אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/פד

יום ראשון כד תמוז - מסכת יומא דף פד

חילול שבת לצורך פיקוח נפש עתידי

לא ספק שבת זו אלא אפילו ספק שבת אחרת

במשנה (יומא פג.) שנינו: ועוד אמר ר' מתיא בן חרש החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת.

ובגמרא (פד:) אמרינן: למה לי תו למימר וכל ספק נפשות דוחה את השבת, אמר רב יהודה אמר רב לא ספק שבת זו בלבד אמרו אלא אפילו ספק שבת אחרת, היכי דמי כגון דאמדוה לתמניא יומי ויומא קמא שבתא, מהו דתימא ליעכב עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבתא קמ"ל. תניא נמי הכי מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו, ולא שבת זו בלבד אמרו אלא לשבת אחרת, ואין אומרים נמתין לו שמא יבריא אלא מחמין לו מיד מפני שספק נפשות דוחה את השבת, ולא ספק שבת זו אלא אפילו ספק שבת אחרת.

ופירש רש"י כוונת הגמרא שאפילו אם אין חשש שימות בשבת זו אלא החשש הוא שמא אם לא יעשו לו הרפואה ימות בשבת הבאה, גם בכהאי גוונא מחללים עליו אף השבת הזו.

תמיהות הרש"ש על פירוש רש"י בסוגיא

ותמה על פירוש זה הרש"ש מכמה טעמים: א' פשוט הדבר שאם יש חשש פיקוח נפש ואם לא נעשה רפואה זו ימות בשבת אחרת, שיש לנו לרפאותו ואף לחלל עליו את השבת, ומהיכי תיתי שרק אם ימות בשבת זו יהיה מותר לרפאותו.

ב' אם אכן יש צד שאין לחלל שבת אלא אם ימות באותה שבת וקמ"ל שאפ"ה מחללים עליו את ששבת, מדוע מעמיד רב את דבריו באופן שיש ספק שמא ימות לשבת הבאה, הרי הוא הדין אם ימות ביום ראשון או בשאר ימות השבוע שיש להסתפק באותו ספק שמא בכה"ג אין לחלל עליו את השבת, ומסקנת הגמרא שכיון שסו"ס יש כאן פיקוח נפש כיון שימות לאחר כמה ימים, יש לנו לחלל את השבת. ועי"ש עוד כמה קושיות שהעלה על פירוש רש"י, ומכח זה רצה ללכת בדרך אחרת בביאור הסוגיא ובביאור חידושו של רב.

יסודות הרש"ש בדין פיקוח נפש דוחה את השבת

כהקדמה לביאורו מניח הרש"ש כמה הנחות-יסודות חשובים בדין פיקוח נפש דוחה את השבת, ומהם הוא מגיע לביאור הסוגיא:

א) אם נדע בבירור שניתן להמתין עד הערב לעשיית הרפואה, פשוט שלא נחלל עליו את השבת בחינם, אלא נמתין למוצאי שבת.

ב) אם על כרחך צריך לעשות הרפואה במהלך השבת, אלא שאינו מוכרח לעשותו תיכף רק ניתן להמתין כמה שעות, מכל מקום אין להמתין אותם השעות אלא אמרינן הזריז הרי זה משובח ויחלל השבת ויעשה הרפואה תכף ומיד.

ג) יתירה מזאת, אפילו אם בעוד כמה שעות יתווספו אי אלו פרטים ונוכל לדעת בצורה ברורה אם צריך לחלל עליו את השבת, ויתכן שבאותה שעה כבר יתברר שאין צורך לחלל את השבת, מכל מקום כיון שעתה הוא ספק נפשות ממילא מותר ואף צריך הוא לחלל את השבת תכף ולא להמתין.

ד) אם נצרך לעשות את הרפואה ב' פעמים, ואת הפעם הראשונה חייב לעשות בשבת ואת הפעם השניה יכול להמתין ולעשותה רק במוצאי שבת, מכל מקום כיון שכבר צריך לחלל את השבת עכ"פ לצורך הפעם הראשונה, שוב ממילא מה לי חילול אחד מה לי ב' חילולים - ומותר לו לעשות גם הפעם השנית בשבת.

חידושו של רב שמה לי חילול שבת א' מה לי חילול ב' שבתות

על פי הקדמות חשובות אלו מבאר הרש"ש את חידושו של רב "לא ספק שבת זו אלא אפילו ספק שבת אחרת", שסברא זו שנתנה שבת לדחות אצלו - אשר מכוחה אנו מתירים לחללה שוב פעם נוספת רק מכח מה שבלאו הכי נדחית שבת אצלו ומה לי חילול אחד מה לי ב' חילולים - שייכת לא רק בשתי פעמים בשבת אחת אלא גם בשתי שבתות, שכיון שמתחילה אמדוהו שצריך לחלל עליו שתי שבתות ממילא אף שיכול להמתין למוצאי שבת ולא ימות, מכל מקום מותר לו כבר עתה לחלל עליו את השבת כיון שמה לי חילול אחד בשבת הבאה מה לי ב' חילולים אף בשבת זו.

והנה עיקר יסודו של הרש"ש שאומרים סברת מה לי חילול אחד מה לי ב' חילולים כבר הראה מקורה ברש"ש מדברי הרא"ש בסוגייתנו (פ"ח סימן יד) ששאלו את הראב"ד ז"ל חולה שיש בו סכנה אם לא יאכל בשר, ויש לפניו בשר נבילה או שישחטו עבורו בהמה אחרת בשבת, והיו שאמרו שמוטב שיעבור על לאו דניבלה משיעברו על איסור סקילה בשחיטת הבהמה בשבת. אך הראב"ד השיב שאף שסברתם סברת אמת מכל מקום יש לומר שכיון שאיסור שבת כבר ניתן לדחות בהבערה ובבישול ובמחמין לו חמין, ממילא יש להתיר השחיטה ולאסור אכילת הנבילה.

התר הבאת איזמל אצל הילד כיון שנדחית שבת אצל מילה

עוד מביא הרש"ש שכעין זה מצאנו גם בדברי הרשב"א (שבת קל.) ביישוב קושיית התוספות (שם) שהקשו מדוע מותר להביא איזמל אצל הנימול בשבת אף שמכשירי מצוה דוחין את השבת, הלא סוף סוף יש להעדיף להביא את הילד אצל האיזמל שבכך אינו אלא שבות כיון שחי נושא את עצמו.

וכתב הרשב"א שיש מי שתירץ [וברשב"א הביא כן בשם התוס', ולפנינו נמצא ברמב"ן ובר"ן] שכיון שלרבי אליעזר התירה התורה מכשירין לא טרחינן ולא משנינן. ושוב הקשה הרשב"א אמאי לא והלא כלל בידינו אמר רבי שמעון בן לקיש, כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה. ואם כן מדוע באמת נתיר להביא את האיזמל ולחלל שבת כיון שיכול לקיים שניהם בהבאת התינוק אצל האיזמל. ויישב הרשב"א, יש לומר דשאני הכא דאי אפשר שלא לדחות מיהא לגבי מילה עצמה, והלכך אף היא ומכשיריה כמילה אריכתא דמו.

יש לחלק שסברת הרשב"א משום "כמילה אריכתא דמו"

אלא שיש להעיר כי יש מקום לחלק בין דברי הרשב"א להנדון בסוגייתנו, כי בשלמא שם הגדרת המכשירי מצוה כמו שכתב הרשב"א "כמילה אריכתא דמו" והיינו שיש התר לחלל שבת לגבי מעשה המילה עם כל הנלווה לכך, ואולי אף בדברי הרא"ש יש לפרש כן שכיון שמותר להכין לו הבשר לאכילה אם כן אף שחיטתו בכלל. אך באופן שצריך לעשות רפואה כמה פעמים, יש לדון אם אכן נגדיר את כל מעשה הרפואה כדבר אחד ונאמר שכיון שרפואה זו הותרה בתחילה בשבת ממילא מותר אף לעשות הרפואה האחרת בשבת, אך כך מבואר ברש"ש.

ויש לדון עוד לפי זה באופן שיש לו שני מיני רפואות שיועילו למכה זו, ובאחת מהם סגי אלא שהשניה תמהר הרפואה, האם מותר לו לחלל השבת אף עבור הרפואה השניה. כי אם הסברא היא כפשטות לשונו של הרש"ש "מה לי חילול אחד מה לי שני חילולים" אם כן יותר גם לעשות הרפואה השניה. אך להגדרת הרשב"א "כמילה ארכיתא דמו", יש מקום לחלק שאיננו רואים את כל סוגי הרפואות כדבר אחד כיון שסו"ס מרפאים הם לאותה המכה, אלא לא הותר לחלל שבת אלא לגבי רפואה זו, ויל"ד בזה.

עשיית רפואה באופן מיידי באופן שאפשר להמתין עמה כמה שעות

והרש"ש הקדים לדבריו, כפי שנתבאר, שאם נצרך לעשות הרפואה היום, אף שיכול להמתין עוד איזה שעות, אינו צריך להמתין אלא יעשנה מיד. ולכאורה כוונתו שהוא מאותה הטעם וכעין דברי הרשב"א, שכיון שסו"ס שבת זו ניתנה לדחות אצל רפואה זו אינו צריך להמתין אלא יכול לחללה מיד לצורך הרפואה.

אמנם בשו"ת רמ"ץ (או"ח סימן כא) נשאל אף הוא בשאלה דומה: חולה שיש בו סכנה וצריך לבשל לו בשבת, אם הרופא אומר שאין צריך להאכילו מיד כי אם אחר ה' שעות אחרי שישתה מרקחת הרפואה, אם צריך להמתין עד זמן מה קודם זמן אכילתו ואז יבשל ויכין לו המשקה או התבשיל להשעה שהגביל הרופא. או מותר לבשל לו גם עתה שיהיה מוכן לשעת הצריכה.

תליית שו"ת רמ"ץ במחלוקת הפוסקים אם שבת דחויה או הותרה אצל פיקו"נ

ושם רצה לתלות נדון זה בנדון הפוסקים אם שבת דחויה אצל פיקוח נפש או התורה. שדעת הרמב"ם (שבת פ"ב ה"א), הרשב"א (שו"ת ח"א סימן תרפט), והר"ן (ביצה ט: מדפה"ר ד"ה ומיהא) ששבת דחויה אצל פיקוח נפש. ואילו דעת מהר"ם מרוטנבורג (הובא ברא"ש כאן) ששבת הותרה אצל פיקוח נפש.

לפי זה רצה לתלות בשו"ת הרמ"ץ שאם נאמר ששבת הותרה אצל פיקוח נפש ממילא כל שלאחר כמה שעות מותר לו לחלל שבת עבור חולה זה, שוב יכול לבשל התבשיל כבר עתה שיהיה מוכן לשעת הצריכה. אך אם שבת רק דחויה אצל פיקוח נפש, יש לו להמתין עד אותה שעה ולבשל רק אז.

ולכך הסיק: ולענין שאילתנו כיון דשבת דחויה הוא אצל חולה [כדעת רוב הפסוקים הנ"ל], אם כן אין היתר לבשל כי אם בזמן שצריך לו החולה, דמשום פקוח נפש נדחה שבת אבל לא מקודם לכן. ומכל מקום מסייג את דבריו שאם יש לחוש שמא יהיה אחר כך איזה עיכוב להכין התבשיל, אז מותר כבר עתה לבשלו מספיקא דפקוח נפש הדוחה גם כן שבת, והכל לפי ראות הענין.

סברת שו"ת מצפה אריה להתיר אפילו כשאפשר להמתין עם הרפואה למוצ"ש

ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן טו, קונטרס משיבת נפש אות ח) הביא דברי הרש"ש ושו"ת הרמ"ץ וכתב שלעומת זאת מצא בספר שו"ת מצפה אריה (ח"א סימן ד) שנטה קו להתיר אפילו באופן שגם הרש"ש אינו מתיר. שנסתפק שם בחולה שיש בו סכנה וציוו הרופאים לעשות לו רפואה פלונית, אך אמרו שיש עוד פנאי לעשות הרפואה לאחר שבת ואינו נחוץ לעשותה בשבת דווקא ולא יסתכן ביותר מחמת המשכת הרפואה לאחר השבת, והסתפק אם נימא דלא ניתן שבת לדחות כיון דליכא סכנה אם נמתין עד לאחר שבת, או דלמא כיון דסוף סוף הוא חולה שיש בו סכנה והוא צריך לאותה רפואה אם כן מחוייבים אנו לזרז ולהקדים לו רפואתו.

והסיק שם דלעת המגיד משנה אין להמתין עם הרפואה אך לדעת יתר הפוסקים נראה שימתין עד לאחר שבת, ומכל מקום אף לדעת שאר הפוסקים היינו דווקא אם יכול להשהות את מעשה הרפואה לגמרי ולא לחלל שבת כלל, אבל אם יש דברים שאי אפשר להשהותם מחמת שיסתכן ביותר ועל כרחנו עלינו לחלל עליו את השבת וניתנה שבת לדחות, שוב עושים כל הרפואה אף שלגבי מקצת הרפואה אפשר לעכב העשייה.