ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־19:29, 14 בדצמבר 2020 מאת טעמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית בהורמנא דמרן שליט"א)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז

הגר"ח קניבסקי



ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי TriangleArrow-Left.png שביעית TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png ב

הלכה ב מתני' הטומן את הלוף בשביעית רבי מאיר אומר לא יפחות מסאתים עד גובה שלושה טפחים וטפח עפר על גביו וחכמים אומרים לא יפחות מארבעה קבין עד גובה טפח וטפח עפר על גביו וטומנו במקום דריסת בני אדם לוף שעברה עליו שביעית רבי ליעזר אומר אם לקטו העניים את עליו לקטו ואם לאו יעשה חשבון עם העניים רבי יהושע אומר אם לקטו עניים את עליו לקטו ואם לאו אין לעניים עמו חשבון לוף של ערב שביעית שנכנס לשביעית וכן בצלים הקיצונים וכן פואה של עידית ב"ש אומרים עוקרין אותן במארופות של עץ ובית הלל אומרים בקרדומות של מתכות ומודים בפואה של צלעות שעוקרין אותן בקרדומות של מתכות מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית רבי יהודה אומר מיד וחכמים אומרים משירבה החדש:

גמ' הטומן את הלוף עד כדון לוף בצלים א"ר יונה היא לוף היא בצלים אמר רבי יוסה מסתברא בבצלים אפילו פחות מכאן אמר מותר דאינון שפין: לוף שעברה עליו שביעית כו' רבי אבהו בשם רבי יוחנן אתיא דרבי יהודה כרבי ליעזר ודרבי יוסי כרבי יהושע דתנינן תמן העניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי רבי יהודא רבי יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור רבי אימי בעי קומי ר"י מתני' עד שלא גזרו על הספיחים א"ל וכי בעלי' היית סבר רבי אימי איסור ספיחים תורה א"ר ירמיה בעלי לוף שוטה היא מתניתא אייתי רב הושעיא מתני' דבר קפרא מן דרומא ותני עלי לוף ועלי בצלים אית לך מימר עלי בצלים השוטין מילתי' דר' ירמי' אמרה דבר שיש לו ביעור שנמצא בתוך דבר שאין לו ביעור יש לו ביעור מה עבד לה ר' ירמיה פתר לה בששיקף בעלין ר' יוסי פתר לה מתניתא לפני ר"ה השביעית נטעו לפני ר"ה השביעית עשה ביצים לפני שביעית ודיכנו בשביעית עקרו במוצאי שביעית אין תימר דיכון כעיקר כולו לעניים אין תימר אין דיכון כעיקור אין כולו לעניים מספק יעשה חשבון עם העניים רבי חזקיה פתר מתני' ערב ר"ה שביעית נטעו ערב ר"ה שביעית ועשה ביצה בתחילת °שביעית ודיכנו °בשביעית ועקרו בסוף שביעית אין תימר דיכון כעקור כולו לבעל הבית אין תימר אין דיכון כעקור אין כולו לבעל הבית לפיכך °אין לעניים עמו חשבון עשה בארץ שלש שנים נותן לעניים רובע שתי שנים נותן לעניים שליש שנה אחת נותן לעניים מחצה רבי יוסה פתר מתני' לפני ר"ה שביעית רבי חזקיה פתר מתני' ערב ר"ה שביעית. לוף של ערב שביעית כו' רבי בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא אף בשאר שני שבוע כן והא תני היתה שניי' נכנסת לשלישי' אינו מדכנו ואינו מונע ממנו מים בשביל שיהא מעשר °היתה שלישית נכנסת לרביעית מדכנו ומונע ממנו מים בשביל שיהא מעשר עני הדא אמרה שדיכון כעיקור רבי יוסי בשם רבי לא תפתר שעקרן עד שלא צימחו: וכן בצלים הקיצונים קטינאי. מודים בפאה של צלעית פיטרה ותני עלה מקום שנהגו לחרוש יחרוש לנכש ינכש: מאימתי מותר אדם ליקח לוף כו'. מ"ט דרבי יודה גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק מעתה אפילו בשביעית יהא מותר בטמון אנן קיימינן שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי תני אמר ר' יודה מעשה שהיינו בעין כושין ואכלנו לוף על פי רבי טרפון במוצאי החג של מוצאי שביעית אמר לו רבי יוסי עמך הייתי ולא היה אלא מוצאי הפסח:





ביאור

מתני'. הטומן את הלוף בארץ. לוף הוא מין ממיני הבצלים ודרך להטמין אותו בארץ: לא יפחות מסאתים עד גובה ג' טפחים. לא יטמון פחות מכרי של סאתים דאם מטמין דבר מועט מיחזי כזורע. ולא יפזרם בארץ אלא יעשה הימנו כרי גובה ג' טפחים שמינכר שמטמין להשתמר ולא לזריעה: לא יפחות מד' קבין. ס"ל דסגי בד' קבין: וטפח עפר על גביו וכו'. וצריך שיהא על גבי הכרי טפח עפר: במקום דריסת בנ"א. וכדי שלא יעלה ויצמח: לוף. הלוף עושה כמה שנים בארץ וכל שנה הוא מוסיף גידולין: שעברה עליו שביעית. והוסיף גידולין בשמינית: אם לקטו העניים את עליו. שגדלו בשביעית וקודם שהוסיפו גידולין בשמינית לקטו ושלהם הוא דלאחר זמן הביעור איירי וס"ל כר"י לקמן פ"ט דעניים אוכלין אחר הביעור ולא עשירים הלכך עלין של שביעית של עניים הוא אבל עיקר הלוף אין לו ביעור וכדתנן לקמן ריש פ"ז, הלכך של בעה"ב הוא: ואם לאו. שלא לקטו עניים ומעתה מעורבין עם העלין של שמינית שהם של בעה"ב: יעשה חשבון עם העניים. ויתן להם חלקם בעלין שאם עשה בארץ ד' שנים יתן לעניים רובע. והכא איירי בלוף שעקרו בשביעית וחזר ושתלו בשמינית דאל"ה אלא שלקטו בשמינית הכל של בעה"ב דבירק אזלי' בתר לקיטה ואין עליו שביעית אף מה שגדל בשביעית. וא"ת והא תנן בנדרים ס"פ הנודר מן הירק דגידולי היתר מעלין את האיסור. פי' דהאיסור בטל ברוב גידולי היתר והכא נמי שהוסיפו עלין אחר שביעית כמה שנים יבטלו העלין של שביעית בעלין של היתר ויהיו פטורים מן הביעור. תריץ נהי דגידולי היתר מבטלין את האיסור ומהאי טעמא אוכל את העלין אחר שנותן לעניים חלקם ואף שאפ' שנופל בחלקו אלו עלין שהי' בהם דין ביעור וה"ט משום דהאיסור בטל בהיתר ומ"מ ממון עניים מעורב כאן שכבר זכו בחלקם דלא שייך בי' בטול ברוב דממון לא בטיל: ר"י אומר וכו' ואם לאו וכו'. שלא לקטו העלין בשביעית כבר זכה בעה"ב מן ההפקר ומשום דכר"י סבירא לי' דאחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור ולדידי' משיגיע זמן הביעור צריך שיפקירנו בפני ג' וחוזר בעה"ב וזוכה בהן: הקיצונים. בצלים שנזרעין בקיץ: פואה של עידית. מין ירק הגדל בקרקע שמנה: בש"א עוקרין אותו במארופות של עץ. בקרדום של עץ ולא יעקרם בשל מתכת משום דנראה כחורש. וב"ה לא חיישי: ומודים בפואה של צלעות. מודים ב"ש דפואה הגדל בקרקע של אבנים דשם ליכא למיחש לעבודת הארץ שרי לעוקרן בשל מתכת וגם דלא אפשר בשל עץ כיון דקרקע אבנים הוא ומ"מ שינוי קצת בעי שלא יקצרנו במגל אלא יעקרנו בקרדומות: מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית. ולא חיישי' שמא תחלת גדולן בשביעית הוי ואסור משום ספיחין: ר"י אומר מיד. ותלינן שמן החדש הוא שהתחיל לגדול בשמינית ובגמ' מפ' טעמא: משירבה החדש. משירבו אלו של שמינית על של שביעית תלינן ששל שמינית הן:

גמ'. עד כדון לוף. שמעי' במתני' שטומנו בארץ ולא יפחות מסאתים וכו': בצלים. מאי, כמה יטמין ויהא שרי: הוא לוף הוא בצלים. ל"ש בין לוף ובין בצלים לא יפחות מסאתים: אפי' פחות מכאן. פחות מסאתים נמי טומן: דאינון שפיין. שהם חלקים ודקין ונדחקין הרבה ביחד ואפי' בפחות מסאתים נראה שהוא כרי ולא מיחזי כזורע: דתנינן תמן העניים אוכלין אחרי הביעור ולא עשירים. משמפקירן בשעת הביעור אין עשירים זוכין בהם אלא עניים ור"א דמתני' כר' יהודא ס"ל הלכך זכו בהם עניים ויעשה עמהן חשבון וכדפירשנו במתני': ר' יופי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור. ואף בעה"ב עצמו זוכה בהן מן ההפקר הלכך אם לא קדמו עניים ולקטו כבר זכה בהן בעה"ב ואין לעניים חשבון עליו: מתני' עד שלא גזרו על הספיחין. דמשגזרו על הספיחין הרי גם הלוף אסור באכילה ומאי פליגי בה ר"א ור"י אם כולו לבעה"ב או גם לעניים, ומי איירי מתני' קודם שגזרו על הספיחין, בתמי': א"ל וכי בעלי' היית. כשגזרו על הספיחין, [שדרכן הי' לתקן תקנות בעליה] דסברת גזירה היא: סבר ר"א איסור ספיחים תורה. שהבין מתוך דברי ר"י שס"ל כר"ע דאיסור תורה היא, ואלא א"כ קשיא מתני': בעלי לוף שוטה היא מתניתא. ועלי לוף שוטה דרכו להתקיים כמה שנים בקרקע וכל שנה הוא מוסיף גידולין משא"ב הלוף הפיקח, וה"נ לוף דמתני' התחיל גדל כבר משישית והלכך אין לו איסור ספיחין דלא אסרה תורה אלא מה שהתחיל גדל בשביעית וכדכתיב הן לא נזרע: אייתי ר"ה וכו'. שנה מתני' דבר קפרא ובהך מתני' תני פלוגתא דר"א ור"י בעלי לוף ועלי בצלים ומאי אית לך לשנויי אבצלים: אית לך מימר עלי בצלים השוטין. הא בצלים אינן מתקיימין ולית לך למימר בשוטין שגם הם אינן מתקיימין וע"כ שהתחילו לצמוח בשביעית וא"כ אסורין באכילה משום ספיחין. ולא משני: מילתי' וכו' דבר שיש לו ביעור שנמצא בתוך דבר שאין לו ביעור יש לו ביעור. ממילתי' דר' ירמי' דמפ' מתני' בלוף השוטה ולוף השוטה עיקרו אין לו ביעור כדתנן לקמן פ"ז וכן מהא דאוקמי מתני' בשעיקרו גדל בשישית שנמצא שאין לעיקרו דין ביעור שמעי' שדבר שיש לו דין ביעור ויוצא וגדל מדבר שאין לו דין ביעור ל"א דבטל אגב עיקרו ולא יצטרך לבערו אלא יש לו דין ביעור ומדתנן במתני' דעלי לוף השוטה יש להן ביעור כדתנן אם לקטו העניים לקטו ואף שאין לעיקרו דין ביעור, ומתני' דלקמן פ"ז דתנן דין ביעור בעלי לוף השוטה, איכא לאוקמי כשתלש העלין בשביעית ששוב אין נמצא בתוך דבר שאין לו ביעור ובכה"ג יש להן ביעור אבל הכא הא איירי כשהוסיפו גידוליו בשמינית: פתר לה בששיקף בעלין. כשתלש העלין אחר שהוסיפו גידולין בשמינית וקודם זמן הביעור שהוא בשמינית שאז כלין לוף של שביעית מן השדה וא"כ אין מכאן ראי' על דבר שיש לו ביעור שנמצא בזמן הביעור בתוך דבר שאין לו ביעור: ר"י פתר לה מתניתא. לא ס"ל כלל דר"א ור"י פליגי בפלוגתא דר' יודא ור' יוסי לקמן פ"ט, ואלא מתני, איירי: עשה ביצים לפני שביעית. שכבר התחיל גדל בשישית, דאל"ה אסור באיסור ספיחין, והוסיף גידולין בשביעית: ודיכנו בשביעית. שכיתש העלין במקום חיבורן בשביעית כדי שלא יוסיפו גידולין הרבה, ומ"מ הוסיף עליו עוד בשמינית: אין תימר דיכון כעיקור. נמצא שהלקיטה היתה בשביעית: כולו לעניים. דבתר לקיטה אזלי' ושל שביעית הם ומשעבר זמן הביעור של עניים הם ואפי' עלין של שמינית נמי לעניים דכיון שהדיכון כעיקור לא מארעא רבו והרי הוא כמונח בתיבה: אין תימר אין דיכון כעיקור. שאינו נחשב כלקיטה והוא לא לקטו אלא בשמינית נמצא כולו של בעה"ב ואפי' עלין של שביעית, ולר"א מספקא לי' אי דיכון כעיקור או אינו כעיקור והלכך: מספק יעשה חשבון עם העניים. $ומספק$ומדספק עביד ר"א דיכון כעיקור לגידולי שביעית ואינו כעיקור לגידולי שמינית נמצא עלין של שביעית לעניים ושל שמינית לבעה"ב ויעשה עמהן חשבון ור"י פשיטא לי' שאין הדיכון כעיקור הלכך כולו לבעה"ב: ר"ח פתר מתני' וכו' נטעו ערב ר"ה שביעית ועשה ביצה בתחלת שישית. שעיקר גידולו הי' בשישית: ודיכנו בשישית. והוסיף אח"כ גידוליו בשביעית ולקטו בשביעית: אין תימר דיכון כעיקור כולו לבעה"ב. דנמצא שלקטו בשישית ואפי' מה שהוסיף אח"כ בשביעית כיון דחשבינן לי' כעקור אלו לא מארעא רבו וכמונח בתיבה וכדפרישית: אין תימר אין דיכון כעיקור. נמצא שלקטו בשביעית והכל לעניים הלכך מספק יעשה עמהן חשבון. ולא פליגי ר"ח ור"י וכולהון חד פתרי אלא דלר"ח דיכנו בשישית ולקטו בשביעית והלכך לר"א מספק עביד גידולי שישית דיכון כעיקור וגידולי שביעית שאין הדיכון כעיקור, ור"י דפליג אר"א ע"כ פשיטא לי' שהדיכון כעיקור וכאילו לקטו בשישית, ולפתרי דר"י הוי איפכא דלר"י פשיטא שאין הדיכון כעיקור וכמש"כ: עשה בארץ ג' שנים. ברייתא היא ובא לפ' איך עושה עמהן חשבון שאם עשה ג' שנים חוץ משנה שביעית: נותן לעניים רובע. עולה חלק העניים רובע דשל שביעית שלהן ושאר ג' שנים של בעה"ב: ר"י פתר לה מתני' לפני ר"ה של שביעית. פתר לה הך ברייתא בשנטעו לפני ר"ה של שביעית וג' שנים שעשה בארץ היינו לאחר שביעית דהא הוא פתר מתני' שדיכנו בשביעית ובכה"ג אפי' אי דיכון כעיקור אין לעניים אלא שנה א' ולבעה"ב ג' שנים: ר"ח פתר מתני' ערב ר"ה של שביעית. שעשה ג' שנים בארץ קודם שביעית דהא איירי כשלקטו כבר בשביעית וכיון שעביד אצל גידולי שישית דיכון בעיקור נמצא ג' שנים של בעה"ב: אף בשאר שני שבוע כן. בעיא היא אם גם בשאר שני שבוע פליגי ר"א ור"י אי דיכון כעיקור או לא ולענין קביעות שנת המעשר שאם דיכנו בשני' ועקרו בשלישית אין תימר דיכון בעיקור מתעשר מעשר שני ואין תימר אינו בעיקור מתעשר מ"ע: אינו מדכנו. בשני', וכדי שתהא לקיטתו בשלישית כדי שיתעשר מ"ע ונמצאו עניים נשכרין: ואינו מונע ממנו מים. שאם ימנע ממנו ג' מורביות יש לו דין זרעים להתעשר לשעבר וכדתנן לעיל פ"ב ה"ו ואף אם נלקט בשלישית מתעשר כשני', וכדי שיהיו עניים נשכרין לא ימנע ממנו מים: היתה שלישית נכנסת לרביעית מדכנו. ובכה"ג הוא להיפך דכדי שיהו נשכרין צריך שידכנו ונמצאת לקיטתו בשלישית ומתעשר מ"ע וה"ה שמונע ממנו מים כדי שיתעשר לשעבר בשלישית: הדא אמרה שדיכון כעיקור. דהא שמעת מהר ברייתא דאם מדכנו בשני' מתעשר מע"ש ואם מדכנו בשלישית מתעשר מ"ע: תיפתר שעקרן עד שלא צימחו. הא דאמר בברייתא מדכנו, לאו משום שהדיכון כעיקור ונמצאת לקיטתו בשלישית אלא אמרו מדכנו משום שרוב פעמים אחר הדיכון אינו מוסיף עוד גידולין והלכך אפי' אם ילקטנו ברביעית אם עקרן קודם שצימחו והוסיפו עלין מתעשר מ"ע כיון שנגמר פריו בשלישית וגמר פרי חשיב כלקיטה, ולא פליגי לענין שביעית אלא אם הוסיפו עלין אחר הדיכון שאם הדיכון כעיקור אלו שצימחו לא מארעא רבו וכדפרישית. והר"ש פי' דר' לא לא קאי לדחות הראי' מברייתא אי דיכון כעיקור ואמתני' קאי שאמרו לוף של ע"ש שנכנס לשביעית פליגי בה ב"ש וב"ה במאי עוקרין אותו ועלה אמר דאיירי שבא לעקרן קודם שהוסיפו וצימחו עלין בשביעית דאם הוסיפו עלין לא יעקרם קודם שיתבשלו ולא יפסיד פ"ש וכמו ששנינו לעיל פ"ד ה"ו לענין פירות האילן. [ואיסור ספיחין ליכא כיון שהתחיל גדל בשישית וכדפרישית לעיל]: קטינאי. מאי קיצונים, קטינאי אלו הנזרעין בקיץ: פואה של צלעות. ומאי צלעות: פיטרה. אבנים: מקום שנהגו לחרוש וכו'. מקום שנהגו לעקור את הפואה דרך חרישה יחרוש ואם דרך ניכוש ינכש ולא חיישי' לעבודת הארץ: מ"ט דר' יודה. דלא גזרו על הלוף ולוקחין מיד במו"ש וגזרו על הירק כדלקמן פ"ו ה"ד: גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק. כיון שגזרו על הלוף שיעקרנו במארופות של עץ וגם לב"ה שעוקרו בקרדומות של מתכת שינוי הוי ולא כדרך שעושה כל השנים במגל, לא שכיח בשוק לוף של שביעית ותלינן לה דשל שמינית הם אבל לא גזרו על הירק והלכך משכחת לה של שביעית [וטעמא שלא גזרו על הירק שילקטנו בשינוי משום שהלוף אפשר בשינוי משא"כ בשאר ירקות]: מעתה אפי' בשביעית יהא מותר. כיון דפשיטא דשל שישית הן אחר שגזרו על הלוף: בטמון אנן קיימין. הא שהתיר ר"י ליקח לוף מיד איירי במביא מן הטמון בביתו דבזה אמרי' שאין דרך לעוקרו בשינוי כדי להטמין למו"ש, וע"כ דמשל שישית הוא מביא אבל בשביעית עצמה גזרו שלא יקח אפי' מן הטמון: כדי שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי. ובמו"ש לא גזרו כולי האי. ורבנן סברי דאף במו"ש ניחוש ולהכי לא יקח עד שירבה מן החדש: במוצאי החג של שביעית. אלמא כר"י ס"ל דלוקה מיד: ולא הי' אלא מוצאי הפסח. וכבר רבה החדש:


< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)