חובת התלמידים/ה
|
< הקודם · הבא > |
איזה עצות פרטיות להמתרפה.
הרצון בלבד שתרצה להיות חרוץ עובד את ד' לא די לך, צריך אתה להעמיק ולמצא עצות ותחבולות לעקור ולשרש בהן את ההתרפות ולקבוע בך את החריצות. וכן הוא בכל המדות, לא די ברצון לבד שתרצה שתעבורנה מדותיך הרעות ממך ותחלפנה על מדות טובות, רק צריך אתה להעמיק למצא עצות ותחבולות שונות להן. כי מדות הרעות מין מחלת הנפש והגוף הן, והאם יתרפה החולה ברצונו לבד להתרפא אם לא ישתדל ויעסוק ברפואות, ובענין העצלות וההתרפות שאנו עוסקים עתה בהן, כיון שאתה בעצמך עיקר המחנך אותך העמק במחלתך, התאמץ משול ופקוד עליך.
קודם כל עבודה, התבונן כמה זמן צריכה היא לשהות, ופקוד עליך למשל דף גמרא זה ישהה שעה, או לחזור עליו בחצי שעה ולא יותר, ותפקוד ע"ע פקודה חזקה קודם כל מעשה עבודה, עשי' זו לא אתרשל בה רק במשך זמן הזה אגמרנה, ואחר שגמרתי' תביט אם לא איחרתי' ותשמח. ואם איחרת, לא מפני איזה מניעה, תצטער ותכעס ע"ע מאד לאמר, געוואלד וואס וועט פון מיר זיין, מיט מיין געמיין פוילקייט בין איך דאך מיך מאבד פון ביידע וועלטען און ח"ו מכעיס דעם אויבערשטען. וכאשר תתרגל כך ופקודה זו תקבע בך ועול חזק יהי' על צוארך בזה, אז בכל עת למודך תרגיש בקרבך כאלו עומד מי על גבך ודוחה אותך לאמר, אל תתרפה, ולא תתעה בדעתך לחשוב מחשבות אחרות באמצע למודך.
בחור המתרפה, אף אם הוא יכול כבר ללמוד בעיון יותר, מ"מ טוב שבשעה שלומד לבדו ילמוד יותר פשוט, ויקצוב לו זמן לכל דבר מלמודו, במשך שעה ילמוד כך וכך גמרא ובמשך חצי שעה ילמוד כך וכך תנ"ך וכו'. כי כשילמוד בעיון יותר, חוץ מזה שלא יוכל להקציב לו זמן לכל דבר ולמהר א"ע כי אין זמן קבוע להעיון עוד יתעה ויסתבך במחשבות אחרות. אבל גם מהעיון בתורה לא ינוח כי זה היא עיקר למוד התורה, לחדור בכל כח ובכל המחשבה אל תוך קדושת התורה, ועיקר פתוי היצה"ר שמפתה את המתרפה היא שילמוד רק בשטחיות בלא עבודה ובלא עיון. רק כשבא לעיין ילמוד עם רבו או עם איזה חבר טוב, וזה את זה יעורר שלא לתעה ולא להתרפה, וכאשר יתרגל להיות זריז וחרוץ לא עצל ולא מתרפה, יוכל כבר גם בלמודו בינו לבין עצמו ללמוד בעיון.
הבחור שגמר כבר ויצא מן הישיבה ואין זמניו ושעוריו נקצבים מן מנהל ומלמד הישיבה, יקצוב לו שעורים על כל היום, ולא הרבה יותר מדי בפעם אחת, וכשעוברים עליו איזה ימים ומשלים את שעוריו מדי יום ביומו, יוסף בהם מעט. למשל כשקבל ע"ע ללמוד בבוקר במשך ב' שעות דף גמרא רש"י עם תוס', אחר איזה ימים יאמר לעצמו הנה פרשה חומש ורש"י אוכל להוסיף לי באותן ב' השעות מבלי שאחסור מן הגמ' ותוס', אשנס את מתני ללמוד יותר בחריצות בכח ברצון ובשכל ותשאר לי רבע שעה או יותר מעט על החומש רש"י, וכן יוסיף בכל היום עד אשר מעט מעט יעמיס את כל היום בהרבה שעורים של תורה ועבודה.
טוב שתכתוב לך על נייר את סדר כל היום, למשל בבוקר בשעה זו אני קם, בשעה זו כבר לבשתי נטלתי את ידי אמרתי ק"ש וברכת התורה, ואני מתחיל ללמוד עד שעה זו וכו', ובכל יום תביט בהרשימה להשלים את חקך. אף התלמיד בהישיבה אם רק ירצה, יוכל לדחוק ולהוסיף לו שעורים על שעורי הישיבה. ולמה זה תפנה ותבטל כ"כ בעת ארוחת הצהרים ובלילה מן עת יציאתך מן הישיבה עד שאתה שוכב במטתך, ולמה זה לא תגזול גם מזו גם מזו איזה עת לד'. והשעורים אשר תקבע לך בכל היום, בין תלמיד הישיבה בין לומד בעצמו, כ"כ תתרגל בהם וכ"כ יקבעו לך לכל יום לכל שעה אף לכל רגע לחוק ולא יעבור, עד אשר אם תאנס ביום אחד מלהשלים איזה דבר, מעצמך תצטער ע"ז ותרגיש בעצמך שפרצה פרצת בחומת יום הזה, ושיעור החומש או של חצי עמוד גמרא אשר חסרת ביום הזה צועק אליך למה זנחת ורמסת אותי.
בכל יום תביט בהרשימה של היום שלך אם לא חסרת אתמול מה, ואם נאנסת וזנחת, אז אם מפני התרשלות ח"ו זנחת, תצטער ותיכף ביום הב' תשלים את אשר חסרת ביום הא'. אבל אם רק מפני שלמדת איזה ענין קשה, או עמקת ללמוד ובשביל זה זנחת, אל תצטער, אף אין אתה צריך להשלים ביום הב' את מספר הדפים שחסרת ביום הא', כי את כל שיעור הדפים שאמרנו שתקצוב לך כמה דפים תגמור בכל יום, זהו רק בלמוד הפשוט, או במי שלא גרש עוד את ההתרפות, שצריך להקציב לו מספר דפים לכל יום לכל שעה, כדי שלא יתרשל ויאריך בעמוד אחד ללא צורך. אבל מי שלומד בעיון בלא התרפות ומאריך רק מפני שמוסיף עבודה על עבודתו וחקר אלקי בגמרא תוס' וכו', אדרבה אשרי לו ומה טוב חלקו, וזה הוא עיקר למוד התורה שזוכים להתדבק ע"י בד'. ותלמיד כזה יקצוב לו את שעוריו של הלמוד בעיון, לא במספר הדפים רק מספר של שעות, כמה שעות ילמוד בעיון, וכמה דפים או רק עמודים, שיעלו לו בשעות אלו, יעלו לו. ואל תחשוב שכיון שתעמס עליך הרבה עבודה, תתרגל לרמות עצמך וללמוד כל דבר רק בשטחיות, כיון שתרצה להשלים את מספר הכמות של עבודתך הרבה שקבלת על עצמך, אדרבה את הכלל הזה תדע, העול של רבוי העבודה אשר תעמוס עליך, יעורר אותך לעבוד, לא עבודה הרבה במספר כמות בלבד ובשטחיות, רק גם בעיון ובדיוק. תתחזק ותתאמץ וכל עצמך יתהפך לחרוץ לעבוד עבודה קשה אף המפרכסת את הגוף, ולהפך אם לא תרגיש ע"ע אחריות ועול לגמור הרבה בכל יום, תתרפה, ואף המעט שתלמוד, בלא עיון בלא שמחה אף בלא שכל יהי'.
את הכלל הזה תדע, כמו שא"א לעור בשתי עיניו שיראה, ולחמור שישכיל, כך א"א לנער בלי עול שיזדרז וישכם, ולבחור בלא חובות לעצמו, שיחרץ וידקדק. וגם מעצמך צריך אתה כבר להבין טעם הדבר. כחי הנפש אשר בהמתרשל נרדמים הם, וצריכים לדוחה אשר יעורר אותם ויכריחם לעבודתם, והעול אשר עליך לגמור סכום עבודה כזה, מעורר מקיץ ודוחה אותם לעבודתם, וכיון שמתאמצים כחותיך בעבודתם, יעמיקו ויחקרו גם בעיון, משא"כ בלא עול וחוב של סכום עבודה, באין מעורר ודוחה נרדמה היא הנפש ולא מתאמצת, ולמודך דלה בכמות ועני באיכות בלא עיון ובלא התעמקות.