אומר מיהודא/ביצה

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

מסכה ביצה

ב׳ אמר רב נחמן מאן ראי' להר מוקצה וכי' ע״׳ש ואיתא לקמן בסר' ח ר אילו דן מדבריות רכי׳ופרו^ הגמ' מי איי ליי לדי מוקצה יפו׳ עיש רקשה לי מאי פרין הגמר׳ דלמא הא דאמר רבי התם לר״ש אין מוקצה לר״ש היינו בשבת ד־חמירדר׳ך דינידפצעילי תמרה איירי כשבת אכל מכא איז משתין איירי כי״טרי״ט חיל איייי׳לר״ש מוקצי במר יימחל' הגט' דקיל כהס לי כר״יוכו' י ואח דרשוי פי'הבא 5^1* ףמרי איירי בי״ט מכל מקים קשה מג, ל למקשן להקשות ונרא' לי לתרץ רהד חילוק בין שכת לי ׳ט הרא ייקאלד-ב . דאלייי' הי׳ קשה מי אמר יב נהיזן הבי וכוי וצ״ל אמר לור׳ב רכי' רקשד אליבי • מ ׳ש בשבת סתם צי־״ש ומ׳ש ׳גבי י״ט כריי יצריו לחלק.כין ייט לשבת י״ט דקיל כיי .אבל אליבי1 דשאראמיראי לא צריך לתלי כין י״ט לשבת ולא קשה אליכם קושי׳ דגמי מ״ש גבי שבת וכר * די״ח אליבם כקושרי תום' ד״הינכי .שבת מהתם ני׳ דהוי התם ואח״ב מד^גקמךדיהא פליר. ר יהררא במתני' יאמר אם לא בתנבלה בע״ש אםרר,יא;ן הלכה כסהכז וכרי ונמצא נוכל לימר דהן פתטא רשבת לאי סתמא ה,יא נלא צריכיריוא לחילוק זה כין י״מלשבת י״טדלילוכו וקרוב לזה בהק הראי שהית מה׳ע״ש יבזה יוכן די״ל דכאי פל המסכתא פריד הגמרא אליבא דשז<- אמוראי דלעיל דהיינו ר' יוחנל רר׳ ירםף וריואליבם לא צריבנאלחל׳ק בין שבת לי ׳ט כנזכר לעיל ושפיר פריו הגנור* ימ , איי ליי לר' מוקצה וכוי וק״ל : ילפ״ז מהורי במי עוד שני,קושיי, דהנה , השה ל• על ריינ לעיל למה לי 3> לר״ג׳ לומר מאן דאית ליה מוקצה,יכו'

• יא״כ קשה על ר״נ קושיי .דגמי לפלגי כתרורייהו־ לתר' ר׳ ב דבנולד לבך פליגי

. וטעמייהו דב״ה משום נולד אבל מוקצה לית להו, לנ״דוכמש ליי לד,ו אפיי נולד וא"כ לא ידי׳ י־שה לפלגי בתרווייהי דתרגגילת לא • קאמר הגמרא .כולהי כריב לא אמרי י כי קושיי לפלט בתרווייהו • וקשה נמי כנ׳ ל אמאי לא תירצו הגן אמוראי דןזעמא דמהני׳ הוא משום נולך כנ״ל ולא יהי* קשה לפלגי בתרווייהר • וטל ■דהנד. הראי ש הוף משכת׳ מביא ראיי׳ דהלכה כרי יהורא כי״ט דמוקצה אסור כהך סתמא דהו׳ מסכתא אין משקין רבו'מעורם גווקצה וכמושמפרש,הבריי" דרי פליל אין הלכה ברי אלא בהתסמתבי'וברייתאדהלנה כר׳ מחט* ^טךביריו עיי״ש • ולפי דברינו הקשה הגמרא אליבי דר נ {{י׳ ליי לרבי מוקצה דאליכי' ניכל בין י".ט לשבת כנ״ל ונמצא 'לומך אליבי'דר״נ לגבי י״טדקיל אית לי לר׳ מוקצה ולפי זה מתורץ קי־שייתנו דאי הוי אמר ר' נחמן לעיל דפליגיבנולד וטעמאדכ״ה הוא משום נולד אבל ניוקצ׳ מותר לב״ה היי קשה דלכתא אהלכתא דכאן הלכה כב״ח דמוחצה מותר ובשרי מסכחא ההמא ס "ל מוקצה אשור והלכתא ככתמא • . ומשום,כן הוכרח ר,״נ לתרץ דבמרקצה נמי פליגי* רשייל לב״ה מוקצה אשור ולפ׳ין מתורץ נמי קרשי' שגייהדהנן אמוראי רייי ירי יצח׳ ור' יום' לא אמרי בר״נ בי קושיין ואי קשה כנ״ל לרקמי טעמא דמחני משום נולד זה אינ וכנ״ל ז־הא לפי. דברינו הטל מקשה הגמר׳ רמי אית יי לר מיקצה ,אליבי ד-הגר אמוראי ׳.אליבם תי' דגמי לדבריו דר״ש קאמר וליי לא ס״ל אלא רבי כבר מוקצה אשרי רלאיז־ד תירוצם דגמרא נ*כ הלכה ככתם מתניתן דאין שוחטין ומשקין מן ןורם מויוצק כהבי־׳ת הרא״ש הנ״ל והי קשה הילכיזא ^הלכהא . . ומשום כן לא אמרי דפליגי כנילי בלבד כטל ורוק היטב : ולפי זה מתורץ נמי הרמכ"כו דססק בשבת כרזיש מוקצה קותרובייט כר^י ומקשי' עליו מני׳ל לחלק דהא ל^ינו אמו׳ ^״צ לחלי ולדברי׳ יול דך,'.

דפסק בשנת כר״ש הוא כרי יוחנן כמי שכת ר' קטן רקאמר הנמר'ר'יוחנן החמא אחרינא אשכח כ" ש אומריכן מנביהן וכוי ואמר ר״י א?ר אין לבר אלא ב״ה כר״ש ע״ש רהילבתא כרבי יוחנן ושפיר פשק בשבת כרייש והא דפסקכי״ט כר״ינמי שפיר דדי' קשה להרמבייס קושיתינו הנ״ל אמאי ,לא מתרצים הנן אמוראים דלעיל דפליני . בנולד לכד י וצריך לומר נתירוצינר הנ״יל דאיב היי השה הילכת.-; אהלכסא כנזכר לעילדהא כאן סו׳ מסכת משמע דהילכתא דמרקצה אשיר כ"יט בריי רבמצא ממילא מוכח דכולהו אמוראי הברי ני״ט מוקצה אשור ומשום כן

פסק בי"ט כר״י ודוק

דף כ״א ע״א אמד רב חסדא בהמה חציה של נכדי רכו עיישער סרה הסיטי. ומקמי המהרש ׳אמ*ל מאי פרי׳ דגמי והא חזי ' לכלבי' ויל״ד דהאיד קס׳ ד לטימר דליל מאן דאוסר לכלבים רהאיכא משנה שלימה שבריה׳ במס׳ חלה דמייחינן בסמיו עיסת כלבי׳ בזמן שהרועימ אוכליס ממנה אופין בי״ט ובסיפא כנוסחאית שלפנינו קתני בה בהדי אכל אין רועי׳ אוכלי׳ ממנה אין אופיו אותה כי״ט והניח בקושי׳ וע"ש * ונ״ר דהא עוד יל״ד אמאי, צריך הגת' להארי* ולהביא מה ראית לרבות את הכלבים וכי הרי לי׳ לדגמי לתרץ בקיצרתנאי היא וסבר כהן תנא לכם ולא לכלבים• . אלא וודאי ביל דהמקשן הי סכרדמלב, לא ניכל לרבות,אלא אר לבס ולא לכלבי או, לכם ולא לנכרי' • ראי ממעטינן מלכם בלבל מותר לבשל בעד נכרי' ואיי ממעטינן מיבם נכרי' מותר לכשל לפני כלביס רלפייז מקשה ממייב יהא חזי לכלבים ואין לומרדאסור לכלבים 1 כהן משנה דעיהת כלבי׳ בזמן שהרועי* אוכלי' כקישי' מהרש׳א קשה, להמקשין דאם ממעטינן ,מלכם ולא לכלבי' ממילא עותר לבשל לנכרי' וקשה אמאי אמיי תמה אני אס לא יצא שכרכם בהססדכם שהרי אמרה תורי לכם ולא לנכרי' הא לנכרי מיתר וקשה ממ״ב כנ״ל ועל זד. משני הגמי תנאי היא וכי' רמה ראים לרבות את הכלבי־ ולהוציא את הנכרי, מרבה אני את הכלבים שמזינתן עלין ומוציא אני את הבומים שאין. מזונותן עלין וא״פ למ״ד דלכם ממעט כלבים אעפי' שמזונתן עליו מבייש שממועד 3 כ ?מי נמיבברייל 2זו1תז^?י׳ומכל%ל? כהד י01* ד^כם ולא אני רכל ׳ ינכרי' ישפ?* י,א^ל" ררמקשן שפיר ומתיר׳ קושי׳ םד׳ר^;כאתיכ׳לני' 5ני׳ ריי ידע מהד ס^נ\׳^דהמקשן לא ידע דמקשה מס״ב״ן עליד ולא יכיל מלכת םברא^ז?רת כ?ני׳ או נכרי' כנ״ל דהתרצן השיב יי ן עלין ואי ממעט י.ןםניא ג^י־"׳רעע ננריס נב־י כיב ם מ ודוייק היטב : בדף הלל " מסדא עיסה חציה של נכרי אמי ר?,<םלא יזרחה בי״ט וכו׳ עי״מ ^"?ם* ד׳ה עיסה וכוי ר,א יעיל י?£מ פת נאפה יפה וכו׳ עיין מר. £תירצו ותירוצם רחוק כמי שהקשה ^ר?ם שיף ד6*י סיריצם לא מקשה דיל מירי' מעיסת כלבי דלמא היינו - טעמא דמותר לאפות כי״ט משים דרסת ־ נאפה יפה אכל כחציר. של נכרי לא שיין האי טעמא כמי שכתב חדש׳ ונייל , קושי׳ תרס דהנה לעיל כתב,הרא'יש דמשוס הכי אמר רשב״א ממלא אשה רלא קאמד ממלא נחתום דכהאי קמיירי דת"ק אלא דוק׳ באשה שיין נאפה יפה לפי שהתנור,קטן ונתמע* החיכ£ אבל בנחתום לא שיין נאפה יכה עיין בקאי׳ש שכתב באריכות דלפי"ז מתורץ קושיי תרש׳ דרשב״א מיירי באשה שיין נאפה יפה אבל ר׳ חשדא מי ירי בנחתום . ובנחתום לא שיין נאפה יגה וק״ל :

(נדפס אחרי חידושי בבא מציעא) ביצה דף כ״א א? אשר ץ>ז3ל לכל נפש ונוי ממשמע י שנא׳... דברי ר"י הגלילי ו־יי״א אפי׳ נקש בדמה כמשמע רמה ת״ל לכם לכם ולא לנכרי לכי׳ ע״ש רפפק הריף כרי״ג שאסיר לבשל לצורך בהמה כיי• ט * ומקשי עליי הא נקטינין האי כ ללא הלכה כר׳ע מוזבירר ילמד, פהק כיי■"ג הים שתוה' הירצ׳י הואיל ואשכחן סתמי דייתכי' כריתי והיא במסי הלה רמי״תינך לעיל עיסת כלבים כומו שהרועים אוכלי' ממכר גאלת כיי ט משמע דוקא אה הריעי׳ אוכלין ממנה הא לא״ה לא והכי איי בספרי בהריי עייש מ״מ הקשה הריו הירי מהא דתנו מחתכין את הנבלה לפני הכלבי׳ יאפי' בשבת יצריי היי' וערף מן הביברן ביט רכיתנין לפניה' מזונות ומורד אדם קב אי קביים ונתנו לפני בהמתי ראינר חושש ומתירן פקיעי עמיר ועוד משביית טרבא דלא, כריה״ג והאין אפשר לדהות כל אלר מפני יחידאי דעיסת כלבים שנשנית כריה״ג אצב גדרא רעידרב ושיתיר וברכה ודמי וחלה-ומצר, ועיין בראיימו רב״ל לתרץ דהכה המגיד משבה כתב בהלכות י״ט רלמד, לא כתב אן אשר יאכל לכל נפש בשאר י- ט איא כפסח ותי' משום דבשא' <״ט נתיב ,בל מלאכת עבורה לא תעשר ־ 1אי׳כ ממילא משמע דרקאמלאכת עברדה אביאיכל נפש מותר "לאו עבודה היא אבל בפסח כתיב כל. מלאכה לא יעשה בה וה"אאפי' איכל נפש לכך הוצרך לכתוב אך אשר,יאכל לכל נפש וכוי והקשה הלח־ימ הוי לי למימר גט בפסה כל מלאכת עבורה ויהי, בשמע דיקא עבודה אקל איכל נפש מותר ולייל אך אשר יאכל לכל נפש,־ ונ׳יל קיש, הלח"מ דאיתי במסכת כתובות דף ח לדידן האמרת מתוך וכל א״ב מרבמז׳ לישתרי משום מתוך א״ל עליך אמר קרא לכל נפש דבר לכל נפש עיין שם ולפ״ז אי לא הוי כתיב לכל נפש ה״א דמוגמר מותר ׳ ראי* בינםחי' שי׳מ מררייע תלת .וכוי ש״נו דלא אמרינן מתוך "א״ב לר׳ע ממילא מוגמר

דבל נפש אתי להורות דאפי' נפש בהמה במשמע אבל אליבא, דב״ה דסברי האחרינין מתוך צריך לכל נפש להדרו' המוגמר אטור הלאו דבר השרה לכל בפש , הוא ולא אתי להורות דאפילו נפש בהמה , במשמע וממילא אמרינין לבט ולא לכלבים • ךלפ״ז ריה״ג סבר כב" ה דאמרינן . מתוך ואתי נפש להורות דמוגמר אסיר ומשום כך סנר לכם ולא לבלביט איל ר״ע הבר לא אמרינין מהרד כנ״ל רלא צריך נפש למיבמר וצריו נפש דאפי' נפש בהמה במשמע ומשום כן סבר ר״ע אפי׳ נפש בהמון במשמע דלפ י ן מיכחדגם בייה סבר כריה"גרכןאיתא בהדי' לעיל רב״ד, סבר לכט רלא לכלבים והלכה ,בכיה ושפיך פסק הריף כהילכתא ודו יק •

הרמב"ם פסק הלא אמרינן מתון אלא בהוצאה והבערה ,רלא כשאר מלאכות וראייתו הוא יאל׳ ב קשה קרשי' תרם' ד' י ■ב ד״ה הגי רש״י רבו׳ דאמרינן [פסחים מו:] בפסחים האופה מי״ט לחול לוקה ולא אמרינן מתוך במלאכת אפיי דתיי של תרם׳ לא נהירא ליה להרמב״ם ומקש׳ עליך מחא התני'השוחט עולת נדבה בי״ט לוקה ומדקי לה כב"ש דס״ל הלא אמרינן מתון ואי כדעת הרמב״ם קשה הא כב״ה במי אתי' רבן קשה מהא דאמרינן, בדי י״ב אהא דמבשל גיד חבשה בחלב ביייטרנר' ע״ש ולפי• דעת הרמב׳״ם דבבישול ב״ה מרדרדל׳׳א מתוך קשה הא ככ״ה נמי מצי אתי• " הך ברייתא דהמבשל ג״ה וכר׳ ובראת לי דוודאי פלוגת׳ דב״ש וב״ה הוא בכל המלאכות דב״ה ס״ל דבכל המלאכה אמרינן מתוך רק דם'יל לחרמב״ם זי ׳ דהנהו שבי ברייתות דסתמו בהשוחט עולת מרבה רבהמבשל ג״ה בי"ט דלא אמרינו מתוך בכל המלאכות • הילכת' נינהו וקיימ״ל נדרתייהר ומשום כך פסק בשאר : לאכות כב״ש דל״א מתרך אבל גבי הוצאה והבערה דמלאכות גרועות הן דגבי הרצאה כתיב לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת משמע דרקא בשבת אסור הרצאה ולא כיו"ט ׳ וגבי הבערה נמי כתיב לא תבערו אש ביום השבת משמע דוקא בשבת אסור אבל לא כי״ט ואט כן משמע בהדי׳ דאמריבין גבי הרצאה והבערה מתוך ולא מצינו דסתמו כב״ש משום הכי פסק כהרצאה והבערה מתוך רא״ק א״ה מנאל; להש״ם למימר דהשרחט ע״ב והמבשל ג״ה כב״ש דלמא ב״ה 3מי מודד' בשא דאבו קיי״ל הכי וגם לא מצינן דפליגי ב״ה כשאר מלאכות רי^ בהוצאה י״ל דבשלמא השתא אליבי דאמת אמרינן דבייר אי׳ להר מתון אפי׳ בשאר מלאכה הא דלא בקיט מתניתין רק חדא מינייהו דהיינו הוצאה אין מוציאין את הקטן וכר דאטר תנא כי-ררבל! ליחשי־כ... לאוסרו על בעליו דאין אדם אוהד דבר שאינו שלו רלפ״ז שפיר כתב רש״י מהא דעומד אדם על המוקצה מוכח דר״א אית ליה מוקצה דהא החכם איירי בשביעית דהרי הבל הפקר ־ לאו דירי הוא.ואין רשות בעלים עליו ראי'כ אין כה ביד הבעלים לדחות בידים ולאוסרו לכלאדכז שהרי רשות כל אדם עליו ובמוקצה ,כזה דוקא לד* יהרדאאסרד אבל לא לר׳ע^ כירן דל" דחי' בידים ואפייה סכר ר אליעזר דבשי הכנה ע׳־כ מוכח דבבר ר׳א כר״י רפריר ועמי שפיר פשיטא דהיא ואמה אסירד

דף ד' ע״א מביא אחרים אומרים ביצה תאכל היא ואמה וכי מקשה הר.מ' במאי עסקינן אי בתרנגול' העומדת לגדל ביצים וכר׳ רפי׳ רש״י חייל דשמעינן דאיתליד. מוקצה דתני בפי המבי' רא״א עימד אדם על המוקצה וכרי אלמא בעי הכבה והק׳ מהר״ט לובלין הא דש"יפי הת' דסתם ליח שדב כל המלאכית שנחלקו כסש וב״ה משא״כ אי לא הרי כליני רק י בהיצא' והנערי ישר. הוי ליה לתנא למנקט נמי הבערה בהדי הרצאה כיון דלא נחלקו אלא בהבן שתים: אייו דהאמת כן חדא דפליגי בכל המלאכות ומתני' חדא מינהו נקי* ראייכ שפיר קאמר ה?מ / ההנה רברייחיי כב״ש דאי ב״ה הא סכרי י מהרן בכל המלאכו' אן על זה קשה כירן דהכרעת הנהר בריית, ילכהא ניכהר אמאי פהק הרמב״ם גני ,הבערה מתי־ן והא בהן ברייתא קהמבשל גיד קחני במי הבערה דחייב עליה ולא אמרינן מתון ינ״ל דהא איהא בהריא בפסחים על הן ברייתא אפיק הבערה ועייל עצי תקדש ושפי' פסי הרמב״ם רדוק יייייציי נרי?רת .יצ?י??6 וג^ר1ריצ• כגררגר• יצבציקי אי לי גייייצ כזה אפיי ר״ש מרדה רמאי פי 1 פשיטא דהיא ואמה אסירה ע״ש * יב? דרש״י כתב׳בסר׳ פרקיןכד*ה איןמוקל אלא בגרייוצ רז־יל שהם מתחילה ראריין לאכיל רהרא דחה אותן בידים להעלות[ ליבשן ישרב איבן ראריין עד שיבשר ע״.עו רלפ״ן הסבר4 ביתנת מידי דלאר דידי' לא מצי למדתי כידי' כדי