חתם סופר/בבא מציעא/סב/ב

חתם סופר בבא מציעא סב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והתני' אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקי' אע"פ שאין לזה יש לזה. כ' תו' הטעם משום דקם לי' במש"פ ופ"י הק' מ"ט לא פי' הטעם כדאמרו רבה ור"י בסוף הסוגי' משום דא"ל שקילא טיבותך ושדי' אחיזרי ולע"ד הא דשייך מש"פ באין לו הרי כרכרו בה כמה כרכורים ועכ"מ רפכ"ב מה' מכירה והעלה משום שיצא השער וה"ל כמו שבידו ממש ע"ש וא"כ י"ל תינח בתרעא רברבי כדורמסא אבל בשער שבשוק בהיני ושילי בודאי ליכא מש"פ אהמוכר באין לו ולומר דהו"מ להטריח לקנות בהיני ושילי זה לא אמרי' ומש"ה בשלהי שמעתין אחר דמוכח דאמרי' מה לי דמיהן מה לי הן ופוסקי' על שער שבשוק הוצרכו רבה ור"י לחדש טעמא מאי משום דא"ל מאי אהנית לי דהוה מזבנינא בשילי והיני בזולא אבל לפי הס"ד דכולא שמעתין דלא אמרי' מה לי הן ומ"ל דמיהן א"כ יצא השער דמתני' היינו אכלבי וארבי או דורמסא אבל לא בשער שבשוק וא"כ ע"כ אין הטעם משום שקילא טיבותך כו' דא"כ אפי' בשער שבשוק נמי אע"כ משום דקני' למש"פ וזה שייך דוקא בשער גדול דאכלבי וארבי או דורמסא. ובזה י"ל דברי המורי' דמייתי מהר"מ אלשקר הובא בכנה"ג סי' קע"ה דאע"פ שאין לזה יש לזה בעי' עכ"פ שיהי' להמוכר פירות בעולם כגון ספינתו בים טעונה פירות או שדהו מלאה פירות וצ"ע לכאורה א"כ מאי פריך אמתני' דלמא משנתינו ויין אין לו כלל אפי' בספינה שבים ובשדהו ליכא שום פרי ולפי הנ"ל א"ש דהמורים לא הורו אלא למסקנא דמיירי בשער שבשוק ומשום דלא נתרבה ממון הלוקח דאמר שקילו טיבותך כו' וקשה להו עכ"פ המוכר הוא נשוך דלא נקנה במש"פ כיון שאין לו וע"כ הכריחו שיש לו למוכר עכ"פ בשום מקום כגון בספינה או זרוע בשדהו אך להס"ד דמיירי בשער גדול לזה אין שום סברא שיצטרך ספינה טעונה תבואה כיון דשפיר קנה למש"פ וק"ל. והשתא לפ"ז רבא דמייתי בריתא דר' אושעי' לא הוה צריך לאוקמי מתני' בלקח בהלואתו אלא בפשיטות הול"ל כיון דאיתא לדר' אושעי' א"כ מוכח דאמרי' מה לי הן כו' ופוסקי' על שער שבשוק וממילא בעי' שיהיה למוכר עכ"פ ספינה טעונה פירות וא"כ לק"מ ממתני' דמצי איירי שאין לו יין כלל וכלל והא דלא משני הכא משום דניחא ליה לאוקמי מתני' בגוני דר' אושעי' והיינו דאמר כדשכיבנא ר"א נפיק לותי':

התם בבא לחוב בדמיהן עסקי'. לכאורה נראה דסברת המקשן היה דבשעת פיסוק היין נהי דיין לא היה לו ללוה מ"מ היה לו מעות לפרוע חובו ואלו היה נותן המעות חליפי החטי' להמלוה הלוקח הזה הי' יכול לפסוק על היין אע"פ שאין לו שהרי יצא השער א"כ הה"נ אפי' לא נתן לו המעות ממש דהפוכי מטרתי למ"ל וסברא זו כ' הרא"ש ויבואר לקמן אי"ה ומש"ה הק' בפשיטות מיצא השער ומשני הכא לא עסקי' בשיש לו מעות לפרוע חובו שפוסק לו יין בעד המעות לא כן הוא אלא בבא לחוב בדמיהן עסקי' שאין לו מעות כלל ובחוב החטין בא ליתן יין ומש"ה אסור באין לו וע"ז הק' אביי אפי' יש לו נמי לא קנה ובזה נסתלקו רוב ק' תוס' מרש"י ועט"ז סי' קס"ג סק"ד שכ' שכן הוא דעת רש"י ושכן נ"ל להלכה ע"ש ולקמן אי"ה יבואר יותר. ובסברא זו נ"ל ליישב ק' רמב"ן על רמב"ם שפסק דהערמת ריבית דאביי אינו כאבק ריבית אלא איסורא בעלמא והק' רמב"ן הא אביי מוקי איזהו תרבית דמתני' בהכי א"כ עכס"ל דהיינו אבק ריבית ולע"ד לפרש דברי אביי בכוונת המשנה באופן אחר דאביי משני בודאי אי לא הי' לו מעות ללוה כלל בשעת פיסוק היין א"כ יש לו נמי אסור ואי היה לו מעות אפי' אין לו מותר כסברת המקשן דהפוכי מטרתי למ"ל וכיון שסופו לשלם לו מעות א"כ פוסקי' על היין אע"פ שאין לו אלא משנתינו מיירי שתחלת פסיקת החיטים הי' ע"י הערמת ריבית והשתא בשעת פרעון החטים אי אית ליה חמר' נמצא פירי יהיב והוה היתר גמור שרי' אך אי אז בשעת פרעון החטים ופסיקת היין לי"ל חמרא ללוה נהי דמעות יש לו לא נימא הפוכי מטרתי למ"ל דהרי סופו לשלם לו מעותיו ז"א כיון דפרעון המעות איסורא אית בי' משום הערמת ריבית נהי דאי עבר ויהיב מה דעביד עביד אבל לא נימא בי' הפוכי מטרתי למ"ל וה"ל כאלו אין לו מעות ונעשה פיסוק היין באיסור אבק ריבית נמצא מיירי מתני' מאבק רבית וא"ש:

דלאו כאיסרו הבא לידו הוא. הק' תו' הא מלוה קונה הכא ותי' דמיירי שלא פטרו ממנו יען ראיתי להמהרש"א ומוז"ה במהרשש"ך ופ"י ז"ל כולם נדחקו בדברי תו' אלו ולא עלו בידם ולע"ד הדברים כפשוטן ע"כ אמרתי לפרש דבריהם עי' לעיל מ"ז ב' דלדעת התו' התם כי היכי דהמקדש במלוה אינה מקודשת ה"נ במכר לא קנה אלא בהנאת מחילת מלוה ע"ש וההפרש בין הקונה במלוה עצמה להקונה בהנאת מחילתה הוא כך דהמלוה שהיא סך ל' דינרים וקונה בה חטים אם לא יתן לו חטיו חייב לשלם לו מעותיו משא"כ הקונה בהנאת מחילתה צריך הוא למחול המלוה לחלוטין אפי' אם לא יתן לו חטים ובהנאת אותה מחילה שהיא שוה עשרה דינרים באותה ההנאה יקנה חטים ואם לא יתן לו חטים יש לו לתבוע ממנו דמי הנאת מחילת המלוה שהוא עשרה דינרים והשתא באו דברי תו' מבוארים שהק' הא מלוה קונה הכא כדלעיל גבי המחליף דמי פרה כו' ותי' דהיינו אי היה פטרו מהמלוה לחלוטין וקונה חטים בדמי מחילתם אבל הכא לא פטרו מהמלוה אלא רוצה לקנות בהמלוה עצמה ואין קונין במלוה ודבר זה מוכרח דמיירי בלא פטרו מהמלוה בין במשנתינו ובין בריתות דרבה ודר' אושעי' דמדקאמר תן לי חטיי שאני רוצה ליקח בהן יין הרי רוצה הוא ליקח יין בל' דינרין כשיווי דמי החטים ואיך יאמר לו הלוה מחול לי חוב החטים שהם ל' דינרין ואתחייב לך י' דינרין הנאת מחילת המלוה דהרי ודאי אין הנאת המחילה שוה כמו המלוה עצמה דא"כ אין כאן הנאת מחילה אלא ארווח זימנא בעלמא וע"כ הוא רק י' דינרין ואיך יתן לו יין בל' דינרין ואין לומר אזולי אוזיל גבי' דזה אפי' ביש לו יין אסור כיון שיצא השער כמ"ש תו' ס"ג ב' ד"ה ואמר לי' ע"ש אע"כ מיירי שרוצה ליתן לו בעד גוף המלוה ולא במחילתה וזה אינו קונה להתו' מיהו הרמב"ם ס"ל דמלוה קונה במטלטלי' למי שפרע ככסף עצמו ויבואר לקמן אי"ה דס"ל דזה הוא באמת מה שחידש לן ר' אושעי' דמלוה הוה כאיסרו הבא לידו וקונה למי שפרע:

אלא אמר רבא כי שכיב' ר"א נפיק כו'. וק' נהי דהאמת כן הוא דמדיוק לשון מתני' מוכח דכוונת המשנה על דינו של ר"א ולא על הערמת ריבית דאביי מ"מ היא גופא ק' אס"ד כהרמב"ן דהערמת ריבית דאביי דינו כשאר אבק ריבית א"כ אמאי נקטה משנתינו דינו של ר"א שאין בו חידוש כל כך ה"ל למינקט הערמת ריבית דהרי כל עצמה לא אתי' אלא להורות איזהו תרבית וה"ל לאשמועי' דג"ז הוא תרבית ומכ"ש דינו של ר' אושעי' ומזה נראה ראיה ברורה להרמב"ם ז"ל דלמאי דלית לן אוקמתא דאביי במתני' ממילא ליתא נמי לדינו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף