מפתח/עובדיה/א
|
הפטרת וישלח |
מקרא
הטעם שהקדים עמוס לעובדיה. אלשיך ד"ה חזון.
הטעם שסמך עובדיה לעמוס. אלשיך ד"ה חזון, [יעו"ש דהוא משום שניבא על ירושת שארית אדום]. ועי' כלי הרואים לרצ"א מדינוב עפ"י הזוה"ק וישלח קע"א, [יעו"ש דשאר הנביאים לא יכלו לעמוד בנבואת מפלת עשיו, דיעקב נחלש בהיאבקו עם שרו של עשיו].
אי עובדיה היה קודם בזמן לעמוס, נידון זה תלוי אי זהו עובדיה שהיה בימי אחאב. אלשיך שם. ועי' להלן בד"ה חזון עובדיה.
הטעם שהקדים הושע. אלשיך ד"ה חזון.
הטעם שסמך יואל להושע. אלשיך ד"ה חזון.
פסוק א
חזון.
כלו' מראה הנבואה. מצודת דוד ד"ה חזון.
ברוב הספרים חסר וא"ו אחר עי"ן. מנחת שי ד"ה חזון. ועי' שו"ת מבי"ט ח"ג סי' נ"ט, ויעו"ש דכל עבדיה שבמלכים חסר. וע"ע מסורה.
י' לשונות נקראת נבואה, "חזון" "הטפה" "דבור" "אמירה" "צווי" "משל" "מליצה" "חידה" "נבואה". בראשית רבה פרשת לך לך פרשה מ"ד אות ו'. ילקוט המכירי כאן. ילקוט שמעוני ישעיהו רמז ת"כ, אות כ"א.פסיקתא זוטרתא בראשית פר' לך ל"ך פט"ו סי' א'. אגדת בראשית פרק יד. משנת רבי אליעזר פרשה ו עמוד 109.
חזון ר"ת חצי זעם וחצי נקמה. אהבת יונתן.
חזון עובדיה.
עובדי' לא הזכיר לא אביו ולא מקומו, אלא סתם חזון עובדיהו, שהיה גר שהיה הירוד שבנביאים. אבל ישעיה חזון ישעיהו בן אמוץ. אגדת בראשית פי"ד.
חזון ישעיהו בן אמוץ חזון עובדיה, שניהם שווין כאחד והאיך עובדיה לא נתנבא אלא בפני זקנים גדולים, שנאמר חזון עובדי' כה אמר ה', הרי מפי הקדוש ברוך הוא, מפי סנהדרין מנין, שנאמר שמועה שמענו, אף ישעיה נתנבא מפי הסנהדרין, ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח (ישעי' ו ח), מפי הקדוש ברוך הוא, ומי ילך לנו, מפי סנהדרין, שאעפ"י שהיה מתנבאים מן הקדוש ברוך הוא אלו היתה סנהדרין זזה הימנו לא היה לו רשות להתנבאות, לכך אתה מוצא את מי אשלח מפי הקדוש ברוך הוא, ומי ילך לנו מפי סנהדרין. אגדת בראשית פי"ד.
ולכך נתנבאו שניהם בחזון, שחזון גימטריא שבעים ואחד שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד סנהדרין. ר' בנייה אומר חזון שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד לשון, זה גדול שבנביאים, זה ירוד שבנביאים, ולמה כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט (שמואל א' יד ו). אגדת בראשית פי"ד.
הטעם שנבחר עובדיה לנבא לאדום. סנהדרין ל"ט:, פסיקתא זוטרתא [לקח טוב] בראשית פר' ויצא וישלח פל"ב. רש"י ד"ה חזון. רד"ק ד"ה חזון. שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק ל"ג. ילקוט שמעוני רמז תקמט. ועי' אלשיך, [דרק עובדיה שבא מאדום היה יכול לעמוד בנבואה זו של מפלת אדום, משא"כ שאר נביאים שבאו מיעקב שהוחלש ע"י שרו של עשו בהאבקו עמו]. ועי' מה שצויין ברד"ה וחזון. אגדת בראשית פנ"ט. ועי' ערול"נ סנהדרין ל"ט: ד"ה מ"ש, [דלא מצינו נבואה אחת לאומה אחת בלבד].
אמר הקב"ה יבוא עובדיה שהאכיל את הנביאים במערות, ויפרע מן עשו שהרג את בני אדם במערות, לפיכך נאמר חזון עובדיה. אגדת בראשית פרק נט.
עשו מלו אותו אבותיו, ומאס במילה ובחר בערלה, ועובדיה היה ערל ומאס בה, ובחר במילה, וע"כ נאמר חזון עובדיה. אגדת בראשית פרק נט.
הטעם משום שעשו ביקש אבלו של אביו, שנאמר ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי (בראשית כז מא), ועובדיה כיבד למי שלא היה אביו. אגדת בראשית פרק נט.
זהו שכתוב [חבקוק א', ז'] ממנו משפטו ושאתו יצא, דהיינו עובדיה שמתנבא על אדום , ולא יהי' שריד. ויקרא רבה פר' מצורע פי"ח.
אי הוא עובדיה הנזכר במלכים [מלכים א' י"ח, י"ג] בימי אחאב. אבן עזרא ד"ה עובדיה [יעו"ש דל"ש לומר כן, מדאמר היה ירא את יי', ואילו היה נביא בעצמו אמאי לא קרי לי' נביא, ועי' אברבנל דאפשר דעדיין לא היה נביא, וכעי"ז בפי' הפטרות קדום בכ"י, ועי' להלן]. ועי' רד"ה חזון. רד"ק ד"ה חזון [שהביאו מאמר רז"ל בסנהדרין ל"ט: דזהו עובדיה שהיה עם אחאב]. וכ"ה בפסיקתא זוטרתא [לקח טוב] בראשית פר' ויצא וישלח פל"ב. רש"י ד"ה חזון. שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק ל"ג. ילקוט המכירי כאן. וכ"ה באלשיך ד"ה חזון.
עובדיה זה היה עשיר ואפוטרופוס של אחאב, שנא' ויקרא אחאב אל עובדיה וגו', והיה עשיר יותר מדאי, והוציא כל ממונו בצדקה שהיה זן את הנביאים. ילקוט המכירי.
כספו לא נתן בנשך, שכל מי שיש לו עושר ועושה צדקות לעניים ואינו לוה ומלוה בריבית מעלין עליו כאילו קיים כולם, שנא' [תהילים ט"ו ה'] עושה אלה לא ימוט לעולם, וזהו עובדיה. שמות רבה פרשת משפטים פרשה לא ד'. ילקוט המכירי כאן. ילקוט שמעוני תהלים רמז תרסה. מדרש תהלים מזמור טו. מדרש תנחומא פרשת משפטים סימן ט.
מו"מ במה שלא נתבקש להריגה יחד אם שאר הנביאים בימי אחאב, אי מיושב עפי"ז קו' האבן עזרא הנ"ל. פי' הפטרות קדום בכ"י.
הטעם שאמר הכתוב [מלכים א' י"ח, ג'], "ועבדיהו היה ירא את ה' מאד". עי' אבן עזרא ד"ה עובדיה, [יעו"ש שהוכיח משו"כ דאי"ז עובדיה הנביא, דאל"כ לא הו"ל לאשבוחי בהכי]. אולם עי' סנהדרין ל"ט: אר"י, שמא לא ירא אלהים אתה יצתה בת קול ואמרה: ועבדיהו היה ירא את ה' מאד.
מעלת עובדיהו. עי' מלכים א' י"ח ג'. ועי' סנהדרין ל"ט: שמות רבה פרשת משפטים פרשה לא ד'. ילקוט המכירי כאן. ילקוט שמעוני תהלים רמז תרסה. מדרש תהלים מזמור טו. מדרש תנחומא פרשת משפטים סימן ט. ועי' ברש"י שם. ועי' קידושין ע: ועי' ספרי דברים י"ח ט"ו. ועי' במדבר רבה פ' י"ב ו'. ועי' תורא"ש קידושין ע: ד"ה קשים. פנים יפות פר' שופטים פי"ח. תנא דבי אליהו רבה פ' ט'.
גדול מה שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם, דבעובדיה כתיב "מאד", ובאברהם לא. סנהדרין ל"ט:
אמר אפרים מקשאה תלמידו של ר"מ, עובדיה גר אדומי היה. סנהדרין שם. ויקרא רבה פר' י"ח בשם ר' יצחק. ילקוט שמעוני עובדיה רמז תקמט ד"ה חזון עובדיה.
היינו דאמרי אינשי מיניה וביה נשדי ביה נרגא. סנהדרין שם. שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פ' לג. ועי' נועם אלימלך פ' וישב ד"ה וישבו לאכול לחם. משנה שכיר מועדים הגש"פ והקב"ה מצילנו.
היאך קיבלו גרים מעמלק. מגלת סמנים [להאדר"ת] עמ' צ"ז. ועי' לענין היאך גיירו מבני בניו של המן, גליוני הש"ס גיטין נ"ז:, שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רע"ב. ועי' שרידי אש. ובעיקר הקו' היאך גיירו מבני בניו של המן, ע"ע עיון יעקב סנהדרין צ"ו: יד דוד. ישועות מלכו. עמק ברכה. הר אפרים על המכילתא. ועי' חזו"א יו"ד סי' קנ"ז אות ה'. ועי' שו"ת אהל משה [צוויג] ח"ב סי' ק"ד. ועי' עין יעקב שם. ועי' ס' יוחסין אות ש'. ועי' מכילתא סו"פ בשלח.
אי אין מקבלין גרים רק מזרע עמלק או משאר זרע עשיו. מגלת סמנים [להאדר"ת] עמ' צ"ז.
הטעם שזכה לנביאות, אף שהיה גר, ואין שכינה שורה על המיוחסין שבישראל. סנהדרין שם, ועי' ברש"י שם. ועי' קידושין ע: ועי' ספרי דברים י"ח ט"ו. ועי' במדבר רבה פ' י"ב ו'. ועי' תורא"ש קידושין ע: ד"ה קשים. פנים יפות פר' שופטים פי"ח.
הטעם משום שהחביא ק' נביאין במערה. סנהדרין שם, ועיי"ש במפרשים.
י"ל עפי"ד הספרי "יקים לך" ולא לעכו"ם, דכשמתנבא לעכו"ם גם גר כשר לנביאות. משך חכמה פ' שופטים. ועי' זוהר פ' וישלח דף קע"א, א'.
צ"ל דהיתה אמו מישראל, ביאור בזה. פנים יפות שם. ובעיקר הענין יל"ע אי אמו מישראל מהני לענין מלך ולשאר משימות, [ושמא ה"ה לענין נביאות], הנה כ"מ ביבמות מ"ה: כיון דאמו מישראל מקרב אחיך וכו', ועי' כס"מ מלכים פ"א ה"ד, דמהתם מקור לשי' המרב"ם, דאמו מישראל כשר למלוכה. ועי' מנ"ח מצ' תצ"ח אות א'. אולם עיי"ש ריטב"א שהק' דמ"ש שאר משימות מהא דאין ממנין מלך עד שיהא אביו ואמו מישראל, דהא תרווייהו נפקי משום תשים. וכ"מ ברמב"ן שם דבעי' למלוכה אביו ואמו מישראל.
אי יונה הנביא בן אמיתי בן הצרפית גר היה, דאמו היתה גויה. רבינו בחיי פר' פנחס פכ"ה פי"א. שו"ת עטרת פז כרך ג' אה"ע סי' ט'. ועי' להלן מה שהו' די"א דעובדיה היה הבן שהחיה אליהו.
י"ל דמיוחסות היינו למעוטי משפחות שיש בהם פסול שאינן ראויין לבא בקהל. תורא"ש שם.
אי הקב"ה משרה שכינתו על גרים. תורא"ש שם [יעו"ש שנחלק בזה עם י"מ]. ספר הכוזרי מאמר א', סי' קט"ו. מהרי"ט קידושין שם. משך חכמה שם ובפ' כי תשא ל"ג ט"ז. פנים יפות שם. שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג' אה"ע סי' ט'. ועי' מהרש"א קידושין שם ד"ה אין. מקנה שם ד"ה שנאמר. ובעיקר הענין י"מ [עי' תוס' קידושין ע: ד"ה קשים בשם ר"י] דהטעם דקשים גרים לישראל, משום שגורמין לשכינה שתסתלק מישראל, ומשום דאין הקב"ה משרה וכו'.
אי יש להוכיח מדוד דקאתי מרות וישעיה ואמוץ דקאתו מרחבעם בן נעמה העמונית, ופינחס מיתרו, דשכינה שורה על גרים. מהרי"ט שם. ועי' לעיל דשמא יש לחלק היכא דאביו מישראל.
י"מ דנפלינו עמך ועמך, דביקש משה שלא תשרה שכינה על האומות, היינו אפי' נתגיירו. משך חכמה פ' כי תשא שמות ל"ז ט"ז. ועי' פיתוחי חותם [מבוא לשו"ת חת"ס ליו"ד].
שנינו מעיד אני עלי שמים וארץ בין גוי בין ישראל, וכו' הכל לפי המעשה שעושה כך רוה"ק שורה עליו. תנא דבי אליהו רבה פ' ט'.
לעתיד לבא אי שכינה שורה על גרים. שמות רבה פ' י"ט [יעו"ש דשורה].
היינו דכתיב ונלוה עליהם הגר ונספחו על בית יעקב. שמו"ר שם. ועי' יואל ג' א'ב.
הטעם שזכה לנביאות, משום דא"ל הקב"ה לאליפז [עי' איוב פ"ד פי"ג] אתה הוכחת לאיוב בחזון בשעפים מחזיונות לילה אני אעמיד ממך בן נביא שיפרע מבית אביך בחזון שנאמר חזון. תנחומא וישלח סי' ח', [הו' באברבנאל]. ילקוט שמעוני עובדיה רמז תקמט, איוב רמז תתצז.
י"א דעובדיה היה הבן שהחיה אליהו. הו' במדרש חטאת לר' שת הרופא בכ"י.
כה אמר ה' אלהים וגו'.
אוי למלכות רביעית שהקב"ה נוקם בעצמו ממנה, דבמצרים אשור וביון היה על ידי מלאכים ושלוחים. ילקוט שמעוני עובדיה רמז תקמט. מדרש תנחומא פר' וישלח סי' ח'.
לאדום.
על אדום. מצודת דוד ד"ה לאדום. מלבי"ם ביאור המילות ד"ה לאדום.
בעבור אדום, כמו אמרי לי אחי הוא. רד"ק ד"ה כה.
רמז בשימוש הלמ"ד, שהיה גר אדומי, שהוא שייך לאדום. מלבי"ם שם.
לאדום בגימטריא אף, דרשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין, ביאור עפי"ז במש"כ חזות קשה לאדום אף מאת ה'. חומת אנך ד"ה חזון.
נבואה זו היתה בבית שני, שהרעו בני אדום לישראל בחורבנו. רד"ק ד"ה חזון.
הנבואה היא שעתיד הקב"ה ליפרע מהם באחרית הימים בעלות ישראל מן הגלות. רד"ק ד"ה חזון.
אדום בזה"ז אינם על אדמתם וא"א להכירם, ורומי בתחלתה רובם בני אדום. רד"ק ד"ה חזון. ועי' מלבי"ם ד"ה חזון. ולענין גרמניה אי היינו אדום [ידוע שמלכי גרמניה כינו עצמם קיסרות רומי, ובספרים נזכר השתלשלות העניינים שבתחילה היו משרתים למלכי רומי, ואח"ז מלכו בעצמם], עי' מגילה ו: [דאיתא שם גרממיא של אדום, ועיי"ש יעב"ץ דקאי על מדינת גרמניה]. ועי' ימות עולם [אמשינוב] עמ' ק"פ. ובס' כוכב בעלטה. ועי' ראש גולת אריאל ח"ב עמ' ש"ג בשם ר"פ הכהן [קבלה דגרמניה מזרע עמלק]. לענין דגרמניה הם מבני גומר מבני יפת, עי' יומא י. ובהגהות הגר"א שם, ועי' א"ר רפ"ב דנגעים. ועי' תפא"י נגעים שם. ועי' מהרש"א מגילה שם. אי איכא ב' גרממיא, מהרש"א שם. א"ר שם. לענין אי גרמניה הם מזרע עמלק, עי' בספרים הנ"ל, וע"ע בס' מרא דארעא דישראל ח"א עמ' ר', דהגרי"ח לא בירך על מלך גרמניה, דקבלה מהגר"א דהוא מזרע עמלק, וע"ה בס' ירושלים של מעלה ח"א עמ' 45, ובס' חכמת חיים עה"ת סו"פ כי תצא. אולם עי' בס' ישישים לחכמה עמ' קס"ח בשם הגרי"ח דלא פשיט"ל דהם מזרע עמלק. ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קמ"ט [שדן עפ"י הגר"א אי מקבלין גרים מגרמניה]. לענין אי רומי היינו אדום, או מבני יפת [כמבו' בפס' דכתים הם מבני יפת, פי' הגר"א אסתר פ"א כ"ב, ובדה"י א' פ"א פ"ד. אבן עזרא בראשית כ"ז מ'. ועי' ליקוטי הגר"א כת"י לפ' בלק. ועי' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"ו לענין קבלת גרים מארץ רומי. וע"ע קובץ ישורון כרך י"ז ע' תתמ"ה.
עוד מו"מ בענין רומי שתחילתה ע"י אדום. ועי' מהרש"א ע"ז י. ד"ה ומי, [דרומי חשיבא אדום, משום שתחילת מלכותם היתה ע"י צפו בן אליפז בן עשו, ועי' רמב"ן עה"ת בראשית מט לא שהביא מס' יוסיפון שצפו בן אליפז בן עשיו התחיל את מלכות רומי שמלך על כתים ברומא]. וע"ע חזו"א אה"ע סי' ה' סק"ח להוכיח דעיקר רומי מזרע עשיו, וע"ע ע"ז ח: [ועיי"ש בחזו"א משה"ק על הרמב"ן במדבר כ"ד כ"א שכ' דרומי אינה מזרע אדום אלא כתים בני יון, שנא' בראשית י' ד' ובני יון אלישה כתים וגו', וכ"כ האבן עזרא תהלים קל"ז ז', אולם עי' רמב"ן בבראשית ל"ב ד', כ"ו, ושם מ"ז כ"ח שקרא לגלות רומי אדום]. וע"ע תוס' ע"ז י. ד"ה שאין, ורבינן אלחנן שם, ותוס' שאנ"ץ שם.
אמר ר' ברכיה מה ראה עובדיה לפרוע מאדום, ראה שהקב"ה משלם גמול לאהביו, לשונאיו עאכ"ו. מדרש תנחומא פרשת וישלח סימן ח'.
שמועה שמענו.
היינו הנביא וירמיה וישעיה ועמוס שהנתבאו על אדום, וע"כ אמר שמענו. אבן עזרא ד"ה וציר. רד"ק ד"ה עליה בפי' הב'. ועי' מלבי"ם ד"ה חזון.
י"מ דשמועה שמענו קאי על אגויים. רד"ק ד"ה שמועה. משמיע ישועה [אברבנל] מבשר טוב התשיעי.
י"מ דכה אמר אדני, היינו שם אדנות דהיינו השכינה, שאומר שמועה שמענו מאת שם הגדול שמשמיע בעולמות העליונים. אלשיך ד"ה ונבוא.
שמועה שמענו מכאן שנתנבא מפי הסנהדרין. אגדת בראשית פי"ד. ועי' משנ"ת לעיל בד"ה חזון.
מאת ה'.
היינו מדת הרחמים, שהבטחה זו לישראל לא תבוטל, שאין הקב"ה חוזר מהבטחה של טובה. אה"י.
וציר.
כלו' כאילו ציר שלוח בגוים שהתחברו ויאמרו אלה לאלה קומו. אבן עזרא ד"ה וציר. וכעי"ז במצודת דוד ד"ה וציר. ועי' רד"ק ד"ה שמועה.
ציר הוא ענין שליח, כמו וציר אמונים [משלי י"ג]. מצודת ציון ד"ה וציר, ומשלי פרק י"ג פס' י"ז ד"ה וציר, ופכ"ה פ"ד י"ג, ד"ה ציר, וישעיהו פרק י"ח פ"ב ד"ה צירים, ופנ"ז פ"ט ד"ה ציריך, וירמיהו פמ"ט פי"ד ד"ה וציר. ועי' רש"י יהושע פ"ט פ"ד ד"ה ויצטירו. ועי' בתרגום.
ציר היינו שליח הסובב בחזרה לכל צד, ומחזיר דבר לשולחיו [ישעיה י"ח]. מלבי"ם ביאור המילות ד"ה ציר.
י"א דהציר היינו יחזיאל שנתנבא לבנ"י בימי יהושפט ועובדיה, על מלחמה עם אדום שהיתה בזמנם [עי' דה"י ב' כ']. ס' האמונות והדעות לרס"ג מאמר ג' ד"ה וראיתי. ועי' להלן בד"ה עליה למלחמה.
יש שכתבו דנבואה זו נאמרה על המלחמה שהיתה שפשע יד אדום בתחת יד ישראל בזמן יהורם בן אחאב. אהבת יונתן.
בגויים שולח.
י"א דהיינו בני עמון ומואב בהר שעיר, שנלחמו עם ישראל בימי יהושפט. ס' האמונות והדעות לרס"ג מאמר ג' ד"ה וראיתי, ואזיל לשיטתו דמיירי במלחמה שהיתה בזמן יהושפט, עי' להלן בד"ה עליה למלחמה.
קומו.
היינו התיצבו עמדו, בדברי יחזיאל. ס' האמונות והדעות לרס"ג מאמר ג' ד"ה וראיתי. ועי' לעיל.
קומו ונקומה.
קומו ונקומה גימטריא שטן שיהפך לו לאויב. חומת אנך ד"ה קומו ובירמיהו פמ"ט ד"ה כי הנה, בשם גורי האר"י בליקוטי תורה הגדול בכ"י, ועייש"ע מה שהוסיף.
קומו אתם תתעוררו מעט, ונקומה עליה למלחמה מלמעלה. פי' הפטרות הנ"ל.
ונקומה.
ג' פעמים במקרא, ונקומה, ונקומה ונעלה בית אל [בראשית לה ג], שלחה הנער אתי ונקומה [שם מג ח], שאמר יהודה בזכות ונקומה ונעלה בית אל, שלחה הנער ונקומה, נצליח במלחמה על אדום. בעל הטורים בראשית לה ג.
עליה למלחמה.
נקט עליה לש' נקבה, לרמוז לארץ ישראל, כי שם תהיה המלחמה. משמיע ישועה [אברבנל] מבשר טוב התשיעי עי"ש היטב.
י"א דמלחמה זו היתה לאדום בימי יהושפט, שעובדיה בימיו [עי' דה"י ב' כ']. ילקוט שמעוני עובדיה רמז תקמט. ס' האמונות והדעות לרס"ג מאמר ג', ד"ה וראיתי. ועי' לעיל ד"ה וציר.
י"א דמלחמה זו היינו לעתיד לבוא. משמיע ישועה [אברבנל] מבשר טוב מאמר תשיעי ד"ה אלא שהענין, [ועיי"ש עוד בביאור המלחמה]. וכ"מ בחומת אנך ד"ה והיה. וכ"מ קצת במצודת דוד ד"ה שמועה שמענו [יעו"ש דמיירי בחורבן אדום, והיינו לעת"ל]. ועי' להלן בפס' ח', "ביום ההוא" ובהמשך, ובמה שצויין שם.
פסוק ב
הנה קטון נתתיך.
לפי שאין ממליכין מלך בן מלך אלא ממליכין ע"י שאלה. ע"ז י. ועי' ר"י מלוניל על הרי"ף ע"ז משניות ב. מדפה"ר. ועי' רש"י [שפירש על התיבות "קטן נתתיך בגויים, שאין להן כתב ולשון, ועל בזוי אתה מאד שאין מעמידין מלך בן מלך, והו' להיפך מד' רב יוסף בע"ז שם, אולם בס' פרשנדתא הביא גיר' עפ"י דפו"ר ברש"י, "ורבותינו דרשו קטן, שאין מעמידין מלך בן מלך, בזוי, שאין להם לא כתב ולא לשון, וכדברי רב יוסף שם]. ובעיקר הענין ע"ע מהרש"א ע"ז שם ד"ה ומי, שהוסיף דכמו"כ המלכים שמלכו בהם היו מאומות אחרות. וע"ע יעב"ץ ד"ה שאין, [דכן מנהג רומי עד היום שאין מושיבין מלך בן מלך].
קטון לפי שאין להן לא כתב ולא לשון ואין מעמידין בן מלך. משיבת נפש בראשית מקץ פמ"א עיי"ש. ועי' גיטין פ.
ביאור הגמ' דאין להן כתב ולשון, דלשון הרומיים בא להם מאומה אחרת. רש"י ע"ז שם ד"ה כתב.
ק' לפי' זה, דיש עוד אומות שלשונם באה מאומה אחרת, ההכרח לזה. תוס' שם ד"ה שאין. תוס' שאנץ שם. תוס' רבינו אלחנן שם ד"ה שאין.
יל"פ באופ"א דלשון היינו לשון וכתב שהמלכים משתמשים בו כמו חכמת יונית. ר"י הו' בתוס' שם. וכ"כ התוס' במגילה י: ד"ה שאר, לענין מלכות בבל. וע"ע יעב"ץ ע"ז שם ד"ה לא.
י"ל דמלכות רומי נחלקה לשנים אחת גדולה וטבעה יצא בכל העולם ויש לה כתב והיא הוגנת, ואחת קטנה [ונקראת אלבניזי] ואינה הוגנת ואין להם כתב. ערוך ערך לשון א'.
עוד ישוב בזה. תוס' שם.
י"מ דאין כתב ולשון עפ"י המבואר בגמילה ט. דהתירו לכתוב התורה ביונית, ומ"מ בלשון אדום אסור. אמרי צבי ע"ז שם ד"ה שאין.
מה שאין מעמידין לך בן מלך נקרא קטון, עפ"י המבו' ביבמות מ"ז. "גדול ואין לו בנים זהו קטן". גליוני הש"ס ד"ה הנה.
הטעם לזה, לפי' שלא ניתנה לעשו המלוכה לדורות, רק אם יעקב יתרפה בקיום התורה. עיון יעקב ע"ז י. ד"ה שאין.
צ"ב אמאי נחשב זה קטן, הא עושים כן מרצונם, ויש לבאר דאה"נ מה שאין מעמידין בן מלך אם הוא טיפש זהו הגון, אך כיון שהם בזויים לא זכו מעולם שיהיה בן מלך ראוי למלכות. שו"ת חת"ס או"ח סי' י"ב ד"ה ובזה יובנו.
קורא לו קטון, משום דאביו קראו גדול, דכתיב בנו הגדול. ר' חיים פלטיאל עה"ת בראשית תולדות פכ"ז.
קטון שמכרת הבכורה, והיינו אף שנולד קודם. אלשיך במדבר פר' בלק פכ"ג.
אף עם היותך בכור, לקטון נתתיך, באמרי ורב יעבוד צעיר, ולא ליעקב לאח. אלשיך ד"ה הנה קטון.
קטון היינו בלי רגלים וראש, דבקבורת יעקב חושים בן דן כרת ראש עשו וכתבו המקובלים שנקצצו גם הרגלים. חומת אנך ד"ה הנה, ובירמיהו פמ"ט ד"ה כי הנה.
קטון, שבתחילה היתה אדום ממלכה קטנה והעבידום מלכי יהודה ומלכי החשמונאים והורדוס, ולאחר שיצאו משם ונתפשטו באיטליה ויון וארץ המערב, זדון לבם השיאם. אברבנאל.
הנה קטון נתתיך ר"ת קנה, דבזוהר [ח"ג דף רנ"ב] איתא: דקנה הוא סט"א וישבר רגל ק' ונשאר הנה והוא הגאולה. חומת אנך ד"ה הנה עיי"ש.
ועשיו הוא ראש לשועלים "קטנים" מחבלים כרמים דהיינו ישראל כרם י"י צבאות בית ישראל. פסיקתא זוטרתא [לקח טוב] שה"ש פ"ב סי' ט"ו [ויעו"ש דהוא אע"פ שאביו קראו גדול, שנא' בנו הגדול].
ולכן אמר משה ליהושע שהוא מבני יוסף ברור לנו אנשים להלחם בעמלק, דכיון דעשיו קטן ויוסף קטן בן זקונים, יפול קטן ביד קטן. הרוקח ד' פרשיות סי' רל"ד.
מסורת אגדה, דעשיו נופל ביד בניה של רחל, דהכתוב קורא להם צעירי הצאן שהיו קטנים של שבטים דכתיב ביה נער, דיבוא זה שגדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם, וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, לפיכך יפול זה ביד זה. מדרש תנחומא פר' כי תצא סי' ט"ז עיי"ש.
קטון נתתיך, היינו בתחילת ממשלתך בארץ שעיר אז היית קטן. מצודת דוד ד"ה הנה.
קטון נתתיך בגויים, שתמה ממך זכות כיבוד של עשו, כמו שנאמר קטונתי מכל החסדים וגו'. אהבת יונתן.
נתתיך בגויים.
היינו ואע"פ שהוכלל עשיו במלת גויים, לא שהם שווים בערך יעקב ליחשב עמו, אלא בזוי אתה מאד. אלשיך במדבר פר' בלק פכ"ג.
בזוי.
מבוזה. מצודת ציון ד"ה בזוי.
כלו' שלא תאמר רק קטן בכמות, אלא גם בזוי באיכות, ועוד קטון נתייך בגויים שתמה ממך זכות אבות, דזכות כיבוד אב של עשו. אהבת יונתן.
פי' נוסף, שלא תאמר כמו קטן שהכל מחבבים אותו, אלא בזוי אתה מאד. תנופה חיים.
פסוק ג
זדון לבך השיאך.
עתה שנתגדלת למשול ממשל רב, הסית אותך להתגאות. מצודת דוד ד"ה זדון.
השיאך.
ענין הסתה, כמו הנחש השיאני [בראשית י"ג]. מצודת ציון ד"ה השיאך.
שוכני.
היו"ד יתירה. מצודת ציון ד"ה שוכני.
נתגאית שחשבת כאילו שוכן אתה בבקעי סלע, שלא יוכל מי לקרוב אליך. מצודת דוד ד"ה שוכני.
שכני בחגוי.
הבית רפה. מנחת שי ד"ה שכני.
מש"כ בשה"ש פ"ב פי"ד יונתי בחגוי, יונתי גימטריא שרה, שהסתירה אברהם. ספר גימטריאות פרשת לך לך.
בחגוי ענין בקוע וחריץ, כמו יונתי בחגוי הסלע [שה"ש ב']. מצודת ציון ד"ה בחגוי.
אומר בלבו.
לכן חושב בלבו מי יוכל להוריד אותי בשפל הארץ. מצודת דוד ד"ה אומר, ואזיל לשיטתו לעיל בד"ה שוכני.
פסוק ד
אם תגביה כנשר וגו'.
זו מלכות הרשעה שעילתה עצמה, ונידונו באש, שנאמר חזה הוית עד די קטילת חיוותא [והובד נשמה ויהיבת ליקדת אשא] (דניאל ז יא), אמר הקדוש ברוך הוא והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו'. מדרש תנחומא פר' צו סי' ד'. ועי' להלן ד"ה כי דבר ה'.
בין כוכבים.
אין כוכבים אלא יעקב, שנאמר דרך כוכב מיעקב וכתיב הבט נא השמימה וספור הכוכבים. ילקוט שמעוני עובדיה רמז תקמט.
בין כוכבים שים קנך.
דלעתיד לבא כשהקב"ה דן את עשו הרשע מה עשו עושה, מתעטף בטליתו ובא ויושב אצל יעקב, דאין כוכב אלא יעקב [עי' לעיל ד"ה בין כוכבים], ויעקב אומר לו לא תהא כיוצא בי שהיית גוזר גזירות, עוד מו"מ בזה. ילקוט שמעוני עובדיה רמז תקמט.
מלמד שבקש אדום להדמות לאותן שנקראו כוכבים. אגדת בראשית סוף פרק נ"ו.
קנך.
לשון קן והוא מדור העופות. מצודת ציון ד"ה קנך.
אורידך.
ותמסר ביד הבבליים. מצודת דוד ד"ה אם.
מעלתו של עשיו כולה ירידה היא, היום איפרכוס, למחר פגן, למחר קומוס, למחר סרדיוט, וכן כל גדוליהם, אבל מעלתו של יעקב מעלה שאין לה ירידה, ואין קדושתם מתחללת לעולם, תוספת דברים בזה. מדרש תנחומא פרשת בהעלותך סימן כ.
פסוק ה
באו לך.
כלו' באו עליך. מצודת דוד ד"ה באו.
שודדי לילה.
ענין גזל ועושק. מצודת ציון ד"ה שודדי. ועי' להלן.
שודדי לילה, הם המתפחדים לגזול ביום וגוזלים בלילה. מצודת דוד ד"ה שודדי.
איך.
איך נכרת מכל וכל. מצודת דוד ד"ה איך.
איך נדמיתה.
אומר בלשון עבר, כי הביא ראה כאילו כבר נעשתה. מצודת דוד ד"ה איך.
נדמיתה, ענין כריתה ואבדון כמו ער מואב נדמה [ישעיה טו]. מצודת ציון ד"ה נדמיתה.
הלא יגנבו דים.
ר"ל הלוא אין דרכם לגנוב אלא די ספוקים, ומדוע נכרת לגמרי. מצודת דוד ד"ה הלא.
דים די הספוק כמו ומלאכה היתה דים [שמות לו]. מצודת ציון ד"ה דים.
אם בוצרים.
כלו' אם על כרמיך באו בוצרים. מצודת דוד ד"ה אם.
בוצרים היינו תולשי ענבי כרם, כמו לא תעולל [דברים כד]. מצודת ציון ד"ה בוצרים.
הלא ישאירו עוללות.
ולמה לא השאירו לך. מצודת דוד ד"ה הלא.
עוללות.
ענבים קטנים הגרועים, כמו לא תעולל [דברים כד]. מצודת ציון ד"ה עוללות.
פסוק ו
איך נחפשו עשו.
מלש' חפוש וחקירה, כמו משם אחפש [עמוס ט]. מצודת ציון ד"ה נחפשו.
איך נחפשו בתי עשיו לקחת הכל. מצודת דוד ד"ה איך. ועי' להלן ד"ה נבעו.
נחפשו הוא נחש פו, דפ"ו גימטריא אלהים, דהיינו שמדת הדין יתגרה ויפריד נחש שהוא עשו. חומת אנך ד"ה איך.
איך נחפשו עשו נבעו וכו'.
היינו דע"י גילוי שינים נתגלה כונת עשיו שהיה בדעת לנשוך את יעקב [עפ"י ב"ר ע"ח, מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו עיי"ש]. נזר הקודש דף שצ"א, ע"ד.
שנתגלה בנביאות לרבקה מה שצפון בלבו של עשיו להרוג את יעקב ביום מיתת יצחק כדכתיב יקרבו ימי אבל אבי, וכתיב ויוגד לרבקה, בנביאות. ר' חיים פלטיאל בראשית פרק כ"ז.
נבעו מצפוניו, שגילה הקב"ה פיסולו בתורה, דענה היה ממזר, שצבעון בא על אמו והוליד ממנה ענה, שנאמר ואלה בני צבעון ואיה וענה. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וישלח פרק ל"ו. ונרמז בבראשית רבה פר' וישלח פר' פ"ב אות י"ב. ובעיקר הענין שענה היה ממזר, כ"מ בב"ב קט"ו:
לפי' זה, זהו מש"כ בירמיה מ"ט גיליתי את מסתריו, דהיינו בשביל לגלות את הממזרים שבהם. בר"ר שם.
וכמה ממזרים העמיד, רב אמר שלשה, ר' לוי אמר ארבעה. בר"ר שם.
נבעו.
ענין דרישה וחיפוש, ודומה לו אם תבעיון בעיו [ישעיה כא]. מצודת ציון ד"ה נבעו, עיי"ש.
נבעו מצפוניו.
איך נתקשו ונדרשו מקומות מסתרים של עשיו לקחת כל הנמצא, והוא כפל לשון. מצודת דוד ד"ה איך, ועי' לעיל ד"ה איך נחפשו בשמו.
מצפוניו, מלש' צפון ונסתר. מצודת ציון ד"ה מצפוניו.
פסוק ז
עד הגבול.
כשיצא למלחמה ליווהו בני בריתו, אך לא עברו הגבול עמו למלחמה, שהטעו אותו. מצודת דוד ד"ה עד.
שלחוך.
ענין לויה כמו ואברהם הולך עמם לשלחם [בראשית יח]. מצודת ציון ד"ה שלוחך.
השיאוך.
ענין הסתה. מצודת ציון ד"ה השיאוך.
מי שהיית עמהם בשלום הסיתוך למלחמה, ויכלו לך כי שמעת להם והלכת. מצודת דוד ד"ה השיאוך.
יכלו.
מלשון יכולת ונצחון. מצודת ציון ד"ה יכלו.
לחמך.
אוכלי לחמך, ייעצו עליך רעה ואין בו תבונה להרגיש בדבר. מצודת דוד ד"ה לחמך. ועי' מצודת ציון ד"ה לחמך.
מזור.
ענין מכה, ונקראת כן ע"ש שזורים עליה סממני ריפוי, וכן לא יגהה מכם מזור [הושע ה']. מצודת ציון ד"ה מזור.
תחתיך.
ר"ל במקומך הכינו לך כליון ואבדון. מצודת דוד ד"ה לחמך, עיי"ש. ועי' מצודת ציון ד"ה תחתיך.
פסוק ח
ביום ההוא.
ביום בוא הפורעניות. מצודת דוד ד"ה ביום.
והאבדתי חכמים.
ולא יתחכמו בתחבולות המלחמה להינצל. מצודת דוד ד"ה והאבדתי.
מכאן שאם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין. מד"ר איכת רבתי ב' י"ג.
ותבונה וגו'.
הוא כפל דבר. מצודת דוד ד"ה ותבונה.
פסוק ט
וחתו.
ענין שבירה. מצודת ציון ד"ה וחתו.
וחתו גבוריך תימן.
תרגומו, ויתברון גברך יתבי ארעא דרומא. תרגום יהונתן. והו' ברד"ה וחתו.
יחתו ויפחדו לנוס אל ארץ ישמעאל. רש"י ד"ה וחתו.
שיפול מורך בלב גבוריו, ועי"כ יכרת איש מהר עשו, כי לא יהיה להם לא עצה ולא גבורה למלחמה. מלבי"ם ד"ה וחתו.
אתה שמור מחצבתך מאדום בדרומה של א"י הנה וישברו במלחמה. מצודת דוד ד"ה וחתו.
שלא תהא קימה למפלתן. מדרש תהלים מזמור ט
תימן.
הוא אדום, שיושב בשעיר דרומה של א"י. מצודת ציון ד"ה תימן.
תימן, הוא בנו של אליפז. יין מישרים ד"ה תימן.
למען יכרת.
באופן שיכרת איש מאותם שמושבם בהר שעיר. מצודת דוד ד"ה למען.
מקטל.
ר"ל מן ההרג שיעשו בהם ולא שימותו על מטתם. מצודת דוד ד"ה מקטל.
מקטל ענין הרג, כמו הן יקטלני [איוב יג]. מצודת ציון ד"ה מקטל.
פסוק י
מחמס.
ענין עושק. מצודת ציון ד"ה מחמס.
מחמס אחיך יעקב תכסך בושה.
בעבור החמס שעשית ליעקב תכסה אותך הבושה, ותיכרת עד עולם. מצודת דוד ד"ה מחמס.
פי' תכסך בושה שיעקב נזדרז לקנו השלימות ואתה הסתרת פניך ממנו, אמנם החוטף מצוה אין ליחס לו בושה, וזהו לא עתה יבוש יעקב. חונת אנך ד"ה מחמס בשם ר' מאיר עראמה.
מחמס אחיך יעקב כל מה שחמסת מיעקב תכסך בושה שתשלם כפלים, וכמרז"ל כל מסים וכו' עשיו מיעקב וכו' ישלם בכפלי כפלים. חומת אנך ד"ה מחמס.
אחיך יעקב.
מכאן שעשיו חשיב ישראל מומר, שהתורה קראתו אח ליעקב בכמה מקומות, [ונ"מ חליצה בישראל מומר]. תרוה"ד סי' רכ"ג. וע"ע מלאכי א' ב' הלא אח עשו ליעקב. ועי' שו"ת חת"ס חאהע"ז ח"ב סי' עד וסי' פח, ושאילת יעבץ ח"א סי' כט.
בושה.
בושה אותיות שובה ונכרת לעולם על הריגת הצדיקים. חומת אנך ד"ה מחמס.
פסוק יא
ביום עמדך מנגד.
דהיינו מהו החמס, מה שעמדת מנגד כששבו הזרים העושר של יעקב. מצודת דוד ד"ה ביום ועייש"ע.
מנגד, היינו ממרחק. מצודת ציון ד"ה מנגד.
בשעה שהקיף נ"נ את ירושלים, בא עשו ועמד רחוק מן הכשדים והורג כל הנמלט. ילקוט שמעוני רמז תקמ"ט.
מנגד.
שהיה עומד מרחוק מיל, דכתיב ביום עמדך מנגד וכתיב ותשב לה מנגד הרחק מה להלן ברחוק מיל אף כאן ברחוק מיל, כתיב ומשה יקח את האהל וגו' הרחק וכתיב אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה. ילקוט שמעוני רמז תקמ"ט.
אמר עשו הרשע הריני עומד כאן אם אראה שישראל נוצחים אומר לסייע אתכם באתי ואם ינצחו אותם בבל הופך אני והורג בישראל. ילקוט שמעוני רמז תקמ"ט.
שבות.
מלשון שבי. מצודת ציון ד"ה שבות.
זרים.
מלשון זר ונכרי. מצודת ציון ד"ה זרים.
זרים היינו בבל. ילקוט שמעוני רמז תקמ"ט.
חילו.
ענין עושר, כמו ועזבו לאחרים חילם [תהילים]. מצודת ציון ד"ה חילו.
שעריו.
של יעקב. מצודת דוד ד"ה שעריו.
ידו גורל.
השליכו גורל וחלקו ביניהם לחלקים. מצודת דוד ד"ה ידו.
ידו, ענין השלכה. מצודת ציון ד"ה ידו.
גם אתה.
הואיל ועמדת מנגד, מעלה אני עליך כאילו היית אחד מהם. מצודת דוד ד"ה גם.
פסוק יב
ואל תרא.
לא היה ראוי לך לראות ביום צרת אחיך, ואף יכולת לעזור, היה לך לשבת בבית ולא להסתכל בבשתו להכלימו. ד"ה ואל תרא.
נכרו.
מלש' נכרי וזר. מצודת ציון ד"ה נכרו.
ואל תשמח.
וכ"ש שלא היה לך לשמוח כשבני יהודה נאבדו. מצודת דוד ד"ה ואל תשמח.
אדום שמח במפלת ישראל בחורבן בית ראשון, כמו שנאמר "שישי ושמחי בת אדום" וגו' [איכה]. יין מישרים.
וכן נחרב בית שני ע"י הרומיים, שהם בני אדום, שרומי נתיישבה ע"י בני אדום. יין מישרים. ועי' מהרש"א ע"ז י. ד"ה ומי, [דרומי חשיבא אדום, משום שתחילת מלכותם היתה ע"י צפו בן אליפז בן עשו]. וע"ע חזו"א אה"ע סי' ה' סק"ח להוכיח דעיקר רומי מזרע עשיו, וע"ע ע"ז ח: ובעיקר הענין שרומי חשיבא אדום, עי' משנ"ת לעיל בד"ה לאדום.
ואל תגדל פיך.
כ"ש שלא היה לך להגדיל פה, ולהטיח דברי לעג אז. מצודת דוד ד"ה ואל תגדל ועייש"ע.
אל תגדל פיך, שהיה עומד ומגדף. ילקוט שמעוני רמז תקמ"ט.
פסוק יג
אל תבוא.
כ"ש שלא היה לך לבוא בשערי הערים לכובשם בחורבן בית שני. מצודת דוד ד"ה אל תבוא.
אידם.
ענין צער ומקרה רע, כמו הלא איד לעול [איוב לא]. מצודת ציון ד"ה אידם.
ביום אידם אין כתיב כאן אלא ביום אידו שברך יהיה כשברו. ילקוט שמעוני רמז תקמ"ט.
אל תרא גם אתה.
כלו' בני עכו"ם היושבים בהר שעיר שכיני ישראל, ביום כיבוש ירושלים שלחו ידם לשלול. מצודת דוד ד"ה אל תרא ועייש"ע.
ואל תשלחנה.
כ"ש שלא היה לך לשלוח יד בעושרו ביום שבא עליו האיד. מצודת דוד ד"ה ואל תשלחנה.
פסוק יד
ואל תעמוד על הפרק.
היינו אנשי טיטוס שגלו את ישראל, כלו' לא היה לך לעמוד והתחזק על השבר להכרית את פליטיו בגולה. מצודת דוד ד"ה ואל תעמוד.
שהיתה רוה"ק צווחת [לעשיו] אל תעמוד על הפרק, [שעמד מרחוק]. ילקוט שמעוני רמז תקמ"ט. ועי' לעיל בד"ה מנגד.
תעמוד.
ענין התחזקות על הדבר, ודומה לו עמדו על זאת [עזרא י']. מצודת ציון ד"ה תעמוד
הפרק.
ענין שבירה, כמו ופרסיהן יפרק [זכריה יא]. מצודת ציון ד"ה הפרק.
פליטיו.
ענין שארית, כמו פליט ושריד [איכה ב]. מצודת ציון ד"ה פליטיו.
ואל תסגר.
לא היה לך לאסר במאסר. מצודת דוד ד"ה ואל תסגר.
תסגר ענין מסגר המאסר. מצודת ציון ד"ה תסגר.
שרידיו.
ענין שארית. מצודת ציון ד"ה שרידיו.
פסוק טו
כי קרוב יום ה'.
היה לך לחשוב שיום התשלומים מה' קרוב ומזומן. מצודת דוד ד"ה כי קרוב ועייש"ע.
קרוב.
נכון ומזומן לפניו, וכן כי קרוב יום אידם [דברים לב]. מצודת ציון ד"ה קרוב.
גמולך.
הגמול הראוי לך ישוב בראשך. מצודת דוד ד"ה גמולך.
פסוק טז
כי כאשר שתיתם.
בני יהודה כמו ששתיתם על מכוס התרעלה, כן הבבליים ישתו תמיד כוס התרעלה. מצודת דוד ד"ה כי כאשר.
ושתו ולעו.
וכשישתו הכוס, יהיו נשחתים ומבולבלים, כאילו שתו כוס משקה המטמטם ומבלבל. מצודת דוד ד"ה ושתו.
ולעו.
ענין השחתה ובלבול, וכן על כן דברי לעו [איוב ו]. מצודת ציון ד"ה ולעו.
והיו כלוא היו.
כאילו לא היו מעולם. מצודת דוד ד"ה והיו.
פסוק יז
ובהר ציון.
אבל בהר ציון תהיה פליטה שאנשיה ישארו. מצודת דוד ד"ה ובהר.
והיה קדש.
כי לא יוסיף לבוא בה טמא. מצודת דוד ד"ה והיה.
את מורשיהם.
את הבבליים שירשו אותם תמיד. מצודת דוד ד"ה את מורשיהם.
מוורשיהם, מלשון ירושה. מצודת ציון (ד"ה מורשיהם).
ואין מורשה אלא תורה שנאמר (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה" ע"כ. ספר ישועות משיחו (חלק שני, העיון הרביעי - פרק א').
וענין זה שלעת"ל יתיישר המזג האנושי ויגבר עליו השכל, ולכן לא יהיה לימוד אנושי אלא אלקי מפעל השי"ת בדרך נס ולא ישכח ולא יופר. שם.
פסוק יח
בית יעקב אש.
היינו דאנו נגאלים ע"י התורה שנמשלה לאש. חומת אנך ד"ה והיה.
אש.
ישרפו כמו אש. מצודת דוד ד"ה אש.
היינו תורה שנמשלה לאש. חומת אנך ד"ה והיה.
ובית יוסף להבה.
הוא כפל ענין. מצודת דוד ד"ה ובית.
דאנו נגאלים בזכות יוסף דאחיו עשו לו רעה והוא פייסם וכלכלם. חומת אנך ד"ה והיה, עיי"ש בשם פסיקתא. וכ"מ במשך חכמה סו' כי תבא.
הטעם דיוסף להבה, משום דיוסף תיקון היסוד, וכן שבירר ניצוצות אדה"ר שהיו במצרים, ביאור בזה. חומת אנך ד"ה והיה.
זש"כ לא יצילו נפשם יד להבה [ישעיה מז יד], היינו יוסף שנקרא להבה. תנחומא ויצא סי' ט"ו.
שאם באים השבטים לדון עם עשו לומר לו למה רדפת את אחיך, והוא א"ל למה אתם רדפתם את יוסף אחיכם, ואינם מועילים ממנו, וכיון שהוא בא אצל יוסף, א"ל למה רדפת אחיך, ואינו יכול להשיבו, ואם תאמר שעשה לך רעה, אף אחי שלמו לי רעה, ואני שלמתי להם טובה, וז"כ עשו לקש וכו' להבה. תנחומא ויצא סט"ו.
להבה.
בגימטריא מ"ב, ביאור בזה עפ"י גורי האר"י דהנסים נעשים ע"י שם מ"ב. חומת אנך ד"ה והיה.
להבה, שלהבת. מצודת ציון ד"ה להבה.
ובית עשיו לקש.
ק"ש בגימטריא ת' דגונדא דעשיו סט"א ת' איש. חומת אנך ד"ה והיה.
ונופל ביד יוסף, דמשוח מלחמה מיוסף. בראשית רבה פרשת ויחי פרשה צט. ועי' להלן.
זהו שכתוב [ב"ב קכ"ג: מדרש תנחומא פר' כי תצא אות י' ט"ז וישלח ה' ויחי י"ג ויצא ט"ו, ובב"ר ויצא פר' ע"ג סי' ז', ופסיקתא זוטרתא ויצא פ"ל סי' כ"ה] דעשו נופל ביד בניה של רחל. חומת אנך ד"ה והיה. וע"ע חומת אנך תהילים פר' פ' ד"ה לפני אפרים, ובויקרא פר' אמור אות א', ובשמואל א פט"ו ד"ה לך והכיתה. ובעיקר הטעם דזרעו של עשיו נופל ביד זרעו של רחל, עי' יערות דבש ח"א דרוש ג'. פרשת דרכים דרך מצפה - דרוש ששה ועשרים, ועי' להלן.
אמר ר' פינחס בשם ר' שמואל בר נחמן מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה שלרחל הה"ד אם לא יסחבום צעירי הצאן (ירמיה מט כ), ולמה קוראם צעירי הצאן, שהן צעירים שלשבטים. מקום מאמר זה, עי' לעיל.
הטעם דאין זרעו של עשיו נופל אלא ביד בניה של רחל, משום דתמנע פילגש עשיו היתה לה זכות שעזבה ונדבקה בזרעו של אברהם, ודוקא בניה של רחל שהכניסה צרה לביתה נופלין. יערות דבש דרוש ג'.
י"מ דהטעם משום דעמלק הוא כפוי טובה [עי' מכילתא בשלח י"ז ח'] ונפרע מעם כפוי טובה, משא"כ זרעו של יוסף שפירנס השבטים שמכרוהו. משך חכמה סו' כי תבא, ועייש"ע משכ"ב. וכעי"ז בחומת אנך ד"ה והיה.
זהו הטעם ששלח הקב"ה את יהושע להלחם בעמלק ברפידים, וכן שאול מזרע בנימין נלחם בעמלק, [וכן מרדכי בהמן]. משך חכמה סוף פרשת כי תבא.
ביאור לפי"ז בשינוי הלש' לגבי אדום שמשה נצטווה לצוות את העם אל תתגרו, ולגבי מואב, נצטוה בעצמו לא להתגרות. משך חכמה פ' דברים.
סגי שיהיו במלחמה מבניה של רחל, ביאור לפי"ז בתהילים פרק פ'. חומת אנך שמואל פט"ו ד"ה לך והכיתה. תהילים שם ד"ה לפני.
ביאור דעשיו נופל ביד יוסף ובנימין, משום דיוסף הוא בחינת יסוד, וכן בנימין [כמבו' בזוהר], ויסוד בגימ' עשו. חומת אנך ויקרא אמור אות א' ועייש"ע היטב.
זש"כ [בראשית פמ"ה פכ"ח] רב עוד יוסף בני חי, רב היינו עשיו שנא' ורב יעבוד צעיר, שעשיו שמח שמת יוסף, שאינו נופל אלא ביד בניה של רחל. הדר זקנים בראשית ויגש פמ"ה פכ"ח.
אי הנוסח הוא ביד זרעו של "יוסף" או בניה של "רחל". חומת אנך שמואל פט"ו ד"ה לך והכיתה.
רחל הוא בגימ' רל"ח ועוד ב' כנגד בניה ובני בניה הם ר"מ בגימ' עמלק, שע"י ימחה. חומת אנך שם ועייש"ע.
קשה איך אומר שיהודה [שוחר טוב סוף מזמור י"ח, אגדתא דבראשית פכ"ג, וכן בירו' גיטין פ"ה ה"ז ופ"ק דכתובות ה"ה, מדרש תנאים פר' פל"ג, מדרש הגדול שם עמ' תשס"ב, ילקוט ויחי רמז קס"ב, בריתא דספרי פר' ברכה פס' שמ"ח, הו' בתוס' גיטין נ"ה:] או חושים [עי' מדרש הגדול שם, תרגום יהונתן בראשית נ', י"ג, וע"ע בכל זה ברכי יוסף או"ח סי' קל"א] הרגו עשיו, והא אינו נופל אלא ביד בניה של רחל. אהבת דוד דרוש י"ד דף ק"כ עמ' ג' ד'. מראית עין [להחיד"א] סוטה שם. נחל קדומים פר' ברכה ל"ג ה'. הערות על ברכי יוסף או"ח סי' קל"א אות ד'. וע"ע שיורי ברכה [להחיד"א] אות ג'. ועי' ראש דוד ריש פר' וישב. וכן עיי"ש בהוספות פאת הראש [מו' בהערות המו"ל שם הוצ' שיח ישראל עמ' ר"ד].
ביאור במאמר רז"ל [בר"ר ויצא פר' ע"ג ה', פסיקתא זוטרתא לקח טוב, ויצא פ"ל] דויהי כשאר ילדה רחל את יוסף, כיון שנולד יוסף, נולד שטנו של עשיו.[השלם מקור]
לקש.
הכשדים יהיו דומים לקש הנשרף מהר. מצודת דוד ד"ה לקש.
לקש, הוא תבן הדק. מצודת ציון ד"ה לקש.
לקש גימ' "נפש", וזש"כ "איך נחפשו עשיו" וכו', נחפשו אותיות נפש וח' ו' בגימ' ד"י, שיוסף מברר ניצוצות הקדושה שנבלעו בעשיו, וזש"כ "נבעו מצפוניו", דהיינו שיוציא בלעו מכל חלקיו, ואז יהיה ה' למלך. חומת אנך ד"ה והיה, עיי"ש היטב.
בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש.
מ"ש ביעקב ויוסף דלא נקט למד השימוש, ובעשיו הוסיף "לקש". אמרי שמעון [אגסי] עמ' ס"ה. חומת אנך ד"ה והיה עיי"ש באורך משכ"ב.
ודלקו בהם.
ישראל ידליקו את בית הכשדים וישרפם. מצודת דוד ד"ה ודלקו.
ודלקו, ענין שרפה והבערה. מצודת ציון ד"ה ודלקו.
כי ה' דבר.
וא"כ בודאי כן יהיה. מצודת דוד ד"ה כי.
מהו דבר ה', שדבר ה' על ידי משה [בפר' צו], "היא עולה על מוקדה", זו מלכות הרשעה שעילתה עצמה, ונידונו באש. מדרש תנחומא פר' צו סי' ד'. ועי' לעיל ד"ה אם תגביה.
פסוק יט
וירשו הנגב.
בית יעקב הם ירשו הנגב, וחוזר ומפרש את הר עשיו שהיא בדרומה של א"י. מצודת דוד ד"ה וירשו.
עוד מו"מ בפסוק זה. עי' הוספות הרמב"ן לסמה"צ להרמב"ם סוף מל"ת.
והשפלה.
וירשו גם השפלה, וחוזר ומפרש את פלשתים שהיא בשפלה. מצודת דוד ד"ה והשפלה.
שפלה, עמק. מצודת ציון ד"ה והשפלה.
את שדה אפרים.
כי בימי יהושע לא ירשו כ"א הר אפרים ולא יכלו להוריש את העמק, ולכך אמר שיירשו גם שדות העמק. מצודת דוד ד"ה את שדה.
ואת שדה שומרון.
דעמרי קנה את ההר שומרון, ולעתיד יירשו הכל ואף השדות. מצודת דוד ד"ה ואת שדה שומרון.
ובנימין את הגלעד.
זהו מלבד חלק הרצועה הניתן לו בא"י בעבר הרדן המערבי [כמ"ש בסוף יחזקאל]. מצודת דוד ד"ה ובנימין.
פסוק כ
וגלות החל מזה וגו'.
מפרש מי יהיו היורשים, בני הגולה של החיל הזה של בני ישראל שישבו עם וכו'. מצודת דוד ד"ה וגלות
החל, לשון חיל. רש"י ד"ה וגלות. מצודת דוד ד"ה החל. ועי' תרגום יהונתן. ועי' ישעיה ל"ו [הו' ברש"י].
החל, כמו החיל, ונפלה היו"ד. רש"י שם. רד"ק ד"ה וגלות. מצודת ציון ד"ה החל.
הם יירשו את ערי הנגב הוא הר עשיו, אבל ארץ פלשתים ושדות אפרים ושומרון, הם בתוך א"י ויחולק, כמ"ש בסוף יחזקאל. מצודת דוד ד"ה וגלות.
לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת.
גלות אשר הוא מבני ישראל שגלו מעשרת השבטים לארץ כנענים עד צרפת. רש"י ד"ה לבני. וכעי"ז ברד"ק ד"ה אשר.
וגלות ירושלים אשר בספרד.
שהם מבני יהודה אשר גלו לספרד הם ירשו את ערי הנגב שבדרומה של ארץ ישראל. רש"י ד"ה וגלות.
ספרד.
הוא המלכות שקורין פרנצ"א בלע"ז. רש"י ד"ה וגלות.
היינו אספמיא. תרגום יהונתן. ועי' ברש"י שם.
פסוק כא
ועלו מושיעים.
ר"ל המושיעין שבהר ציון דהיינו המשיח ושריו, כשיעלו בשעיר לעשות משפט, אז יהיה ה' מלך. מצודת דוד ד"ה ועלו. ועי' רש"י ד"ה ועלו שפי' רק שרי ישראל.
היינו לפני בא יום ה' הגדול [מלאכי ג' כג]. בעל הטורים פר' וישלח פל"ג פי"ד.
מאן מושיעים, אלו מיכאל וגבריאל. שמות רבה פרשת בא פרשה יח. בתי מדרשות ח"ב ס' זרובבל ד"ה ועלו מושיעים.
רבינו הקדוש אומר זה מיכאל לעצמו, שנא' ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך שהוא תובע צרכיהן של ישראל ומדבר עליהם, שנאמר ויען מלאך ה' ויאמר ה' צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים, ואומר ואין אחד מתחזק עמי כי אם מיכאל שרכם. שמות רבה פרשת בא פרשה יח. עוד ביאור בענין מיכאל וגבריאל, שמות רבה שם.
ועלו מושיעים צדיק וכנסת ישראל בהר ציון רזא דימינא לשפוט, [חסר הענין, וע' בזוהר גדול ד"ק עמוד כ"ז) [נמצא בזהר ח"א בהשמטות דרנ"ו סי' כ"ג]. זוהר חדש סתרי אותיות כרך א (בראשית) דף יד עמוד א.
מה שכתוב [בראשית ל"ג, י"ד] "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", לא מצינו שהלך יעקב אצל עשיו להר שעיר מימיו, וכי אפשר שיעקב רימהו, אלא היינו לעת"ל שנא' ועלו מושיעים וגו'. ירושלמי ע"ז פ"ב ה"א. ברשית רבה ע"ח, י"ד. מדרש תנחומא פר' תרמה סי' ז' [יעו"ש בשינוי קצת]. מדרש אגדה בראשית פרשת וישלח פרק לג. ילקוט שמעוני עובדיה רמז תקמט.
מזה המאמר מוכח דהמשקר מפני דרי שלום, צריך לבסוף לקיים דבריו. חשוקי חמד ע"ז כ"ה:
קשה דא"כ היאך יליף מהכא בע"ז כ"ה: דצריך הישראל להרחיב הדרך לעכו"ם והיינו אפי' ע"י שקר, מו"מ אי כוונת הגמ' שם אפי' ע"י שקר. מרפסין איגרא פר' וישלח ע' ל'. ועי' עיון יעקב שם. ובעיקר הענין אי שרי לרמות עכו"ם, עי' מרפסין איגרא שם. ועי' רמב"ם הל' מכירה פי"ח ה"א לענין דאסור לרמות עכו"ם במו"מ. ועיי"ש נו"כ. ועי' מעשה רקח שם, לענין אי כותי בכלל איסור גניבת דעת, ויעו"ש דמהרמב"ם מש' דאסור. וכ"מ במ"מ שם דאסור לגנוב דעת עכו"ם.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת, אבל לעתיד לבא אני פורע ממנו ומלכותי מתבוססת, שנאמר "ועלו מושיעים" וגו'. מדרש תנחומא פרשת תולדות סימן ח. ובעיקר הענין אי שרי להחניף לרשע בשעתו, עיי"ש במדרש, דשרי, ויליף זה מכדתיב ויקרא את עשו בנו הגדול.
אמר הקב"ה כשיגיעה זמן אני אכלה את אדום [כמבו' בפסוקים כאן], אבל מה אתם מועילין שתכו את אדום קמעה קמעה, אבישי בן צרויה הרג י"ח אלף ויהי כל אדום לדוד לעבדים נושאי מנחה (שמואל ב ח), יואב בן צרויה הכה את אדום בגי מלח וכו'. מדרש תנחומא פרשת דברים סימן ג.
לשפוט את הר עשו.
ליפרע אשר עשו לישראל. רש"י ד"ה לשפוט.
הר עשו.
היינו כרכא רבא דעשו. תרגום יהונתן, והו' ברש"י ד"ה הר.
והיתה לה' המלוכה.
לימד שאין מלכותו שלימה עד שיפרע מעמלק. רש"י ד"ה והיתה.
דוקא אז, לפי שנאמר כי יד על כס יה שאין הכס שלם ולא השם שלם עד שיכרית זרע של עשו שנאמר האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת וגו' וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו. ילקוט שמעוני עובדיה רמז תקמט.
זהו שסמך נבואת מפלת הר שעיר לנבואת ישועת ישראל [ביחזקאל פל"ה פ"ב] כי בעת הישועה שהיה מפלת אדום. רד"ק יחזקאל פרק לה.
והיתה לה' המלוכה, מאן מלוכה דא, כנסת ישראל דמלכו בה אתקשר כדין, ביום הוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. מדרש הנעלם זוהר ח"ג ז' ע"ב. ועי' מטה משה, עמו' העבודה והקדיש, ברכו וקר"ש סי' ע'.