שו"ת מהרי"ט/א/צה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:05, 21 באוקטובר 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת מהרי"טTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png צה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה שתי כתות שנשתתפו במוקטעא אחת בשבועות ואלות התורה להיותם מתנהגים בעניני המוקטעה בנאמנו' ויושר לבב ואחר זמן הוצרכו לחדש הביראט ושלח כל כת וכת אחד מהם אצל הפנקסי והמשנה הגדול וצוה הפנקסי לסופר שיכתוב הבירט ואמר השליח אשר מהכת הא' לסופר שלא יכתוב בביראט שם אחד מחביריו ואנשי כתתו וכשמוע השליח אשר מהכת האחרת את דבריו אמר ליה מה אתה עושה כי האיש ההוא יחרה אפו דגורם נזק גדול במוקטטה ובפרט שאתה יודע כי כדאי הוא לעשותו ויען השליח האחר ויאמר לו מה לך בינותינו ובין אנשי כתתנו ובפרט שכבר אתה יודע שכל דין ודברים אשר יהיו בינינו יהיה נדון על פי הרוב והנה לך כתב בחתימ' כל חבירי כתתנו שהסכמנו כלנו להסיר אותו מהביראט בשביל טענה שיש בינינו לתועלת המוקטעה ויהי כראות השליח מהכת האחרת את הכתב וחתימת ידי כל אנשי כתתנו שהסכימו על הדבר וכי כך היה התנאי ביניהם שכל דבר הפרש שיהיה ביניהם יהיה נדון ע"פ הרוב שתק ויהי בבואם עם הביראט טרם יקרבו איש אל רעהו שמע האיש ההוא איך לא כתבו את שמו בבריאט ויחר אפו עד מאד והלך האיש ההוא ונשתתף עם תוגרמים להעלות הסולמות עשר או עשרים משאות יותר ויהי כשמוע חבירו את אשר הוא רוצה לעשות שלח לו כתבים פעם ושתים ושלש ע"י רצים לחלות פניו שלא יזיק לסולמות ולא ידבר כלום למופטיש' עד שיתראו פנים זה עם זה ואם לא יתן טעם וטענה מספקת אל מה שעשה אשר על כן עשה הדבר בעצת כל חבירו כתתו אז יעשה ככל אשר בלבבו שידע באמת כי כל מה שעשה הוא לתועלת הסולמות והאיש ההוא לא שמע אליו ולא הטה אזנו אל כתביו אלא אדרבה אז שלח לקרוא למופטיש' שהיה בעיר אחרת רחוקה והביאו שם והיזק במוקטעה נזק גדול עד מאד עתה ילמדנו רבינו אם יוכלו לומר אנשי הכת משני האנשים אשר להם לאנשי הכת האחרת שיפרעו חלקם מהנזק אשר עשו מחבריהם או כלם במה שהסכימו בעצתם להסיר את חבירם מהביראט ואת"ל שאין על הכת האחרת חלק בנזק אשר עשו חברי הכת האחרת ילמדו רבינו מי ומי יפרע הנזק ההוא אם כל חבירי הכת ההוא אם המזיקים כיון שבעצתם נעשם הדבר או דילמא שאין שליח לדבר עבירה והשליח וחביריו עשו שלא כדין שלא יתנהגו בנאמנות במוקטעה כיון שעשה שלא מדעת האיש ההוא אשר הסירו אותו משהביראט והאיש ההוא אשר עשה הנזק הגדול ההוא עשה שלא כדין כיון שלא המתין לשמוע טענת השליח וחביריו שהסכימו להסירו מהביראט ואם תמצא לומר שהשליח והמזיק הנזק הגדול חייבים לפרוע הנזק ילמדנו רבינו אם יפרעו שניהם הנזק בשוה או יפרע כל אחד מה שהזיק ושכרו כפול מן השמים אמן.

תשובה השליח שעשה מדעת אנשי כתתו נראה דלאו פושע הוי כיון שבא מחמת טענה שמוסכם ביניהם שכל דבריהם יפסק על פי הרוב והוציא כתב בחתימת כל החברים שהסכימו שלא יכתב שם האיש ההוא בביראט שהיה בדבר תועלת למוקטעה ואין שייך לומר כאן מה שהוזכר בשאלה דאין שליח לדבר עבירה דההיא דוקא כשהשליח יודע שיש עבירה בדבר כמו שאמרו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אבל כאן סבור הוא שכך היא חובתו לשמוע דברי חביריו ואדרבה אם היה משנה ממה שאמרו לו היה חייב לתקן את אשר עוותו שכל המשנה ידו על התחתונה והואיל שבשליחות אנשי כתתו עשה אין עליו תרעומת אבל נר' שכל החבירים אנשי כתתו טעו בדבר זה שהסכימו בהסכמה זו שלא מדעת האיש ההוא שאע"פ שהוסכם ביניה' שכל דבריה' יהיה נפסק על פי הרוב דרוב מכלל כלו בעינן דהא מילתא דאזלינן בתר רובא מקרא ילפינן לה בפרק קמא דחולין ברובא דאיתיה קמן כגון סנהדרין וחניות דאמרה תורה אחרי רבים להטות ומכל מקום אם דנו רובם שלא בפני כלם אין דיניהם דין כדתנן גבי ממונות פרק זה בורר שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי חייב שנים אומרים זכאי או חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדייני' ופרש"י ז"ל ואף על גב דאי הוה פליג עלייהו היה בטל במיעוטו כי אמר אינו יודע כמי שלא ישב בדין לעולם ונמצא הדין בשנים ואנן תלתא בעינן ותנן נמי בפרק היו בודקין גבי דיני נפשות כי האי גוונא אפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים וכי היכי דהתם לא אמרינן רובו ככלו אלא ברובן מכלל כלן ה"נ הכא דאם לא היה תנאי זה בניה' לא היו יכולים הרוב לכוף את המיעו' במילת' דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ועתה שהסכימו ללכת אחר הרו' ויהא כאלו הסכימו כלם צריך שיהא מדעת כלם וכל א' ואחד מרצה דבריו לפניהם ואז הולכים אחר הרוב וכל שלא עשו כן אין מעשיהם כלום ואולי סברו שהאיש הוא נוגע בדבר ושמא היה מסרב לכך העלימו ממנו מפני תועלת המוקטעה כי אולי אחר מעשה לא היה מסרב וליתא דאדרבה לפי שההסכמה היתה עליו היה צריך בפניו דיבוא בעל השור ויעמוד על שורו. ועוד נראה דאפילו היה עמהם בעצה לא היו הרוב יכולין לכופו כיון שהדבר אינו נוגע להם אלא לו לבדו שלא אמרו לילך אחר הרוב אלא בדבר שיד כלם שוה בו להלך אחר רוב דעות אבל אם יסכימו כלם על אחד מהם לגרוע כחו נעשו כלם נוגעים בדבר ובמקום אחר הארכתי בדבר זה. ומיהו אף על פי שהם לא עשו כהוגן בזה מכל מקום אין לחייבם בנזק שנתגלגל על ידיהם במה שעשה האיש ההוא מחמת כעסו דאפילו גרמא אין כאן וגריע טפי מפורץ גדר בפני בהמת חבירו וכופף קמתו של חבירו לפני הדלקה דפרק הכונס דהנך פטורים מדיני אדם אבל בדיני שמים מיהא חייבים שכוונתם להזיק אבל אלו אין כוונתם להזיק אלא לתועלת וכי תימא בנזקי אדם לא חלקת בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאינו מתכוין ה"מ במידי דבמזיד חייב מדינא אף בשוגג חייב דאדם מועד לעולם אבל בדבר דאפילו במזיד פטור מדיני אדם לא מחייבי ליה בדיני שמים אלא למי שכוונתו להזיק כי כל לבבות דורש ה' אבל לא ענש על השוגג וכי האי גונא אמרי' בפרק הנזקין גבי המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ומפרש לה ר' יוחנן דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור דהיזק שאינו נכר לא שמיה היזק ומפני מה אמרו מזיד חייב שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני הילכך גבי גרמא בנזיקין נמי דפטור אבל אסור בשוגג אפילו בדיני שמים נמי לא מחיי'.

אבל האיש ההוא אשר ידיו חדודו' וחרוצות לעשות מעשה זר מעשיהו אע"פ שכתבו לו שימתין עד בואם אליו לתת לו טוב טעם ודעת על מה הסכימה עצתם לעשות כן לא להפקיע כחו כלל אלא לתועלת כלם ולא חכה לדבריהם וחלף חק הפר ברית שבועת אלים אשר בינותם ודאי פושע הוא ואולי יש לו טענה לומר מאחר שהם עשו שלא כהוגן אף הוא נפט' מחייובם דומיא דההיא דאמרינן בסוף פרק קמא דסוטה הוחלה שבועתו של אבימלך דכתיב אם תשקור לי ולניני ולנכדי ופרש"י בטלה שבועתו של אבימלך לפי שהם עברו על השבועה תחילה וכענין זה אמרו באגדה הביאה הרמב"ן ז"ל בסוף ספר ההשגות על מנין המצות כשפג' דוד בעמון ומואב ובקש לזנבן והוציאו אנטליות שלהם שכתו' אל תצר את מואב וכו' עמד ונתעטף ובא אצל סנהדרין ולמד שהם פרצו את הגדר תחילה וכו' ומפני כך נפטר מחיובם ואינה כלום שהואיל ולא היה כוונתם להפקיע כחו ולא לשקר באמונתו כמו שכתבו לו שהתנאים שביניהם והשבועה קיימת מה היזק בא לו במה שלא כתבו שמו אם לא היה מתרצה היו חוזרים לכותבו ומה שהיה צריך להוציא על זה היו פורעים משלהם והשבועה הגדולה לאלהים היתה להיות כלם לב אחת ולהתנהג בנאמנות גמורה זה עם זה ואחר כוונת הלב הדברים אמורים ולא עברו על השבועה באשר כן עשו אע"פ שכתבנו שאין טעם הסכמת הרוב ענין לכאן ואם היה הוא מעכב לא היה להם לעשות מכל מקום מאחר שעשו כסבורים שלא יעכב בדבר אינם עוברים ולא פורצים גדר ואף הוא לא נפטר מחייבם בכך.

ומעתה צריכין אנו לדון על דבר ההפסד הגדול שעשה להם במה שהוסיף כל כך משאו' על המוקטעה ועל זה הוצרכו לפזר ממון הרבה שלא יתחשב כל אותו התוספות זולתי ג' משאות וחזר וקבלו עליהם המוקטעה אם יתחייב האיש ההוא בהפסד המרובה הזה. ואלו היה אדם אחר שאינו מן השותפי' והוסיף במוקטעה כבר פשט המנהג להתיר ולא דמי לעני המהפך בחררה ובא אחר ונטל' ואף לא ליורד לאומנות חבירו דפסיק לחיותיה שסמכו לומר דינא דמלכותא דינא ובדין המלך כל המוסי' נוטל ומשפט חרוץ הוא וקרוב לדין ועשאוהו כהקד' שלהם הנקרא וא"קוף הואיל והממון הוא לצורך מלחמות האויבים הם נכסי רבים דמאן פייס ומאן מחיל הלכך מתחילה על דעת כן נותנים המוקטעה שבכל עת שימצא מי שיוסיף יקחנה או יקבל הלה את התוספת אבל כשיש הפסד ניכר בדבר כגון שנתנו כסף מוקדם והדבר ידוע שאם יסתלקו מן המוקטעה יאבד הכל זה ודאי אסור שהרי הוא מזיק נכסי חבירו ממש ולענין תשלומין נראה שבאנו למחלוקת הגדולים ז"ל כההיא דפרק חזקת דאמר שמואל נכסי עכו"ם הרי הם כמדבר וכל המחזיק בהם זכה בהם וכתב רשב"ם ז"ל וי"מ שמעות מיהא יחזיר ללוקח הראשון ואין נראה כלל מדקאמר הרי הם כמדבר ורבינו האיי ורבינו חננאל והרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות זכיה דעתם דמחייב לפרוע לו הדמים. והרא"ש ז"ל הביא דברי רבינו חננאל שכתב דמן ההפקר הוא זוכה דנסתלק המוכר והלוקח לא קנה ומכל מקום חלה זכיית הלוקח על השדה למשכנתה בשעת מתן מעות אף על גב דמקני לא קני לגמרי אפילו בכסף היינו לקנות גוף השדה אבל תורת משכנתה לא פקע מיניה כאותה ששנינו בפ' הפרה משכונו של גר ביד ישראל זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה השאר וכתב עליו הרא"ש ז"ל דלאו ראיה היא דהתם בא משכונו של גר ליד ישראל מתחילה בתורת משכנתה אבל הכא כיון דלא קנה משכנתה נמי לא הוי.

איברא דאין ראיה מההיא דפרק הפרה כלל לומר דכי היכי דהתם איכא שיעבודא הכא נמי משתעבד דלא דמיא כי עוכלא לדני אבל בענייותי נראה שטעמו של ר"ח שאמר שחלה זכיית הלוקח על השדה למשכנתה בשעת מתן מעות היינו משום דקי"ל המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים כדאמרי' בפרק חזקת אפילו בכל חזקה שאין עמה טענה ומפ' דלא דמי למלוה על פה דמאן דיזיף בצנעה יזיף אבל זביני מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין כי היכי דלפוק לה קלא הילכך לקוחות אינהו אפסיד אנפשייהו שאילו היו חוקרים היו יודעים שהלה קנה קרקע ואחריותו על כל נכסיו והכא עדיף טפי דהוי כאפותיקי מפורש דלא מצי למימר ליה הנחתי לך מקום לגבות הימנו דכיון דבתורת מכר בא לידו הוה ליה כמאן דאמר לא יהא לך פרעון אלא מזה הלכך בשעת מתן מעות דנפק קלא אף על גב דארעא לא קנה מכל מקוה תורת משכנתא לא פקע מיניה משום דלא נגמר המכר ולא הביא רבינו חננאל ז"ל אותה דפרק הפרה אלא לדוגמא שיש זכיה לחצאין ואף על פי שיש ללוקח זכות על הקרקע למשכונא כנגד מעותיו מכל מקום רווחא שבק לזוכה שיזכה במותר ולהכי אמרינן הרי הם כמדבר שכל המחזיק בו זכה כלומר במותר דומיא דמשכונו של גר ביד ישראל שאף על פי שיש לזה שעבוד עליו יש למחזיק בו זכיה דמותר.

ומיהו נראה דהכא דברי הכל שאין כאן שיעבוד ולא זכיה בזה דדבר שלא בא לעולם הוא ואף רבינו חננאל וסייעתו מודים דשני זכה לגמרי וילך הראשון ויתבע מעותיו ממי שנתנם ודין מוסר ומזיק ממון חבירו נמי לית ליה דמשעה שנכנס המעות לידם כמאן דאפסיד לגמרי דמי דומיא דההיא דאמרי' בהגוזל ומאכיל מכיון דאוקומי עלייהו כמאן דקנינהו דמי ואף ממון זה משנמסר בידם הוי כתוא מכמר ואפי' תימא שע"י גרמתו נפסד מלהתפרע גרמא בנזיקין הוא ופטור דומיא דיודע עדות לחבירו ואינו מעיד דאפילו הוי תרי סהדי פטורים מדיני אדם וחייבים בדיני שמים כדמוכח בהכונס ולא דמי לשורף שטרו של חבירו דקי"ל כאמימר בפרק הגוזל עצים דמגבינן מיניה כי כשורא לצלמי למאן דדאין דינא דגרמי שהתם ההיזק בא מיד אבל כל שאינו נזוק מיד כגון הכא דאיפשר שיפרעו להם מאת המלך אחר כן וכל כה"ג מיקרי גרמא בנזיקין כדכתבו המפרשים ז"ל בחילוק דינא דגרמי לגרמא בניזקין ואעפ"כ בדיני שמים חייב מאח' שהוא יודע שהוא גורם להפסיד ממון חבירו ורשע מיקרי טפי מעני המהפך בחררה ובא א' ונטלה ואף על גב דבההיא דפרק חזקת דנכסי עכו"ם הרי כמדבר שכתב רשב"ם דשני רשע מקרי ונחלק עליו הרא"ש ז"ל דלא הוי עני המהפך בחררה וכולי אלא במוכר או בשדו' הנמצאים במקום אחר אבל במציאה דהפקר לא הרא"ש ז"ל אזיל לשיטתיה דס"ל אפילו דמים לא יהיב וזכי לגמרי הוי כמציאה שאמרו בפרק קמא דמציעא נפל לו עליה ופירש טליתו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה וכתבו שם התוספות ואפילו רשע לא מיקרי אלא היכא דאיפשר ליה למיטרח ולמזבן ארעא אחריתי במעותיו דומיא דההיא דרב גידל דריש בפרק האומר אבל דמציא' והפקר דליכא למימר הכי אפילו רשע לא מיקרי והכא נמי כיון דלהרא"ש ז"ל זכי לגמרי הוה ליה כמציאה והפקר אבל בנד"ד דמעות הוא פורע למלך ויכול לחזר אחר מקום אחר שלא יזיק לישראל חבירו רשע גמור מיקרי נהי דאם לא היה מזיק לחבירו לא הוה אמרינן דמקרי רשע דדינא דמלכותא דינא כדכתבינן וכבר פשט המנהג להתיר ואין לנו להפקי' זכותו של מלך אלא כל המוסיף יבא ויוסיף אבל בדבר שגורם הפסד לחבירו אסור ורשע מיקרי.

וכל זה שאנו דנין הוא באדם אחר שבא ליקח המוקטעה מיד ישראל חבירו אבל בנדון שלפנינו נראה דכל מה שהוצרכו להוציא לחזור הדבר כמות שהיה חייב המזיק לשלם משני טעמים חדא ששותפין שנשתתפו בחברה אחת והוציאו ממון וקבלו עליהם המוקטעה לזמן קצוב מאותה שעה נשתעבדו זה לזה ונעשו שומרי שכר זה לזה כדאמרי' בפרק חזקת כל שכן דאותם המעות שנתנו מוקדמים למלך שכלם חייבים להצילו וזה כמזיק בידים הוא ופשיטא שהוא מחוייב בו דומיא דרועה שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קדם כל שכן היכא דפשע דומיא לההיא דאמרינן בהשוכר את הפועלים גנבא שריא בדוכתא פלן יתבינן כך וכך גברא איכא בהדן וכולי הוליכן למקום גדודי חיה וליסטים שהרי נתחייבו בגופם ובממונם לסייע בכל ענין שנוגע לשותפות להרחיק הנזק ולקרב התועלת זה הוא הנר' לעניות דעתי נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף