פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה יז

א

בגערה או במקל אבל כשמעמידין ביד לא מהני ט"ז דעץ נמי עומד הוא כשמעמידין אותו בידים אלא בעינן דווקא שע"י גערה יקום לא הוה מסוכנת לשון הר"מ ז"ל בפ"י מהל' מ"א הי"א בהמה שתשש כחה ונטה למות הואיל ולא אירע מכה באבר מאיברים הממיתים אותה הר"ז מותרת. דלא הוה דומיא דטריפה אלא בחסרון:

ב

הר"ז נבילה דקים להו דנטולה נשמתה קודם גמר שחיטה ט"ז ולשון הלבוש דודאי נתעלפה כשהרגישה השחיטה ויצאה נשמתה קודם גמר שחיטת הרוב ע"ש. והנך רואה ממ"ש הש"ע והוא לשון הר"מ ז"ל בפ"ד ממ"א הי"ג דכל שלא פירכסה כנבילה ודאי מחזקינן לה והתב"ש אות ז' נתקשה בזה אמאי הא בריאות נמי לפעמים אין מפרכסין וכ"ת רוב מסוכנות מתות קודם גמר שחיטה וכל שאין סי' מתות הן דא"כ השוחט בלילה דכתב הר"מ והמחבר דהוה ספק ולא ודאי ותי' דלאו רובן מתות רק אותן שאין מפרכסות רובייהו יוצאות נשמתן קודם גמר שחיטה ויצא להר"מ כן מדאמר בידוע שנטולה נשמתה אלמא ודאי הוה עכ"ל ולכאורה אכתי לא הועיל דהא חזינן כמה בריאות שאין מפרכסין אבל דבר ברור דיבר דודאי רוב ב"ח מפרכסין ולכך בהמה בריאה אי לא פרכסה כלל אמרינן מן המיעוט היא דהא בריאה הוה משא"כ במסוכנת שלא פירכסה אית לן לומר דנטולה נשמתה קודם מלומר מן המיעוט היא משא"כ השוחט בלילה הוה ספק דשמא פרכסה. והנה י"ל בתרי אנפין או דרוב אין מתות קודם גמר שחיטה ואפ"ה אי לא פירכסה ע"כ ממיעוטא היא ומה חזית דהוה ממעוטא דאין מפרכסין אימא ממיעוט דמתות וחזקה בהדיא בחזקת שאין זבוח והוה ודאי כדבעינן למימר בסימן ח"י וכ"ה או דמיעוט שאין מפרכסין לא שכיח והוה מיעוטא דמיעוטא ומיהו השוחט בלילה הוה ספק נבילה דסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא מדרבנן או דלאו רובם מתות אלא מחצה והלכך השוחט בלילה הוה ספיקא דאורייתא. והנה בביצה אמרינן לענין י"ט השוחט מסוכנת צריך לאכול כזית חי ואיך מותר לשחוט בי"ט דהוה ספק כו' וכבר עמד בזה בעל שאגת אריה הל' י"ט סימן ס"ד ובכר"ו אות ב' הרגיש בזה אמנם אם נאמר דרוב אין מתות אלא כל שלא פרכסה הוה סימן מיתה א"כ א"ש האי דביצה וא"צ לדחוקי ולומר האי דביצה איירי במעמידין אותה ועומדת דא"צ סימן כי מסתימת לשון הפוסקים בהל' י"ט סי' תצ"ח לא משמע כן וכמ"ש ג"כ כר"ו ולענין הברכה על השחיטה יראה לי שאין להכניס בספק ברכה וישחוט אחר עמו. ולענין או"ב אם לא פרכסה כתב הב"ח דשרי דהוה נבילה ודאית ומיהו כתב התב"ש זה דוקא כשלא פירכסה הא פירכסה בשאר איבריה או צעקה והטילה ריעי אף בתחלת שחיטה הוה ספק כ"כ בשמ"ח ס"ד ואף דלכאורה דבריו סותרים זא"ז דכתב בתב"ש אות ז' דהר"מ למד דהוה ודאי ממה שאמרו בידוע כו' ורבא אפרכוס בתחלת שחיטה אמר כן אלמא דודאי הוא י"ל אף דרבא אמר כן אכתי דלמא הלכה כר"ח לחומרא ומיהו בידוע ל"פ על ר"ח וכל שלא פרכסה כלל הוה ודאי נבילה והיה לוקין עליה כו':

ודע דסבור הייתי לומר דלהר"מ יש הוכחה דאם לא פירכסה הוה ודאי דאל"כ השוחט בלילה וא"י אם פרכסה אסורה לר"א דוקא זינוק ולרבנן אף זינוק ל"מ והא הוה ס"ס שמא פירכסה ושמא לאו מתה קודם וכ"ת דהוה מש"א הא הר"מ סובר כה"ג הוה ס"ס מדפסק בהל' א"ב פיתוי קטנה לאו אונס מסוגיא דפ"פ מחמת קושית התוס' שם יע"ש אלא דאי ס"ס במקום חזקה לאו כלום אין הוכחה וא"צ:

ג

אלא בעיניו בספרי הטור בגפו וכן פסק רש"ל ט"ז הנה הוא חלופי גרסאות בגמרא י"ג עינו וכ"ש גפו דהוא במקום יד דבהמה וי"ג גפו אבל עינו לא ורי"ו כתב עינו וגפו הוה זו ואצ"ל זו וגורס עינו מיהו בטור הגירסא עינו לפי פי' הב"י וכן יראה גירסת יש"ש פ' השוחט סי' י"ט בטור אלא דהפרישה אות ד' והב"ח כתב שיש גורסין בטור גפו ולא עינו ולכן אין להקל:

ד

אלא בזנבו. עט"ז ודעתו דהש"ע מסתמא סובר דוקא בעוף מהני כשכש בזנבו ולא בבהמה וכמ"ש בספרו הארוך דהר"מ השמיט זנב בבהמה דאין סברא דסמיך על רבותא ומש"ה השמיט המחבר כאן. והעלה ט"ז דהמיקל לא הפסיד עש"ך אות ו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.