חתם סופר/כתובות/ק/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:39, 21 באפריל 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
גליוני הש"ס
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ק TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הממאנת. עמ"ש תוס' לעיל ע"ב ע"ב ד"ה על מנת וכו' ע"כ ממאנת לא בעיא גט וכו' וכי האי גונא כ' מהרש"א כאן. וצ"ע דממאנת הוזכר שיצאה במיאון שייך שפיר אין לה כתובה ולא שייך לדייק הא גיטא בעי' שהרי הזכיר יציאתה במיאון. משא"כ שני' ואיילונית שלא הזכיר ענין יציאתה וקתני אין לה כתובה משמע גיטא בעי'. אשר ע"כ היה נראה שגם תוס' גרסי במתני' יתומה כגי' משנה דירושלמי וכמ"ש הרי"ף ורא"ש. ורב ושמואל דשמעתין לא דגרסי הכי במשנתינו אלא במתניתא דידהו כמו בדקה לוי במתניתין פ' הזהב מ"ח ע"א ע"ש. וכן מוכח קצת דאי ס"ד רב תני במשנתינו יוצאה בגט מ"ט לא יהיה לה בלאות אפי' דצאן וברזל עי' רש"י לקמן ד"ה אידי ואידי וכו' וק"ל. וי"ל זה דלמאי דקיי"ל גלימא פירי הוה. א"כ י"ל בלאות דנכסי מלוג דליתנהו ואכל בתורת פירי שא"צ להחזיר. אבל מ"מ היותר נראה כמ"ש דרב ושמואל במתניתין גרסי הכי ובמשנתינו גרסי' היתומה:

אין לה כתובה במהר"ם שיף כ' דעיקרא אתא לדיוקא הא תוס' יש לה ומשו"ה לא דייקינן הא גיטא בעי'. ויש לעיין א"כ ה"ל למיתני גם חייבי כריתות לדיוקא דיש להן תוס' לפמ"ש חלקת מחוקק. מיהו גופיה דמילתא צלע"ג בין בחייבי כריתות בין באלמנה לכה"ג ובכל אי' דאורייתא מ"ש מהא דחושן משפט סי' רל"ד דהמוכר דברים האסורים מן התורה ואכלו צריך להחזיר להם הדמי' ומ"ט נוציא ממנו התוס' בלא הכיר בה. ואחר שנתקשתי בזה הרבה מצאתי שכבר עמד בזה בס' בית מאיר רסי' קי"ז ולא העלה כלום ועי' היטב בלשון ר"ן בשמעתין. ומיהו לזה י"ל שאני התם שאין המוכר עובר אלא בלפני עור וקל בעיניו ע"כ החמירו בקנסו. משא"כ הכא א"א שתכשילהו אם לא שגם היא תעביד אותו האיסור בעצמו וחמיר לה ולא שכיחא ע"כ הקילו בקנסא ועי' מ"ש תוס' בחגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה וכו':

מיהו לטעמו של סמ"ע שם סי' רל"ד שכ' הטעם דהאכילה נחשב לצער א"כ ה"נ הבעילה נחשב לצער. ונ"ל בשלמא אכילת איסור אע"ג דבאונס הוה ופטור מעונש מ"מ מטמטם הלב כמבואר ברמ"א יו"ד סס"י פ"א משא"כ בעילת איסור. ומלשון הרמב"ם פכ"ד מאישות הל' ג' שכ' וז"ל אבל תוס' שהוא עצמו חייב בה כל זמן שתרצה ותעמוד לפניו. הרי עמדה בתנאי שלה והרי הקנת לו הנאתה. והרי היא עומדת לפניו. אבל התורה אסרה אותה עליו ומה היא יכולה לעשות. לפיכך יש לה תוס' עכ"ל. יש ללמוד מזה דבהולך במקולין ורואה חתיכת בשר ואומר חתיכת בשר זה בכמה והוא מוכרה לו אעפ"י שהוא אסור. מ"מ מחייב בדמיו אם אכלו דהוה ממש כנ"ל שהרי הקנה לו הנאתו ומה הוא יכול לעשות והתורה אוסרתו. ולא אמרו שצריך המוכר להחזיר הדמים אלא בבא לקנות בשר סתם והוא מוכר לו בשר טרפה. אבל באומר על חתיכה ידועה מכור לי חתיכה זו ולא הודיעו המוכר שהיא טרפה חייב לשלם לו הדמים:

אמנם נ"ל בשאמר לו מכור לי זו אם היא שחוטה ומוכרה לו והיא טרפה והטעהו צריך להחזיר לו הדמים ודכוותי' באומר לה ובלבד שלא תהי' אלמנה לכה"ג והטעתו אין לה תוס'. וצ"ע בסוף שמעתין וערש"י ד"ה בחזקת שאינה כן וכו' וצ"ע:

ולא מזונות פירש"י מה שלותה ואכלה. ולכאורה דומיא דהכא מזונות דאלמנה לכה"ג ביבמות פ"ה ע"א בברייתא שיש לה מזונות היינו שלותה ואכלה. והא דאמרי' התם בלישנא קמא דלא כנ"ל היינו לרב דשמעתין דקטנה אינה אלא כמפותה. א"כ י"ל אין לה מזונות אפי' ביושבת תחתיו אין לה מזונות היתרי' על מעשי ידי' דמדידי' לדידה לא תיקנו. ולא מיירי מתני' מלותה ואכלה. ה"נ י"ל אלמנה לכה"ג יש לה מזונות נמי לא מיירי מלותה ואכלה. אבל למאי דקיי"ל כשמואל א"כ קטנה יושבת תחת בעלה יש לה מזונות ומתניתין בלותה ואכלה וה"נ מיתוקם אלמנה לכ"ג יש לה מזונות בלוותה ואכלה וכן פסק הרמב"ם ולחנם נדחקו:

ולא בלאות. פירש"י בלאותי' קיימין והקשו תוס' ע"ש. ולפע"ד הי' קשה לרש"י קו' תוס' ביבמות דאי בלאותי' שכבר בלו היינו פירות. דקיי"ל גלימא פירא הוה. ואמנם היינו אם הבלאות האחרוני' נשארו לה לקרנא. והנה ע"ד משל אם נתכסה בגלימא שנה א' ועדיין נוכל להתכסות בו שנתים טרם שיבלה ויעמוד על קרנא. והנה מה שכבר בלה בשנה א' היינו פירי שכבר נאכלו ומה שנשאר לבסוף היינו בלאותי' קיימין דאמרי' בעלמא אם היא זינתה כליה מי זינה. אמנם עדיין יכול להתכסות בו שנתים ויעמוד על קרנא וזה הוא כוונת רש"י ושיטת ראב"ד דמייתי רא"ש ועיי' רמב"ן במלחמות ה' לעיל בסוגי' דגלימא קרנא. ואמנם למ"ש תוס' לקמן דפירות היינו פירות שכבר לקט א"כ הדרא קו' לדוכתה היינו פירות היינו בלאות שעתידי' להתבלות דלא עדיף מפירי שכבר לקט. אך רש"י ס"ל פירי פורקנא דין פירי. ובלאותי' כנ"ל:

ואיברא דברי רש"י ספ"ק דנדה צריכי' נגר דפי' בלאותי' מה ששמו בכתובתה ע"ש והיינו צאן ברזל. ובפשיטות נ"ל דהתם לר"מ קיימי' דס"ל לעיל ע"ט ע"ב גלימא קרנא הוה. ואין לה וסת דומה לאיילונית דקרנא דמלוג יש לה ע"כ פי' בלאותי' דצאן ברזל. אך מ"ש שם על זה דקיי"ל בכתו' גלימא מכסי בי' ואזיל עד דבלי צ"ע היינו במלוג אבל בנצ"ב פשיטא דלכ"ע יכול לבלותה. ועוד שפי' שם דמיירי בבלאותי' קיימי' ובודאי דצריך להחזיר לה בלאותי' דצ"ב הקיימי' וצע"ג:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף