינו יכול להפר אחר שנתארסה. אבל בעודה פנוי' דאז האב לחודי' מיפר יכול להפר כל נדרים שלה. ואם נדרה בעודה ארוסה ומת הארוס דאמרינן לקמן מת הבעל נתרוקנה רשותו לאב והאב לחודי' מיפר נראה מהאחרונים דבזה מחולק הרמב"ם עם רבינו יחיאל דלהרמב"ם כשנתרוקן רשותו להאב מיפר כל הנדרים כמו שהי' הדין בעודה פנוי' אבל דעת רבינו יחיאל כיון דבעודה ארוסה לא הי' יכול להפר האב אלא דברים שיש בהן ע"נ ודברים שבל"ב מטעם דהוא צריך לשותפות דהארוס והארוס אינו מפיר אלא נדרים כאלו א"כ כשמת הארוס אינו בדין שיהי' יכול להפר נדרים שלא הי' יכול להפר בעודה ארוסה ע' בלחם משנה תמצא מבואר כן ולכאורה קשה לדעת רבינו יחיאל הא דאמר מקיש קודמי הוי' שני' לקודמי הוי' ראשונה דמשמע דשווין הן הא לא דמי לגמרי דקודמי הוי' ראשונה האב מפר כל נדרי בתו וקודמי הוי' שני' אינו מפר אלא נדרי ע"נ ודברים שבינו לבינה:
ובס' ידות נדרים סי' רל"ד ס"ק מ"ב כתב ראי' לדעת הרמב"ם ממאי דפריך הגמ' הכא ורבה האי דתנא דבי ר"י מאי עביד לי' ומשני מיבעי לי' לומר שהבעל מיפר דברים שבינו לבינה ואי נימא כשיטת הספרי דבין איש לאשתו ובין אב לבתו אתי להורות להקיש אב לבעל דגם אב אינו מיפר לבתו אלא דברים שיש בהן ע"נ ובל"ב. א"כ מיבעי לי' להכי ומאי פריך מאי עביד לי' אמנם ראי' זו אינה חזקה דהא יש להבין דהתרצן אינו משנה כלל על קו' המקשן דהא קושית המקשן ורבה האי דתנא ר' ישמעאל דדריש מבין איש לאשתו ובין אב לבתו דסמכן הכתוב יחד ללמד שנערה המאורסה אבי' ובעלה מפירין ביחד מאי עביד רבה בסמיכות הזה דהא הוא מפיק לה מואם הי' תהי' לאיש דסמוך למקרא שלפניו כי הניא אבי' אותה וסמוך לי' ואם הי' תהי' לומר שהאב והארוס מפירין ביחד. וא"כ לרבה סמיכות דבין איש לאשתו ובין אב לבתו מיותר ועיקר הקושי' דהסמיכות הלזה מיותר וא"כ מאי מתרץ לה לומר שהבעל מיפר דברים שבינו לבינה הא דין זה לאו מסמיכות נלמד. אלא ממשמעותא דקרא גופי' בין איש לאשתו היינו דברים שבינו לבינה ומצאתי בשיטה מקובצת שעמד ע"ז וז"ל ותמיהא לי למה לא הזכיר התלמוד צריכות ההיקש דעיקר הקושיא לרבה מאי עביד לי' "בהיקישא" דתנא דבי ר' ישמעאל קאמר ואותו הי' לו להתלמוד להזכיר ע"כ וע' בפי' הרא"ש ד"ה שהבעל מיפר כו' בסוף הדבור שכתב וילפינן אב מבעל לנדרי עינוי נפש וכוונתו ליישב זה דע"ז בא הסמיכות שסמך אב לבתו אצל בין איש לאשתו ללמוד זה מזה משום דבאב לא נאמר נדרי עינוי נפש רק בבעל מפורש שם לענות נפש וילפינן אב מבעל לענין זה אמנם הגמ' קיצר בדבר ולישנא קטיעא הוא כמו שמצינו בכמה מקומות שלשון נדרים משונה וקו' בעל ידות נדרים הוא באמת תי' הגמ': ובס' בית מאיר על יו"ד הקשה על שיטת הרמב"ם דמייפה כח האב מכח הבעל שהאב יכול להפר כל נדרי בתו והבעל אינו מיפר אלא נדרי ע"נ ובל"ב א"כ לקמן (דף ט') במשנה דקתני מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזה יפה כח האב מכח הבעל כו' דמשמע בזה ותו לא ולהרמב"ם הא איכא עוד מה שיפה כח האב מכח הבעל דהאב מיפר כל נדרי בתו והבעל אינו מיפר אלא נדרי ע"נ ומה שבינו לבינה ע"ש: שם ד"ה מיגז גייז לקייא כו' מיהו כיון דלא ידעינן הי מינייהו קאי באיסורא לא לקיא עד דאכלה תרווייהו עכ"ל עיין בחולין (דף צא) גבי גיד הנשה דר' יהודא סובר דאינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת את של ימין ואמרינן שם דאי דעת נוטה קאמר וספוקי מספקא לי' אפי' אכל מזה כזית ומזה כזית אינו לוקה משום דה"ל התראת ספק. וצ"ל דהכא מיירי כשאכל אותן בבת אחת ועי' בתוס' שם ד"ה אלא אי אמרת כו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |