מגדל עוז/גניבה/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ גניבה ב

א

הגונב את העכו"ם וכו' עד לרעהו וכו': כתב הראב"ד ז"ל גנב נכסי הקדש וכו': ואני אומר הא זיל קרי בי רב הוא ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסף עליו וכו', וכבר כתב ר"מ ז"ל כל הדינין והחלוקין סוף ספר עבודה בהל' מעילה פ"א באורך כל הצורך אבל השמיט משם דיני הכפל ע"כ שהוא מקומו ונמוקו עמו:

וכן הגונב קדשים מבית בעליהן עד והשטרות אין גופן ממון. פ' מרובה (דף ס"ו) ובמסכת שבועות פ' שבועות הדיינין (דף מ"ב):

ג

הגונב פטר חמור וכו' עד דמי חלבו: כתב הראב"ד ז"ל משלם לו כפל דמי טבלו וכו': ואני אומר לשון ר"מ ז"ל כלשון הגמרא אות באות. דין הטבל בנדרים פ' בתרא גמרא מתני' דקונם שאני (פ"ד:) הגונב טבלו של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו דברי רבי ר' יוסי בר ר' יהודה אומר אינו משלם (לו) אלא דמי חולין שבו ושקלינן וטרינן עלה ואסיקנא דבטובת הנאה ממון פליגי דרבי סבר אינה ממון וקי"ל כוותיה דהלכה כרבי מחבירו וה"נ איתא שלהי פרק ב' דקדושין ולעולם לא הוזכר בו כפל ואם איתא לא לשתמיט תנא ותני כפל ועוד דכולהי סוגייתא מוקמינן דרבי סבר קנסוה לגנב כי היכי דלא לגנוב כלומר כי מן הדין לא היה חייב כלום שהרי אינו ממונו אלא מטעם קנס וכן פירש"י ז"ל וכל המפרשים ואם איתא טפי הוה ניחא למקנסיה בכפל דהוה כעין דאורייתא ככולהו גניבות דעלמא ומדר' יוסי ב"ר יהודה נשמע לרבי דאמר קנסוה רבנן לבעל הבית כי היכי דלא לישהייה לטיבליה ואי ס"ד דכפילא קאמר רבי א"כ איכא בינייהו שתי מדרגות כי רבי מחייב הגנב בכל מה שאכל בין חולין בין תרומה ור' יוסי ב"ר יהודה יפטרנו אף מדמי תרומה כ"ש מן הכפל אלא ודאי דברי ר"מ ז"ל עיקר וכן משמע פ' מרובה סוף גמרא מתני' דפסקא קמייתא גבי ברייתא דמתני' פ"ק דתוספתא דתרומות ומייתי לה פ' הגוזל בתרא ומפרש לה וכן נמי פרק מרובה ואקשינן מינה למאן דבעי שינוי דתניא הגנב והגזלן והאנס הקדשן הקדש תרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר ופריק אמרי ה"נ איכא שינוי השם מעשר מעיקרא טבלא והשתא מעשר תרומה מעיקרא טבלא והשתא תרומה הקדש נמי מעיקרא חולין והשתא הקדש ע"כ, אלמא משמע דהגונב טבלו של חבירו חייב לשלם לו מטעם שינוי ובכפל לא שייך ביה כלל. ודין החלב מפורש בכתובות ריש פ' אלו נערות דגרסינן אמר רב חסדא מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור חלב ע"כ, ואילו כפל לא הוזכר כלל בגמ' ואם מפני שהוא סברא כבר כתבתי כמה פעמים כי ר"מ ז"ל בזה החבור לא כתב אלא מה שהיה מפורסם בגמרא וכ"מ שיכול למצוא לשון התלמוד נאות לפי ענינו העתיקו ולא שינה אותו אבל לא חשש לחבר הסברות והדקדוקים אלא הניח מקום בלשון לחבור ולדקדק ולסבור בו כמו שמדקדקין ומסבירין לשון התלמוד:

ד

הגונב פטר חמור וכו' עד דמי חלבו: כתב הראב"ד ז"ל משלם לו כפל דמי טבלו וכו': ואני אומר לשון ר"מ ז"ל כלשון הגמרא אות באות. דין הטבל בנדרים פ' בתרא גמרא מתני' דקונם שאני (פ"ד:) הגונב טבלו של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו דברי רבי ר' יוסי בר ר' יהודה אומר אינו משלם (לו) אלא דמי חולין שבו ושקלינן וטרינן עלה ואסיקנא דבטובת הנאה ממון פליגי דרבי סבר אינה ממון וקי"ל כוותיה דהלכה כרבי מחבירו וה"נ איתא שלהי פרק ב' דקדושין ולעולם לא הוזכר בו כפל ואם איתא לא לשתמיט תנא ותני כפל ועוד דכולהי סוגייתא מוקמינן דרבי סבר קנסוה לגנב כי היכי דלא לגנוב כלומר כי מן הדין לא היה חייב כלום שהרי אינו ממונו אלא מטעם קנס וכן פירש"י ז"ל וכל המפרשים ואם איתא טפי הוה ניחא למקנסיה בכפל דהוה כעין דאורייתא ככולהו גניבות דעלמא ומדר' יוסי ב"ר יהודה נשמע לרבי דאמר קנסוה רבנן לבעל הבית כי היכי דלא לישהייה לטיבליה ואי ס"ד דכפילא קאמר רבי א"כ איכא בינייהו שתי מדרגות כי רבי מחייב הגנב בכל מה שאכל בין חולין בין תרומה ור' יוסי ב"ר יהודה יפטרנו אף מדמי תרומה כ"ש מן הכפל אלא ודאי דברי ר"מ ז"ל עיקר וכן משמע פ' מרובה סוף גמרא מתני' דפסקא קמייתא גבי ברייתא דמתני' פ"ק דתוספתא דתרומות ומייתי לה פ' הגוזל בתרא ומפרש לה וכן נמי פרק מרובה ואקשינן מינה למאן דבעי שינוי דתניא הגנב והגזלן והאנס הקדשן הקדש תרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר ופריק אמרי ה"נ איכא שינוי השם מעשר מעיקרא טבלא והשתא מעשר תרומה מעיקרא טבלא והשתא תרומה הקדש נמי מעיקרא חולין והשתא הקדש ע"כ, אלמא משמע דהגונב טבלו של חבירו חייב לשלם לו מטעם שינוי ובכפל לא שייך ביה כלל. ודין החלב מפורש בכתובות ריש פ' אלו נערות דגרסינן אמר רב חסדא מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור חלב ע"כ, ואילו כפל לא הוזכר כלל בגמ' ואם מפני שהוא סברא כבר כתבתי כמה פעמים כי ר"מ ז"ל בזה החבור לא כתב אלא מה שהיה מפורסם בגמרא וכ"מ שיכול למצוא לשון התלמוד נאות לפי ענינו העתיקו ולא שינה אותו אבל לא חשש לחבר הסברות והדקדוקים אלא הניח מקום בלשון לחבור ולדקדק ולסבור בו כמו שמדקדקין ומסבירין לשון התלמוד:

ה

גנב תרומה מבעליה עד אינה ממון. כבר כתבתי זאת התוספתא שהבאתי לגונב טבל ושלהי קדושין מפרשה להדיא דינא וטעמא:

ו

הגונב משל אביו עד תשלומי ד' וה'. פ' מרובה:

גנב וטבח או מכר וכו' ואם הקדיש כו' בד"א בשהקדיש אחר יאוש וכו' עד משלם תשלומי ד' וה': כתב הראב"ד קצר בכאן וכו': ואני אומר הרבה פעמים כתבתי כי ר"מ ז"ל בזה החבור לא חבר אלא דרך ארוכה וקצרה וכן עשה בדין הזה שהוא ברייתא ומקשה מינה ר"י לריש לקיש פרק מרובה גמרא מתני' דאין הגונב אחר הגנב כו' בשמעתין דהמוכר לפני יאוש כו' ודחיק לה ושקיל וטרי עלה ומוקי בהאי גוונא ממש כדברי ר"מ ז"ל ומה שביאר הראב"ד ז"ל אינו מפורש אלא דיוק מובן הוא מן הסוגיא שם וגם ר"ח ז"ל כללו כדרך התלמוד בתחלת זה הפרק ומה שהקשה הראב"ד ז"ל מה לי משעבדי להקדש כו' נאמרה פרק שבועת הדיינין (דף מ"ב ע"ב) סוף גמרא מתניתין דאין נשבעין על טענת חרש גבי ליפרע מנכסין משועבדים או מן ההקדש לא יפרע אלא בשבועה דמה לי משעבדי כו' אבל הכא לא שייך:

ז

הקדישו הבעלים וכו' עד בשחיטה. הכל פ' מרובה:

ח

הקדישו הבעלים וכו' עד בשחיטה. הכל פ' מרובה:

ט

הקדישו הבעלים וכו' עד בשחיטה. הכל פ' מרובה:

י

הקדישו הבעלים וכו' עד בשחיטה. הכל פ' מרובה:

יא

הקדישו הבעלים וכו' עד בשחיטה. הכל פ' מרובה:

יב

גנב וקטע ממנה אבר ואחר כך מכרה וכו' עד ואם תפש הניזק אין מוציאין מידו: כתב הראב"ד ז"ל לא מיחוורא לי דתפיסה מהניא בהא כיון דיותר ממה שהזיק וכו': ואני אומר תמה אני אם דבר זה יצא מפיו שהרי אלו כולן בעיות דר' ירמיה ורב ספרא פ' מרובה (דף ע"ח ע"ב) גמרא מתני' דמכרו חוץ מאחד ממאה כו' וסלקן בתיקו וקי"ל בכוליה תלמודא כל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע המוציא מחבירו עליו הראיה ואי תפס לא מפקינן מיניה וכ"כ ר"י אלפס בכ"מ וכן קבלנו מרבותינו נ"ע ולא ראינו ולא שמענו חולק בזה לעולם לכן אמרתי אחד מן התלמידים כתבו על שמו:

יג

מכרו והיתה לו בו שותפות עד הוציאו מרשות הבעלים עד שלא הוציאו הגנב מרשות הבעלים: כתב הראב"ד ז"ל נראה מדבריו הא דקתני במתני' וכו': ואני אומר חס ושלום שזה הפירוש לא עלה על דעת ר"מ ז"ל לשונו שכתב בבבא ראשונה קודם זה יוכיח שפירש בו חייב משום גונב כמו שאני עתיד לפרש בעז"ה ועיניך רואות ובזאת הבבא פירש חייב השומר ופטור השומר ולפי שידעתי כי מחלוקות ישנות ובדעות רבות משנים קדמונות בהלכה זאת ואי אפשר לבארה ברמיזות ראיתי לבאר לך סגנון ההלכה לדעת ר"מ ז"ל פירוש מבואר ומפואר בלי ספק ובלא קושיא כלל. דע כי זאת משנה שלימה פ' מרובה (דף ע"ט) דתנן גנב ברשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותן וכו' משלם תשלומי ד' וה' אבל (אם) גנב וטבח ומכר ברשותן פטור היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב ע"כ בבא ראשונה ופירש"י ז"ל טבח ומכר חוץ מרשותו בשהוציאו מרשותו נעשה עליו גנב וקנאו או שגנב חוץ מרשותו קנאו במשיכה ונעשה עליו גנב אבל גנב וטבח ומכר ברשותו פטור שלא נעשה עליו גנב היה גנב מושכו ויוצא (בו) פטור מכלום הגביהו אפי' ברשות הבעלים חייב שהרי ההגבהה קונה בכ"מ במס' קדושין עכ"ל. וכ"כ ר"מ ז"ל הבבא הראשונה הסמוכה לזאת וז"ל הגונב ברשות בעלים הואיל והגנבה עדיין היא ברשותן פטור מן הכפל וכן אם טבח ומכר שם ברשותן פטור ואם הגביה הגנבה נתחייב משום גונב אע"פ שעדיין לא הוציאה מרשות הבעלים כיצד גנב טלה מן הדיר והיה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או הוציאו מרשות הבעלים ומת חייב עכ"ל. הנה עיניך רואות כי רש"י ז"ל ור"מ ז"ל שניהם שוין וכי פירשו זאת הבבא להדיא חייב משום גנב ובבא שנייה נתנו לבכורת בנו או לבעל חובו (או) לשומר חנם (או) לשואל (או) לנושא שכר (ולשוכר) והיה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב ע"כ ופי' רש"י ז"ל נתנו לבכורת בנו בחמש סלעים של פדיון בנו ונתנו לו שם במקום שגנבו לשואל כו' והיה מושכו הכהן או הבעל חוב או השומר ומת ברשות הבעלים פטור הגנב מכלום עכ"ל. וזהו כטעם הבבא הראשונה שכתבתי אלא דאתא לאשמועינן שאע"פ שנתנו בפירעון חובו או שנתנו לשומרים ואמרנו למעלה בפרק שור שנגח ד' וה' שנכנסו תחת הבעלים מ"מ כל זמן שהגניבה ברשות הבעלים פטור הגנב ובגמרא מקשינן גנב הא תנא ליה רישא ופריק לה ופשט דמתני' נמי משמע דפטור הגנב מחובו וכן משמע בירושלמי דגרסינן עלה אמר רב מנא מאן דמר לי דא מלתא אנא נסבינא בלוריתיה מהו פטור נפטר מחובה נפטר מגניבה ע"כ אלמא בגנב קא מיירי פשטא דמתניתין וכן נמי הוה משמע לן עד דמוקמינן לה בגמרא בשומר דגרסינן עלה בעי אמימר תקנו משיכה בשומרין פי' שלא יתחייב שומר בשמירתה עד שימשוך או לא אמר רב יימר תא שמע נתנו לבכורת בנו כו' מאי לאו שומר היה מושכו מתחייב גנב במשיכת שומר ושמע מינה תקנו משיכה בשומרים וברשות הבעלים לא מהניא משיכה ומש"ה פטור עד שימשכנו מרשות הבעלים או שיגביהנו אפילו ברשות הבעלים דהגבהה קונה בכ"מ כדפירש"י ז"ל ודחינן לה א"ל לא בגנב ופירש"י ז"ל וה"ק נתנו בעליו לבכורת בנו ובא גנב לגנוב ומשם היה מושכו ויוצא כו' עכ"ל רש"י ז"ל כלומר ומהכא לא תפשוט וכי תקנו משיכה בשומרין ואקשי ליה גנב הא תנא ליה רישא כדפריש מתני' דתנא רישא גנב על כרחך סיפא מיירי בשומר ותפשוט מינה כדמעיקרא דתקנו משיכה בשומרין ואהדר ליה תנא גנב שגנב מרשות הבעלים ותנא גנב שגנב מבית שומר כלומר לעולם גנב כדקא אמינא לך מעיקרא ומהכא לא תפשוט ומאי דקשיא לך גנב הא תנא ליה רישא פריקנא לה ניהלך דגנב דרישא מיירי דגנב מבית הבעלים וגנב דסיפא מיירי דגנב מבית שומר וצריכא דאי תנא רישא הוה אמינא התם הוא דבעלים הוו מרייהו וקרינן ביה וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים אבל מבית שומר דלאו מרייהו הוא לא קמ"ל א"ל רב אשי לא תדחייה מה לי גנב מבית שומר מה לי גנב מרשות בעלים כלומר ואי בגנב אין צ"ל כיון דקי"ל דכולן נכנסו תחת הבעלים כדפרישית ועוד דבמשנה פ' המפקיד א"ר יוסי היאך הלה עושה סחורה בפרתו של זה כו' אלמא לכ"ע בית שומר כבית בעלים להתחייב גנב פי שנים אלא לאו שומר כלומר בבא דסיפא בשומר מיירי וש"מ תקנו משיכה בשומרין ש"מ וכדפרישית לפירש"י ז"ל. הנה עיניך רואות שקושיית הראב"ד ז"ל מעתה אינה וסיפא דמתני' בשומר מיירי ונפשטה בעיין ונקבעה גם הסיפא להלכה ולכך כתב ר"מ ז"ל הלשון שהעתקתי בבבא דסיפא והוא דעת נכון ומחוור ומתיישב בפירוש ההלכה יותר משאר הפירושין:

יד

מכרו והיתה לו בו שותפות עד הוציאו מרשות הבעלים עד שלא הוציאו הגנב מרשות הבעלים: כתב הראב"ד ז"ל נראה מדבריו הא דקתני במתני' וכו': ואני אומר חס ושלום שזה הפירוש לא עלה על דעת ר"מ ז"ל לשונו שכתב בבבא ראשונה קודם זה יוכיח שפירש בו חייב משום גונב כמו שאני עתיד לפרש בעז"ה ועיניך רואות ובזאת הבבא פירש חייב השומר ופטור השומר ולפי שידעתי כי מחלוקות ישנות ובדעות רבות משנים קדמונות בהלכה זאת ואי אפשר לבארה ברמיזות ראיתי לבאר לך סגנון ההלכה לדעת ר"מ ז"ל פירוש מבואר ומפואר בלי ספק ובלא קושיא כלל. דע כי זאת משנה שלימה פ' מרובה (דף ע"ט) דתנן גנב ברשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותן וכו' משלם תשלומי ד' וה' אבל (אם) גנב וטבח ומכר ברשותן פטור היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב ע"כ בבא ראשונה ופירש"י ז"ל טבח ומכר חוץ מרשותו בשהוציאו מרשותו נעשה עליו גנב וקנאו או שגנב חוץ מרשותו קנאו במשיכה ונעשה עליו גנב אבל גנב וטבח ומכר ברשותו פטור שלא נעשה עליו גנב היה גנב מושכו ויוצא (בו) פטור מכלום הגביהו אפי' ברשות הבעלים חייב שהרי ההגבהה קונה בכ"מ במס' קדושין עכ"ל. וכ"כ ר"מ ז"ל הבבא הראשונה הסמוכה לזאת וז"ל הגונב ברשות בעלים הואיל והגנבה עדיין היא ברשותן פטור מן הכפל וכן אם טבח ומכר שם ברשותן פטור ואם הגביה הגנבה נתחייב משום גונב אע"פ שעדיין לא הוציאה מרשות הבעלים כיצד גנב טלה מן הדיר והיה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או הוציאו מרשות הבעלים ומת חייב עכ"ל. הנה עיניך רואות כי רש"י ז"ל ור"מ ז"ל שניהם שוין וכי פירשו זאת הבבא להדיא חייב משום גנב ובבא שנייה נתנו לבכורת בנו או לבעל חובו (או) לשומר חנם (או) לשואל (או) לנושא שכר (ולשוכר) והיה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב ע"כ ופי' רש"י ז"ל נתנו לבכורת בנו בחמש סלעים של פדיון בנו ונתנו לו שם במקום שגנבו לשואל כו' והיה מושכו הכהן או הבעל חוב או השומר ומת ברשות הבעלים פטור הגנב מכלום עכ"ל. וזהו כטעם הבבא הראשונה שכתבתי אלא דאתא לאשמועינן שאע"פ שנתנו בפירעון חובו או שנתנו לשומרים ואמרנו למעלה בפרק שור שנגח ד' וה' שנכנסו תחת הבעלים מ"מ כל זמן שהגניבה ברשות הבעלים פטור הגנב ובגמרא מקשינן גנב הא תנא ליה רישא ופריק לה ופשט דמתני' נמי משמע דפטור הגנב מחובו וכן משמע בירושלמי דגרסינן עלה אמר רב מנא מאן דמר לי דא מלתא אנא נסבינא בלוריתיה מהו פטור נפטר מחובה נפטר מגניבה ע"כ אלמא בגנב קא מיירי פשטא דמתניתין וכן נמי הוה משמע לן עד דמוקמינן לה בגמרא בשומר דגרסינן עלה בעי אמימר תקנו משיכה בשומרין פי' שלא יתחייב שומר בשמירתה עד שימשוך או לא אמר רב יימר תא שמע נתנו לבכורת בנו כו' מאי לאו שומר היה מושכו מתחייב גנב במשיכת שומר ושמע מינה תקנו משיכה בשומרים וברשות הבעלים לא מהניא משיכה ומש"ה פטור עד שימשכנו מרשות הבעלים או שיגביהנו אפילו ברשות הבעלים דהגבהה קונה בכ"מ כדפירש"י ז"ל ודחינן לה א"ל לא בגנב ופירש"י ז"ל וה"ק נתנו בעליו לבכורת בנו ובא גנב לגנוב ומשם היה מושכו ויוצא כו' עכ"ל רש"י ז"ל כלומר ומהכא לא תפשוט וכי תקנו משיכה בשומרין ואקשי ליה גנב הא תנא ליה רישא כדפריש מתני' דתנא רישא גנב על כרחך סיפא מיירי בשומר ותפשוט מינה כדמעיקרא דתקנו משיכה בשומרין ואהדר ליה תנא גנב שגנב מרשות הבעלים ותנא גנב שגנב מבית שומר כלומר לעולם גנב כדקא אמינא לך מעיקרא ומהכא לא תפשוט ומאי דקשיא לך גנב הא תנא ליה רישא פריקנא לה ניהלך דגנב דרישא מיירי דגנב מבית הבעלים וגנב דסיפא מיירי דגנב מבית שומר וצריכא דאי תנא רישא הוה אמינא התם הוא דבעלים הוו מרייהו וקרינן ביה וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים אבל מבית שומר דלאו מרייהו הוא לא קמ"ל א"ל רב אשי לא תדחייה מה לי גנב מבית שומר מה לי גנב מרשות בעלים כלומר ואי בגנב אין צ"ל כיון דקי"ל דכולן נכנסו תחת הבעלים כדפרישית ועוד דבמשנה פ' המפקיד א"ר יוסי היאך הלה עושה סחורה בפרתו של זה כו' אלמא לכ"ע בית שומר כבית בעלים להתחייב גנב פי שנים אלא לאו שומר כלומר בבא דסיפא בשומר מיירי וש"מ תקנו משיכה בשומרין ש"מ וכדפרישית לפירש"י ז"ל. הנה עיניך רואות שקושיית הראב"ד ז"ל מעתה אינה וסיפא דמתני' בשומר מיירי ונפשטה בעיין ונקבעה גם הסיפא להלכה ולכך כתב ר"מ ז"ל הלשון שהעתקתי בבבא דסיפא והוא דעת נכון ומחוור ומתיישב בפירוש ההלכה יותר משאר הפירושין:

טו

מכרו והיתה לו בו שותפות עד הוציאו מרשות הבעלים עד שלא הוציאו הגנב מרשות הבעלים: כתב הראב"ד ז"ל נראה מדבריו הא דקתני במתני' וכו': ואני אומר חס ושלום שזה הפירוש לא עלה על דעת ר"מ ז"ל לשונו שכתב בבבא ראשונה קודם זה יוכיח שפירש בו חייב משום גונב כמו שאני עתיד לפרש בעז"ה ועיניך רואות ובזאת הבבא פירש חייב השומר ופטור השומר ולפי שידעתי כי מחלוקות ישנות ובדעות רבות משנים קדמונות בהלכה זאת ואי אפשר לבארה ברמיזות ראיתי לבאר לך סגנון ההלכה לדעת ר"מ ז"ל פירוש מבואר ומפואר בלי ספק ובלא קושיא כלל. דע כי זאת משנה שלימה פ' מרובה (דף ע"ט) דתנן גנב ברשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותן וכו' משלם תשלומי ד' וה' אבל (אם) גנב וטבח ומכר ברשותן פטור היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב ע"כ בבא ראשונה ופירש"י ז"ל טבח ומכר חוץ מרשותו בשהוציאו מרשותו נעשה עליו גנב וקנאו או שגנב חוץ מרשותו קנאו במשיכה ונעשה עליו גנב אבל גנב וטבח ומכר ברשותו פטור שלא נעשה עליו גנב היה גנב מושכו ויוצא (בו) פטור מכלום הגביהו אפי' ברשות הבעלים חייב שהרי ההגבהה קונה בכ"מ במס' קדושין עכ"ל. וכ"כ ר"מ ז"ל הבבא הראשונה הסמוכה לזאת וז"ל הגונב ברשות בעלים הואיל והגנבה עדיין היא ברשותן פטור מן הכפל וכן אם טבח ומכר שם ברשותן פטור ואם הגביה הגנבה נתחייב משום גונב אע"פ שעדיין לא הוציאה מרשות הבעלים כיצד גנב טלה מן הדיר והיה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או הוציאו מרשות הבעלים ומת חייב עכ"ל. הנה עיניך רואות כי רש"י ז"ל ור"מ ז"ל שניהם שוין וכי פירשו זאת הבבא להדיא חייב משום גנב ובבא שנייה נתנו לבכורת בנו או לבעל חובו (או) לשומר חנם (או) לשואל (או) לנושא שכר (ולשוכר) והיה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב ע"כ ופי' רש"י ז"ל נתנו לבכורת בנו בחמש סלעים של פדיון בנו ונתנו לו שם במקום שגנבו לשואל כו' והיה מושכו הכהן או הבעל חוב או השומר ומת ברשות הבעלים פטור הגנב מכלום עכ"ל. וזהו כטעם הבבא הראשונה שכתבתי אלא דאתא לאשמועינן שאע"פ שנתנו בפירעון חובו או שנתנו לשומרים ואמרנו למעלה בפרק שור שנגח ד' וה' שנכנסו תחת הבעלים מ"מ כל זמן שהגניבה ברשות הבעלים פטור הגנב ובגמרא מקשינן גנב הא תנא ליה רישא ופריק לה ופשט דמתני' נמי משמע דפטור הגנב מחובו וכן משמע בירושלמי דגרסינן עלה אמר רב מנא מאן דמר לי דא מלתא אנא נסבינא בלוריתיה מהו פטור נפטר מחובה נפטר מגניבה ע"כ אלמא בגנב קא מיירי פשטא דמתניתין וכן נמי הוה משמע לן עד דמוקמינן לה בגמרא בשומר דגרסינן עלה בעי אמימר תקנו משיכה בשומרין פי' שלא יתחייב שומר בשמירתה עד שימשוך או לא אמר רב יימר תא שמע נתנו לבכורת בנו כו' מאי לאו שומר היה מושכו מתחייב גנב במשיכת שומר ושמע מינה תקנו משיכה בשומרים וברשות הבעלים לא מהניא משיכה ומש"ה פטור עד שימשכנו מרשות הבעלים או שיגביהנו אפילו ברשות הבעלים דהגבהה קונה בכ"מ כדפירש"י ז"ל ודחינן לה א"ל לא בגנב ופירש"י ז"ל וה"ק נתנו בעליו לבכורת בנו ובא גנב לגנוב ומשם היה מושכו ויוצא כו' עכ"ל רש"י ז"ל כלומר ומהכא לא תפשוט וכי תקנו משיכה בשומרין ואקשי ליה גנב הא תנא ליה רישא כדפריש מתני' דתנא רישא גנב על כרחך סיפא מיירי בשומר ותפשוט מינה כדמעיקרא דתקנו משיכה בשומרין ואהדר ליה תנא גנב שגנב מרשות הבעלים ותנא גנב שגנב מבית שומר כלומר לעולם גנב כדקא אמינא לך מעיקרא ומהכא לא תפשוט ומאי דקשיא לך גנב הא תנא ליה רישא פריקנא לה ניהלך דגנב דרישא מיירי דגנב מבית הבעלים וגנב דסיפא מיירי דגנב מבית שומר וצריכא דאי תנא רישא הוה אמינא התם הוא דבעלים הוו מרייהו וקרינן ביה וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים אבל מבית שומר דלאו מרייהו הוא לא קמ"ל א"ל רב אשי לא תדחייה מה לי גנב מבית שומר מה לי גנב מרשות בעלים כלומר ואי בגנב אין צ"ל כיון דקי"ל דכולן נכנסו תחת הבעלים כדפרישית ועוד דבמשנה פ' המפקיד א"ר יוסי היאך הלה עושה סחורה בפרתו של זה כו' אלמא לכ"ע בית שומר כבית בעלים להתחייב גנב פי שנים אלא לאו שומר כלומר בבא דסיפא בשומר מיירי וש"מ תקנו משיכה בשומרין ש"מ וכדפרישית לפירש"י ז"ל. הנה עיניך רואות שקושיית הראב"ד ז"ל מעתה אינה וסיפא דמתני' בשומר מיירי ונפשטה בעיין ונקבעה גם הסיפא להלכה ולכך כתב ר"מ ז"ל הלשון שהעתקתי בבבא דסיפא והוא דעת נכון ומחוור ומתיישב בפירוש ההלכה יותר משאר הפירושין:

טז

מכרו והיתה לו בו שותפות עד הוציאו מרשות הבעלים עד שלא הוציאו הגנב מרשות הבעלים: כתב הראב"ד ז"ל נראה מדבריו הא דקתני במתני' וכו': ואני אומר חס ושלום שזה הפירוש לא עלה על דעת ר"מ ז"ל לשונו שכתב בבבא ראשונה קודם זה יוכיח שפירש בו חייב משום גונב כמו שאני עתיד לפרש בעז"ה ועיניך רואות ובזאת הבבא פירש חייב השומר ופטור השומר ולפי שידעתי כי מחלוקות ישנות ובדעות רבות משנים קדמונות בהלכה זאת ואי אפשר לבארה ברמיזות ראיתי לבאר לך סגנון ההלכה לדעת ר"מ ז"ל פירוש מבואר ומפואר בלי ספק ובלא קושיא כלל. דע כי זאת משנה שלימה פ' מרובה (דף ע"ט) דתנן גנב ברשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותן וכו' משלם תשלומי ד' וה' אבל (אם) גנב וטבח ומכר ברשותן פטור היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב ע"כ בבא ראשונה ופירש"י ז"ל טבח ומכר חוץ מרשותו בשהוציאו מרשותו נעשה עליו גנב וקנאו או שגנב חוץ מרשותו קנאו במשיכה ונעשה עליו גנב אבל גנב וטבח ומכר ברשותו פטור שלא נעשה עליו גנב היה גנב מושכו ויוצא (בו) פטור מכלום הגביהו אפי' ברשות הבעלים חייב שהרי ההגבהה קונה בכ"מ במס' קדושין עכ"ל. וכ"כ ר"מ ז"ל הבבא הראשונה הסמוכה לזאת וז"ל הגונב ברשות בעלים הואיל והגנבה עדיין היא ברשותן פטור מן הכפל וכן אם טבח ומכר שם ברשותן פטור ואם הגביה הגנבה נתחייב משום גונב אע"פ שעדיין לא הוציאה מרשות הבעלים כיצד גנב טלה מן הדיר והיה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או הוציאו מרשות הבעלים ומת חייב עכ"ל. הנה עיניך רואות כי רש"י ז"ל ור"מ ז"ל שניהם שוין וכי פירשו זאת הבבא להדיא חייב משום גנב ובבא שנייה נתנו לבכורת בנו או לבעל חובו (או) לשומר חנם (או) לשואל (או) לנושא שכר (ולשוכר) והיה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב ע"כ ופי' רש"י ז"ל נתנו לבכורת בנו בחמש סלעים של פדיון בנו ונתנו לו שם במקום שגנבו לשואל כו' והיה מושכו הכהן או הבעל חוב או השומר ומת ברשות הבעלים פטור הגנב מכלום עכ"ל. וזהו כטעם הבבא הראשונה שכתבתי אלא דאתא לאשמועינן שאע"פ שנתנו בפירעון חובו או שנתנו לשומרים ואמרנו למעלה בפרק שור שנגח ד' וה' שנכנסו תחת הבעלים מ"מ כל זמן שהגניבה ברשות הבעלים פטור הגנב ובגמרא מקשינן גנב הא תנא ליה רישא ופריק לה ופשט דמתני' נמי משמע דפטור הגנב מחובו וכן משמע בירושלמי דגרסינן עלה אמר רב מנא מאן דמר לי דא מלתא אנא נסבינא בלוריתיה מהו פטור נפטר מחובה נפטר מגניבה ע"כ אלמא בגנב קא מיירי פשטא דמתניתין וכן נמי הוה משמע לן עד דמוקמינן לה בגמרא בשומר דגרסינן עלה בעי אמימר תקנו משיכה בשומרין פי' שלא יתחייב שומר בשמירתה עד שימשוך או לא אמר רב יימר תא שמע נתנו לבכורת בנו כו' מאי לאו שומר היה מושכו מתחייב גנב במשיכת שומר ושמע מינה תקנו משיכה בשומרים וברשות הבעלים לא מהניא משיכה ומש"ה פטור עד שימשכנו מרשות הבעלים או שיגביהנו אפילו ברשות הבעלים דהגבהה קונה בכ"מ כדפירש"י ז"ל ודחינן לה א"ל לא בגנב ופירש"י ז"ל וה"ק נתנו בעליו לבכורת בנו ובא גנב לגנוב ומשם היה מושכו ויוצא כו' עכ"ל רש"י ז"ל כלומר ומהכא לא תפשוט וכי תקנו משיכה בשומרין ואקשי ליה גנב הא תנא ליה רישא כדפריש מתני' דתנא רישא גנב על כרחך סיפא מיירי בשומר ותפשוט מינה כדמעיקרא דתקנו משיכה בשומרין ואהדר ליה תנא גנב שגנב מרשות הבעלים ותנא גנב שגנב מבית שומר כלומר לעולם גנב כדקא אמינא לך מעיקרא ומהכא לא תפשוט ומאי דקשיא לך גנב הא תנא ליה רישא פריקנא לה ניהלך דגנב דרישא מיירי דגנב מבית הבעלים וגנב דסיפא מיירי דגנב מבית שומר וצריכא דאי תנא רישא הוה אמינא התם הוא דבעלים הוו מרייהו וקרינן ביה וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים אבל מבית שומר דלאו מרייהו הוא לא קמ"ל א"ל רב אשי לא תדחייה מה לי גנב מבית שומר מה לי גנב מרשות בעלים כלומר ואי בגנב אין צ"ל כיון דקי"ל דכולן נכנסו תחת הבעלים כדפרישית ועוד דבמשנה פ' המפקיד א"ר יוסי היאך הלה עושה סחורה בפרתו של זה כו' אלמא לכ"ע בית שומר כבית בעלים להתחייב גנב פי שנים אלא לאו שומר כלומר בבא דסיפא בשומר מיירי וש"מ תקנו משיכה בשומרין ש"מ וכדפרישית לפירש"י ז"ל. הנה עיניך רואות שקושיית הראב"ד ז"ל מעתה אינה וסיפא דמתני' בשומר מיירי ונפשטה בעיין ונקבעה גם הסיפא להלכה ולכך כתב ר"מ ז"ל הלשון שהעתקתי בבבא דסיפא והוא דעת נכון ומחוור ומתיישב בפירוש ההלכה יותר משאר הפירושין:

יז

היה העדר ביער כו' עד סוף הפרק. פ' מרובה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.