ערך/קריאת שם

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי קריאת שם

לבנו

שם זהה לשני בנים

ברש"י (כתובות פט:) מבואר שלרב חסדא היו שני בנים עם שם זהה, כשהראשון היה מכונה מר קשישא והצעיר מר ינוקא.

וכן דוד המלך מבואר בדברי הימים שהיו לו שני בנים בשם אליפלט.

אם מותר לקרוא לבנו ולבתו באותו שם

בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סימן עה) נסתפק אם מותר לקרוא לאח ואחות בשם אחד, כגון שהייתה לו בת בשם 'שמחה' וכעת רוצה לקרוא גם לבנו בשם 'שמחה'. ור"ל דמותר וכמבואר בכתובות (שם) ושוב כתב לאסור מכמה טעמים

א) לפי דברי המדרש שבזמנם היו קוראים על שם המאורע, ולכן לא היתה בעיה לקרוא בקריאת שמות שני אחים על שם אותו המאורע. אולם, מאחר וכיום קוראים בשמות על שם האבות "אין זה כבוד לאבות שנראה כאילו יש לו שני אבות. בפרט לפי דורשי הרשומות שכתבו, כי נשמת האב נכללת בנשמת הבן, אין מהראוי לקרוא לשניים מילדיו באותו שם.

ב) טעם נוסף לאיסור, אם שני האחים בעלי אותו שם ידורו בבית אחד עם נשותיהם, עלול להיגרם מכך מכשול.

ג) משום עין הרע.

ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סימן נו) ג"כ דן בכך, ונקט לדינא שאמנם לכתחילה אין ראוי לקרוא לאח ואחות בשם בעל שורש אחד (כגון אליעזרה ואליעזר, או צבי וצביה), וכמו כן אינו מן הראוי לקרוא לבת בשם של בן (וכך להיפך), אולם אפשר להתיר לשואל אם הוא עומד על הדבר.

על שם רשע ושמות שקודם המבול

רעק"א בגיליון השו"ע ביו"ד סי' רסה,א, הביא דינים אלו בקצרה ואבארם לפניך, איתא ביומא לח:, מאי ושם רשעים ירקב, רקבובית תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמהתייהו, משמע דאסור לקרוא בשמותן, אמנם ר"ח שם ד"ה פי' שם רשעים, כתב דהיינו דאדם הנקרא בזה השם אינו מצליח, ע"כ, ומשמע קצת דס"ל שאין איסור בדבר, ומ"מ יש לתמוה על הרמב"ם והטוש"ע שהשמיטו דבר זה, ושמא ס"ל דאין איסור בדבר אלא עצה טובה כדמשמע מר"ח, ואכתי צ"ע, ומתוס' שם ד"ה דלא, עולה ג' דינים בזה, א' דאף היכא דהשם של הרשע יש לו משמעות טובה בפני עצמו כגון אבשלום, אפ"ה לא מסקינן בשמיה, וב' דאי הוו ב' אנשים בזה השם כגון שבנא רשע ושבנא צדיק שרי לאסוקיה בהאי שם על שם הצדיק, וג' דאילו רק רשע קרוי בהאי שם, אסור לקרוא בשמו אע"ג דאין כוונתו על שמו אלא כי רוצה את זה השם, דאי ס"ל לתוס' דבכה"ג שרי א"כ לא הוה להו להגיה אבישלום במקום אבשלום, אלא הו"ל למימר דהוא נקרא לא על שם הרשע, ע"כ, ומה שכתבתי דמוכח מתוס' דאף היכא שהשם בעצמו הוא טוב מ"מ אסור לקרוא בשמו, הוא תשובה על דברי החיד"א בשה"ג ד"ה מר רב אברהם גאון, בשם תשובת בשמים ראש, שכתב דשרי, וכן יש להוכיח דאסור מהריטב"א ביומא לח: ד"ה דלא, שהביא בשם התוס' דהא דקרי' ישמעאל, הוא מפני שישמעאל עשה תשובה או כיון דהקב"ה קראו בשם זה, ע"כ, ומבואר דאע"ג דישמעאל הוא משמעות טובה מ"מ לא קרי' הכי אלא מחמת הני טעמי ודלא כהחיד"א, אמנם התוס' רי"ד בכתובות בריש פרק יג, גרס אבשלום ולא גרס אבישלום כדברי התוס', וכן בספר חשמונאים שנכתב בזמן בית שני, הוזכר כמה פעמים אדם צדיק בשם אבשלום או בן אבשלום, בחלק א יג,יא, יא,ע, ובחלק ב יא,יז. ואגב אורחא מה שהביא החיד"א שם בד"ה מעתה הבא, גבי הא דאין לקרוא בשמות שקודם אברהם אבינו והקשה מרבי בנימין בר יפת, דכיצד אביו של יפת פרץ גדרן של חכמים וזכה לבן גדול כרבי יפת, ודן החיד"א שם אם יפת היה ת"ח, ע"כ, ראשית מסתברא דכל שהוזכר שמו ושם אביו בידוע שהוא ואביו בדרך אחד או צדיקים או רשעים, כדאמרי' במגילה טו., גבי הכתוב במקרא כל שמעשיו ומעשי אבותיו סתומין ופירט לך הכתוב באחד מהם והוזכר עמו שם אביו, בידוע שהוא ואביו שוים או בצדק או ברשע, עוד אעיר על החיד"א שם, דמה שטען הטוען שם דאם פרץ האב גדרן של חכמים כיצד זכה לבן גדול, זו אינה טענה כלל דדבר מצוי הוא בכל הדורות שיהא בן צדיק לאב רשע או איפכא ואין בידינו לדעת חשבונות שמים, וצא ולמד מאברהם בן תרח וישמעאל בן אברהם ועשו בן יצחק וכוותיהו טובא, וידענא שיש לחלק דהכא פרץ האב גדרן של חכמים בבן בעצמו שקרא לו בשם זה, מ"מ אחר שראינו כולי האי כבר מוכח דאין בידינו לדעת חשבונות שמים, ומה שהביא עוד החיד"א שם דהיה מי שכתב דיפת לא חטא אלא אביו חטא שקראו כך, גם זו אינה טענה כלל דאי איכא איסור בדבר הו"ל ליפת לשנות את שמו וא"כ נמצא דגם הוא חטא בדבר, ואלמלא שפלפולים כגון אלה הביאם אדם גדול כהחיד"א לא הייתי נזקק כלל להשיב עליהם, ולענין דינא גבי לקרוא שם על שם שקודם אברהם אבינו, על אף שאין לי עסק בנסתרות מ"מ לפי הפשט שהיא ההלכה המחוייבת מן הדין, אין לחוש לזה כלל דכל כה"ג הו"ל לש"ס לפירושי ואין לנו לבדות דינים מדעתינו, וכ"ש שכבר מצינו רבי בנימין בר יפת ועקביא בן מהללאל כמו שהביא שם החיד"א ודחק ליישבם, ויש להוסיף דמצינו גם רבי חנוך הספרדי בן רבי משה שהביא החיד"א בד"ה רבינו חנוך הספרדי, והיה אביו רבן גדול כמו שכתב החיד"א שם ואפ"ה קרא לבנו כך, וכן הטור באו"ח סי' תקצא,א, הביא מהרי"ץ גיאת שהביא דין בשם רב חנוך גדול שבדור, וזה דלא כמו שהביא החיד"א מהמבי"ט דכל הקרוי בשמות אלו בידוע שאינו בכלל מי שעמלו בתורה, דהא כתב החיד"א גבי רבינו חנוך, שפירש את כל התלמוד בלשון ערבי וכן רב חנוך היה גדול שבדור וא"כ היה עמלם בתורה, ואמנם יש לדחוק דשאני חנוך דמצינו נמי חנוך אחר המבול, דהיינו חנוך בן ראובן כדאיתא בבראשית מו,ט, ומראובן עצמו שקרא לו כך אין ראיה דשמא אין דין זה שייך אלא לאחר מתן תורה, אבל בפשטות נראה דקרא לו הכי רבינו משה הנ"ל, על שם חנוך הצדיק שקודם המבול, דמה מצא בחנוך בן ראובן טפי משאר אינשי וגם לא מסתבר שקרא לו כך מחמת השם עצמו, כיון דאינו שם שמצוי כמותו בשמות הגאונים אלא היו קוראים או על שם אדם קדמון או שהיו קוראים שם בארמית כגון שרירא והאי, אלא ודאי נראה דאין לחוש כלל לדברי נביאות כגון אלו, וכן המנהג לקרוא חוה נח חנוך על שם הקדמונים שהיו קודם אברהם, וכן הלכה.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף