חובת התלמידים/ו
|
< הקודם · הבא > |
ממחלת הישות.
|
דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
הנה אף שלא נפרוט בקונטרסנו הזה כרוכלא את כל מחלות הנפש ותרופתן, מ"מ כמו שדברנו ממחלת העצלות וההתרפות, מפני שעיקרות הן, והמוכה בהן לא יוכל לפסוע אף פסיעה הראשונה על אדמת העבודה. כמו כן מוכרחים אנו לדבר בזה ממחלות הישות כי מחלה נואשה היא, והמוכה בה ח"ו עד שאול ירד. ולדאבוננו נתפשטה כעת הרבה בין אותם הנערים והבחורים החסרים דעת ולב אבן להם. כל נער וכל בחור כזה חושב א"ע ודעתו ליש בפני עצמו, הוא יודע איך להתנהג, הוא מבין מה טוב ומה רע לו ולנפשו. ויש לפעמים שהמלמד או האב אומר לו דבר ומדריכו, ונראה בעיני התלמיד שהוא מבין יותר, ובשביל זה הוא מביט על מלמדו כעל איש עריץ שבא לכפותו בכח לעשות דבר, רק מפני שהוא רוצה בכך, ולב התלמיד מתרחק ע"י זה מן רבו עד שכל דבריו, תורתו והדרכתו לא יועילו לו. ואם לא יחיש התלמיד בעצמו לגרש את מדה רעה זו מלבו, להשמידה לגמרי בקרבו עד בלתי השאיר לו שריד, ח"ו מרה תהי' אחריתו. אין שום דבר לקוות מנער כזה, ולא שום מעלה טובה תעלה בו, ואף הדברים טובים ומדות טובות הקבועות בלב כל איש ישראל, בו יתקלקלו, יתעקמו ויבאישו, וכולם יתהפכו בו לרע ח"ו. בדעתו יבין אך הפכיות, לאמר לרע טוב ולטוב רע, ובמדותיו ישמש לרע, מה שצריכים לאהוב ישנא ומהדברים שצריכים להתרחק יאהב ויתקרב. וגם עליו מקונן הנביא ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. דעת ישראל ומדות טובות קבועות בקרבו באשר הוא בחור ישראל, ואלקי ישראל קוה שיעשה ענבים, אבל ויעש באושים, הכל נתקלקל ולענבי רוש ואשכלות מרורות נתהפכו.
מין גאות היא זאת המחלה, וכבר חזו לנו קדושינו ז"ל מראש ואמרו, שבעיקבתא דמשיחא חוצפה יסגי. בדורות הקודמים הרגישו