רש"ש/מגילה/יט/ב
גמרא ומחו לה אמוחא לא אמרו כו'. כצ"ל בלא ו':
רש"י ד"ה בד"א בקטן. כגון בן תשע כו'. עי' ערכין (ב ב) תד"ה שהגיע:
תד"ה ר"י מכשיר בקטן. והא אמרינן בספ"ג דר"ה כל כו'. כצ"ל. עי' בט"א שרצה להקשות דר"ט אדר"ט דהכא אזיל בשיטת ר"י וש"מ דאינו מחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן ואילו בסוגיא דמנחות גבי מעשה דרש"ש משמע דמחלק להו ע"ש ותמיהני דהא לקמן (כד) בתד"ה אבל מבואר דגם ר"י גופיה מחלק להו רק דבמגילה מיקל ע"ש גם מה שהוכיח מהא דמנחות דאין לחלק דהא הלוקח מע"ה או מנכרי הוו תרי דרבנן ע"ש יש לדחות די"ל דגם הטבל המעורב היה לקוח עוד הקשה על הא דמשמע מהתוס' דר"ה דטעמא דר"י משום דס"ל דרשות מוציא ב"ח דרבנן א"כ אמאי ל"פ ג"כ אשוטה מצינו ביומא (מג) דת"ק פוסל בקידוש חש"ו ור"י מכשיר בקטן ול"פ אחו"ש וכ' שם התוס' טעמא ע"ש וה"ה הכא נמי ואשכחן ג"כ פ"א דתרומות מ"ג דר"י פליג בקטן ול"פ אחו"ש וע"ש בשנ"א ועי' בתור"ע אות כ"א שנשאר בצע"ג ע"ד הר"ן בשם הרמב"ן בהא דבן מברך לאביו דברכות (כ ב) ע"ש במלחמות שגי' אחרת ה"ל שם ובגה"ש הוא עצמו מביאו שמה [עי' ברכות (כ ב)]:
תד"ה ודלמא. ולעד"נ משום דא"כ לפלוג ר"י גם אחרש (וסברת התוס' י"ל כיון דלר"י ג"כ לכתחלה אינו קורא להכי ל"פ עליה בפירוש או משום דכבר אשמע לן רבי פלוגתתו בזה בברכות) ובזה א"ש ג"כ פרש"י דלקמן (ברה"ד) מהצ"ע שהניח המהרש"א דכיון דע"כ חרש לא אתיא כוותיה דהשתא קיימינן דלר"י אפי' לכתחלה לכן מוטב לפרש דחרש אפי' דיעבד נמי לא דומיא דשוטה וקטן ועמש"כ בנדרים (יא):
תד"ה אלא. דסבר למ"ד כו' השמעת אוזן סבר כו'. כ"נ דצ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |