יפה תואר על שמות רבה/ד
|
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הה"ד נקי כפים וגו'. הובא הדרש הזה בשביל ולא נשבע למרמה דמדריש בסוף הסימן על וישב אל יתר חותנו:
מי שיש בו מדות הללו וכולן נאמרו במשה. פי' הדברים כי מה שאמר דוד מי יעלה בהר ה' וגו' לא אמר על משה לבדו כי מה דהוה הוה אלא קראי בסתמא דאינשי משתעי. וקאמר שאע"פ שלה' הארץ ומלואה ונתנה לאדם מי יוכל לעלות בהר הקדש אלא מי שיש בו המדות האלה וכפשטיה דקרא. והמדות הללו הנצרכות לזה נמצאות במשה:
כל אותן המסעות שהיינו נוסעים במדבר. פי' אף כי המסעות במדבר היו לצורך ישראל ולכן היה מן הדין שישאו משאיו עם כל זה לא הטריחם וכן איתא לקמן במ"ר פי"ח ס"י בשעה שהייתי יורד ממדין למצרים היה דרכו ליטול מהם חמור שבשביל צרכיהם ירדתי ולא נטלתי ע"כ ובא לפרש בזה נקי כפים כי גם בדבר המותר לו התרחק ובנדרים פ' אין בין המודר דריש שלא לקח אפילו בשכירות:
שלא ילך לו חוץ מדעתו. עי' בנדרים פ"ט גבי פותחין בנולד ברש"י ובר"ן שם:
ב [עריכה]
שקבל בתוך ביתו גואל כו'. שהכל הולך לכוונה אחת שקבלת יתרו את הגואל ובורח מפני השונא הרודה בישראל שברח מפני עצת פרעה כדלעיל פ"א יען כי הוא היה צדיק ואוהב את ישראל העשוקים ולכן קבל את הגואל שעמד להושיע את המוכה מיד המצרי ובשביל זה זכה שעמד מזרעו לקבל את השונא הבורח מהגואל להרגו ולסייעו בגאולת ישראל:
לכך נעשו בניו אחים. וה"פ ואח לצרת ישראל נולד מאוהב הרע:
נפשו חייב לו. כלומר חייב למסור נפשו עליו וכדקאמר בסמוך שמסר נפשו על אכסניא שלו. ואמר משה כן אע"פ שמסתכן בנפשו ליענש בהפצרו בשליחות ה' מ"מ חייב לעשות כן מפני כבוד יתרו. ומביא המדרש ראיה מאליהו שהטיח דברים כלפי מעלה לאמור הרעות להמית את בנה כדי להציל את הילד:
חייב בכבודו יותר מאביו ואמו. הוצרך משה לטענה זו כדי שלא יאמר שמחויב לשוב למצרים במקום אשר אביו ואמו שמה ולכבדם:
ג [עריכה]
מה שהוא גוזר גזירה על האדם כו'. וקאי על מה שכתב לפני זה מצות שפתיו ולא אמיש. ור"ל מצותו וגזירתו הוא באחד בלי שום שנוי ומתקיימים לעולם ואין מי שישיב את גזרתו לבטלה וכמ"ש ומי ישיבנו:
במה בקש בלעם כו' הזכיר את בלעם יונה וירמיה. לפי שהבחירה ביד האדם להרע או להיטיב אם במחשבה אם בדבור ואם במעשה וכמו"ש הכתוב בפיך ובלבבך לעשותו לכן אמר שלפעמים תסתלק הבחירה מהם בשלשה אלה. והנה על המחשבה מביא מבלעם שהזיק בעינו הרעה בהיותו מכוין עת הזעם כדדרשינן על הכתוב ויודע דעת עליון והקב"ה הפר את מחשבתו הרעה ולא זעם אז וכמ"ש ומה אזעם לא זעם ה' וכמו דאיתא בפ"ק דברכות. וכנגד המעשה הביא מיונה שלא רצה ללכת בשליחות ה' ובסופו הלך בע"כ. וכנגד הדבור הביא מירמיה שלא רצה להתנבאות ולפרסם דבר ד' לעם. ובע"כ היה מוכרח לשמוע את דבר ה' כמו"ש ואת כל אשר אצוך תדבר:
ד [עריכה]
בתחלה הלך אצל פרעה כו'. ולפ"ז כי מה שנאמר וילך משה קאי על מה שנאמר לפניו שהלך בשליחותו אצל פרעה בע"כ ולכן סמך כאן וילך משה ללמדך שהלך בע"כ. ושב אל יתר חותנו לאמר לו כי לא עבר על השבועה בהליכתו לפרעה כי בהיתר ה' הלך. ומ"ש אלכה נא ואשובה אל אחי פי' ללכת שם עוד הפעם. כי עוד לא נגמרה שליחותו ויען כי בשליחות הראשונה היה נחפז לדרכו ושב מהר לחותנו לכן לא ראה את שלום אחיו ולא פחד מפני האנשים המבקשים את נפשו. ועתה בהליכתו להתמהמה שמה אמר ליתר חותנו כי יראה את שלום אחיו וה' אמר לו לך שוב למצרים להתמהמה שמה ולא יפחד ממבקשי נפשו כי כבר מתו:
בעל השבועה. זה הקב"ה שנשבעין בשמו:
אותם שהם במצרים מבקשים לצאת. ובמכילתא פ' יתרו איתא בזה"ל על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו. וגם מה שאמר המדרש כאן ובני לא ישמעו כמו הם נראה שהלכו עמו. וזה דלא כדאיתא שם במכילתא ששמע בעצת אהרן אחיו ולא לקחם עמדי. ומה דכתיב אחר שילוחיה לפי המדרש יתפרש כי אחר שמל את בנו כדרך במלון הוצרכה צפורה לעמוד שם עד שנרפא הילד ושוב שבה לבית אביה וכמ"ש הראב"ע או כמ"ש הרמב"ן כי בהיותם במצרים נכספה לשוב אל בית אביה:
ותכנס לשלום. הזכיר את הכניסה ולא הזכיר את היציאה כמו דאיתא במשנה בפ' הרואה הנכנס לכרך מברך שתים אתת בכניסתו ואחת ביציאתו. והנה רש"י ז"ל כתב כי ביציאתו מברך מפני שיש מושלים רעים ולפ"ז לא הוצרך להזכיר את היציאה אבל הרמב"ם בפי' המשניות לא כתב כדבריו ויש להתבונן בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |