מגן אברהם/אורח חיים/ריח
|
< הקודם · הבא >
פרי מגדים ♦ מחצית השקל טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כגון מעברות הים. משמע לכאורה דדוקא כגון הנך שניכר הנס מתוך המקום אבל בלא"ה כגון סביב ירושלים שנפלה מחנה סנחריב אין מברכין כמ"ש התוס' והמרדכי מיהו על נס שלו אפילו אינו ניכר מתוך המקום מברך:
(ב) על נס. משמע בשבת דף ל"ג כשנעש' לאדם נס יתקן איזה צרכי רבים בעיר:
(ג) לקצת שבטים וכו'. הקשה הב"ח דהא בירושלמי קאמר דלמ"ד כל שבט אקרי קהל חייב לברך על נס של שבט א' ופלוגת' דר"מ עם ר"י ור"ש היא וכיון דקי"ל כר"י ור"ש וכ"פ הרמב"ם פי"ב משגגות וא"כ למה פסק כאן דאינו מברך ובל"ח תירץ דהאי כללא ליתא אלא בדברים הנוהגים אם כן י"ל דק"ל כר"מ עכ"ל וצ"ע דבתוספות זבחים דף ו' משמע דהאי כללא שייך בכ"מ וצ"ע דמ"מ ר"י ור"ש רבים נינהו ועוד דהא הרמב"ם פסק כוותייהו, ועוד קשה דבפסחים דף פ' אמרינן דלר"י ולר"ש אם נטמא שבט א' עושין בטומאה משום דאקרי קהל והרמב"ם פסק דלא כותייהו משום דסתם מתני' דלא כותייהו וא"כ יהיו דבריו סותרין זה את זה, לכן נ"ל דדוק' בהוראת ב"ד קי"ל כותייהו משום דכתיב בהדיא קהל בקרא אבל בפסח לא כתיב בהדי' קהל והכא לפסח מדמינן לה:
(ד) משלשים. וצ"ע אם ראה אותם ביום ל' כגון שראה ביום א' ולבסוף ד' שבועות ראה ביום ב' אם צריך לברך וממ"ש סי' תכ"ב בשם רד"א משמע דא"צ לברך ונ"ל דתליא בפלוגת' שבין הרמב"ם והרא"ש בסי' ק' (בטור) דהתם נמי איתא בגמרא פרקים כמו הכא וא"כ לפי מאי דפסק שם בש"ע צריך לברך ואפשר דהתם פסק לחומרא אבל הכא ספק ברכות להקל ואפשר דבעינן שיהיו ל' יום חוץ מיום שראה בו ויום שעומד בו כגון אם ראה ביום אחד בעינן שירא' ביום ד' וכ"מ בלבוש וברד"א משמע דמברך בזה:
(ה) לל' יום. וא"ת ברעמים וזועות וריח בושם למה מברך בכל פעם י"ל דהתם אינו רואה אותו הדבר בעצמו וריח בושם אף על פי שהוא אותו הדבר מ"מ כיון שהנאתו דומה לאכילה מברך כל פעם והראב"ן כתב כי ריח אינו הדבר בעצמו כי הריח מוסיף והולך וכ"כ אבודרהם סוף שער ח' עמ"ש רסי' רי"ז:
(ו) יוצאי יריכו. אפילו אותן שנולדו קודם לכן וכמ"ש ס"ז כנ"ל:
(ז) צריך להזכיר. אבל יוצאי יריכו א"צ להזכיר שאר המקומות כנ"ל כמו בנס של רבים:
(ח) רואה האדם. וה"ה אם רואה הרבים:
(ט) אדם מסוים. ז"ל הרמזים וכן על נס שנעשה לרבו מברך אם היה מסוים כיואב בן צרויה עכ"ל משמע דבעי' תרווייהו רבו ומסוים דהירושלמי איבעיא ליה רבו ופשוט שאם היה רבו מסוים מברך אבל רבו ואינו מסוים נשאר בתיקו וספק ברכות להקל וכ"מ ברא"ש אבל הרמב"ן פסק מדחזי' בגמרא דילן שמברך על אביו ה"ה על רבו וכ"מ בטור אבל על אדם מסוים לא מצינו מי שפסק שיברך אלא הרב"י לפי פי' שבירושלמי וצ"ע דהוא היפך כל הפוסקים שלא כתבו שיברך על אדם מסוים ולכן נ"ל דלא יברך דספק ברכות להקל ועוד אפשר דבעינן דוקא כיואב שיצא טבעו בכל העולם ובעו"ה אין אנו עתה כיוצא בו:
(י) אשתו של לוט. משום דהוי כמו נס שהוא שלא כמנהג העולם:
(יא) ממנהג העולם. כגון שנפל עליו אריה או גמלא פריצא עיין בגמרא עססי' רי"ט:
(יב) ויש חולק. לא מצאתי מי שחולק דהיאך יעלה על הדעת להקרא נס דבר שהוא בדרך הטבע ומ"ש הרב"י ס"ס רי"ט בשם הריב"ש היינו לומר כשנעשה לו נס צריך לברך גם הגומל אבל בדבר שמנהג העולם פשיטא דאין לברך שעשה לי נס וכ"מ בב"ח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |