תוספות יום טוב/עירובין/א

תוספות יום טוב ‏ עירובין א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זה לשון הרמב"ם סידר אחר שבת עירובין מפני שהוא מענין שבת:

א

מבוי. פירש הר"ר יונתן הכהן שהוא מלשון מבוא העיר (שופטים א) ע"כ. ומ"ש הר"ב ומן התורה שרי לטלטולי ביה כלומר כדין הכרמלית שהזכיר ברפי"א דשבת. אבל לא שיהיה דינו כרשות היחיד גמור לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכו וכמ"ש במשנה דלקמן דאפילו הוכשר בקורה לא הוי כרשות היחיד גמורה. ומ"ש הר"ב ורבנן הוא דגזור וכו' וכן פירש"י וכן לשון הרמב"ם בפרק י"ז מה"ש ומד"ס היא הרוח הרביעית וכן לשון הטור סי' שס"ג. ועיין במשנה דלקמן דפי' דהל"מ היא. ועיין מה שכתבתי שם בס"ד:

והרחב מעשר ימעט. דהוי כפרצה ולא יועיל בה הכירא דקורה. ולר' יהודה דקורה משום מחיצה אינו צריך למעט כדאיתא בברייתא. ה"ר יונתן:

אף על פי שהוא רחב מעשר כו'. כתב הרמב"ם ואפילו היה גבוה יותר מעשרים אמה ועיין משנה ו':

ב

הכשר. פירש הר"ב הכנתו והזמנתו וחברו במשנה ב' פ"ק דב"ק:

ובית הלל אומרים או לחי או קורה. פי' הר"ב דאתאי הל"מ כו' ולעיל פי' דרבנן גזור כו'. הואיל ואין הדבר מפורש בתורה אע"פ שמקובל מסיני והוא דבר תורה להעניש עליו במיתה ועונשים מקרי ד"ס כמ"ש הכ"מ בתחלת הלכות אישות והביא ראיה לדבריו. [*ומהם במשנה ג' בפרק בתרא דסנהדרין]. וכן בכל מקום אא"כ שאמרו ז"ל בפי' דאורייתא הוא כ"כ הרמב"ם בספר המצות שלו שורש ב' וכן ראיתי שהשיב בתשובה. [*ועוד כתב כן בפי' משנה י"ב פרק י"ז דכלים וכתבתיו במשנה ג' פ"ז דאהלות]. ועיין משנה ד' פ"ד דתענית. [*ובפרקין דף ד'] ובפ"ק דסוכה הוא דאמרינן שיעורין חציצין ומחיצין הל"מ וקאי מחיצין אשיעור גובה מחיצה שתהיה עשרה והיינו לרבי יהודה דמשנה ו' פרק י"ז דכלים אבל לר"מ שם דהלכה כמותו מוקי התם לגוד ולבוד ודופן עקומה וכן הזכיר הרמב"ם הל"מ לענין גוד ולבוד דמשנה ט' וי' דפירקין בפ' ט"ז מה"ש. אבל לענין מנין המחיצות הזכיר מד"ס בפי"ז כמ"ש לעיל ועיין ספ"ט דעת שלישית דמדאורייתא בב' מחיצות הוי רה"י:

[*לא נחלקו ב"ש וב"ה כו'. אמר ר"ע על זה ועל זה נחלקו. וכתבו התוספות בריש ד' י"ג אדרבי עקיבא דלא שייך לאקשויי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן דכיון דת"ק אמר לא נחלקו בדין הוא שיש להשיב ולומר נחלקו ע"כ ותמהני דא"כ תהדר הקושיא על הת"ק טעמא דב"ש אתא לאשמועינן וצריך לעיין°]:

ג

כדי לקבל אריח לארכו. בגמ' הגירסא לרחבו. וכן גירסת רש"י ובספר רי"ף וכן בפ"ב דסוכה דף כ"ב. והכי מסתבר דכיון דהאריח חצי לבנה והלבנה מרובעת כמ"ש הרמב"ם בפירושו וכן בחבורו פרק י"ז הלבנה שלשה טפחים על שלשה טפחים ע"כ. ונמצא האריח שהיא המחצה לא פיחתה מן האורך אבל פיחתה מן הרוחב בלבד ומיהו בכל המשניות הגירסא לארכו וכן העתיקה בכ"מ פרק הנזכר גם בב"י סי' שס"ג. ואפשר דלגירסא זו נאמר דשיעור לבנה שלשה טפחים ברוחב טפח ומחצה וכשנחלקה נמצא האריח טפח ומחצה על טפח ומחצה אבל לפי זה היה יכול לקצר ולומר לקבל אריח ולא לזכור לארכו הואיל והאריח מרובע ושוה בין באורך בין ברוחב. ועוד דאם כן יוכל לקבל לבנה ברחבו ה"מ למיתני. ועיין בריש מסכת ב"ב בשיעור לבנה ואריח. ובפי' הרמב"ם כדי לקבל אריח לארכו ר"ל אפילו אין לרחבה אלא טפח אפשר שיתקיים עליה אריח [בטיט] שיהיה על אורך הקורה ע"כ:

ה

היתה של קש וכו'. כתב הר"ב ר"י קא"ל כו' ומפרש בגמ' דבא להוסיף שאע"פ שהוא ממין שאינה בריאה לקבל בנין כזה אפ"ה כשר. ועקומה מפ' בגמ' שעקמימותה חוץ למבוי ואילו ינטל עקמימותה יש בין זה לזה שלשה טפחים אפ"ה אמרינן רואין כאילו היא פשוטה וכולה תוך המבוי עומדת ולא חיישינן דילמא אתי לאמשוכי אבתרה. ועגולה משום סיפא כל שיש בהקיפו איצטריך ליה וכולה מתניתין זו רבי יהודה קתני לה כ"כ הר"ר יונתן הכהן. אבל הרמב"ם והרא"ש והטור כתבו דבהא דעקומה ועגולה מודו רבנן דאמרינן רואין וככ"ע אתיא. אלא דצריך שאילו ינטל עקמימותה שלא יהא בין זה לזה ג"ט:

כל שיש בהקיפו ג"ט. [*והר"ב העתיק אם יש בהקיפה וכן הגירסא בסדר המשנה שבירושלמי. וחשבון הזה] משמע בגמ' שהוא מצומצם וכתבו התוס' דקשיא דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות. והרמב"ם כתב שכל שיש אמה באלכסון שלה יש בהקיפה ג"א ושביעית בקרוב ולפי שזה לא יושג לעולם אלא בקירוב לקחו הם בחשבון הגדול ואמרו שיש בהקיפו כו' ע"כ ואע"פ שעל פי החשבון הזה כל שיש בהקיפו ג"ט לא יגיע אלכסונו לטפח שמפני השביעית החסר בהיקף יחסר האלכסון שליש שביעית בקירוב וא"כ הוי לקולא וכה"ג מקשה בגמ' פ"ק דסוכה דף ח' אימר דאמרי' לא דק לחומרא לקולא מי אמרינן. כבר כתב המגיד לא דקדקו בשל דבריהם והקלו בו ע"כ. ועיין במשנה ז' פי"ב דאהלות:

ו

גבהן עשרה טפחים. פי' הר"ב כשיעור גובה המבוי. [*עיין מ"ש לעיל במשנה ב' בס"ד וכן בר"פ דלקמן] וכתב הר"ר יונתן וה"ה בקורה שצריך שלא תהיה למטה מעשרה ולא תני בקורה דסמך על משנה זו של לחי ששיעורו עשרה כשיעור מבוי ע"כ. ומ"ש הר"ב ואפילו היה המבוי גבוה הרבה כבר כתבתי כן לעיל משנה א' בשם הרמב"ם:

רבי יוסי אומר רחבן ג'. פי' הר"ב דבעי דבר חשוב במחיצה. וז"ל הר"ר יונתן י"ל דדעתיה דרבי יוסי דבעי דבר חשוב במחיצה שאפילו יפליגנו מן הכותל בשלשה° דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ולבטליה כדאשכחן במדה אמצעית של ג' מדות במחיצת כלאים כל שהוא שלשה צריך שלא יהא בין זה לזה במלואו ואוקמינן לה במלואו נכנס ויוצא ומשום הכי מחמיר ר"י ואפילו בסומכו לגמרי לכותל בעי ג"ט וברחבו עכ"ל ובפ"ד בתוספתא דכלאים איתא והובאה בגמ' בפירקין דף ט"ז ע"א:

ז

אפילו בדבר שיש בו רוח חיים. ולא חיישינן שמא תמות דמיתה לא שכיחא (ועיין מ"ש במשנה ב' פרק ט' דנדרים) ולשמא תברח נמי ליכא למיחש דבקשורה מיירי ולשמא תרבץ תחתיה וליכא מחיצה עשרה נמי ליכא למיחש. דמיירי דמתוחה באשלי מלעיל כלומר שקשורה בחבלים לכותלי המבוי ביתדות שיוצאות מן הכתלים או מן התקרה ואינה יכולה לרבוץ תחתיה והכי מפרשינן בסוכה עכ"ל הר"ר יונתן:

רבי יוסי אוסר. פירש הר"ב דחיישינן שמא תמות ותיכווץ. סוכה דף כ"ד:

רבי מאיר מטהר. פי' הר"ב דסבר כל מחיצה כו'. וקשה דלפלוג נמי ברישא. ובגמ' ורי"ף ורבינו יונתן איתא ברישא ר"מ [אוסר]. [*וכן הוא בסדר המשנה שבירושלמי ברישא ורבי מאיר אוסר]:

וכותבין עליו גיטי נשים. מ"ש הר"ב [*ואם כתב לה גט בקרן וכו'] לא מגרשה בה כיון שצריך קציצה. כדמפרש במשנה ג' פרק ב' דגיטין דכתיב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר וכו':

ח

שיירא. תרגום אורחת ישמעאלים שיירת ערבאי. רמב"ם:

והקיפוה. מע"ש בכלי בהמה. כגון מרדעת ואוכפין של בהמה והיא מחיצה שהרבה ממנה פרוץ כגון החלל שבין אוכף לאוכף אעפ"כ הוי מחיצה ומותר לטלטל בכל הבקעה שהיתה מתחלה כרמלית שהרי עכשיו היא מוקפת לדירה. הר"ר יונתן:

גבוה עשרה טפחים. מהטעם שנתנו חכמים בסוכה רפ"ק כמ"ש שם שכ"כ התוס' שם סוף דף ד' דהא דבעינן בשבת מחיצה גבוהה עשרה מהתם ילפינן:

ולא יהיו פרצות וכו'. כתב הר"ב דפרוץ כעומד מותר וכ"כ הרמב"ם ושכן הוא בכל התורה ועיין משנה ח' פרק קמא דסוכה:

ט

מקיפין כו'. פירש הר"ב אשיירא קאי וטעמא מפרש במשנה דלקמן:

י

ומדמאי. גמרא דתנן (בפ"ג דדמאי) מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי. ופי' הר"ב שם דאם לנו חייבין לתקן. וכתבתי שם דאיכא בירושלמי דמוקי הכי. והקשה שם הר"ש מדהכא דתנן גבה ומלערב ש"מ דבשבתו ולנו איירינן ואפילו הכי פטורים מדמאי ע"כ. ונ"ל דאותו מ"ד סבירא ליה דהכא לצדדין קתני דפטורים מדמאי כשלא לנו ואם לנו ושבתו חייבים בדמאי אבל פטורין מלערב:

ומלערב. פי' הר"ב עירובי חצירות. אבל [עירובי] תחומין חייבין ובספ"ב דשבת כתב דעירובי תחומין יש להם סמך מקראי:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---