אילת השחר/בבא בתרא/לז/א

אילת השחר בבא בתרא לז א

דף ל"ז ע"א

רשב"ם ד"ה לאו מי אמר. כאילו החזיק בכל שנה בג' אילנות. צ"ל בל' אילנות.

רשב"ם ד"ה והוא דבזאי בזויי. והיינו נמי דומיא דר' ישמעאל וכו' שבכל השדה הוא אוכל. הנה הא מבואר ברשב"ם דבתוך הבית סאה אפי' אם יאכל ג' אילנות שאינן מפוזרות בכל שנה, מ"מ הא בשדה הזאת אכל שליש וכן בכל שנה, וע"כ צ"ל דהא דהוצרך לומר דמפוזרין הזיתים והדקלים משום דרוצה לפרש דמיירי אפי' בשדה שיש בה הרבה בית סאה ואז צריכין שיהי' מפוזרין, דהיינו דבכל בית סאה יש קצת זיתים וקצת דקלים וקצת גפנים.

וכבר העיר בקובץ שיעורים דבתוס' לעיל {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/#|דף ל"ו ע"ב ד"ה היו) מבואר דס"ל דגם באותו בית סאה צריך שיהי' מפוזרות, וצריך להבין הטעם.

זה החזיק באילנות וכו'. להרשב"ם דמיירי במכירה, וכן התוס' מודים דגם במכירה יהי' מחלוקתם. יש לעיין אם המוכר יהי' נאמן אם רצה להקנות להבעל אילנות גם קרקע, לפי מש"כ בבית הלוי (ח"ג סי' ל"ב) דלפני ג' שנים דיכול המוכר לערער נאמן מדין נאמנות דמוכר, א"כ באופן דאין להם שטר מכירה אפשר דיהא נאמן המוכר לומר אם רצה להקנות לבעל האילנות את הקרקע, או דכיון דאמדינן לדעת המוכר, לר' זביד כדאית לי' ולר' פפא כדאית לי', אין נאמנות להמוכר נגד אומד חכמים.

רשב"ם ד"ה זה החזיק באילנות. וכל הקרקע הי' צריך לאילנות שהיו נטועים כדין שדה אילן. כונתו עשר לבית סאה. וצ"ע דהא בד"ה זה קנה אילנות וחצי קרקע, דקנה חצי קרקע, כתב דהכונה הצריך לאילנות תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו, ולגבי לקנות שטח זה הא ס"ל להרשב"ם לעיל (ל"ו ע"ב ד"ה ממטע עשרה לבית סאה) דלא צריכין שיהיו נטועין כדין שדה אילן, דאפי' נטועין פחות מי' אילנות בתוך בית סאה ג"כ קנה מה שצריך לאילנות [והתוד"ה ממטע י' לבית סאה חלקו עליו בזה], א"כ למה הוצרך לאוקמי דוקא שנטועין כדין שדה דהיינו עשר לבית סאה, וגם אם הם צפופים יותר, הא כתבו התוס' שם לתירוץ הרשב"א דגם הרשב"ם מודה דמהני, ולמה צריך שיהיו נטועין עשר לבית סאה, וצ"ע לענין מכר דאיירינן כאן.

רשב"ם ד"ה זה קנה אילנות וחצי קרקע. אי נמי דוקא קאמר חצי וכגון שכל הקרקע צריך לאילנות. וברבינו יונה הבין דלכן חולקין דהוי ספק למי נתן הקרקע, ותמה דודאי פשוט דלמי שמכר הקרקע נתן ולא למי שנתן האילן.

אמנם במה דחולקין יש לפרש או דהוי ספק למי התכוין למכור, או דבאמת התכוין ליתן לכל אחד את הכל וממילא חולקין, ואז לא קשה דאמרינן דבאמת נתן הכל לשניהם, אלא דלא נראה לרבינו יונה דיהי' מקום לתלות שנתן לכל א' הכל דלמה לנו לתלות בדבר שאינו רגיל, וע"כ דהוי ספק למי נתן, לכן הקשה למה זה ספק.

תוד"ה היכא. וא"ת והיכי מצי מיירי בבנות שוח וכו' והכא כשאכל פירות שנה ראשונה ושני' כבר נחנטו פירות שנה ג'. צע"ק דהא זה אמרינן לעיל לר' ישמעאל דהעיקר תלוי בג' אכילות שונות והי' קשיא מצלף ומתאנה, והוצרכה הגמ' לחדש דהיכא דכי איתא להאי פירא איתא נמי להאי פירא לא מקרי אכילות שונות, אבל לרבנן אין ראי' כלל דבעי ג' אכילות דבעי רק אכילת ג' שנים, וכיון דזה שמעינן מר' ישמעאל דאכילת קצת אילנות מקרי אכילה גם לגבי שאר האילנות, לכן בבנות שוח אע"ג דכי איתא להאי פירא איתא נמי להאי פירא מ"מ מקרי דאכל כל הבנות שוח ג' שנים [ואמרו לי לעי' בפני שלמה].

תוד"ה זה החזיק. דסברא הוא דאם מכר לזה אילנות ולזה קרקע בסתם קנה בעל האילנות הקרקע ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו גם חזקתו יש לו להועיל לענין זה. מבואר דהחזקה מועילה לראי' כמו אם הי' קונה סתם. ויש לעיין דהא בתוס' (ד"ה ממטע) הביאו בשם רשב"ם לחלק בין מכר לחזקה, דבמכר קנה רק אם מרוחקים מח' עד ט"ז אמות, ובחזקה קונה כפי היניקה, הרי דאע"ג דבקונה סתם לא הי' קונה כ"כ אמות רק קצ"ב אמות, מ"מ בתור חזקה לראי' מהני על קרקע ר"נ אמות, ויש לחלק דהתם משום דבמרוחקים לא קנה כלל, אבל אין הטעם משום דא"א לזכות ע"י סתם מכירה כ"כ הרבה קרקע, אלא דאז אינו מקנה לו כלל קרקע דלא הוי כשדה כיון דמפוזרין יותר מדאי והוי כג' אילנות יחידים, אבל אם הי' קונה קרקע במפוזרות יותר, דהי' לו דין שדה, הי' באמת זוכה לפי חשבון עשרה לבית סאה.

ולקמן (דף ל"ח) מסקינן דאע"ג דבקונה אילן א' אינו קונה קרקע, מ"מ בהחזיק וטען שקנה ממנו בפירוש את הקרקע הוי חזקה גם על הקרקע לענין שיחזור ויטע להרשב"ם, הרי דאע"ג דבסתם מכירה לא קנה את הקרקע שתחת העץ מ"מ בטענה מהני להחזיק לענין לחזור וליטע (עי' קובץ שיעורים אות קס"ג), ובאמת הכי צריך להיות דהא מכירת פירות סתם בודאי לא קנה את הקרקע מ"מ אכילת פירות הוי חזקה על הקרקע, וצריך לחלק דבשנים שהחזיק זה קרקע וזה אילנות שאני כיון דלכ"א יש ראי' נגד השני אזלינן בתר סתם מכירה.

בא"ד. ומינה שמעינן בסמוך דמכר לזה אילנות ולזה קרקע דלרב זביד אין לבעל אילנות בקרקע כלום וכו' דסברא הוא דאם מכר לזה אילנות ולזה קרקע בסתם קנה בעל אילנות הקרקע ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו גם חזקתו יש לו להועיל לענין זה. ועי' ברשב"א דאם יטעון דבפירוש קנה ממנו קרקע עלתה לו חזקה לגבי ליטע במקום הזה כורכמא דרישקא א"נ למשטח בה פירי או לחפור בו בור ודות דלא מכחשי בארעא, במיגו דאי בעי הוי טעין ללוקח הקרקע מינך זבינתה ואכלתי שני חזקה, דהוי מהימן כדמסקינן לקמן דף ל"ח א', ואין לנו לומר דר' זביד יחלוק על זה, וצ"ל באופן דלא הוי מיגו לחצי טענה דאין טוען דקנה ממש הקרקע לגמרי אלא דטוען דקנה ממנו זכות לכורכמא דרישקא או לחפור בור ודות.

ואי מיירי כשטוענים קנינו סתם, וא"כ במה הם שונים מפירוש הרשב"ם ואיזה חידוש זה בחזקה, דמ"ש כשראינו שקנו סתם או ששניהם טוענים קנינו סתם, וע"כ צ"ל דבעל הקרקע טוען דקנה הכל ובעל האילנות טוען דקנו סתם, או שכל א' טוען קניתי הכל, וכיון שלכל א' חזקה בחלק, מהני חזקתו לר' זביד כדאית לי' ולר' פפא כדאית לי', וא"כ חזינן דאע"ג דאינם נאמנים על מה שכל א' טוען, מ"מ נשאר כאילו ראינו שקנו סתם.

יש לעיין דלכאורה אותו דין יהי' גם באם כ"א החזיק יום א' דאין יכול לערער על השני דאין לו ראי' יותר מהשני שהי' שלו לפני היום ההוא, ואם מה שנקטו ג' שנים הוא לאפוקי אם א' החזיק ג' שנים והשני פחות, א"כ אפי' אם החזיק א' שתי שנים והשני פחות מזה קצת ג"כ יזכה זה שהחזיק קודם, דהא כל פעם כשא' מערער וטוען שלי היתה השדה אינו צריך להביא שהחזיק ג' שנים, דזה צריך רק כדי לדחות מי שהי' שלו הקרקע קודם, אבל לגבי לערער על מי שהתחיל אח"כ, סגי במה שהי' יום א' קודם, וא"כ מה זה דנקטו דהחזיקו ג' שנים.

וצ"ע להתוס' דהנה בעל הקרקע מביא ע"כ רק עדים שהחזיק בקרקע ולא באילנות, ובעל האילנות ע"כ מביא רק עדים שהחזיק באילנות, דאילו כ"א מביא עדים שהחזיק בין באילנות בין בקרקע, הא נמצא דהוי תרי ותרי כהא דלעיל דף ל"א, ואז דינם כל דאלים גבר, וכיון שבעל הקרקע מביא עדים רק על אכילת קרקע והשני רק על אכילת אילנות, הא לא שייך כלל שכ"א יטעון שמגיע לו גם האילנות דהא לא אכל פירותיהם, אע"ג שהי' פירות, וכן בעל האילנות לא יכול לטעון שהחזיק בקרקע כיון דלא אכל את הקרקע, א"כ מה זה תלוי איך הדין בקנו יחד, הא כ"א ע"כ יש לו דין חזקה רק על מה שהחזיק ולא יותר.

תוד"ה לימא לי'. ועוד מצינו למימר עקור אילנך לאלתר קאמר וכו' הכא גרע טפי מהאי טעמא. ולסברא זאת יש לעיין אם ס"ל נמי דלא מועיל פשיחת האילן לקנותו כדין חזקה במחובר לקרקע, דהא כל ענין דמהני דמתקן הדקל שעי"ז שיהי' לו פחות ענפים יצמח יותר טוב, אבל אם אמדינן דאין כונתו למסור לו זכות שיוכל להשאר כל זמן שהוא חי, רק יוציאנו תיכף, מה שייך לעשות בו דבר לתקנו שיגדל טוב, וא"כ לא יקנה אותו בחזקה.

רשב"ם ד"ה הני מילי גבי בור ודות. הלכך לא אסיק מוכר אדעתי' לעכב לעצמו כלום מן הקרקע. וכן באילנות כתב דאסיק אדעתי', משמע דכל מה דלא שייר הדרך משום דלא אסיק אדעתי' ואילו הי' חושב בזה הי' משייר לעצמו דרך, ולכאורה למה זה לא מקח טעות דיכול לומר דאילו הי' מסיק אדעתי' לא הי' מסכים ליתן לו זה, משמע מזה דאם זה דבר דאיבעי לי' לאסוקי אדעתי' ולא אסיק אין זה מקח טעות, וצ"ל לפי"ז דהמוכר שור ונמצא נגחן דהוי מקח טעות הוא משום דלא איבעי לי' לאסוקי אדעתי'.

ואולי יש לומר דאין כונת רשב"ם דאילו אסיק אדעתי' הי' ודאי משייר דרך, אלא דאז אפשר דהי' משייר וכיון דאינו ודאי לא הוי מקח טעות וצ"ע.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א