אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יבמות/לה

יום שני י ניסן תשפ"ב - מסכת יבמות דף לה =

הנחת מוך קודם ואחר תשמיש

בגמרא במסכת יבמות (יב:) איתא: תני רב ביבי קמיה דרב נחמן, שלש נשים משמשות במוך; קטנה, מעוברת ומניקה. קטנה, שמא תתעבר ושמא תמות. מעוברת, שמא תעשה עוברה סנדל. מניקה, שמא תגמול בנה וימות... דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר (תהילים קטז ו) "שומר פתאים ה'".

ונחלקו הראשונים בביאור דברי רבי מאיר 'משמשות במוך'. רש"י פירש: משמשות במוך, מותרות לתת מוך במקום תשמיש שכהן משמשות כדי שלא יתעברו, ע"כ. דהיינו שרש"י מפרש שכוונת רבי מאיר להתיר הנחת מוך קודם התשמיש כדי שלא תתעבר. והתוספות (ד"ה שלש) הביאו דעת רבינו תם הסובר שלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך, דאין דרך תשמיש בכך, והרי הוא כמטיל זרע על העצים ועל האבנים כשמטיל על המוך.

ולכן ביארו התוספות שכל דברי הגמרא הם שתטיל מוך אחר תשמיש לקנח יפה, ואין בכך איסור כי הוא משמש כדרכו, והרי זה כבא על קטנה ואילונית שאף שאינם בני בנים כיון שמשמש כדרכו אין בכך משום הוז"ל. וגם האשה בנתינת המוך אינה עוברת כלל, כי לא הוזהרה על השחתת זרע, כיון שאינה מצווה בפריה ורביה. ולפי זה ביארו התוספות שדברי הגמרא 'משמשות במוך' לא באו להתיר את נתינת המוך, כי אין סברא לאסור נתינת מוך אחר תשמיש, אלא כוונת הגמרא לחייב נתינת מוך אחר תשמיש מפני הסכנה.

ובשו"ת חות יאיר (סימן לא) ציין להקשות על דעת רבינו תם, וזה לשונו: ובאמת מה שפירש רבינו תם משמשות במוך אחר התשמיש, קשה מיבמות סוף פרק ג', דמקשה מאנוסה, יע"ש ודו"ק, ע"כ. ולא פירש החות יאיר כוונתו, מהיכן וכיצד קשה דעת רבינו תם מדברי הגמרא.