רש"י/מנחות/יט/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־08:21, 29 באוגוסט 2022 מאת אויצרניק (שיחה | תרומות) (לע"נ מאב"ן זצ"ל)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
קרן אורה
רש"ש

שינון הדף בר"ת


רש"י TriangleArrow-Left.png מנחות TriangleArrow-Left.png יט TriangleArrow-Left.png א

מקרא. הכהן נדרש לפניו לויצק:

ולאחריו. וקמץ משם באצבעו:

ולקח. ולקח (קבלת) הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות וגו':

אלא בימין. דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין:

נתינה. מתנת הקרן דמזבח:

וכי נאמרה יד. כלומר וכי נאמרה אצבע בולקח והלא בונתן הוא אמור:

וי"ו דוהביאה מוסיף על ענין ראשון. [וכ"ת וי"ו דונתן נמי יהא] מלמד קבלה מנתינה תריץ ליכא למימר הכי דאי כתיב ונתן באצבעו הוי גמירא ולקח מונתן בוי"ו מוסיף על ענין ראשון אבל השתא באצבעו הפסיק הענין:

ואי מה סמיכה. לר"ש פריך וסמך ידו על ראש קרבנו אלמא סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ולא באחר זריקה לא בעינן בבעלים דכהן זורק:

אפשר. שחיטה:

לא אפשר. זריקה בבעלים דכתיב וזרקו בני אהרן:

נזיר. כתיב ביה זאת תורת הנזיר אשר ידור (במדבר ו):

תנופה בנזיר. דכתיב ונתן על כפי הנזיר לעכב משום דכתיב תורת ואע"ג דלא מעכבא בעלמא כדאמרינן בשמעתא קמייתא דמס' יומא (ד' ה.) שאם עשאה לתנופה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכפר:

כן יעשה. על תורת נזרו:

תודה. כתיב בה וזאת תורת זבח השלמים וגו' אם על תודה יקריבנו וגו' (ויקרא ז):

ד' מינין. חמץ חלות ורקיק ורבוכה בפרק התודה (לקמן דף עז.):

שלמיו. על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרה קבין ירושלמיות ולרביעית שמן בתודה (בפ' התודה):

ארבעה שבמצורע. עץ ארז ושני תולעת ואזוב וצפרים:

תהיה. משמע עיכובא:

יוה"כ. כתיב והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי וגו' באחרי מות:

שאר קרבנות כתיב בהו תורה. זאת התורה לעולה ולמנחה וגו' (ויקרא ז):

ולא מעכבי. דאמר בפ"ק (לעיל ד' ד.) באשם הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר ובמנחה כתיב וזאת תורת המנחה הקרב וגו' (ויקרא ו) דהיינו הגשה ותנן לא הגיש כשר:

הא תורה וחוקה קאמר. משמע תרוייהו כי הדדי שקולין:

מנחה כתיבא חוקה. כל זכר בבני אהרן יאכל חק עולם (וגו') (שם):

שהחזיר הכתוב. בצו את אהרן מה שכבר אמור בויקרא אינו אלא לעכב:

אאכילה כתיבא. הילכך לאו לעיכובא אתא:

לחם הפנים. ואכלוהו במקום קדוש כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם וגו' (שם כד):

ושאני התם. גבי מנחה להכי לא הויא חוקה דידה עיכובא משום דכתיב מגרשה ומשמנה מדמצי למכתב מגרש ומשמן וכתיב מגרשה ומשמנה שמע מינה ה"ק גרשה שלם ושמנה שלם שאם חסר כל שהוא פסול ומדאיצטריך למיכתב להכי שמע מינה חוקה דידה לאו חוקה:




שולי הגליון



< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף