אילת השחר/בבא בתרא/כב/ב

אילת השחר בבא בתרא כב ב

דף כ"ב ע"ב

לימא מתני' דלא כר' יוסי. מבואר בנימוק"י דהרחקת שובך הוא משום שן דיונים דדמיא לשן דשורו להתחייב בנזקיהם אע"ג דלא הוי שלו לגמרי לחייב משום גזל דהא אינם קנויים לו ממש מ"מ גזל מיהא איכא משום דרכי שלום. וצ"ע דנהי דלגבי לחייבם משום שן זהו חידוש אע"פ דאינם שלו ממש, אבל לענין הרחקה הא אדרבה אם אינם שלו אז בודאי אין לו רשות להביא על יד חבירו דברי הפקר שיזיקו לזרעים שלו, ובודאי יכול בעל הזרעים לחייבו לבעל השובך להרחיק.

משמע דאע"פ שהיונים אינם קנויים לו בהיותם בשובך, מ"מ הא יכול ללכת ולזכות בהם, הרי השובך משמש לתועלתו, ואם על היזיקם לא הי' חייב משום שן אז יוכל להחזיק שובך שיהא לו לתשמיש תועלתי בשבילו כיון שאינם גירי דילי', לכן הוצרך לומר דחייב דהוי כשן דבהמתו והוי גירי דילי'.

והא גרמא הוא. היינו דאע"ג דהוי גירי דיליה מ"מ הוי רק גרמא. לכאורה להרשב"א דס"ל (בב"ק דף נ"ו ע"ב) דהמעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו חייב מדין אדם המזיק, א"כ גם כאן כשמעמיד ע"י העמדת הסולם את הנמי' שתקפוץ אל היונים הוי אדם המזיק ויהי' מזיק ממש. ויש שביארו סברת הרשב"א שם דהוי כחיציו כמו אשו דחייב משום חיציו, ואפילו להתוס' דס"ל דמעמיד חייב רק מדין שן ורגל, מ"מ כיון דיש לחייבו מטעם שן ורגל הא הוי גירי דיליה דהיזק בהמתו מקרי גירי דיליה, ואפילו לפי"מ שהבאנו להסתפק בב"ק אם יש דין מעמיד בהיזק דרגל, וכאן אפשר דהוי כהיזק דרגל, מ"מ לגבי דין הרחקת נזיקין מקרי מזיק, ומ"מ ל"ק לפי התוס' דהטעם מה דלגבי דין הרחקה גם זה מקרי מזיק אע"פ שזה רק ע"י גרמא, הוא מחמת מה שמתרץ דגרמא בנזקין אסור אבל אינו אלא כגרמא, ואפי' להרשב"א אפשר דכה"ג שאינו שולח וזורק את הנמי' לא הוי אלא גרמא, אלא דיש לעיין בעובדא דר' יוסף דפריך ג"כ והא גרמא הוא, ומבואר בשטמ"ק בשם רבינו יונה דכי אתו עורבין הוי מפרחי להו, וכ"כ ברשב"א, ולכן הי' יכול לכוף להאומנין להרחיק, וא"כ מאי דפריך התם והא גרמא היינו דהוי גרמא דגירי דיליה כמבואר ברשב"א, ומאי הוי קשיא לי' הא כיון דמפרח להעורבין הוי ממש אדם המזיק להרשב"א. ויעוי' בשטמ"ק בשם שיטה לא נודע למי, דמאי דפריך בעורבין דר' יוסף והא גרמא הוא, היינו נהי דגירי הוא דזימנין דמפרח לעורבין ויתבי בתאלי הקרובים אליהם מיהו כיון דלאו מכחו אזלא, הוי רק גרמא, ולהרשב"א למה לא הוי חיציו ממש ומכחו קאזלי, ובשלמא להתוס' אפשר דאע"ג דהוי שן מ"מ אין חיוב מעמיד בדבר שאינו בר שמירה, כיון דכל חיוב דין מעמיד הוא דהוי כמו בהמתו שאינו שומרה ה"נ במעמיד חייבתו תורה כמו בבהמתו, אבל במה שלא נתחדש חיוב שמירה אין שייך כלל דין חיוב מזיק [ובקצוה"ח סי' קנ"ה סק"ט נקט דחייב משום מעמיד], ואולי כיון דעצם הפריחה הם מחדשים בכחם לא הוי מעמיד, דמעמיד הוא רק כשהביאם על הקמה, אבל עשה דבר שילכו אל הקמה לא הוי כמעמיד, ומ"מ צ"ע דהא כמו דאכילה אע"פ שהבהמה עושה מעצמה מקרי אשו וכחו, ה"נ הפריחה הוי כחו ויהי' הכל כמו אדם המזיק, ואפשר דכיון דגם בלי שיפריח אותם יכולים לבוא על התאלי אין זה אדם המזיק, וצע"ק.

זאת אומרת גרמא בנזקין אסור. יש לעי' אם החשש שמא תהרוג היונים ויוני שובך דאינם שלו ממש דאין בהם גזל אלא מפני דרכי שלו', כמבואר בב"מ (ק"ב) ובחולין (קל"ט ב'), מ"מ יש חיוב הרחקה מלהשתמש תשמישו להעמיד הסולם שם כדי שלא ינזקו יוני שובך, או דמיירי דיש שם יוני הדריסאות דמבואר דקנויים לו ממש.

והנה הש"ך (בס' תקפו כהן ס' ל') כתב דנהי דאלה האסורין רק מפני דרכי שלו' אז אם חטפו מהם אין מוציאין בדיינין, מ"מ ב"ד אומרים להחוטף שיחזיר ואם לא מחזיר שרי למקרי עבריינא, ולדידי' יש סברא דאסור לגרום לו היזק, אבל אם לא נסבור כהש"ך הא זכותו של בעל השובך בהיונים חלש מאד דהחוטף שלא מחזיר לא מקרי עבריינא, וא"כ יש לעיין אם זה מחייבו לבטל תשמישו כדי שלא לגרום נזק לבעל היונים ביוני שובך דאין לו בהם קנין ממש.

תוד"ה זאת אומרת גרמא בנזקין אסור. ומעיקרא ס"ד כי היכי דמעיקרא פטור ה"נ דמותר. והקשה הג"ר אלחנן וסרמן זצ"ל דאיזה ס"ד יהי' דמותר לגרום היזק הא מחויב להשיב אבידה וכל מה דעלך סני לחברך לא תעביד.

והנה באמת אין לדבר סוף דמכל דבר יכול להיות היזק לשני, ואם באנו לאסור יהי' הכל אסור, וע"כ דיש גדרים, וכאן דאינו מתכוין אלא לתשמישו ס"ד דיהי' מותר.

עוד אפשר דחזינן מכאן דיש לו זכות על השני לעכבו להזיק דמשום זה צריך להרחיק ולבטל תשמישו הצריך, וזה כבר מזכותי ממון, והי' סברא דלענין גרמא אין זה נקרא מזכותי ממונו לעכב על השני, ויתכן באופנים שיהי' מצווה מחמת השבת אבידה וכה"ג, אבל אין זה מזכותים של הניזק שיהי' שייך ע"ז תביעות, וזהו מש"כ דגרמא מותר היינו דאין כאן איסור מחמת זכותו שיהי' נחשב כאילו בזה שמשתמש עם הסולם לוקח ממנו, וע"ז תירצו דגם זה אסור דיש לו זכותי ממון שמחייבינן הרחקה.

בא"ד. ובפרק הפרה (מ"ז) וכו' וקאמר בגמ' דאם אכלה והוזקה פטור. לכאורה התוס' ביארו שם דהוא מטעם דאינו מחויב על מה שבהמה מביאה על עצמה ההיזק, ומשמע בדבריהם מ"מ דמצד גרמא אפשר לחייב, ויש לעיין בשורך ברשותי מאי בעי אם מחמת גרמא שייך לחייבו, א"כ מה מקשה הרשב"א לעיל בסוגיא דחרדל דלמה בעל החרדל מרחיק לימא לי' ברשותי מאי בעי דבורייך, הא כיון דהוי מזיק בגרמא צריך שפיר להרחיק לרבנן דר' יוסי.

וכן ראיתי להג"ר אלחנן זצ"ל שהקשה דבור ואש יהי' חייבין על כלים וטמון מחמת גרמא לרש"י דאינו מחלק בין גרמי לגרמא, וכן יש לעיין על התוס' למה לא הקשו מהנ"ל.

ובאמת יש להקשות למה צריך קרא לכל המזיקין תיפוק לי' משום גרמא, וע"כ צ"ל דאיפה שיש מזיק אז אין על הגורם שם גרמא, דכל המעשה מתייחסת אל המזיק, וכיון דהבור והאש מזיקין הוי האש והבור מזיקין ולא האדם, דבטל ממנו גם שם גורם, אלא דבנמי' דלא שייך ענין שמירה הו"ל כרוח המזיק, דאם האדם עושה דבר שינזק ע"י הרוח שייך לחייבו מטעם גרמא.

ונהי דאפילו תמצי לומר דבלי שהתורה חידשה ענין המזיקין הי' שייך לעולם לחייב מטעם גרמא דאדם המזיק, אבל אחרי שהתורה חידשה ארבעה אבות, אז אין זה מתייחס אל היזק האדם, אלא דהבור הזיק וכן האש, והשם המזיק הוא האש או הבור, ובמקרה שמחמת אש פטור אזלא לי' החיוב לגמרי, דהא אין כבר מזיק האדם אלא הבור.

הא למה זה דומה שאם א' יגרום ויבוא בן אדם ויזיק, בודאי דיפקע חיוב הגורם אלא דנקרא על זה שעשה בידים, וה"נ הבור הוא המזיק בידים ונפקע בזה חיוב הגורם, משא"כ בלבה ולבתו הרוח דיש לקרוא לזה גרמא, כיון דאין כאן אש שיפקיע ממנו השם מזיק, כיון דלא הי' בליבוי כדי ללבות ואין כאן אש המזיק.

ובנמי' צ"ל דהוי כרוח כיון דאין כאן מזיק, וכן דהוי לה שלא תאכל, אז כיון דאין לקרות על הפירות שהם מזיקין שוב חוזר אליו שיהי' חייב, דזה ביאור התוס' לא דאינו מחויב לשמור אלא דלא חל שם מזיק על הפירות במקום שהבהמה מביאה ההיזק על עצמה, אבל תורך ברשותי מאי בעי נקרא שפיר שהשור הוא מזיק אלא דאינו מחויב וצע"ק.

בא"ד. וחילק רבנו יצחק לשון אח' דדינא דגרמי דחייב היינו שעושה הוא עצמו היזק לממון חבירו. והוסיף הרא"ש וברי היזיקא, ואמרו לי שבס' בית מאיר הקשה למה בשורף שטרותיו מקרי ברי היזיקא דהא אולי הלוה יסכים לשלם. ואפשר דכל שלא צריך להתחדש איזה פעולה לההיזק מקרי דההיזק בא בשעת מעשה וברי היזיקא, דהיינו דמצד הדבר הוא כבר מופסד דהא אי"צ לחדש עוד איזה פעולה כדי להזיק הדבר.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א