פני יהושע/ביצה/יח/א

פני יהושע ביצה יח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בתוס' בד"ה שמא יעבירנו כו' תימא אמאי לא קאמר שמא יוציאנו מרה"י לר"ה כו' עכ"ל. עיין בסוכה ר"פ לולב וערבה בפרש"י שכתב דלא חיישינן להכי דאפילו יוציאנו אין כאן איסור שלא היה בדעתו משעה ראשונה לכך והקשו שם בתוספות ע"ז דא"כ בר"ה נמי ליכא למיחש ע"ש. ולע"ד נראה דשיטת רש"י נכונה דודאי לאו ברשיעי עסקינן דהכל יודעין שאסור להוציא מרה"י לרה"ר ואין לחוש לכך אלא בע"ה גמור או שמא ישכח שהוא שבת א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שאסרו לטלטל לולב ולטבול כלים סוף סוף ליכא תקנתא בהכי לע"ה גמור שאינו יודע תקנת חכמים וכן למי שישכח שהוא שבת אע"כ דעיקר החששא דלכתחלה יהא בדעתו לטלטל הלולב אצל בקי ברה"י וכן בטבילת כלים לטובלו ברה"י ואח"כ כשלא ימצא שום בקי ברה"י וכן מקוה כשירה וילך דרך מתעסק לרה"ר וא"כ אזלא לה עקירה ראשונה מרה"י להכי קאמר שמא יעבירנו ארבע אמות ברה"ר והו"ל עקירה והנחה בשגגת שבת כן נ"ל בשיט' רש"י והתוספות אפשר דסברי דעיקר החששא שיסבור דטבילת כלים ולולב כיון שהן דבר מצוה דוחה שבת. וא"כ שייך האי חששא נמי מרה"י לרה"ר. אלא דבזה לא הוו משני מידי דמרה"י לרה"ר אית להו היכרא דסוף סוף הרי סובר שדוחה שבת. ולפ"ז שיטת התוס' צ"ע ודו"ק:

שם א"ל אביי יש לו בור בחצירו מאי איכא למימר. וקשיא לי דבכל דוכתא דמסיק רבה האי טעמא דשמא יעבירנו בשופר ובלולב ובמגילה משום דאין הכל בקיאין וילך אצל בקי ואמאי לא מקשה אביי כהאי גוונא תינח לאינו בקי אבל בבקי או מי שיש לו בקי בחצירו מאי איכא למימר ויש ליישב דודאי פשיטא ליה לאביי דלא פלוג רבנן בתקנתן כדאמרינן בעלמא יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין אלא דהכי משמע ליה לאביי דבור ברה"ר לא שכיח ורוב בני אדם יש להם בורות בחצירם או בחצר שבמבוי ועוד דסתם בור רה"י הוא והו"ל מרה"י לרה"י דרך ר"ה כן נ"ל ועיין בסמוך:

שם התינח שבת י"ט מאי איכא למימר גזירה י"ט אטו שבת. ולכאורה יש לתמוה דכיון דמקשינן התינח שבת י"ט מאי איכא למימר אלמא דפשיטא לן דהוצאה גופא מותר בי"ט ולא גזרינן אטו שבת א"כ מה טעם יש בזה לגזור טבילת כלים בי"ט אטו שבת מחששא דשמא יעבירנו ואטו מי גריעי הנך כלים משאר דברים שמותר לו להוציאן לכתחילה ול"ל דהכא כיון דבכלים שנטמאו באב הטומאה איירי דבעו הערב שמש הו"ל שלא לצורך י"ט כלל ומש"ה אסור בי"ט כסברת התוספות לעיל דף י"ג בד"ה דלמא בעירוב והוצאה קמיפלגי דלא הותרה הוצאה בי"ט אלא כשהוא צורך היום קצת דא"כ לא הוי צריך למימר גזירה י"ט אטו שבת כיון דבי"ט גופא שייך האי חששא דהוצאה שלא לצורך. ועוד דהא אליבא דרבה קיימינן הכא ואיהו סובר לעיל דף י"ב דלב"ה אפילו הוצאה שלא לצורך היום כלל נמי שרי ע"ש בתוספות שלא כתבו כן אלא אליבא דרב יוסף ועוד דהא באב הטומאה נמי הוי צורך היום להשתמש בהם חולין כמ"ש רש"י ותוספות בסמוך:

מיהו למאי דפרישית בסמוך בלשון התוספו' דעיקר החששא שיסבור דטבילת כלים שהיא מצוה דוחה שבת א"כ היה באפשר ליישב דנהי דבעיקר הוצאה לא גזרינן י"ט אטו שבת דהכל יודעין שכמה מלאכות אסורין בשבת ומותרין בי"ט משא"כ לענין טבילת כלים חיישינן שפיר י"ט אטו שבת מה"ט דסבור דמשום מצוה שרינן ליה ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אלא שכבר כתבתי דע"כ ליתא להאי סברא ומכ"ש לפי מה שאפרש לקמן דלקושטא דמילתא טבילת כלים לאו מצוה הוא ודלא כמהרש"א וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ויש ליישב בדוחק לפי הסברא שכתבתי לעיל דדוקא בטבילת כלים וכיוצא בזה שייך טפי האי חששא דאגב טירדא שלא ימצא מקוה כשירה יעבור דרך רה"ר דרך מתעסק ומש"ה אלמוהו להאי חששא וגזרו לגמרי אפילו ביום טוב דאי לא הא לא קיימא הא כן נ"ל ודו"ק:

בתוס' בד"ה גזירה י"ט אטו שבת ולא הוי גזירה לגזירה די"ט ושבת חדא גזירה היא עכ"ל. וצ"ל דהאי דיש לו בור בחצירו פשיטא להו דלא הוי גזירה לגזירה כדפרי' בסמוך דבכ"מ לא פלוג רבנן בתקנתן לאסור לזה ולהתיר לזה. אלא דלפ"ז יש לתמוה טובא א"כ מאי מקשה הש"ס בסמוך ומי גזרינן והא תנן ושוין שמשיקין נגזור השקה אטו הטבלה ומאי קושיא דלמא כולי האי לא גזרינן דהו"ל גזירה לגזירה וכן כל הנך קושיות דמקשה נגזור דלמא אתי לאטבולי בעי"ט ונגזור די"ט אטו דעי"ט ומאי קושיא הא כולהו גזירה לגזירה נינהו ולפרש"י א"ש דאדרבא כל הנך קושיות כיון דגזרינן אפילו ביש לו בור בחצירו וגזרינן נמי שבת אטו י"ט אלמא דאלמוהו להך תקנתא טבילת כלים לגזור אפילו בכמה גזירות מש"ה מקשה ומי גזרינן וכמו שפרש"י להדיא אבל לפירוש התוספות קשה. והנראה בזה דמה שכתבו התוס' דשבת וי"ט חדא היא היינו דוקא להאי מילתא דטבילת כלים לחוד והיינו נמי משום דקשיא להו דלא שייך לגזור הכא כלל שבת אטו י"ט כיון דהוצאה גופא מותר בי"ט ולא גזרינן וע"ז תירצו די"ט ושבת חדא היא להא מילתא דאי לא הא לא קיימא הא כדפרי' דמש"ה הוצרכו לאסור טבילת כלים לגמרי וא"כ מקשה שפיר כיון דאפילו בי"ט דלא שייך כלל האי חששא אפ"ה גזרו כ"ש דיש לגזור בשבת בכל ענין אפילו השקה אטו הטבלה ומוכח עכשיו דההיא דשוין שמשיקין איירי אפילו בשבת כדמוקמינן לקמן בכולהו שמעתין באוקימתא קמא וכן הא דנגזור די"ט אטו דעי"ט היינו נמי כיון דלא מפלגינן כלל בין שבת לי"ט אע"ג דבי"ט היתר גמור הוא דליכא שום חששא וע"כ דעיקר משום לתא דשבת הוא וכי היכי דבשבת אסור בכל ענין אפילו נטמא בשבת ה"נ יש לאסור בי"ט כן נ"ל. ולמאי דפרי' לעיל בלשון הגמרא דאליבא דב"ש ודאי אפילו לרבה הוי טעמא דטבילת כלים משום מתקן דמה"ט אוסר אפי' באדם וא"כ מקשה שפיר מההיא דושוין שמשיקין דאפי' לב"ש דאוסר משום מתקן ואפ"ה לא גזור השקה אטו הטבלה אע"כ היכא דלא שייך האי חששא לא החמירו בטבילת כלים ואם כן מדבית שמאי נשמע לב"ה דאין לגזור יום טוב אטו שבת כיון דלא שייך חששא דשמא יעבירנו כלל ודו"ק:

בד"ה נגזור השקה אטו הטבלה וקשה לפרוך נגזור משום שמא יעבירנו כו' עד סוף הדיבור. ולולי דבריהם היה נ"ל ליישב דמהשקה גופא לא פסיקא ליה לאקשויי דאיכא למימר דושוין שמשיקין איירי בי"ט כאידך אוקימתא דלקמן וכיון דהשקה היא באוכל נפש עצמו לא רצו לגזור כלל דהכל יודעין דאוכל נפש מותר בי"ט במלאכה גמורה משא"כ בשבת ולא אתי למיטעי. אלא דאכתי נגזור השקה אטו הטבלה וכ"ש למאי דפרי' דאליבא דב"ש פריך דהטבלה אפילו בי"ט אסור משום מתקן ואפ"ה לא גזרו השקה אטו הטבלה ומדב"ש נשמע לבית הלל כדפרישית. כן נראה לי נכון לולי שהתוספות לא כ"כ ודבריהם מוכרחין לחלק בין להוט לאינו להוט משום קושיא דולד הטומאה אלא דקשיא לי בדבריהם אם כן אליבא דרב יוסף דקאמר שמא יסחוט מה חילוק יש בין אב הטומאה לולד הטומאה דבולד הטומאה גופא נגזור שמא יסחוט מיהו למסקנא דכהנים זריזין הן א"ש:

מיהו לשיטת היש מפרשים ודאי קשה אליבא דרב יוסף ממ"נ אי שייך שמא יסחוט בולד הטומאה א"כ נטמא בי"ט נמי ואי לא שייך בולד שמא יסחוט דכהנים זריזין הן א"כ בנטמא מעי"ט אמאי אסור וצ"ע:

בגמרא ותסברא אי אית ליה מים יפין הני ל"ל למיעבד השקה אלא דלית ליה כו' אע"ג דבפרק בתרא דמקואות תנן דב"ש סברי אין משיקין יפים ברעים נראה דהתם ברעים לגמרי שאינן ראוים כלל לשתיה דעכירי וסריחי וכן נראה מהטעם שכתב שם הר"ש בפי' המשניות דטעמא דב"ש דלמא חייס עליה ולא עביד השקה מעליא כדי שלא יתערבו הרעים לתוך היפים אבל הכא מיירי שהרעים ראוים קצת לשתיה אלא דאפ"ה מיזהר זהיר באותן היפים וכן נראה מלשון התוספות שכתב דאינו בהול כ"כ כיון דאפשר במים אחרים כן נ"ל ודו"ק:

בפרש"י בד"ה מדלין מים בדלי טמא כו' וטעמא דטבילה אסורה משום דמחזי כמתקן כו' עכ"ל. ועיין במהרש"ל ומהרש"א ז"ל שכתבו למה כתב רש"י כאן טעמא דמתקן מיהו למאי דפרישית לעיל בלא"ה א"ש דודאי בכל השקלא וטריא דשמעתין הוי סליק אדעתיה טעמא דמתקן כדמשמע מפשטא דמתני' ס"פ במה מדליקין דתני טבילת כלים בהדי מעשרין ומערבין דכולהו טעמא משום מתקן וכדמוכח נמי ממתני' דהכא דע"כ טעמא דב"ש משום מתקן מדאוסר באדם אלא כל השקלא וטריא אטעמא דב"ה מהדר אמאי שרי באדם ואוסר בכלים אלמא לאו משום מתקן ואהא קאמר רבה טעמיה דשמא יעבירנו ואהא מקשה ליה אביי שפיר כל הני תיובתא דבלאו מימרא דרבה אתי ליה שפיר כל הני ברייתות דודאי טעמא משום מתקן אבל לרבה קשה וממילא נמי דהדרא קושיא לדוכתא מה טעמא דב"ה שרו באדם ואוסרים בכלים או שנאמר דאביי נמי סבירא ליה כרבא ומסיק אדעתיה דטעמא דב"ה באדם משום דנראה כמיקר כן נ"ל בשיטת רש"י ז"ל:

שם בגמרא ואי איתא נגזור די"ט אטו דעי"ט. וכתב מהרש"א ז"ל דהא דלא קשיא ליה דבנטמא בי"ט גופא נגזור שמא יעבירנו משום דאיכא למימר דכיון שלא היה יכול לטבול מעי"ט לא רצו לגזור שמא יעבירנו עכ"ל ע"ש ולכאורה יש לתמוה כיון דאפילו גזירה דשייכא בגופא לא גזרו במאי דלא יכול למיעבד מעי"ט היאך נגזור הני אטו הני דנטמא מעי"ט דהו"ל גזירה לגזירה וכ"ש דאיכא למימר דלא גזרו כיון דלא יכול למיעבד מאתמול דהא בכמה עניני י"ט מפלגינן בין היכא שיכול לעשות מעי"ט או לא ולא גזרינן הנהו אטו הני ולמאי דפרישית לעיל א"ש דעיקר תיובתא דאביי לרבה כיון דבי"ט לא שייך כלל חששא דשמא יעבירנו דהעברה גופא מותר בי"ט ואפ"ה סבר רבה דגזרינן י"ט אטו שבת וחדא מילתא היא לענין טבילת כלים וא"כ כי היכי דלא מפלגינן בשבת בין נטמאו בשבת לנטמאו בע"ש ה"נ אית לן למימר לענין יום טוב כן נ"ל ודו"ק:

בפרש"י בד"ה אין מטבילין כו' בולד הטומאה אין כאן תקון כו' עכ"ל. וקשיא לי דהא בס"פ במה מדליקין (שבת דף ל"ד ע"א) מבואר דאפילו לעשר הדמאי אסור משום מתקן אפילו בספק חשיכה אע"ג דדמאי דרבנן וכן בעירובי חצירות דהוי נמי טעמא משום מתקן אע"ג דמדרבנן אפילו הכי בודאי חשיכה אסור ואפשר לחלק בין שבת לי"ט כדאשכחן לעיל (דף ט' ע"א) גבי חלת חוץ לארץ ועוד יש לחלק בין מיני מאכל דלא חזו כלל אלא לאכילה ובין כלים טמאים דבלא"ה חזי למי שאין אוכל חולין בטהרה וכה"ג כתב מהרש"ל ז"ל ביש"ש בסוף דבריו ע"ש:

בא"ד אין מטבילין אותו בי"ט כו' יש מפרשים כלי שנטמא באב הטומאה אפילו נטמא בי"ט כו' עכ"ל. והקשה מהרש"א ז"ל דלפ"ז ע"כ דהא דמפלגינן בין נטמא באב הטומאה לנטמא בולד הטומאה לא איירי אלא בנטמא בי"ט א"כ מאי מקשה נגזור הא אטו הא ומאי קושיא הא שנינן בסמוך דטומאה בי"ט מילתא דלא שכיח היא ולא גזרו משא"כ בנטמא באב הטומאה אין מטבילין היינו משום דאין ראוי כלל לבו ביום ותירץ דהא דשנינן לעיל דמילתא דלא שכיח לא גזרו היינו משום דבעי"ט גופא לא גזרו אלא משום חששא דשמא יעבירנו משא"כ הכא כיון דבנטמא באב הטומאה אסור משום דאין בו צורך היום כלל אית לן למיגזר נמי בולד הטומאה אפילו במילתא דלא שכיחא עכ"ל. ונראה מדברי מהרש"א בקושייתו ותירוצו דלשיטת היש מפרשים בנטמא באב הטומאה אין הטעם משום חששא דשמא יעבירנו אלא משום טבילה שלא לצורך וקשיא לי טובא היאך אפשר לומר כן דאכתי מאי משני כהנים זריזין הן דמ"מ קשיא האי ברייתא עליה דרבה דלא מתוקמא כוותיה דכיון דשרינן בנטמא בולד הטומאה ולא אסרינן אלא באב הטומאה א"כ אמאי איצטריך ליה לרבה לעיל למימר דגזרינן י"ט אטו שבת ות"ל דבלא"ה אסור בי"ט באב הטומאה משום דהו"ל טבילה שלא לצורך ובולד הטומאה אה"נ דשרי ודוחק לומר דרבה מעיקרא לא הוי ידע האי ברייתא והשתא למסקנא אין ה"נ דהדר ביה מטעמא דגזירה יום טוב אלא דנראה בכוונת מהרש"א ז"ל דהא דמחמרינן טפי בחששא דטבילה שלא לצורך היינו משום האי חששא דשמא יעבירנו משא"כ בטבילה לצורך י"ט אין חששא כ"כ לגזור י"ט אטו עי"ט ובעי"ט גופא משום שמא יעבירנו ואין להחמיר כה"ג דאף אם יעבירנו אין איסור כ"כ כיון שהוא צורך י"ט אלא שכבר כתבתי דהכא אליביה דרבה קיימינן ואיהו שרי לעיל ביום טוב אף טלטול שלא לצורך כלל:

מיהו לענ"ד נראה ליישב בענין אחר לפי מאי דפרישית לעיל דמה שפרש"י בתחלה דיש לחלק בין אב הטומאה לולד הטומאה היינו אליבא דאביי דניחא ליה האי ברייתא אליבא דנפשיה אי ליתא לדרבה א"כ מצ"ל דשיטת היש מפרשים לאו אליבא דרבה קאי אלא אליבא דאביי דאותיב עליה דרבה מהאי ברייתא ולא קש"ל ברייתא גופא מיניה וביה אמאי מחלק בין אב הטומאה לולד הטומאה אפילו בלא מימרא דרבה ולכך כתב רש"י מעיקרא טעמא דמתקן והיינו אליבא דאביי גופא וע"ז כתב רש"י דיש מפרשים דאביי מפרש לברייתא גופא משום ה"ט דאב הטומאה בעי הערב שמש והו"ל טבילה שלא לצורך אבל רבה לית ליה האי סברא ומש"ה משני כהנים זריזין הם ולפ"ז נתיישבה ג"כ קושית מהרש"א ז"ל ונתיישב ג"כ הא דלא משנינן לעיל כהנים זריזין הם כיון דברייתא דלעיל נמי איירי בולד הטומאה לשיטת היש מפרשים ולמאי דפרי' א"ש דשיטת הי"מ לא קאי אליבא דרבה אלא אליבא דאביי כן נ"ל נכון ויתכן יותר לפי שיטת הירושלמי רפ"ב דתרומה דפליגי אמוראי נמי בשבת אי מפלגינן בין נטמא באב הטומאה לנטמא בולד הטומאה הובא בתוספות ר"פ חומר בקודש בד"ה האונן ואין להאריך כאן גם לפמ"ש שם התוספות בשם רבינו אלחנן דבריי' דהכא מיירי בי"ט שחל בע"ש נתיישב' קושייתינו ע"ש ודוק היטב:

בתוס' בד"ה כלי שנטמא כו' ולא נהירא ליה לרש"י כו' והר"י פי' דניחא לפי המסקנא כו' ואין נראה להר"ר יצחק דאטו פסיקא ליה כו' עכ"ל. ונראה דהר"י סובר דמסתמא כהנים אוכלין טהרותיהם בחולין על טהרת תרומה או טהרת קודש וא"כ לדידהו הו"ל טבילה שלא לצורך וכן נראה קצת מלשון התוס' פ' חומר בקדש:

בא"ד וי"ל דלפרש"י ניחא דבטבילה דרבנן כגון זו לא בעי הערב שמש כו' עכ"ל עיין בתוספות פרק חומר בקדש שהאריכו בזו הסברא וכתבו שם דמפרש"י בסוגיא דשפופרת שחתכו לחטאת משמע דלית ליה האי סברא אלא טבילה דרבנן נמי בעי הערב שמש אלא דכאן כתבו לשיטת רש"י בסברת היש מפרשים מיהו לרש"י גופא ולתוספות אפשר דלא איכפת לן כלל בטעמא דטבילה שלא לצורך וכדפרי' דאפילו הי"מ לא כתבו כן אלא לאביי לפי סברת קושייתו ודו"ק:

בגמ' רב יוסף אמר משום סחיטה. נראה דהא דנאדי רב יוסף וכולהו אמוראים מאוקימתא דרבה אע"ג דכ"ע אית להו דרבה לענין שופר ולולב ומגילה והזאה אלא דהכא לענין י"ט לא משמע להו האי טעמא לגזור י"ט אטו שבת כיון דהוצאה גופא מותר בי"ט ולא גזרו בה אטו שבת כדפרישית ולפי מ"ש נתיישב מה שהקשה הרא"ש ז"ל על הרי"ף ז"ל למה הביא הך אוקימתא דרב יוסף דהא הלכה כרבה לגבי ר"י ותמה למה כתבה כלל כיון דדיני טבילת כלים טמאים לא נהוג בזמנינו ולמאי דפרישית א"ש דאגב אורחא אשמעינן דממימרא דר"י מוכח דסחיטת כלים דהו"ל מלבן אסורה בי"ט דקס"ד דשרי דהוי בכלל אוכל נפש כדאיתא בפרק אלו נדרים לענין נדרי עינוי נפש ורבי יוסי אמר התם דכביסתה קודמת לחיי אחרים קמ"ל דאסור ואייתי נמי הא דר' ביבי לאשמעינן דליתא לדרבה ולא לדרבא כיון דתניא כוותיה דרבי ביבי וממילא דמותר לטבול כלים חדשים ביום טוב דלא שייך בהו שמא ישהא כן נראה לי ועיין ביש"ש ודו"ק:

שם אי הכי אפילו אדם נמי. כבר כתבתי שהתוספות בשבת דף קי"א הקשו אמאי לא מוקי לה רבא כמ"ד טבילה בזמנה מצוה ותירצו דפשיטא ליה לתלמודא דמשום טבילה בזמנה לא שרינן תקוני מנא וכבר כתבתי בזה מה שיש לדקדק מסוגיא דפרק המפלת דלמאי דסברי ב"ש וב"ה טבילה בזמנה מצוה קאמרי התם דמטבילין צ"ה טבילות לב"ש ול"ה לב"ה וע"כ היינו אפילו בשבת אלא דיש לחלק כדפרישית. מיהו קשיא לי טובא על שיטת רוב הפוסקים שכתבו דנדה אינה טובלת בליל שבת אא"כ הגיע זמנה כדאיתא בי"ד סימן קצ"ו מטעם דעכשיו לא נהגו להקר בשבת ולפ"ז ע"כ הא דשרינן לה לטבול בהגיע זמנה היינו משום דחשיב כטבילה בזמנה אלמא דמשום טבילה בזמנה לא חיישינן לתקוני גברא ואם כן הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשה הכא א"ה אפי' אדם נמי ואמאי לא מוקי לה כמ"ד טבילה בזמנה מצוה. והנלע"ד דהנך פוסקים סברי דלא מתוקמי מתניתין משום טבילה בזמנה כדפרישית דא"כ ב"ש נמי מודו כדמוכח מסוגיא דהמפלת ולא משמע להו לחלק וכדפרישית נמי דפשטא דמתניתין איירי מטבילה שלא בזמנה דומיא דכלים דקתני מלפני שבת וב"ש נמי קאמרי מטבילין הכל מלפני השבת אלמא זמנה מע"ש ועלה קאי ב"ה וקאמרי אדם בשבת כנ"ל לסברת הפוסקים אבל התוספות דשבת לא נחתו להכי ומשו"ה תירצו בענין אחר וההיא דהמפלת לא קשיא להו כדפרישית אח"ז עיינתי בתוס' דשבת וראיתי שלא הקשה אמקשה דהכא אלא אאוקימתא דברייתא דיוה"כ וא"כ נראה מדבריהם ג"כ דמתני' דהכא ע"כ בטבילה שלא בזמנה איירי ומשו"ה לא קשיא להו אלא אאוקימתא דיוה"כ דאיכא לאוקמי בזמנה וע"ז תירצו שפיר דמשום טבילה בזמנה לא הוי שרינן תקוני גברא והא דשרו ב"ש בפרק המפלת בשבת היינו משום דנראה כמיקר ודו"ק. ואגב ראיתי להזכיר מ"ש מהרש"א ז"ל בסוגיא דשבת דכלים נמי טבילה בזמנה מצוה. ולענ"ד במחילה מכבוד תורתו דליתא. דדרשינן בספרי הובא ברש"י בחומש פרק שמיני על פסוק תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם ודרשינן מלמד שאם רצה להשהותן בטומאתן רשאי וא"כ משמע לכלים הטעונין טבילה שיכול להשהותן בטומאתן ואף שיש לחלק קצת בדוחק מ"מ אין הכרח לומר כן ולא אשתמיט בכולה תלמודא לומר דטבילה בזמנה מצוה בכלים כנ"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.