שלמי נדרים/נדרים/יח/ב
שלמי נדרים 
נדרים יח ב
ע"ב במשנה הרי עלי כבשר מליח אם בשל שמים נדר אסור כו' ונ"א אם בשל "שלמים" נדר אסור וכן הוא בפרש"י ומפרש כי שיילינן לי' אמר על שלמים נדרתי שצריכין מלח דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח עיין לעיל (דף יא:) דבעי רמי ב"ח אמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים בעיקרו הוא מתפיס או בהיתרא קא מתפיס דהיינו לאחר זריקת דמים וק"ק דלגירסא זו היה יכול למיפשט ממתניתין דאם מפרש ואומר בשל שלמים נדרתי דאסור והא כיון שאמר כבשר מליח של שלמים ומליחת הקרבנות הוא לאחר זריקת הדם ואפ"ה אסור וקרוב לומר שהוא דמי לאומר כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים דאמרינן שם אי דאמר לאחר זריקת דמים פשיטא דבהיתרא מתפיס. וע' בתוס' ד"ה ואם של כהנים מותר. שכתבו ואע"ג דכל זמן שהן בבית הבעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם מ"מ דעתו להיתרא ואפי' אם תמצא לומר דבעיקרו מתפיס דברו [כיון. נראה שכצ"ל] כיון דתלה נדרו בשל כהנים שמא דעתו לאחר שבאין ליד הגזבר שהן כחולין לכל דבריהן עכ"ל נראה מדבריהם ג"כ קצת שבאו ליישב שלא תקשה מהך מתניתין למיפשט הך בעייא דרמי בר חמא דלעיל ומ"ש רש"י לקמן דהא דקאמר של שלמים שצריכין מלח יותר משאר קרבנות שהרי נאכלין לשני ימים ולילה אחת עיין תענית (דף ל.) אבל אוכל הוא בשר מליח עד כמה כל זמן שהוא כשלמים ופרש"י שם עד כמה הוי בשר גמור דלא הוי בשר מליח כל זמן שהוא כשלמים שלא שהה במלח אלא שני ימים ולילה אחת כזמן אכילת שלמים עיי"ש ולפ"ז בשר מליח שבלשון חכמים קרוי מה ששוהא יותר משני ימים ולילה אחת ועד זמן זה אינו קרוי בשר מליח וצע"ק:
בר"נ ד"ה נדר בחרם כו' והא דנקיט להו בהני גווני דרישא כו' רבותא אשמועינן שאע"פ שהוא מפרש נדרו בדבר זר כו'. קשה דלפמ"ש הר"ן בעצמו בסמוך ד"ה ומלמדין אותן כו' דדוקא בהני גווני דסיפא דמשמעותא דידהו הוי להחמיר טפי מלהקל אמרינן דצריך שאלה כו' אבל בהנך דרישא אפי' בע"ה א"צ שאלה לפי זה אמאי צריך הר"ן לפרש הכא דלרבותא נקיט. וה"ל לפרש משום דדינם חלוק מהנך גווני דרישא דבגווני דרישא אפי' ע"ה א"צ שאלה ובגווני דסיפא דמשמעותא דידהו הוי טפי להחמיר מלהקל בע"ה צריך שאלה ומצאתי שבס' ידות נדרים כתב שנשאל בזה מאחד מתלמידיו ושם ביד יוסף סק"ז כתב שלחומר הנושא י"ל דבסיפא דמתניתין קאמר סתם ח' ביהודא מותרים ובגליל אסורין שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים ומוקמינן לקמן כר"א בר' צדוק דסבר ספיקא לקולא והא דאסו' לפי שאין מכירין בחרמי כהנים ואצלם המשמעות יותר לאיסור מלהיתר ואפ"ה פירושן להקל אם פירש שכוונתו הי' לחרמי כהנים ובכה"ג בודאי צריך שאלה בע"ה וא"כ שפיר הי' יכול למינקט ולפרש בחרמים בגליל דאם פירש ואמר דכוונתו הי' בחרם של כהנים דבזה ת"ח נאמן וא"צ שאלה ובע"ה צריך שאלה לכן כתב הר"ן דבחרמו של ים רבותא נקיט יותר שאע"פ שהוא מפרש בדבר זר נאמן לפרש דבריו עכ"ל הרב הנ"ל:
שם ד"ה ומחמירין עליהם שאין פותחין להם בחרטה ואין מתירין אותן עד שימצאו פתח לנדרן ובד"ה פותחין לו ממקום אחר בתרתי פליגי כו' ועוד שפותחין להם בחרטה וקרי ליה ממקו' אחר משום דלא הוי מגופו של נדר הפתח עכ"ל וכונתו
כמ"ש הנימוקי יוסף דלהכי קרי לה מקום אחר משום שאין מתירין לו כפי מה שאמר שלא נתכוון אלא לקרבנות ש"מ וכדומה. אלא ממקום אחר בכדו תהית וע' לעיל בריש הפרק (י"ג:) גבי הרי את עלי כאימא כו' קתני נמי פותחין לו פתח ממקום אחר פי' שם הרא"ש דצריך לבקש לו פתח וטעם לחרטתו ולא סגי לי' בכדו תהית או לבך עלך כו' וע' מ"ש הרא"ש כאן הנה הלשונות בשני המקומות שווין ודתיהן שונות בפירושן ומצאתי בבית חדש סי' ר"ח שעמד ע"ז וכן בביאורי הגר"א כתב שצריך עיון ויש להעיר דהא אנן קיי"ל דפותחין בחרטה אפי' בנדר גמור ע' סי' רכ"ח סעי' ז' רק שיהי' באופן שמתחרט מעיקרא ולא סגי בחרטה דהשתא ומדוע בהרי את עלי כאימא שמתפיס בדבר האסור שמצד הדין א"צ התרה ורק בע"ה מחמירין עליו דצריך שאלה לחכם להתיר לא תיסגי בחרטה ומצריכין למצוא לו פתח וע' בס' יד שאול סי' ר"ה שעמד ג"כ ע"ז ותירוצו שם אינו מתיישב:
בפי' הרא"ש ד"ה המקדיש חייתו ובהמתו פי' כל חייתו ובהמתו וכ"כ המפרש. אבל הר"ן מפרש חייתו או בהמתו ומשמע דלהר"ן אלו הקדיש שניהם חי' ובהמה הי' גם הכוי בכלל דממ"נ אי חי' הוא או בהמה הוא והוא הקדיש שניהם אבל דעת הרא"ש הוא דאע"ג דהוא הקדיש שניהם מ"מ אין דעתו להקדיש אלא בהמה ודאית או חי' ודאית ולא במה שהוא ספק וע' בס' ד"המ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |