אלשיך/תהילים/סח

אלשיך תהילים סח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח לדוד כו'. הנה מזמור זה יוסד על מעלת השכינה הוא שם אלהים הכולל שני דברים א' כי כאשר שם הרחמים פועל שני הפכים כמפורש בשירת הים כך שם אלהים פועל שני הפכים ועוד שנית כי גם בגלות המתייחס לגלות שכינה כ"י הוא רם וגדול ומשגיח בשמים ובארץ ועל שני הדברים הנאמרים באמת אמר מזמור שיר מזמור על הא' ושיר על הב':

ב

ועל הא' החל ואמר יקום אלהים כו' והנה ראוי לשים לב אל היות פסוק זה שלא לנוכח ושלאחריו לנוכח וגם כי בתורה נאמר ויפוצו אויביך ופה נאמר יפוצו אויביו בלא וי"ו אך הנה ארז"ל כי לעתיד במה שמכלה את הרשעים ומלהט אותם ושורפם הוא מרפא ומענג את הצדיקים שנאמר הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם כו' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה כו' וארז"ל כי מה שמלהט ושורף את הרשעים הוא עצמו מרפא ומענג את הצדיקים שאמרו לעתיד לבא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה ושורפת הרשעים והיא עצמה תרפא את הצדיקים ועל הדרך הזה יהיה פה ענין הכתובים כי אלהים שהוא אש אוכלה תלהט הרשעים מלפניו ומשמחת ומענגת את הצדיקים שלפניו והוא שאמר דוד הנה מאמר משה היה קומה ה' ויפוצו אויביך כו' כי האויבים יפוצו והשונאים ינוסו אך ישארו בחיים אלו ואלו אמר הנה ידעתי כי יקום אלהים מגלות שכינה לעתיד שהוא שם אלהים ואז לא יבצר ממה שאמר משה רע"ה כשיקום אלהים שיפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו:

ג

אך שאלתי ובקשתי אינו זה בלבד ושישארו חיים כי אם שכהנדוף עשן תנדוף אשר ידפנו רוח סועה מסער באופן בל יראה ובל ימצא רמז מנהו כן יהיה פזורם כפזור העשן כי לא שמאליהם יפוצו מלפניך כ"א שתנדוף אותם בעצמך לבל ישאר למו שורש וענף ועל הסוג השני הם משנאיך הנסים מפניך לא תתן להם בית מנוס רק ימסו מלפניך כהמס דונג מפני אש כי תהיה אתה להם לאש והם לדונג לפניך שמלא כל הארץ כבודך והמס ימסו בכל מקום שהם כהמס דונג כו' מפני אלהים:

ד

אך צדיקים שמהפכים מדת הדין לרחמים במקום שהגוים ימסו מפני אלהים שם ישמחו ויעלצו שהוא לפני אלהים מקום אשר אויביו יתברך נמסים כדונג מפני האש כענין הנה יום בא בוער כתנור וכו' וזרחה לכם יראי שמי שמש וכו' שהחמה מנרתקה שורף לזה ומרפא לזה וישישו בשמחה כי לא יצטרכו לגיל ברעדה כד"א עבדו את ה'בשמחה וגילו ברעדה כ"א וישמחו בשמחה והוא כי אז לרוב השלמות אין פחד בא לידי חטא מרוב שמחה כי לעתיד יגדל בישראל הכשרון. או יאמר באשר נדקדק כפל הכתוב באמרו ישמחו יעלצו וגם מה שחזר ואמר וישישו בשמחה וגם אומרו לפני אלהים בינתים ולא אחרי כן לומר ישמחו יעלצו וישישו בשמחה לפני אלהים. אך יאמר מאשר אתה שם אלהים תנדוף האויבים ותמס מפניך כדונג את השונאים שהכל לפני אלהים על שני אלה הצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים ישמחו על האויבים יעלצו על השונאים ולא יאשמו על כי בנפול אויביהם ישמחו כי אם אדרבה וישישו באותה שמחה ששמחים לאיד הרשעים ההם:

ה

שירו לאלהים וכו' הנה טרם נבוא אל הביאור נזכירה מאמרם ז"ל פרק אין דורשין כי שבעה רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וילון נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש כו' רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות שחקים שבו מלאכי השרת שוחקים מן לצדיקים לעתיד לבא זבול שבו ב"ה של מעלה כו' מעון שבו כתות מלאכים כו' מכון שבו רוח סערה כו' ערבות שם נשמות וגנזי חיים כו' וכסא הכבוד כו' עכ ענין מאמרם. והנה כתבנו כמה פעמים כי אין שבעה רקיעים הללו שבעה גלגלי כוכבי לכת חלילה שא"כ הוא איך אומר שחמה ולבנה כוכבים ומזלות שהם שבעה כוכבי לכת וגלגל שמיני וגלגל יומי כלם ברקיע השני וגם איך יתכן יהיה ב"ה של מעלה בגלגל חמה והוא בעולם המלאכים ששם מיכאל מקריב נשמותן ומה גם כי כדי בזיון הוא שיהיה בית המקדש של מעלה שובב סובב עם גלגל חוזר יום יום ביום על הארץ ובלילה מתחת לארץ ומה גם לאומרים במדרש שבכל יום עולה השמש לזבול להשתחוות לה' ואם הזבול הוא גלגל חמה שם הוא ואיך עלה להשתחוות ואיך יהיו כל כתות מלאכים מלאכי השרת משוררים לפניו יתברך במאדים ולמה ירדו מעולם המלאכים להלל את ה' עליון ונורא ומי נתן מלאכים שוחקים מן לצדיקים בכוכב נוגה ומי נתן נשמות הצדיקים וכסא הכבוד וגנזי חיים במזל שבתאי האם יהיה מושב כסא הכבוד למטה מעולם המלאכים ולמטה מגלגל המזלות ולא עוד אלא שהגלגלים דרכן להתנועע ומה גם שרובם הפך תנועתם הטבעית ע"י גלגל היומי שבכל יום אי אפשר אם לא שיהיו סמוכים זה לזה והשבעה רקיעים שמנו רז"ל הם אמרו שבין רקיע לרקיע מהלך ת"ק שנה אך אין זה כי אם גלגלים לחוד ורקיעים לחוד והמה כוללי' כל התשעה גלגלים ברקיע שני והשלישי הוא תחלת עולם המלאכים ועולה כמה מעלות טובות עד השביעי העולה על כלם בספיריות ורוחניות שבו כסא הכבוד. ונבוא אל הביאור והוא בשום לב אל שנותו את טעמו כי בפסוק הקודם אומר לשון עתיד ובזה לשון הווה אך יאמר הלא אמרתי כי לעתיד יקום אלהים לכלות את הרשעים ולהפליג בטובת הצדיקים שישמחו יעלצו כו' והנה ממוצא דבר יצא עתק מאיש שומע לדבר ולומר ולמה יעשה כן לעתיד ולא מעתה בזמן הגלות ויבא להרהר ביכלתו חלילה על ענין שכינה בגלות או מענין צור ילדך תשי על ידי עונות ישראל או יאמרו כי סילק שכינתו למעלה ועזב השגחת והנהגת העולם לשרים של מעלה ומלכיהם נהוגים על פיהם על כן להסיר תועה מלבות בני האדם בא ויאמר שירו לאלהים לומר מה שאתם בצרת הגלות ויתר יסורין אל תחושו ותחשבום לצרה כי אדרבה שירו לאלהים הוא למדת הדין אשר יתנהג אתכם כי לטובתכם הוא וגם אל תגרעו מיכלתו חלילה כ"א זמרו שמו כי אין בשמו שינוי על ידי הזמן ח"ו וגם אשר היה אפשר להרהר על הסתלקו עד רקיע שביעי שהוא ערבות אשר שם כסא הכבוד כאשר כתבנו מרז"ל והוא סוף שבעה עליות שעלתה שכינה מאדם עד אברהם שהורידה לששי אל יעלה על רוחכם כי עזב ה' את הארץ חלילה כי הלא דעו אפוא שאם הוא בערבות אין שם מושב הדרו כ"א םלו ורוממו למי שהוא רוכב בערבות ומה הוא הרוממות שתרוממו אותו יתברך הלא הוא כי לא יעצרנו הסילוק עד ערבות מלהתפשט והשגיח בעולם השפל וזהו סלו לרוכב בערבות שהוא ברקיע השביעי ועל כל זה ביה שמו כי בשני עולמות שנבראו בשתי אותיות אלו עולם הבא ביו"ד ועולם הזה בה"א בשניהם נמצא שמו כי לא יעצרנו הסלוק מהשגיח למטה בארץ וזה לו רוממות גדולה ואם כן ועלזו לפניו כלומר עלזו כי לפניו אתם כשתשוררו ותזמרו אותו פה בעוה"ז כי גם פה הוא יתברך והעיר אזנינו להבין בדבר כאמרו רוכב בערבות ולא אמר יושב והוא כי איך יתכן יהיה מושב אלהים בארץ ומה גם בהסתלקו לערבות אך הוא ענין מדרש רבה על פסוק מעונה אלהי קדם כו' משל לרוכב על הסוס וכליו משופעים למטה כי מה ענין משל הרוכב עם אומרו כליו ולא אמר רגליו שאחשבה בכוונתם כי כאשר רוכב הסוס אינו כמי שהוא בעגלה שכל עצמו למעלה כי אם שמתפשט למטה כך בהיותו יתברך בערבות התפשטותו למטה בעולם השפל ולא נשא המשל ברגלים על כי גם הם מעצמיות הרוכב כי אם אל שוליו לרמוז כי בנמשל אינו בבחינת עצמות מה שמתפשט כי אם כערך בחינת השולים אצל הרוכב כי כאשר אינו דומה איכותו שעל הסוס אל שולי בגדיו המשתלשלים למטה כך מה שהוא למעלה בעליונים הוא איכותו יתברך ופה התפשטות התלבשותו יתברך המשתלשל עד הארץ הלזו שהם נקראים כנפי שכינה וזהו אשר נשא המשל פה אל רכיבה בערבות ולא אמר יושב בערבות כי הוא להעמידנו על משל רז"ל כמדובר ואף גם זה יהיה אשר הנביא דבר באמרו יושב על כסא כו' ושוליו מלאים את ההיכל שהוא כי מה שהוא על השמים הנקראים כסא כד"א השמים כסאי הוא רם ונשא באיכות אך שוליו יקראו מה שממלאים את ההיכל שבעולם הזה הוא בית המקדש של מטה כמפורש אצלנו במקומו בס"ד:

ו

אבי יתומים כו' הנה אמרתי כי גם אחר שסילק הוא יתברך שכינתו שהוא שם אלהים שעלה למעון קדשו עם כל זה הוא בעוה"ז גוזר ומקיים אמר הנה אלו הדברים הידועים לכל ומזה נקח אל כל השאר והוא כי הנה אבי יתומים ודיין אלמנות הוא אלהים עודנו במעון קדשו שהוא גם אחר שנסתלק למעלה למעון קדשו וא"כ אמור מעתה כי גם אחר הסילוק לא זזה השגחתו והתפשטותו מן העולם השפל:

ז

וכן אלהים מושיב יחידים ביתה כו' והוא מאמרם ז"ל בבראשית רבה שאלה מטרונה את ר' יוסי לכמה ימים ברא הקב"ה את העולם א"ל לששה ימים אל ומאז מה הוא עושה א"ל מזווג זווגים בת פלוני כו' שנאמר אלהים מושיב יחידים וכו' מאי בכושרות בכי ושירות זכו משוררים לא זכו בוכים דא בלשון הזה השיב לה עושה סולמות מעשיר לזה ומוריש לזה שנא' ה' מוריש ומעשיר כו' ויתכן כי שני הדברים אמת ושניהם בכתוב זה ויהיה אומרו בכושרות כמשמעו לדעת המפרשים מבלי נחלק התיבה לשנים והוא לפי דרכנו שאומר כי גם עתה שאלהים במקום קדשו אומנותו תדירה כי הוא מזווג זווגים וזהו מושיב יחידים ביתה כי גם אשר אינם זוגות כ"א שהם יחידים זה מבת זוג אחד וזה מבן זוג אחר ומתפרדים על פי מעשיהם שהיה לפי הטבע בלתי אפשר להיות יחד וכעובדא דההיא מטרוניתא שזווגה אלף עבדים עם אלף שפחות ויהי בבקר והנה עבדיה מוכים אך הוא יתברך מושיבן בעל כרחן ביתה ועל השנית והוא שמעשיר לזה ומוריש לזה אמר מוציא אסירים בכושרות בשלשלאות אשר אסרוהו הנושים בו או אשר שבו אותו שהוא תכלית העוני מוציאם לרוחה אך סוררים שהיו דשנים רטובים לפני שמש מביאם לידי עוני עד שכון צחיחה מרוב עוני לפי מעשיהם שהוא ענין מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם ואמר אך לשון מיעוט כי לא לכל הסוררים יעשה כן כ"א לקצתם כי לא יעדרו רשעים וטוב להם על פי אל דעות ה':

(ה) או יאמר הלא אמרתי שפועל כאחת דין לאומות עובדי כוכבים ורחמים לישראל אמר עתה לכן שירו לאלהים על הטובה עם שהוא הפך המתייחס אליו כי הוא דין וגם זמרו שמו שהוא על מה שהוא שמו בעולם שהוא פעולת דין כי גם על מה שעושה דין בגוים עלינו לזמר ואל יראה כמו זר לכם מה שפועל רחמים שהוא הפך מדתו כי דעו לכם כי אינו כדבר שפועל בטבע שא"כ כל מה שיהיה קרוב ימשך רוגז ודין לאשר לפניו אך הוא בהפך כי בהיותו קרוב הוא רחמים וכשהוא רחוק הוא דין כי סולו ורוממו לרוכב בערבות אלהים הנזכר הוא שכינה כשהוא מסולק עד ערבות כי אז ביה שהוא בשני העולמות שנבראו בשתי אותיות אלו הוא פועל מה שהוא שמו בעולם שהוא היותו דין אך ועלזו כשאתם לפניו שהוא בהיות השכינה בתחתונים כי אז רחמים ושמחה ימשך לכם וזהו ועלזו לפניו:

(ו) ומה שאמרתי שבהיותו מסולק למעלה פועל דין בשני העולמות אין הכוונה שאינו פועל אז בארץ ג"כ רחמים כ"א שפועל זה וזה כי הנה גם בזמן הסילוק פועל דין ורחמים בעולם כאחת שהרי הוא אבי יתומים שעשה דין בהם שסילק את אביהם מעל ראשם ומרחם על בניהם וכן מרחם על היתומים כאב ופועל דין במצר לאלמנות וזהו ודיין אלמנות עם שאינו בתחתונים כ"א אלהים במעון קדשו העליון בזמן שהוא מסולק למעלה ברוחניות וכן פועל הפכים כי אלהים מושיב יחידים כו' כדלעיל:

ח

אלהים בצאתך כו' חוזר אל ענינו אשר אמר כי שם אלהים עושה שני הפכים והוא כי אלהים בצאתך לפני עמך שהוא בעמוד ענן לנחותם הדרך וכן בצעדך בישימון סלה בכל נסיעה ונסיעה שהיתה שכינה נוסעת עם ישראל ממקום למקום

ט

ארץ רעשה בנסיעתו יתברך שע"י אלהים שהיה בפניהם היתה הארץ מתרעשת וכל תל היה נעשה נמוך וכל גיא מתנשא אף שמים מאימת אלהים הצועד שם היו שמים נוטפים שכנגדו למעלה וזהו אף שמים נטפו מפני אלהים שהיא הוראת מוראת רוגז וחתת אלהים בהטלת מורא על העולם וזה יורה אומרו אף שמים נטפו כי אף ורוגז היה מה ששמים נטפו מפני אלהים הוא שם מדת הרוגז ועל כל זה שארץ רעשה ושמים נטפו טיפות רוגז זה סיני נשתנה משאר מקומות כי שם מפני אלהים להיותו אלהי ישראל היושבים שם לקבל אלהותו לא היו טיפות רוגז ומחמת אימה

י

כי אם אדרבה גשם נדבות מאתך הנפת ברצונך דרך נדבה לרחמם והוא מאמרם ז"ל במכילתא פרשת יתרו שהיו ישראל בסיני משולהבים מאש של מעלה ואמר הקב"ה לשמים הזילו על בני טל כו' וכן אמרו רז"ל שיצאה נשמתם ומתו ע"י שמוע שתי הדברות שנאמר נפשי יצאה בדברו וצוה הקב"ה להטיף עליהם טל שעתיד להחיות בו את המתים וזה יאמר גשם נדבות תניף אלהים והיה למה שישראל הנז' הם נחלתך וחסת עליהם להשיב נפשותם בהם וגם היתה נלאה מקבלת הנבואה הגדולה אשר השיגו בהקיץ המדכאה את החומר וגם כמ"ש ז"ל שהיו חוזרים לאחוריהם י"ב מיל ושבים למקומם י' פעמים שהיו נלאים על כן על היות ישראל נחלתך והיותה נלאה אתה כוננתה:

או יאמר כי הנה גשם מטרות עזו ית' נקנה בשלשה דרכים או יתן ה' מטר על הארץ בעבור האדם העושים רצונו של מקום כד"א אם בחקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם כו' והיה אם שמוע כו' ונתתי מטר ארצכם כו' או יהיה בזכות הארץ כד"א ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו ויען ה' ויאמר לעמו הנני שולח לכם את הדגן כו' . והנה יראה מרז"ל שארץ הקדושה נהנית משפע עליון ע"י המטר או יהיה בזכות הבהמות כמאמרם ז"ל אדם ובהמה תושיע ה'. והנה אין ספק כי אוי לו לדור שיאכילם ה' בזכות בהמה כי לחמם לחם אונים להם כי זו לעגם כי טובים היו חמוריהם מהם מר ממות אך אם היו אוכלים בזכות הארץ הקדושה תקל חרפתם כי הארץ הקדושה למטה מכוונת לארץ העליונה וגדול כבודה מהב"ח ליודעי דת ודעת כי אין א"י ככל ארצות ארץ העמים שהיו אדמה טמאה אשר לב"ח עליה ב' מעלות צומח וב"ח אך עכ"ז אינו לפי כבוד עם בני ישראל יהיו צריכים לאכול בזכות אדמתם כי גדול כבוד איש הישראלי כי חלקו ה' אמרה נפשו ואיככה ישח אדם וישפל לזון בזכות אדמת עפר ואשרי הדור אשר בזכותם תהנה הארץ במטר השמים ומתמצית זכותם יצמיח הוא ית' חציר לבהמה וכמאמרנו על מקרא שכתוב ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ונתתי עשב בשדך כו' שאומר הוא ית' והיה אם שמוע כו' שתעשו רצוני ואספת דגנך כו' כאלו שלך היא והנה לא היתה ארצך מוציאה עשב וקש כי אם יהי פסת בר בארץ אלא שמה שונתתי עשב בשדך הוא לבהמתך למה שהיא שלך כי תאכל הבהמה בזכותך אך אתה העיקר כי ואכלת ושבעת. או שיעור הכתובים ע"ד זה ונתתי העשב שבשדך בלבד יהים בשביל בהמתך כלומר אך לא הדגן כי לא יהיה בשביל הבהמה כי אם דגנך לך שלך בשבילך ועל כן ברכת השבע שתהיה אוכל ושבע אינו אלא לך וזהו ואכלת ושבעת שלא תצטרך לאכול הרבה לשבוע כי אם מהחלך לאכול תהיה אוכל ושבע כענין ואכלתם אכול ושבוע. והנה מלבד האושר והכבוד אשר יהיה לאדם יתרון על הבהמה ועל האדמה בתת ה' אלהים גשם על הארץ בזכות בני האדם עוד יש רב טוב לכל העולם והוא כי אגב פותחו יתברך את אוצרו הטוב את השמים יפתחו ארובות וצנורות כל מימי ברכות והצלחות עד אין מספר כמאמרם ז"ל בב"ר שע"י גשמים כל העולם מתברך ואפילו עוברות מתרווחות ועוברים במעי אמם ואפילו דגים שבים ואפילו כו' ואפילו חולים מתרווחים כאשר האריכו רז"ל בב"ר לומר שכל עניני העולם מתברכים כי הוא מקור שפע מושך אחריו כל מיני ברכות אך בהיותו בזכות הארץ ויעדר זכות האדם לא יספיק רק אל הדגן שיהיה בשופע בלבד וז"א הנה כאשר פקדת הארץ שהפקידה היא מחמת הארץ מצד עצמה עם שותשוקקה כל הטוב אינו רק כי רבת תעשרנה ברב תבואות אמנם עדיין נשאר פלג אלהים העליון מלא מים הוא משל אל השפע הנשפע מלמעלה כי אין מריקים רק שפע ברכת רוב תבואות אך מה שאחלה פניך הוא כי תכין דגנם של בני אדם למען עצמם באופן יתייחס הדגן אליהם יש תועליות רבות א' שאגבן תתברך ותהנה הארץ וגם הבהמות. ב' שהאושר ושופע הברכות אשר יהיה בכל הסוגים בהיות בזכות האדם משא"כ כאשר הוא על זכות הארץ או הבעלי חיים ועל הא' אמר כי כן תכינה כי כן בהיות שתכין דגנם שהוא בזכות עצמם תכינה גם כן את הארץ:

יא

והיה ההתכוננות שחייתך הם הנפשות המכונות בלשון יחיד ישבו בה בנחלה הנ"ל שהם ישראל כי לגודל השגת נפשותם שהשיגו חיות יתירה משפע עליון נורא ודבקות עצום עד שלא היה אפשר להשאר בגויותם ועל כן רמז אל החיות ורוחניות העצום קורא אותם חיתך ואמר כי בהיות שלא עצרו כח להתעכב והשאר בגויותיהם וידבקו בשכינה ויצאו חוצה ונשארו הגופים פגרים מתים והוא יתברך ע"י טל המחיה את המתים בהכין החומר כאשר לעתיד שמכין החומר בטל הרוחני לקבל הנשמות בתחיה כן אז הזיל על גויותם והכינם להתיישב בם נפשם וזהו אתה כוננתה את נחלתך באופן שחייתך הם הנשמות המכונות בלשון יחיד להיותם נשמות ישראל כנודע ישבו בה בנחלתך שיכלו הגופים לסובלם במה שהכינות אותם וזיככתם ע"י הטל והוא כי כן דרכך כי תכין בטובתך לעני אלהים כן עשית עם חומרם שעני היה מהכנה לקבל הנשמות אחר שקבלו השפע וההארה הגדולה בצאתן והדבקן בשכינה הכינות אותו באותו טל לקבל הנשמות אשר נתקדשו ודבקו בשכינה. או יאמר תכין בטובתך כו' כמ"ש ז"ל על פ' כחסדך זכר לי אתה למען טובך ה' שאמרו כי אמר דוד גם שאיני שלם הכשרון בעצם זכרני בכלל מקבלי טוב האושר שאתה מטיב לצדיקים ולא תעשה בגיני רק למען טובך ה' כי רב טובך אשר צפנת ליראיך ואם אינך נותנו רק לגדולי השלמות ממני מה תעשה מכל הטוב ההוא לכן למען טובך ה' שלא תאבד להעדר הראוי' זכר לי אתה ועל דרך זה יאמר כי גם שחומר עם בני ישראל עני היה באותה שעה מזכיות כי כמעט עדיין לא הטהרו מע"א שהיו עובדים במצרים אך תכין בשביל טובתך שלא יאבד למי שהוא עני הוא חומרם להחיותם ולהשיב נפשותם בגויותם:

יב

ואיך היה הגשם נדבות הלא הוא כי ה' יתן אומר והוא שכתבנו מרז"ל שאמר הקב"ה לשמים הזילו הזילו על בני טל כו' ואז כ"כ רבתה השמחה שהמבשרות שהקב"ה רצה להחיותם היו צבא רב האיכות מלמעלה:

יג

ואז מלכי צבאות הן ד' ראשי מחנות שכינה שהיה עולה בדעתם שלא יחזרו נפשות ישראל בהן ותנתן דת למלאכים אז ידדון ידדון ממחשבתם ומקבוצם ונשאר הדבר כי נות בית הם נפשות ישראל הנקראים נפש אחת תחלק שלל התורה בעולם כאשר יבא ביאור הכתוב לפנים בס"ד:

(יב) אדני יתן אומר כו' מלבד האמור יתכן כי הנה בביאור ספר משלי הערנו על שאלת המלאכים שתנתן להם התורה כי מה זו שאלה מי מעכב בידם שלא ילמדו התורה ושלא ישמעו מכל הישיבות של מעלה כי לא מעשה היו מבקשים כ"א למוד כי רוחניים הם ושם כתבנו והכרחנו כי מה שהיו מבקשים הוא ענין מאמרם ז"ל בשמות רבה שאמרו שכל מה שחדשו החכמים בכל דור ודור בכל בחינות חלקי התורה הכל קבלו נפשותם בסיני וכל אחד מחדש בעולם מה שקבלה נפשו מאז והוא כי כל נפש ונפש יש לה שייכות עם התורה בכל סעיפי חלקיה וכל אחת דבקה בה מעין בחינתה בתורה דבקות עצמיי והיא חלק נפשו ועל כן האומר דבר שלא בשם אומרו אמר רשב"י שעליו נאמר אל תגזל דל כו' וקבע את קובעיהם נפש כי את נפשו הוא גוזל באמור הדבר בשם עצמו והוא מחבירו כי חלק נפשו הוא גוזל ועל כן הוא יתברך גם מימי משה היה אומר הלכה בשם ר' אליעזר פרה בת שנתה כו' כי חלק נפשו של ר' אליעזר היה וענין זה כתבנו בס' הנז' שהיה מה ששאלו מלאכי השרת שתנתן להם התורה שהוא להיות שייכות להם בה לחדש כי תדבק בחינת סודותיה בהם כאשר דבקה בחכמי כל דור ודור לחדש עניניה היוצאים משייכות נפשותם ע"י עסוק בה אחרי בואם לעולם אך מלאכים אין להם מצד עצמם רק מה ששומעים מישיבות של מעלה או מחכמי ישראל כמ"ש ז"ל שנתמלאה הבקעה אש בדרוש רבי אלעזר בן ערך במעשה מרכבה כי באו מלאכי עליון לשמוע מפיו. ובזה נבוא אל הענין והוא שאומר ה' יתן אומר כו' לומר כי כאשר ה' יתן אומר בדברות התורה בסיני אז המבשרות שהם נפשות חכמי הדורות המחדשות בכל דור ודור חדושי התורה שהן כמבשרות חדושיו יתברך אשר מעולם העליון היו צבא רב אז על הר סיני כי כל נשמות העתידות שם נמצאו ושם היו :

(יג) ואז מלכי צבאות אשר בקשו התורה ידודון שהוא כי הן אמת שלא בקשו שייכות בדרך פשטה רק בדרך הסוד אלא שהוא יתברך דחה אותם כמ"ש ז"ל באמור להם אדם כי ימות באהל כלום מיתה יש בכם כו' וכן באמרו אשר הוצאתיך כלום למצרים ירדתם כו' שהוא כי אחר שדרך פשט התורה אין להם שייכות בו גם דרך סודה לא תנתן להם כי יתפרדו חלקיה אך בני אדם שיש להם חומר ונפש יש לו שייכות לשתיהן וזה יאמר מלכי צבאות על ידי מה שידודון מהדרך הפשטיי ידודון מהסודיי וזהו ידודון ידודון ואז ונות בית תחלק שלל כי נות בית היא התורה כמו שאמרו ז"ל במכילתא פרשת בא אל פרעה תחלק שלל שהוא כי לכל נפש ונפש מהמבשרות הנז' הם הנשמות העתידות לחדש בכל דור תחלק חלקי בחינות כל אחד ואחד שיחדשו בכל דור ודור שהוא מה שכתבנו שבקשו מלאכי השרת ולא ניתן רק לישראל:

או יאמר מלכי צבאות ידודון ידודון מישיבה אל ישיבה לשמוע מה שנות בית היא נשמת הצדיק תחלק ותשמיע שלל סודות התורה בישיבות של מעלה וגם למטה כענין אשר באו לשמוע מרבי אלעזר בן ערך ודומים להם כי נפשו היתה נות בית ה' ובאה לעולם לחלק שלל וידודון שרפי קדש מלמעלה לשמוע מנות ביתו יתברך היא נשמת הצדיק:

יד

והנה על ענין זה שאמרנו שאמרו רבותינו ז"ל כי כל מה שחכמי הדורות אומרים בכל דור ודור מחידושי התורה הכל קבלו בסיני הלא יקשה אם כן אפוא היה ראוי כי בלי עמל ובלי יגיעה בתורה יחדש כל אחד מה שהופקד לנפשו מאז ואיככה נוכל וראינו מאמרם ז"ל באמרם יגעת ומצאת האמן והוא מאמר שלמה בחכמתו אם תבקשנה ככסף וכו' אז תבין כו' אך הנה הוא כי אז קבלו הנשמות עודם משוללות גופים ועל כן צריך להוציא מה שקבלו הנפשות אל הפועל בהיותן מלובשות חומר להתישו ביגיעת בשר בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואז ע"י התשת החומר תגבר הנפש להוציא אור חדושיה אשר בקרבה חוצה כאשר נתבאר אצלנו בספר רב פנינים באר היטב ועל כן אמרו רז"ל לא מעבר לים היא כי אין התורה מתקיימת בעמלי הון ועושר העוברים מים אל ים וזה יאמר אם תשכבון כו' לומר אשר אמרתי כי התורה חילקה לכל נפש חלק בתורה לחדש בעה"ז אל יראה לכם שהוא גם כי תעסקו בעניני העולם כי לא כן הוא רק אם תשכבון בין שפתים כיששכר הרובץ בין המשפתים כי אז ע"י כן תזכו להריק חלקי חדושי התורה לישראל וזה ע"י השכינה שתפרוש כנפיה שם בבית המדרש אשר אתם שם להעירכם להוציא אל הפועל קבלת נפשותיכם וזהו כנפי יונה שהיא השכינה אלא שאינה נראית כי אם נחפה מן העין ואשר היא אתכם שם הוא בכסף שהוא בהיותכם בלתי מטפלים לצבור כעפר בצר ועפרות זהב כי אם כסף בלבד לשבוע לכם לשובע הנפש אך ואברותיה שהן הנוצות שבהן פורחת יהיו לה בירקרק חרוץ שהוא בהיותכם פונים אחר גוון הזהב יגעים להעשיר כי אז אברות לברוח יהיו לה לבלתי המצא אתכם ואז ימנע מכם כל אשר קבלה נפשכם ובזה יצדק השינוי לשון כי אומרו כנפי אמר על מהות הכנף בעצמה הפרושה על עמלי תורה ואברותיה הן הנוצות הגדלות בה לפרוח בהן:

(י) או יאמר במה שאז"ל בפרקי ר"א כי לפעמים הארץ שותה מלמעלה בהיותנו צדיקים מהאוצר הטוב והוא שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב כו' ואז יש ברכה עצומה מאד כד"א כי כאשר ירד הגשם כו' והולידה והצמיחה כו' ואז הארץ כאשר הרה מבעלה ושעל זה נאמר כי כאשר ירד הגשם כו' והולידה כו' וכשאין אנו זכאים תשתה מלמטה ע"י העבים המעלות מים מהים ואז הארץ היא כאשה הרה לזנונים כו' ובזה יאמר הנה פקדת הארץ רביעה אחת ותשוקקה עוד ב' לא יבצר שרבת תעשרנה ע"י פעמים רבות אך שאלתי היא מפלג אלהים הוא העליון שהוא מלא מים העליונים אשר לא יגרע ממנו כל מה שימטיר משם תכין דגנם כי בהיות כן תכינה את הארץ הכנה רבה:

(יא) מבלי צורך אל פעמים רבות כי אם תלמיה רוה פעם אחת כדעת האומר כן כי על גשם נאמר כי כאשר ירד כו' ושמה לא ישוב כ"א הרוה כן מיד תלמיה רוה נחת גדודיה הם כחות הקדושה המתייחסים אל הארץ הקדושה הם גם כן ירדו וישפיעו כל טוב כי מאשר תלמיה רוה ברביבים תמוגגנה בלבד בלי השקאות רבות צמחה תברך:

(יב) ומאשר תנחת גדודיה ימשך שעטרת שנת טובתך באופן שכל מעגליך ירעפון דשן מכל צנורות השפע לכל דבר ודבר ירעפו כו' כדלעיל:

טו

בפרש שדי מלכים כו' הנה על פסוק בי מלכים ימלוכו שהם דברי התורה ארז"ל מאן מלכי רבנן הקשינו על דבריהם כי איזה מלכות יערכו לר' חנינא בן דוסא או לר' אלעזר בן פדת או לרבה בר נחמני ובביתם אין לחם ואין שמלה והשבנו כי הוא ענין מאמר ספר הזוהר על פסוק כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך שיראה כי בחכמי ישראל יש כמוהו יתברך והוא דבר שיתחמץ לבב כל השומע כדבר ההוא אך השיבו ז"ל שהוא כי בכל חכמי הגוים אין עושה על ידו מעין מעשיו יתברך כעין חכמי ישראל כענין שמש בגבעון דום וכענין ר' חנינא בן דוסא שאמר לחומץ והדליק ורבים כאלה אין מספר נמצא שבבחינה זו ידמו לקונם לומר שבחכמי ישראל יש כמוהו יתברך וממוצא דבר מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל מאז"ל מאן מלכי רבנן שהתורה אומרת בי מלכים ימלוכו כי אין מלוכה גדולה כהשתרר על העולם לשנותו ולעשות בו כרצונו להעמיד השמש וכיוצא בכל שינויי הטבעים כאלו הם מלכי העולם לעשות בו כרצונו ע"י התורה ובזה יאמר פה בפרש שדי כו' לומר הלא אמרתי כי התורה חילקה בסיני חלק לכל נפש ונפש מישראל לחדש בה היגע בתורה אמר עתה ראו נא כמה מעלות טובות לעוסק בתורה כי הלא בפרש והתפשט מדת שדי בעולם לשדד ולהכניע אותו אם אז שמלכים בה שהוא מלכים בתורה הנזכרת אשר הם רבנן אז התורה בשבילם תשלג ותלבין כל חשך וצלמות כל צרות שבעולם כי תקים דבר עבדיה ועצת מלאכיה תשלים. או שיעור הכתוב ענין ר' חייא ובניו שטרם ישאלו מטר כי אם בהזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים שהוא בספר יכלתו יתברך באמרם משיב הרוח נשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא כי אין זה רק שבתורה מלכים ימלוכו בעולם ליעשות רצונם וזה יאמר בפרש שדי כו' לומר בפרש תואר שדי שהוא יכלתו ית' שפירשו והזכירו בפיהם הנקראים מלכים בה שהם אשר הם מלכים בתורה הנזכרת למעלה אז התורה תשלג במקום צלמות ואפלת חורב וצרות כענין מוריד הגשם ואתא מיטרא.

או יאמר אם כ"כ מעלות יש בתורה למה מלכיה עושי פלא על ידה יש להם יסורין והכנעה לזה אמרה רוח הקדש אל תתמה על החפץ כי הם סובלים צרות הדור כי בפרש תואר שדי את מלכים בה מאן מלכי רבנן שהם מלכים בה שפרשה הוא כד"א פרשה ציון בידיה אז הוא כי התורה תשלג תקרר ותלבין בצלמות אשר לדור:

טז

הר אלהים הר בשן כו' הלא יקשה כי אם הוא הר אלהים איך הוא הר גבנונים. ועוד שמזכירו פעמים. ועוד כי אחד הוא ואומר תרצדון לשון רבים. ועוד כי אמרו רבותינו ז"ל שהיו הרים גבנונים תבור וחרמון שהיו מסוף העולם שבאו. ועוד אומרו אף ה' ישכון לנצח כי לא לנצח שכן בסיני רק בזמן מתן תורה. אך יאמר כי הנה בבא השני הרים הגבוהים שתנתן בם התורה וה' לא רצם אמר הר בשן שהוא בחלק ראובן וגד והוא גם הוא גבוה ותלול שיקרא שמו גם הוא הר גבנונים ואמר הלא הר אלהים הוא הר בשן שהוא נחלק לשבטים מה שאין כן תבור וחרמון כלומר וטוב טוב הוא תנתן התורה בהר אלהים מבהר ח"ל ואם הכונה להיותם הר גבוה הלא הר גבנונים ג"כ הר בשן כי גם הוא. גבוה:

יז

על כן השיב הוא יתברך ואמר על הב' ועל הר בשן למה תרצדון הרים גבנונים התחשבו שעל ההר אני משרה שכינתי ח"ו לא כן הוא כי האם ההר חמד אלהים לשבתו בתמיהה והוא כתמיהת שלמה באמרו האמנם ישב אלהים על הארץ ועוד שנית כי האם אף ה' תחשבו שישכון לנצח בסיני שתקנאו בו לנתר ולומר שישכון בכם הלא לא יהיה כי אם בעוד שתנתן דת עליו בלבד:

יח

ועל הא' שאמרתי ותמהתי שהאם ההר חמד אלהים לשבתו אל תשיבוני מסיני שנאמר בו וירד ה' על הר סיני כי הלא אינו כפשוטו כי הנה רכב אלהים כו' הם מרכבת מלאכיו ה' בם כלומר ולא בסיני כי לא יעלה על לב יבא אלהים מבלי מרכבתו שתשרה בה ועל השנית שאמרתי שלא היה לשכון שם לנצח אמר סיני בקדש לומר כי אין זה רק בעוד שסיני בקדש אך לא אחרי כן. או יאמר סיני בקדש ענין הנה מקום אתי לומר שהוא יתברך הסובל את המקום אך לא שהמקום סובלו וזהו רכב אלהים כו' ה' בם ולא בסיני ושמא תאמר סוף סוף לא יבצר כי ה' במלאכיו ומלאכיו בהר הרי כי גם הוא יתברך בהר כי אם שהוא באמצעות מלאכיו לא כן הוא כי אם שאדרבה סיני הוא בקדש לא שהקדש אפילו מלאכיו יתברך הם בסיני כי הקדש סובל את ההר ולא ההר את הקדש:

יט

עלית למרום כו' יאמר ענין הכתוב אצלנו בביאור התורה על פסוק ומשה עלה אל האלהים שהזכרנו ענין אליהו ז"ל לאותו תלמיד שהראה לו עליית הצדיקים מג"ע לישיבות של מעלה ואמר לו בכל העולם הסתכל בר' חייא לא תסתכל ואמר לו במה אדע איזה הוא ר' חייא א"ל כל אחד משאר המלאכים מעלים קתדרא שלו ושל ר' חייא עולה מאליה וכתבנו שם שהודיעה לנו התורה שמה שזכה ר' חייא אחר מותו משולל גוף זכה משה בגוף ונפש וזהו ומשה עלה אל האלהים כי עלה מעצמו מבלי שיעלהו מלאכים כאליהו שהעלוהו רכב אש וסוסי אש בסערה השמימה. וזה יאמר פה על משה עצמו עלית למרום לומר הלא אמרתי כי רכב אלהים רבותים כו' כי מלאכי השרת הם מרכבה אל השכינה כי אדני בם ושמא תאמר נא ישראל אם כן אפוא שכ"כ גדלה מעלתם שעליהם שורה השכינה א"כ למה בחר באדם לתת לו את התורה ולא במלאכים אשר בקשו אותה מאתו יתברך ועל כן היה מקום לומר כי אולי מה שנתן לבני אדם לא היה רק דרך פשט התורה אך סודה ותוכיותה הבלתי מתייחס לבעלי חומר מתן למלאכי השרת לז"א דע וראה כי גדול אתה איש ישראל מכל מלאכי מרום כי הלא אתה עלית למרום שאין צ"ל שעל ידי מלאכים שהעלוך היתה עלייתך כי אם כקתדרא של ר' חייא אחר מותו משולל גוף עלית אתה בגוף ונפש שהוא עלית למרום שהוא עלית מעצמך למרום וגם לא שבית דרך הפשט של תורה הבלתי מתייחס לשבי אצל בעלי חומר כי אם שבית מה שהוא שבי באמת שהוא גם דרך הסוד אשר הוא זר לאיש חומרי כשבי אצלנו וגם לקחת מתנות הן שני הלוחות מידו יתברך עם היותך באדם שהיתה הנפש בגוף הנקרא אדם על שקורץ מן האדמה מה שלא היה מן התימה אם היה מפשט מהחומר בקבלו הלוחות מידו יתברך ושמא תאמר ומה הועיל כל זה אחר שמיד חטאו בעגל וחזרה המיתה והשעבוד למקומן ואיה ההדמות שנדמו למלאכים לז"א גם אחרי כן נדמו להם כי הלא ואף סוררים שסרו מהר מן הדרך וסררו בעגל לא נעדרו מלהיות משכן לו יתברך כי צוה אחרי כן ואמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהוא בתוכם וקרבם של ישראל כי בתוכו לא נאמר כי אם בתוכם כי היכל ה' המה וזהו ואף סוררים לשכון יה אלהים שהוא מעין מלאכי השרת שהם רכב אלהים. או יאמר כנודע מרז"ל כי גדול הצדיק לפניו יתברך כמלאכי השרת ובה יאמר הלא אמרתי כי איני משרה שכינתי כי אם ברכב אלהים שהם מלאכים אל תאמר איש ישראל כי גרעת בעיני מהם כי אדרבה אתה בן אדם עודך מלובש בחמר עלית למרום ולא עוד אלא ששבית מה שהיה שבי ביד המלאכים שהיו מחזיקים בתורה אשר גם בערכם היא שבי כי איכותה למעלה מאיכותם כי היא חכמתו יתברך והלא תאמר הלא זה לא היה רק במשה ולמה ע"י יתרונו תייחס יתרון כללות ישראל בזה לז"א לקחת מתנות באדם כי גם במין האנושי כל איש ממך ישראל לקחת שתי מתנות באדם כי גם כל אדם מישראל עטרוהו מלאכי השרת שתי עטרות והוא מאמר ר' סימאי במסכת שבת שבשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ששים רבוא מלאכי השרת וקשרו שני עטרות בראש כל אחד ואחד מישראל אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע הרי כי באדם עצמו ניתנו שתי מתנות שהן שתי עטרות ושמא תאמר הרי פירקום מעליהם ע"י העגל באמור להם הוא יתברך הורד עדיך מעליך והוא לשון סוף המאמר ההוא בחורב טענו ובחורב פרקו השתי עטרות שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב אם כן מאז שחזרה זוהמת נחש למקומה בטלה מבן האדם מדרגת היות האדם כמלאכי השרת לז"א עם כל זה לא ירדו אחרי חטאם ממדרגת המלאכים כי מה היא מעלתם שהם מרכבה אל השכינה הנה אף סוררים שהוא ישראל אחר שהיו סוררים בעגל זכו לשכון יה אלהים בם ממש כמו שכתבנו מאמרו ושכנתי בתוכם ולא אמר בתוכו כי היכל ה' המה:

כ

ברוך אדני כו' אחרי אומרו את כל אשר חיבבנו יתברך כמלאכי השרת הלא יתחמץ לבב אנוש לדבר ולומר אם כן אפוא למה ידכאנו בצרות כי אין יום שאין לאישי ישראל יסורין ומה גם בגליות לזה אמר ברוך ה' יום יום כו' שהוא שאומרת רוח הקדש כאלו ישראל המדברים ואומרים אין צריך לומר שלא נתלונן על יסורינו כי אם אדרבה נברך אלהינו ונאמר ברוך ה' יום יום כו' כנודע כי שם אדנות הוא מדת דין ושיעור הכתוב ברוך שם אדנות שהוא דין יום יום שבכל יום נותן לנו יסורין אלא שלפי רצונו יעמס לנו היסורין ויש לנו להחזיק טובה לשם אל שמקל אותם בכל עת שלא יעמיסו הרבה כי האל ישועתנו סלה והוא מאמר חכמי הקבלה האומרים כי פירוש ואל זועם בכל יום הוא מדת חסד אל זועם את מדת הדין בל יכביד הדין עלינו נמצא כי על מה ששם אדנות היה מעמיס הדין עלינו האל ישועתנו סלה יום יום בזעום את מדת הדין יקל ידו ולא יעמיס עלינו.

כא

והלא יאמר איש הלא האל למה לא יושיענו לגמרי אלא להקל ולא עוד אלא שנברך את שם אדנות על שמייסרנו בכל יום והלא טוב היה העדר היסורין לגמרי. לזה אמר הן אמת כי האל לנו אל למושעות רבות בשלמות ולא לישועתנו א' להקל בלבד אך מדת שם אדנות המביא עלינו מיני יסורין יום יום הוא כדי שעל ידי כן יהיו לנו אחר מות יציאות לעלות למעלה אחר שביסורי העולם הזה יסירונו משאול מטה כי פה ינוכה הראוי לנו לידון בגיהנם וזהו אומרו ולה' אדני למות תוצאות והוא בשום לב אל אומרו לאלהים באותיות הויה ונקודות אלהים וגם אומרו ולאלהים ולא אמר ואלהים אדני כי מה טעם אל אות הלמ"ד הזאת וגם אל אומרו אחריו שם אדנות שהוא השם שאמר עליו שיעמס לנו והוא כי הנה ידוע כי שם הויה בנקודות אלהים היא היא מדרגה גדולה עליונה כנודע ליודעים חן ומי יעלה שמה אם לא בעלי יסורין בעולם הזה וזהו אומרו ולאלהים הוא שם הויה בנקודות אלהים אדני שהוא שם המעמיס לנו יסורין שהוא שם אדנות גורם שלאלהים הנזכר לעלות אליו הנה היא המדרגה ההיא היא הכנה להיות לעת מות תוצאות לעלות לאלהים הנזכר שהיא למדרגת הויה בנקודות אלהים כי לא יעלה איש אל המדה ההיא אם לא על ידי שמדת אדני יביא לנו יסורין יום יום ושיעור הכתוב האל לנו גם שזועם למדת הדין לא יזעום לנו כי לנו הוא למושעות אלא שכדי לעלות לשם הויה בנקודות אלהים לזה אדני שהוא שם אדנות ביסוריו יום יום עושה שלמות העתידה לאדם יהיו תוצאות לצאת משאול וגם מתחת כנפי השכינה עד מדת שם הויה בנקודת אלהים הנזכר. או שיעור הכתובים מעין האמור ברוך ה' על כי יום יום יעמס לנו יסורין וגם האל במה שזועם בכל יום בעולם דרך כלל גם הוא ישועתנו סלה שגם הוא יום יום יקל לנו שם אל מעט מעט בכל יום:

ושמא תאמר אם כן אפוא באיזה דבר ישמור לעשות חסדו שם האל לבדו שיהיה בלי יסורין משם הדין הלא הוא כי הנה האל לנו אל למושעות לעתות בצרה יושיענו למען חסדו ואם יאמר איש אם כן יהיה הכל על ידי שם אל שבמה שזועם בכל יום לא יעדרו יסורין וצרה בצד מה ולעתות בצרות יהיה לנו אל למושעות ואם כן למה זה שם האדנות יעמס לנו יסורין גם הוא לזה אמר כדי שעל ידי היות היסורין רבים ע"י שם אדנות לעלות לאלהים שהיא הויה בנקודות אלהים יהיה סיבה אדני במה שיעמס לנו שיהיה נשאר לנו למות תוצאות לצאת משאול מטה אל השם הנזכר שהיא הויה בניקוד אלהים שהיא למעלה למשכיל וזה אמר לאלהים אדני כו' כי לעלות למדרגת אלהים יהיה שם אדנות סיבה שיהיה שמור לנו למות תוצאות אל האלהים הנזכר:

כב

אך אלהים ימחץ ראש כו' גומרים מאמרם עם בני ישראל ואומרים הנה ברכנו ה' על שיעמס לנו יסורין כמדובר בשני הכתובים הנאמרים אך אבקשה כי מי יתן אך אלהים לפחות ימחץ ראש אויביו בעולם הזה המצרים את ישראל כי גם שלא ימחץ את כלם לפחות את הראש שלהם הוא מלך או שר שלהם המכה ומצר אותנו לפחות קדקד הראש הנזכר כמלא שער כי הלא מתהלך מן העולם הראש הנזכר באשמיו שלא יפרע מהם כלום ולמה זה יסבול הוא יתברך שיעשה הרעות כל ימיו ולא יראנו ברעתו ולקותו כלום:

כג

ועל כן משיבה רוח הקדש ואומרת אמר ה' כו' לומר תדע מה אמר ה' על שאלה זו הלא הוא אל יעלה על לב איש שאני ותרן לאשר הרע לבני כי אם טרם ימות היה זמן שלא זכה עדיין לראות מקבל הרעה להנקם לא לעולם ישאר כך כי הנה מבשן אשיב אשיב ממצולות ים והוא מאמר ספר הזוהר כי לעתיד יביא בגלגול את כל אשר הצרו את ישראל בכל גלות וגלות ויראנו בהם נקמות כי הצובאים לא נאמר אלא אשר צבאו כו' וזה יאמר כי אמר ה' כו' אשיב ממצולות ים גם את השקועים אשיב לעולם הזה ליום הדין:

כד

למען שתמחץ רגלך בדם הנוטף מלשון כלביך באכלם את אויביך אשר הצרו לך בעולם הזה כי כל כך כלביך דמם ישכרון שמהדם הנוטף מלשונם תמחץ רגלך אתה ישראל לעיניך מכל אשר עשו לך וזה מאויבים מנהו הוא מנהו של ה' הנזכר כי לא ינכה ה' אשר חטאו לה' כי לא יעשה עיקר רק מאשר עשו לך כי אז תנקם מהם ועדיין יהיו אויביו יתברך כי לא יעשה בהם שפטים רק על מה שהצרו לך והוא מאמר ספר הזוהר כי לעתיד לבא יאמר הוא יתברך לכל אחד מאשר הצרו לו האומות הנה אשר הצר לך הנקם ממנו כו':

כה

ראו הליכותיך כו' הנה למעלה באמרו עלית למרום כו' סיפר חיבתו ית' עם בני ישראל כמלאכי השרת ונמשך הענין עד כה ועתה חוזר אל ענינו ואומר הנה עוד הורית מאז חיבתך עם ישראל כי לא בלבד ביום מתן תורה שכבר הטהרו מזוהמתן אלא גם בצאתם ממצרים סמוך אל זמן עבדם ע"א הראיתם חיבתך כי ראו הליכותיך אלהים שעשית להם י"ב הליכות שהיו יב דרכים מוקפות חומת מים ובכל א' שבט א' מוחלקים לשבטים כאשר בהיותך עמהם בארץ הקדושה שהיה בה כל שבט בפני עצמו וזהו ראו הליכותיך אלהים שהם י"ב הליכות שהיו מעין הליכות אלי כשהיה מלכי בקדש שהוא בארץ ישראל שנחלקה לי"ב שבטים כל אחד בגבול בפני עצמו:

כו

ועוד חיבבת אותם שקדמו שרים הם ישראל לומר שירה קודם לנוגנים שהם מלאכי השרת אפילו הנשים כי בתוך שהוא בין האנשים ומלאכים היו עלמות תופפות כד"א ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה כו' והוא פירושם ז"ל באמרו בתוך עלמות כו' כי הנשים שוררו בין ישראל למלאכים:

(כה) או יאמר הנה ישראל חמדו לדמות למלאכי השרת ואתה ברוב חסדך הקדמת מתחלה להחשיבם יותר מהם והוא כי על פסוק ודגלו עלי אהבה ארז"ל שראו ישראל בסיני ד' מחנות שכינה בבחינת ד' דגלים וחמדו יעשה מישראל כך וכן עשה שעשאם ד' מחנות בד' דגלים. ונבא אל הענין אמר הנה ישראל ראו הליכותיך אלהים מתהלך בד' מחנות בד' דגלים מיכאל בדגל חסד והשאר על דרך זה ויהי להם כן כי הליכותם במדבר היו הליכות מלכי בקדש של מרכבתו הרי כי בקשו להדמות למלאכים וברוב חסדך קודם לזה העדפת יתרון לישראל על מלאכי השרת כי הנה קדמו שרים כו' כדלעיל. או יאמר ראו הליכותיך אלהים של מדת הדין למצרים ובענין עצמו ראו הליכות אלי הוא מדת חסד לישראל כי עשית ב' הפכים לאהבת ישראל כענין מכת הדם שהיה המצרי שותה דם וישראל מים עד שהעשירו מזה ישראל וכן בכל מכה ומכה ומה גם בקריעת ים סוף ועוד שנית כי הורית חיבתך לישראל יותר ממלאכי השרת כי אין צריך לומר בהיותך בסיני שעשית מרכבה לישראל כי אם גם על הים שהיה מלכי בקדש הם מלאכים הרוחניים כאמרו למעלה סיני בקדש על המלאכי מרכבה:

כז

כי עם היות המלאכים אז מרכבת מלכי ולא אני על כל זה אז חיבב אותי מהם כי קדמו שרים לשורר הם ישראל ואחר הנוגנים הם המלאכים שהיו מרכבתך וגם הנשים הם עלמות תופפות שוררו קודם למלאכים שהוא בתוך בין ישראל למלאכי השרת:

(כה) או יאמר ראו כו' כי בשני דרכים ראו פעולת מדת הדין הוא שם אלהים שהוא עשות דין במצרים ועשות דין בשרו של מצרים שהוא ענין וירא ישראל את מצרים מת כו' כי מתים לא נאמר אלא מת שהוא על השר כמ"ש ז"ל והוא מה שכתבנו במקומו כי הפלא חסדו להם הוא יתברך כי נתן כח בעיניהם לראות לקות שר רוחני ושזה לא השיגו רק הנקראים ישראל לא הנקראים בשם עם הוא הערב רב וזהו וירא ישראל כו' ועל שבח זה הוא אומר ראו הליכותיך אלהים הנה כי נתן בהם יתרון על בני אדם אשר לא ישיגו לראות בלקות השר רוחני ומה גם לספר הזוהר שמה שראוהו מת על שפת הים היה על שפת הים העליון שעל השמים כבודו אמר שגם נתן להם יתרון על מלאכי השרת כי התנהג בדרכים והליכות חסד הם הליכות אלי שעם היות מלכי בקדש הם רכב אלהים מלאכים הרוחניים על כל זה החשיבני מהם כי קדמו שרים כו' כבקודם:

(כז) במקהלות ברכו וכו' אחרי אומרו שלא בלבד אנשי ישראל זכו להקדים לשורר ולברך את ה' קודם למלאכי השרת כי אם גם הנשים הלא תתפלא לאמר איזה טעם מצא הקב"ה להשתיקם גם בשביל הנשים כי הלא יראה מן התימה דהני נשי במאי זכיין למעלה זו אל תתמה כי כה אמר ה' לישראל לפני המלאכים אז במקהלות בין קהלת אנשים בין קהלת נשים ברכו אלהים תחלה כי לא גרעו הנשים של מצרים ואדרבה העדיפו כי הלא אדני הוא שכינה היות בישראל שעמה זכו לצאת לא היה להם אלא ממקור ישראל הוא הנשים כי היו טהורות משום פיסול וכמאמרם ז"ל על פסוק גן נעול כו' ועל פסוק תחת התפוח כו' שבזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים שאלמלא הן לא היתה יציאה וכל שכן שירה ובכן אל יפלא מה שאחר האנשים אמרו שירה קודם המלאכים:

כח

שם בנימין צעיר כו' אחר אומרו שמעלת ישראל היתה בזכות טהרת מקורם הם אמותם והלא מזה יתחמץ לבב דוד באמור כי הלא רות אם זקנו היתה מבת לוט מאביה ופרץ מתמר עם חמיה לזה דברה בו רוח הקדש ותאמר שם בנימין כו' צוה אלהיך כו' לומר דע כי במקום אשר עשה ה' בשביל טהרת מקור אמותם שהוא בים סוף שם נתן לך ה' עוז המלכות והמעלה והוא ענין מאמרם ז"ל כי בנימין היה שהתחיל ליכנס בים סוף וקנאו בו נחשון בן עמינדב וסיעתו וירגמו בבנימין אבן עד שהוציאם חוצה ונכנסו נחשון ושבטו ואמרו ז"ל רדם אל תקרי רדם אלא רד ים ויתכן לפי דרכם מבלי נפרש רדם רד ים כי אם שרצה להיות רודה ומושל להקדים לכל אחיו ונחשון על ידי רגום אותם הוציאם ואחריו שרי זבולון כו' שאלו היה פגם במקורך אדרבה את בנימין היה לו יתברך לעזור ולא את שבט יהודה הבאים מתמר:

כט

ואדרבה שם צוה אלהיך עוזך שהוא עוז מלכות כד"א יתר עז שהוא מלכות מתמיד עד מלך המשיח כנודע מרז"ל כי משם זכה וכמאמרנו על היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו משיב דוד ואמר עוזה אלהים כלומר מה אני שתעשה עיקר ממני לצוות עוז לי כי אם עוזה אלהים לצאת מגלות שכינה כי בזה אשר תעשה פעלת לנו שעל פי דרכך נושע גם אנו כי ישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל:

ל

מהיכלך על ירושלים כו' אחרי אומרו שלא נבקש ישראל לעתיד עוז לנו כי אם עוזה אלהים תחת היות שכינה בגלות כ"י תעוז מלכות שמים בא ואמר הנה ברוב עוזך לעתיד מלכי גוים יביאו מנחות ודורונות אחלה פניך אל תחזיק להם טובה כי הלא ממנו הוא והוא במה שידענו כי הצדיק נקרא היכל ה' וגם נזכירה מאמרם ז"ל כי את דיוקן יעקב נטל ה' והעלהו לפניו לרחם על ידו על ישראל עוד אמרו רז"ל על פסוק מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו יביאו לא נאמר אלא ישיבו מלמד שהמנחה שנתן יעקב לעשו עתידים להחזירו לעתיד לבא ובזה יאמר מהיכלך שהוא הצדיק שהוא היכלך ומי הוא שנקרא היכלך אותו שהוא על ירושלים שהוא יעקב שדיוקנו למעלה מירושלים בעליונה לפניך ממה שלקחו ממנו הוא מה שלך יובילו מלכים שי הם מלכי תרשיש:

לא

ואחר שכן הוא אל תחזיק להם טובה כי אם אדרבה גער חית קנה היא צור שארז"ל כשנשא שלמה את בת פרעה נעץ גבריאל קנה בים ועליו נבנה כרך גדול של צור שהוא שבים העליון היתה לו אחיזה וכח לסיטרא ההיא ולהיות על ידי גבריאל יהיה מה שאמרו ז"ל על פסוק זה שאמר הקב"ה לגבריאל שלא יקבל עמלק למה שעל ידו נבנתה ואחשוב יתן טעם הכתוב באמרו עדת וכו' והוא כי אין לך אומה שהחטיאה את ישראל בע"א כעמלק ובזה יאמר גער חית קנה שעדת אבירים הם ישראל בעגלי עמים כלומר שהצמידו בעגלי עמים ועתה מתרפס ברצי כסף שמביא שי לפייס ויהיה מתרפס ברצי כסף כמתמיה והנה ארז"ל שמצריים ייראו מהביא מנחה על שעבדם את ישראל ואמר הקבה שהיו אכסניא לבניו ויביאו ובזה יתכן שאחר אמרם ישראל שיגער בעמלק אומר שגם לא יחפוץ לקבל מהמצרים ועליהם וכיוצא בהם אמרו בזר עמים קרבות יחפצו כמצרים שזולת אומר נתחכמה למושיען אחר כל האותות רדפו אחר ישראל להלחם בם בים:

לב

משיב הוא יתברך יאתיו חשמנים מני מצרים כי היו אכסינא לבני וכוש תריץ ידיו לדברי הכל שיהיו לרצון לאלהים שלא הצרה את ישראל:

לג

ממלכות הארץ שירו כו' אחר אומרו כי לעתיד יובילו מלכים שי ולא יקבל מחית קנה ודומה לה אשר שעבדו את ישראל אומרת רוח הקדש כמדברת עם האומות הם המלכיות המשעבדות את ישראל ממלכות הארץ שירו לאלהים הוא מדת הדין הפועל דין ושעבוד על ישראל תחת ידיהם בהיותם בגדולה ולא יעלה על רוחכם כי שריכם או מזלכם הוא הנותן לכם כח לשעבד את ישראל כי אם האלהים ובזה שתהללוהו שיורה כי לא תשעבדוהו רק לעשות רצונו על כי חטאנו לו כי תרויחו כי לא תבכו לעתיד מאשר יצר לכם מאתו כי אם זמרו ה' סלה כי תהיו מאשר יקבל דורונכם כי מאשר תכירו כי הוא מאתו יתברך לא תשעבדום בקושי כי אם לכפר עונם:

לד

ואל תאמרו איך נשיר לאלהים והוא סילק השגחתו מהארץ מאז שכינה עלתה ונסתלק מיום החרבן ועזב הנהגת העולם לשרים של מעלה כי מה שאמרתי שירו לאלהים הוא לרוכב בשמי שמי קדם שהוא כי לא נסתלק לגמרי חלילה כי לא בלבד על השרים כי אם על כל עולם המלאכים שעולמם הם שמים של שמי קדם הם הגלגלים והוא כרוכב על הסוס והוא מאמר רז"ל בבראשית רבה על פסוק מעונה אלהי קדם שהוא יתברך בשמים כרוכב על הסוס שכליו משופעים מכאן ומכאן שהוא ככתוב שם אצלנו שהוקשה למו כי האמנם ישב אלהים על הארץ לכן אמרו כי הוא כרוכב על הסוס ובגדיו משולשלים עד למטה כך הוא יתברך על השמים אלא שהתפשטות מלובש מאתו הוא המשופע ומשתלשל למטה לארץ כמשל שולי בגדי הרוכב המשופעים עד למטה לארץ וזה יאמר פה אל תקשו לבבכם לומר כי סילק שכינתו והניח ההנהגה לשרים ואיך נשיר לאלהים כי לא כן הוא כי אם לרוכב בשמי שמי קדם כלומר כי לרוכב ידמה על השמים כי גם שהוא שם שוליו מלאים את העולם השפל והשגחתו עומדת לעד ואשר אמרתי זמרו ה' סלה שעל ידי כן שמעתה תשירו לאלהים ימשך שתזמרו לאדני סלה גם לעתיד הוא שאם לא תעשון כן הן יתן בקולו קול עוז שהוא פן בקולו הידוע שהוא קול ה' שובר ארזים עוד יוסיף ויתן בקולו הידוע קול עוז באופן שלא ישאר מעמלק הארץ המשעבד את ישראל שריד:

לה

ושמא תאמרו הממלכות כי הנה תראו כי לכם עוז להשמיד ולאבד ולרקד בהיכלו ואין מכלים וישראל עם ה' אך נכאים כי הלא זה יורה כי משר צלם העוז נתן למו ותתנו תפלה לאלהים חלילה קנו דעה ותנו עוז לאלהים לומר כי העוז שלכם תנו אותו לאלהים כלומר הבינו כי מאתו יתברך הוא לכם ולא לכם הוא משלכם כי אם תנו וייחסו אותו לבעליו כי הוא הנותן לכם כח לשעבד את ישראל ולעשות חיל ולמרק אשמותם ולא מאהבתו אתכם נותן עוז לכם כי על ישראל גאותו כי אין אצלו יתברך לכבוד ולגאוה כי אם בהיותו שורה על ישראל אך לא עליכם כי במה נחשבתם לפניו ואשר תרקדו בהיכלו ושותק אינו מבלי יכולת חלילה כי אם שאדרבה הן הן גבורותיו שסובל וזהו ועוזו בשחקים כי עוז מתייחס לו יתברך היותו בשחקים שהוא למעלה מהגלגלים כי שחקים הוא רקיע ג' וכל הגלגלים בשני כמפורש במזמור השמים מספרים כלומר בשחקים ולא במקום גשמות שמהגלגלים ולמטה כי מסתלק למעלה וכובש גבורתו ושותק כי תרקדו בהיכלו:

לו

נורא אלהים ממקדשיך כו' הנה ידענו כי אם היות שלא יבצר מהיות כי שכינה עלתה למעלה בעת החרבן על כל זה יש בחינה שלא זזה מכותל מערבי כנודע מרז"ל אמר כי ממלכות הארץ המשעבדים את ישראל אל תחשבו כי אחר שעיקר שכינה עלתה שמה שנשאר בכותל מערבי אין לירא ממנה כי דעו כי נורא אלהים גם אשר הוא ממקדשיך למטה כי כל כך הוא נורא שאל ישראל הוא הנותן עוז כו' שאלמלא חסד אל לא היה להם כח לסבול הגלות כי גם שהעיקר למעלה חלק הנשאר הוא מושפע מהעליון וזהו ברוך אלהים כי הוא מושפע החלק הנשאר למטה מכחותיו יתברך העליונים וזהו משמעות ברוך ליודעיו שהוא מושפע וברוך מאל ישראל הנזכר.

או שיעור הכתוב נורא אלהים ממקדשיך עד"ה ונעשה אל ישראל הוא חסד לישראל כי הוא האלהים הנזכר נותן עוז כו' לסבול הגלות על כן ברוך אלהים יאות לנו לומר ובזה מלת הוא אינה מיותרת כי הכוונה הוא לומר כי האלהים הנז' אל ישראל הוא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.