מראי מקומות/יורה דעה/שסא

מראי מקומות יורה דעה שסא

מבטלין ת"ת להוצאת המת

אפשר דחובת ביטול תורה היא רק אם אין צריך לבטל זמן רב בדרך עד שיגיע למקום הליווי, דבזמנם היתה העיר בנויה כמה בתים יוצאים לחצר וכמה חצרות יוצאים למבוי וכמה מבואות יוצאים לסימטא וכמה סימטאות יוצאים לרה"ר, והיה המת או הכלה עוברים ברה"ר, ולא היה הרבה זמן בביטול הדרך עד שמגיעים אליהם, משא"כ בזמנינו שאין העיר מסודרת כ"כ ואפשר לבטל זמן רב בדרך עד שמגיעים לאותו רה"ר שעובר בו המת, דפטורים מלבטל בשביל זה, וכוונתי דנהי שאין הגבלה בזמן גבי עצם קיום הליווי, דבכל גוונא חייב כפי צרכו, משא"כ גבי ההליכה אל ההלוויה דאינו אלא הכשר למצווה דע"ז אין צריך לבטל זמן רב כ"כ.

כמה שיעור לויית המת שצריך לבטל תורה בשבילו

הטוש"ע בסעיף א, הביאו בזה ג' דרגות, מאן דמתני לית ליה שיעורא, מאן דתני או קרי ס' ריבוא, מאן דלא קרי ותני כדי שיתעסקו בו או עשרה, וכן הגירסא בכתובות יז., וכן גריס רש"י שם ד"ה ותני, וכן התוס' רי"ד בגיליון שם ד"ה וה"מ, וכן גרס הרי"ף בכתובות יד, והר"ן שם ד"ה ותני, והרא"ש שם ב,ה, והרמב"ם בהל' אבל יד,יא, והריטב"א בכתובות יז. ד"ה וה"מ, ובה"ג בהל' ברכות בעמוד מ, אמנם בשאילתות בשאילתא לד, הגירסא וה"מ לדקרי ולא תני אבל לדקרי ודמתני לית ליה שיעורא, ע"כ, ונפק"מ בין הגירסאות דלמאן דתני לפי גירסת השאילתות לית ליה שיעורא ולפי שאר הראשונים בס' ריבוא.

מהו מאן דמתני

הב"ח באות א, הביא מחלוקת בפירוש מאן דמתני, ויש להוסיף שהר"ן בכתובות יד ד"ה אבל למאן, פירש דהיינו דמתני לאחרים.

למאן דלא קרי ותני אם צריך עשרה או דסגי במי שיתעסק בו

הטור והב"י בסעיף א, הביאו בזה מחלוקת, והטור הביא דבה"ג ס"ל דאין צריך עשרה אלא כדי שיתעסקו בו, והב"י הביא מהריטב"א דהשאילתות ס"ל דצריך עשרה, ע"כ, וכבר העיר בחידושי הגהות דבשאילתות ליכא דצריך עשרה, ועוד יש להוסיף על דבריו דדברי בה"ג בהל' אבל בעמוד רמג, הם כדברי השאילתות בשאילתא לד, וא"כ כיצד הטור מעיד בשם בה"ג דאין צריך עשרה והריטב"א מעיד בשם השאילתות דצריך עשרה, ועל כן נראה ברור כמו שכתב החידושי הגהות דאין כוונת הריטב"א דהשאילתות ס"ל דבעי עשרה ולא פחות דהא זה ליתא בשאילתות, אלא כונת הריטב"א דהשאילתות לא בעי טפי מעשרה, וכן מוכח דהא הריטב"א הביא על זה מי שחולק וס"ל דבזמן הזה צריך יותר מעשרה, והריטב"א סבר דמאן דלא קרי ותני בעי עשרה ועל כן ס"ל דמה שכתוב בשאילתות דבעי כדי שיתעסקו בו, היינו עשרה, דקדיש ושורה צריכים עשרה וא"כ זה חשיב כדי שיתעסקו בו, וסמ"ק במצוה מו, כתב להדיא דאין מבטלין תורה אף לצורך עשרה, ולפי כל זה נפיק לן דהריטב"א ס"ל דבעי עשרה כרב נטרונאי והרמב"ן שהביא הטור, ומדברי בה"ג והשאילתות והרא"ש ורש"י ותוספות, שהביאו הטור והב"י ליכא ראיה מזה שכתבו דצריך כדי שיתעסקו בו, דס"ל דאין צריך עשרה דהא אפשר דס"ל כהריטב"א דעשרה נמי מיקרי התעסקות המת, ולפי"ז נמצא בידינו דהריטב"א ורב נטרונאי והרמב"ן ס"ל להדיא דבעי עשרה ומאידך מדברי שאר הראשונים אין הכרע גמור מלבד סמ"ק דס"ל דלא בעי עשרה, וא"כ הכי אית לן למינקט דמבטלין תורה לצורך עשרה, וכל זה הוא חיזוק לדברי השו"ע בסעיף א, שכתב דמבטלים תורה לצורך עשרה, ודלא כהב"ח דדחה את פסק השו"ע.

אשה יראת שמים אם דינה כמאן דקרי ותני

הטור והב"י בסעיף א, הביאו מחלוקת בזה, ולא הזכירו שמות החולקים בזה מלבד מה שכתב הטור דהרא"ש ס"ל דדינה כמאן דקרי ותני, והב"י לעיל בסמוך הביא מהריטב"א דאשה אינה כמאן דקרי ותני, והשו"ע הביא את ב' הדעות וכתב דנהגו לקולא, אמנם יש להעיר דבשיטמ"ק בכתובות יז. ד"ה ובאשה, הביא מתלמידי רבינו יונה שהביאו את המחלוקת בזה וכתבו דרבינו יונה ס"ל דדינה כמאן דקרי ותני.

הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש, כמה שיעור ליווי

הטוש"ע בסעיף ג, כתבו ד' אמות, והב"י הביא כן מהרא"ש ורבינו יונה, ויש להוסיף דכ"כ בה"ג בהל' ברכות בעמוד לט.

אי שרי למלוי המת לעבור על שדה אחרים

תנן בב"ב צט:, דרך הקבר אין לה שיעור, והרמב"ם בהל' מכירה כא,י, והראב"ד והמ"מ שם, והריטב"א בב"ב צט: ד"ה דרך הקבר, פירשוהו לענין הקונה מחבירו לעבור דרך שדהו, וכן משמע ממתני' דהוי דומיא דאידך, והמ"מ כתב דכן פי' רשב"ם, אבל רשב"ם בב"ב שם, וכן הנמוק"י שם עמוד קלב ד"ה דרך הקבר, פירשו דהאי דאין לו שיעור לא איירי במכירה אלא הוא תקנת חכמים דמלוי המת יוכלו לעבור על שדה אחרים בלא רשותם ואע"פ שמזיקים להם בתבואתם, וכתבו דלא שרי הפסד מרובה כגון להרוס בבנין וכדו', והטוש"ע השמיטו דין זה גם בהל' מכירה וגם בהל' הלויית המת.

· הבא >מעבר לתחילת הדף