פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/סז

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה סז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בהדחה. עש"ך דהוה פירש ועס"י ס"ט טעם הדחה א' וי"ל דכ"ע מורים כאן. ובכר"ו אות ג' דזהו למ"ד הדחה א' להעביר הלכלוך אבל למ"ד לרכך א"צ כאן הדחה. וליתא דהא הר"ן סובר טעם הדחה משום לרכך עס"י ס"ט ואיהו מרא דשמעתא כאן דצריך הדחה לאכול חי עב"י כאן אלא דכ"ע מודים דיש דם בעין ע"י דוחקא דסכין ופליגי מ"ש לרכך נמי בעינן ומ"ס דם שע"פ הבשר לא הוה דם בעין כמו שאבאר באורך בסי' ס"ט בעז"ה. ועסי' ע"ו לענין עוף שלא שחט הוורידין לאוכלו חי ועי' סעיף ג':

ב

השובר. עש"ך הא לאחר שתצא נפשה אף שעדיין מפרכסת קצת וזינקה לית בה חיותא ושרי:

ג

אסור. עש"ך ואף הרא"ש יודה בזה ויש לחלק בין מולח בכשא"מ לבין שובר עמ"ש בט"ז אות א' עסי' ע"ו:

ד

וע"י. עש"ך ומ"ס ס"ח וצ"ל ע"ד דמולח בכשא"מ גרע טפי שאין יוצא ע"י מליחה עוד. ומ"ש ע"ש דהוה כבוש יבואר שם. עיין ברא"ש פכ"ה אהא דאין מולחין אלא בכ"מ כתב דמה שחוץ לציר שרי דמי הוא הנביא שפירש ממקום למקום ואין יוצא לחוץ הביאותיו בט"ז אות א' שהכה"ג תמה דרא"ש סובר פירש שרי ועכשיו ראיתי כי י"ל בלא"ה דה"ק דמי הוא הנביא שפירש ממקום למקום ולא יצא לחוץ דאי הוה פירש ולא יצא לחוץ עכ"פ בבישול אסור ולקמן יבואר עוד:

ה

ולצלי. עש"ך בשם הר"ן דבעינן נצלה כ"צ והראה לסימן ע"ו. הנה אף לפי המנהג דבעינן חתיכה ומליחה לצלי אפ"ה נ"מ דא"צ לשהות במלח אלא מעלהו במולחו וצולהו ובעינן נצלה כ"צ דבשלמא צלי דעלמא לאכול כך ממ"נ אי לא יצא לא פירש כלל משא"כ שובר דפירש ועי' ס"ס ע"ו אות י"ג בשם או"ה כלל ה' ד"י דה"ה צלי דעלמא בעינן חצי צלייתו דפירש ממקום למקום א"כ אין נ"מ בדין הזה. והר"ן יסבור דכל צלי לא בעינן חצי דפי' ממקום למקום מותר ועפר"ח כאן אות ב' ובע"ו אות י"ד וסי' ס"ט אות ס"ג. ומ"ש בסי' ס"ט דאם לחוש לסברת הי"א אפ"ה פירש ממקום למקום שרי צ"ע דזה בחי הא לבישול אם באנו לחוש אסור ועמ"ש בסי' ס"ט:

ו

ונהגו. עש"ך דהג"ה זו מקומה כאן לא כט"ז וסובר שהיא ע"פ פירש"י והר"מ נמי כרש"י ובה"ע וע"י חתיכה ומליחה לא גרע מאומצא דאסמיק דשרי. ויש לראות לפי מ"ש הש"ך אות י"א דלבשלו קאי הא לצלי א"צ חתיכה וכן כתב הלבוש ומשמע לדינא כן הוא לדידן הרי חזינן דאסמיק קיל יותר משובר דאלו שובר בעי חתיכה לצלי ואסמיק לא בעי וכפי הנראה דהא בשובר יש דיעות לגי' הרי"ף מותר לקדירה בלא חתיכה ואסמיק לכ"ע בעינן חתיכה ומש"ה שפיר כתב הר"ב דחתיכה מהני לרש"י דלא גרע מאסמיק אלא דקשיא מה דכתיבנא דהא להר"ב חמיר שובר בצליה בעינן חתיכה ובאסמיק א"צ. ומיהו מ"ש בט"ז דלש"ך בעינן חתיכה בשובר ולט"ז א"צ חתיכה בשובר דקיל מאסמיק עיין בד"מ שכתב דנכון להחמיר כרי"ו נט"ו ועי' בא"מ האריך על מ"ש הש"ך באות ו' וי"א וצ"ע:

ודע שמ"ש הש"ך בפשיטות דעת הר"מ כרש"י הב"י לא כ"כ אלא הר"מ כרי"ף רבו (רבו דרביה) גריס ומיבעיא ע"י חליטה דאיהו סובר כל בשר חי אסור. וכן המ"מ בפ"ו ממ"א ה"ט פי' כן גירסת הר"מ לאומצא וצ"ל לפ"ז מ"ש הר"מ כיצד יעשה יחתוך וימלחנו לאו דוקא חתיכה או החמיר מסברא ועיין כה"ג בהגהות ב"י אות ט"ו האריך וא"כ צ"ע כמ"ש הש"ך ז"ל בפשיטות דהר"מ כרש"י ובה"ע ועפר"ח אות ז':

ז

וה"ה. עש"ך דהלבוש השמיט זה דסובר דהיינו הך דס"ד וליתא דכאן לצלי בעינן חתיכה ומליחה ושם א"צ לצלי דלבשלו קאי כמ"ש שם אות י"א והלשון ק"ק דהלבוש הך דהכא חולק אס"ד וכמ"ש הט"ז אות ב' ועמ"ש שם. ובזה תי' הש"ך קושית הט"ז באות ב' דקודם שתצא נפשה בעינן אף לצלי חתיכה ומליחה ואח"כ א"צ לצלי חתיכה כו':

ח

אם. עש"ך דמשמע מר"ן דחותך קודם שתצא נפשה אף דיעבד יש לאסור בלי מליחה לצלי ובשובר אפשר להקל דיעבד ומ"ש ראיה מתוס' פרק השוחט ל"ג א' ד"ח מולחו כתבו דעדיף מאומצא דאסמיק וצריך מליחה אף לצלי משמע דמדינא איירי יע"ש:

ט

כדי. עש"ך וכן נוהגין העולם דעוף שוהה למות מכין על ראשו ומה שנוהגין בעוף אינדיק ששוברין מפרקת בקרדום אף שלא כדרך שחיטה אסור דצריך עכ"פ חתיכה ומליחה לצלי לכתחלה והעולם אין נזהרין בזה וא"כ אין לעשות כן. מ"ש רמ"א י"א דאסור לשבור מפרקת לא ידענא הא גמרא ערוכה היא וי"א מוסיפין לתחוב סכין בלבה ואולי בגמרא אוסר לאחרים דגוזל רבים וכאן אמר אף לעצמו אסור ומ"מ צ"ע:

י

ומליחה. עש"ך דהמחבר לשיטתיה ולדידן עכ"פ מליחה קצת כמו שאר בשר לצלי ואזיל לשיטתיה באות י"א דמ"ש הר"ב דיש מחמירין היינו לבשלו הא לצלי א"צ חתיכה ומליחה משני צדדין ולהעלותו על האש הא מליחה קצת צריך דלא עדיף משאר בשר:

יא

וי"א. אלבשלו קאי. ש"ך ור"ל דאומצא דאסמיק וחותך לענין זה עדיפי משובר להר"ב דאלו בשובר בעינן חתיכה ומליחה אף לצלי ובאסמיק וחותך מביה"ש א"צ חתיכה ומליחה לצלי כ"א מליחה קצת:

יב

וגם. עש"ך ור"ל לדידן דא"א בקיאין בחליטה עכ"פ ע"י מליחה שרי מיהת ועיין דרישה:

יג

ומ"מ. הש"ך מתיר כפסק הר"ב דלכתחלה א"א בקיאין אי נתאדם או לאו ואסור הבשר חי וגם החלא ודיעבד ש"ד להתיר הבשר. ובסי' ע"ג אות יו"ד חילק בין כאן דאין מרובה בדמים לכבד ושם יבואר. ונתאדם עכ"פ שרי על ידי חתיכה ומליחה כמו להמחבר דלא כב"ח דאוסר אף בלא נתאדם אף על ידי חתיכה ומליחה דא"א בקיאין ע"ש. ולתי' א' שם בע"ג קאי נמי דיעבד מותר אבישלו בלא מליחה דאין דם יוצא ולתי' ב' דהר"ב השווה מדותיו לא קאי דיעבד מותר כ"א אחי או לקדירה ע"י מליחה בלא נתאדם וא"צ חתיכה. ומ"ש המחבר חומץ שנתנו פ"א לא יחלטו בו היינו לאכול חי דשמא פירש לחוץ וחזר ונבלע ומה שלא נתאדם שאין החומץ חזק אבל לענין חליטה להתיר בלי מליחה לקדירה אפשר דאסור ועמ"ש בסימן ע"ג:

ודע דראיתי להב"ח דכתב בהבנת הר"מ פ"ו ממ"א ובטור כאן דכבד הוא דמותר ע"י חליטה מדינא דגמרא דדם הכבד דרבנן משא"כ דם בשר דאורייתא לא התירו החליטה אפילו מדינא דגמ'. הנה אם נאמר דטור סובר דם שבישלו דרבנן אפ"ה אין קושיא דמ"מ תחלה הוה דאורייתא אמנם הא קשיא לי דאיך יתכן לומר להר"מ דם הכבד דרבנן והא כתב בפירוש בפ"ו ממ"א ה"ד דם הכבד הרי זה בלא תעשה כשאר דם אברים ואיך יתכן לומר דלהר"מ הוה דרבנן וצ"ע ואי"ה בפתיחה להלכות מליחה אבאר איזו דם דאורייתא ואיזו דרבנן וגם דם הכבד אי הוה דברי תורה או דרבנן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.