ערך/חילול השם

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי חילול השם

חומר האיסור

על חילול השם נאמר (ישעיה כב יד) נגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר ה' אלקים צבאות. תשובה, יום הכיפורים ויסורים תולים ומיתה מכפרת.

גדר האיסור

ביומא פו. הקשו היכי דמי חילול ה', ופירש רש"י "חוטא ומחטיא אחרים", ועל מה שהשיב שם רב, כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, כתב רש"י (ד"ה לא יהיבנא לאלתר) "וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני גזלן, ילמד ממני להיות מזלזל בגזל", ועל מה שאמר רבי יוחנן כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, פירש (ד"ה כגון) "ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי, ולמדין הימני לבטל מתלמוד תורה".

משמע מרש"י שגדר חילול השם הוא שגורם לאחרים לזלזל ולחטוא, ולא עצם הדבר שמזלזל בציווי ה', ומציינים לדבריו בעוד מקומות שנראה כן. וכן פירשו רבינו אליקים והר"ן והברטנורא ביומא (פ"ח מ"ח) דולא חילל את השם "כלומר שלא חטא והחטיא אחרים", והתוספות יו"ט באבות (פ"ד מ"ד) הביא גם מרבינו אפרים "שאם עבר בגלוי היו לומדין ממנו, והיה חילול השם".

ואולם ידוע מהרמב"ם (יסודי התורה ה י), שקידוש ה' וחילול ה' שייך אף ביחיד, וכלפי העושה בעצמו, דז"ל "כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצוות האמורות בתורה בשאט בנפש להכעיס הרי זה מחלל את השם... ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים".

מדנקט "אם עבר בעשרה" משמע שקודם איירי שלא בפני אחרים, וכך נראה גם מש"כ בשאט נפש ולהכעיס.

ועוד כתב "וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצוה, לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ב"ה, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו, הרי זה מקדש את השם", הרי שגם קידוש ה' הוא ביחיד. וא"כ ע"כ לא ס"ל בגדר חילול ה' שהוא מה שאחרים למדים ממנו אלא מה שמזלזל בכבוד שמים.

עוד מחלוקת נראית ביניהם:

הרמב"ם פירט בספר המצוות (ל"ת סג) ג' אופניים של חילול; א) שלא נהרג כשכפוהו לע"ז, ב) שעשה עבירה להכעיס, ג) שעשה דבר שנראה בעיני ההמון כעבירה. ברם רש"י בפירושו לתורה (ויקרא כב לב) הביא דרשת התורת כהנים (אמור פ"ט) "ממשמע שנאמר ולא תחללו, מה תלמוד לומר ונקדשתי, מסור עצמך וקדש שמי", הרי שהעשה של "ונקדשתי" אינו באותו הפרט שעליו נאמר איסור חילול ה'.

מעבר לתחילת הדף