אלשיך/תהילים/סט

אלשיך תהילים סט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח על שושנים כו' הנה רזל פירשו מזמור זה על בני הגליות ויתכן לפי דרכם זה יכלול בו כל ארבעה גליות כאשר נבאר בס"ד ואומרה כי ייחס הדבר אל השושנים על כי שתים הן בחינות השושנה אחד בגוון ואחד בריח והוא כי רז"ל בכל מקום מייחסים השושנה אל האודם כמאמרם ז"ל על סוגה בשושנים ובמקומות אחרים והוא על כי סתם שושנה אדומה שנית בחינת ריחה כי טוב ועל כן ימשל הגלות שהוא דין ורוגז אל השושנה אדומה לפי המראה אך טוב לישראל שע"י כן עולה מהם ריח טוב לפניו יתברך שמתמרקין עונותיהם ועל כן יתכן קרא דוד אל הגליות שושנים ואמר למנצח על שושנים לדוד:

ב

הושיעני אלהים כי באו וכו' הנה כי ארבעה המה הגליות בבל ומדי יון והד' ובראשון החל הוא גלות בבל ואמר הושיעני וכו' והוא כי דרך שעבוד המלכיות את עבדיהם אינו כי אם אל גויותיהם בכל עבודת עבודה ועבודת משא אשר יעמיסו עליהם אך לא יגעו בנפש והנה גלות בבל בגופים החל עד להשחית ואח"כ זדון לב נבוכדנאצר השיאו לגזור ישתחו לצלמא די הקם אשר היא צרה מגעת אל הנפש להאבידה ועליה יאמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש ולא אל הגוף לבדו.

ג

ועל גלות מדי אמר טבעתי ביון מצולה הוא רפש וטיט והוא מאמרם ז"ל במדרש חזית שעושים עיקר מה שנתחייבו ישראל בדור ההוא על שנהנו מסעודתו של אחשורוש שהיה סיבה ראשונה המן להחטיאם כי מלא סאת עון הצלם ואמרו ז"ל במדרש הנזכר שאמר משה לאליהו אם בדם היא תתומה אין תפלתנו נשמעת אבל אם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת וביארנו במקומו שהוא אם בדם כו' שאם חתימת הגזר דין הוא על עון הצלם שעל בחינת עא היתה חתימת הגזירה שהוא נוגע אל הנפש וזהו אם בדם כי הדם הוא הנפש אין תקומה אך אם בטיט שהוא על הסעודה שהוא על הנאת החומר שהוא טיט תפלתנו נשמעת ועל זה יאמר טבעתי ביון מצולה הוא טיט של מצולה שבטבעו קשה לצאת ממנו הנטבע בו כך היה קשה לינצל כי היו בו יין נסך ומאכלות אסורות והיו לפניהם זונות ואין מעמד מפני שמתחבר אליו עון הצלם כאשר הכרחנו במקומו כי בין למ"ד שנתחייבו על עון הצלם בין למ"ד על עון הסעודה הצד השוה שבהם כי שני העונות היו ולא נחלקו רק על מה נחתמה הגזירה וז"א תדע למה הספיק המן לגזירה ההיא במה שהוא עשה ענין הסעודה כמפורש במדרש חזית עם היות עון בלתי כולל כי אם לשל שושן הוא על כי בתחלה באתי במעמקי מים של עון הצלם ומפני זה הספיק אח"כ שבולת מים לשטפני וזהו באתי במעמקי מים וע"י כן שבולת של הסעודה שטפתני כמבואר אצלנו בביאור המגלה באר היטב:

ד

ועל גלות יון אשר כל ענינם לא היה רק על הדת כמאמרם ז"ל שהיו אומרים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל על כן לא שמו נגד פניהם רק תפלה לאלהי ישראל יבא ויושיעם מהבאים להסיר אלהותו מעליהם וממיתים אותם על כך כענין ז' בני חנה ועל הגלות ההוא אמרו יגעתי בקראי כו' כלו עיני מיחל לאלהי הפך אמרם שאינו אלהי:

ה

ועל גלות טיטוס שלא בלבד טיטוס היה בעוכרנו בחרבן בית שני כי אם הביא מכל לשונות הגוים כמפורש בספר בן גוריון על כן על הגלות ההוא אמר רבו משערות ראשי אויבי חנם כו' ועוד העולה על כלן והוא ענין עשרה הרוגי מלכות בתואנה שמכרו את יוסף בעשרים כסף ואינו דין של מטה להשיב גזילת אבות אבותיהם וזהו עצמו מצמיתי כי עצמו כח מצמיתי אויבי שקר שאומרים שהם אויבי על עשותנו גזל ושכונתם לעשות משפט והוא שקר כי אין עושים רק משנאתם אותנו להנקם ממנו כי אשר לא גזלתי אז אשיב ומלת אז היא לומר כי אז לא גזל כ"א בדור שהי' יוסף חי אלא שנתגלגלו אז והוא שלא כדין בדיני אדם:

ו

אלהים אתה ידעת כו' הנה חילקנו הדבור על ארבע גליות שעל גלות בבל שגזרו להשתחוות לצלם אמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש והפסוקים שאחריו אל שאר הגליות ועתה חוזר לדבר על כל אחד מהם ובראשון החל ואמר מה שאמרתי הושיעני אלהים אל תאמר אלי כי עונותי הסבו רעתי כי אלהים אתה ידעת לאולתי הוא אשר חטאתי שוגג ואנכי לא ידעתי ואיך אתודה עליה אם אתה ידעת ולא אני וזהו אתה ידעת לאולתי ואשמותי המה הזדונות ממך לא נכחדו כי התודיתי עליהם ולא כחדתי אותם ואמר ממך להיות כי עונות שבין אדם למקום אסור לגלותם לבני אדם כי אם לה' לבדו בינו לקונו כמ"ש ז"ל על פסוק אשרי נשוי פשע כו' וזה כוון באמרו ממך לא נכחדו לומר כי גם כי לא גליתים לבני אדם ממך לא נכחדו ממני ואליך:

ז

וגם שאפשר שלא הספיקה תשובתי עם כל זה על השוגג שהיא אולתי שאיני מתודה עליה רק מקוה ישועתך עשה לבל יבושו בשבילי קויך בראותם כי אינך מושיעני עם היות שאין בי זדונות ולא שגגות ידועות ויאבדו תקוה גם הם על עצמם ועל האשמות בזדון שהתודיתי ובקשתי מחילה הושיעני אל יכלמו בי מבקשיך שיהרהרו כי אינך מקבל שבים ואתה אלהי ישראל כאב לנו:

ח

ועל אשר השתחוינו לצלם שהוא מה שאמרתי כי באו מים עד נפש והוא עון הגדול שאפי' הגוים היו מחרפין אותנו ורוקקים בפנינו כמ"ש ז"ל כי בצאת חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש היו כל הגוים רוקקים בפני כל איש ישראל ומחרפין אותם ואומרים היה לכם אלוה כזה ועבדתם ע"א על זה אומרים ישראל כי עליך נשאתי חרפה עליך על כבודך באופן שאבל אשמים אנחנו אפילו בעיני הגוים הנה תנוכה אשמתנו במה שכסתה כלמה פני והיא תשובה גדולה כמ"ש ז"ל שעל שנכלם שאול מעון נוב נכנס במחיצת שמואל הנביא:

ט

ולא בלבד כסתה כלמה פני מאשר היו הגוים מכלימים אותי ברקקם על פני כי אם גם מישראל אלו באלו והוא כי לפי האמת כל ישראל לא עשו אלא לפנים ולא מלבם חלילה והיו חושדים זה את זה אולי חבירו השתחוה מלבו והוא כי מוזר הייתי לאחי כי אחי בני אבי המחבבים אותי ביותר לא חשדוני בהשתחויתי לגוי גמור כי אם למוזר כמי שממיר ונעשה זר שאעפ"י שחטא ישראל הוא ויש לו בחינת לב יהודי אך לבני אמי הייתי נכרי ממש שהתנכרתי לע"א כגוי בעיניהם באופן שהיו מכלימים אותי באמרם שבכל לב השתחויתי נמצא כי גם מעמי וקרובי הייתי נכלם כלומר ואחר שכן הוא די לי כלמתי והייתי צריך להתנצל מחשדם כי לא עשיתי אלא לפנים:

י

כי קנאת ביתך וכו' עודם מדברים בני גלות בבל ואומרים אל ימעט בעיניך ה' מה שכסתה כלמה פני על עון הצלם כמדובר כי הלא באה על היותנו כנשרפים על צרת חרבן ביתך כי הנה אש קנאת ביתך שהחריבו אכלתני ושרפתני ועל מה שהיה בי יקד יקוד כיקוד אש חרפות חורפיך נפלו עלי. או במה שכתבנו כי אומרו עליך נשאתי חרפה הוא מה שהיו הגוים מכלימין ומחרפין ורוקקין על פני כל איש ישראל בצאת חנניה וחביריו מכבשן האש באמרם היה לכם אלוה כזה ועבדתם ע"א ובזה יאמר הנה אלה רשעים הם היו אויב מחרפים תוך ביתך ושורפים ומחריבים עד שהייתי נכוה כי קנאת ביתך אכלתני ושרפתני כי עזבתי צרת גלותי ואשר הרגו ממני והייתי נכוה מחורבן ביתך על כבודך ונהפך עלי כי חרפות שהיו מחרפים חורפיך אשר עד כה היו חורפיך מחרפים אותך בהחריב ביתך עתה נפלו עלי שהפכום נגדי לומר כי אני הוא אשר הייתי נגד ה' ומחרפין אותי שלא חסתי על כבודו אחר שהייתי נכוה עד כה על כבודך כמדובר:

יא

ולא עוד כי אם שואבכה בצום נפשי כו' והוא כי על עם בני ישראל באה צרה בגופם במכת חרב והרג ואבדן ושבי ובזה וגם היתה להם צרת הנפש כמו שכתבנו שעליה אמר כי באו מים עד נפש שהוא על עון הצלם שגזר נבוכדנאצר להשתחוות לפניו אמר עתה הנה דרך אנשים לבכות על צרת עצמם מעל העון שהיא צרת הנפש אך אני לא עשיתי כך כי אם ואבכה בצום נפשי לא הייתי בוכה כי אם את נפשי ולא עם רוחי את גויתי וכ"כ הייתי מתפעל בצום ובכי כאחד עד שנשחת מאיש מראיתי ותהי נפשי לחרפות לי כי אם מתי היה טוב לי כי בהיותה בקרבי הייתי חרפה בעיני כל רואי נמצאת היותה בקרבי שהיא לחרפות לי.

או יאמר בצרת הגלות לא אדע מה לעשות ליתקן כי הנה החלתי ואבכה בצום נפשי שהוא כי עזבתי צרת גופי מהגלות ואבכה על צרת הנפש על אשר חטאתי וטמאתיה ואראה כי הנה ותהי הנפש לחרפות לי כי בהיותי בוכה ואומר אוי לי על נפשי שאבדתי בהשתחויתי לצלם היו מחרפין אותי בגוים באמור הלא זו היא חרפתכם שהיה לכם אלוה כזה ועבדתם להבלי הגוים והיו רוקקים בפני ואלו לא הייתי מזכיר רק צרת הגלות לא היו מחרפין כי הייתי להם בזה למזכירי עון:

יב

על כן חשבתי דרך אחרת והוא כי ואתנה לבושי שק משתיקה ולא שוה לי כי הנה ואהי להם למשל כי האויבים אמרו כי אין זה כי אם משל עלינו סימן רע להם באמרם כי אין העבד לובש שק רק על צרת בעליו או שעושים סימן להם שיהיו כהם באופן שהיו מונעים אותי מללבוש שק:

יג

אז לקחתי דרך אחרת והוא להתפלל לה' אך אמרתי מה אעשה ותהיה תפלתי עת רצון על כן מה אני עושה בעת שאני רואה כי ישיחו בי יושבי שער והוא כי דרך הגוים הדשנים ומעונגים כי בשערי החצרים או בשערי העיר יכינו מושבות קבועים לשבת שם להתלוצץ על קשי יום העוברים לפני שער מושבם ויאמר זה בכה וזה אומר בכם וימלאו אז שחוק פיהם בהלעיגם עליהם ואומר איש ישראל הגולה הנה ישיחו בי יושבי שער וגם ונגינות שותי שכר שישתו שכר על שמחת צרתי וגלותי:

יד

אז ואני תפלתי לך ה' עת רצון היא ודאי עת רצון כי הלא אז שמחים על נפילתנו והוא ענין בנפול אויבך אל תשמח כו' והשיב מעליו אפו ולכן בעת שמחם לאידי אמרתי כי אז ודאי עת רצון כי תשיב מעלי אפך ותרצני אך עדיין אין זה מספיק רק אל בחינת שם ה' הוא שם הרחמים כי הוא המשיב אפו בשמוח האויב לאיד אויבו כאומרו פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב כו' ועל כן אז אמרתי הנה על בחינת שם הרחמים היא עת רצון וזהו לך ה' עת רצון אך מה אעשה אם לפי מעשי יהיה לי נגוד משם אלהים הוא מדת הדין על כן אני גומר ואומר אלהים ברוב חסדך כי גם בשם אלהים לא יבצר ממנו גם כן בחינת חסד וברוב חסדך ענני ולא שאני כדאי מצד עצמי כי אם באמת ישעך כי ידוע כי שכינה בגלות כ"י וגם ידענו כי ישועתו של הב"ה ישועתן של ישראל שאגב ישועתו יושיענו לומר אם ישועתי מסופקת מצד עצמי ענני באמת של הישע שלך שהיא אמתית שאגב ישעך תענני גם אני:

טו

הצילני מטיט כו' הנה כתבנו שאחר שסידר הד' מלכיות המשעבדות את ישראל שעל בבל אמר הושיעני אלהים כו' ועל מדי אמר טבעתי ביון מצולה כו' ושאחר הזכירו ארבעתן חזר על כל אחד ואחד ועל מה שאמר על בבל הושיעני אלהים כו' חזר לדבר בו ואמר אלהים אתה ידעת לאולתי כו' עד סוף פסוק הקודם בא עתה לדבר על הגלות הב' אשר עליו אמר טבעתי ביון מצולה כו' שהוא על המן שהחטיאם בסעודת אחשורוש שהיא הנאת החומר הנמשל לטיט כמו שכתבנו שעל כן אמר משה לאליהו אם בטיט היא חתומה ועל זה חזר ואמר פה הצילני מטיט ואל אטבעה כו' והוא כי הנה כתוב אצלנו בביאור המגלה כי בין למ"ד שמה שנתחייבו כליה היה על כיון הצלם ובין למ"ד שהיה על עון הסעודה לא יבצר שהיו שם שני גופי עבירות ואין ההפרש רק על איזו מהם נחתם הגזר דין שעל כן הוצרכו שני גואלים כמפורש אצלנו שם בס"ד ועל כן על אשר אמר טבעתי ביון מצולה שהוא על עון הסעודה שאחר מעמקי מים של עון הצלם שהוא על גלות מדי בא ואמר הצילני מטיט כו והוא כי הנה כתבנו בפסוק טבעתי ביון מצולה כו' שמדמה הדבר אל מי שטבע במים שבעמק מצולה ועדיין היה אפשר לו לשחות ולעלות אך בא אח"כ שטף מים בכח על ראשו ומחמת כח הכאת שטף המים על הראש נשטף והנמשל כי בבבל הנקראת מצולה כד"א והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה שם השתחוו לצלם והיו כבאים במעמקי מים אך ע"י תשובה היו יכולים לשחות ולעלות כי מים זכים המה שהוא כי לא עשו אלא לפנים אך אח"כ בא שבולת מים הוא המן הרע שהוליכם לסעודת אחשורוש וע"י כן נטבעו בטיט היון שאחר עון הצלם כי הסעודה ההיא נקראת טיט שעל כן אמר משה אם בטיט היא חתומה כו' ועל זה אמר למעלה טבעתי ביון כו' אמר עתה פן יאמר איש מה זה תשאל על עון הסעודה הנמשל לטיט כאמור והלא גם כי תנצל מעון הסעודה הלא גם לפניך עוד שני דברים קשים אחד היות לך שונאים בני אדם המן ואחשורוש כמ"ש ז"ל כי יותר היה שונא המלך מהמן משל לבעל התל ובעל החריץ והם בעלי בחירה ומי ינצל מידם כי אין הקב"ה מונע הבחירה. ועוד שנית כי הלא יש גם כן עון הצלם הנמשל למעמקי מים כמפורש למעלה בפסוק טבעתי כו' על כן אמר הצילני מטיט הוא עון הסעודה ואל אטבעה בחתימת הגזירה ואחר שאני נקי מעון זה אנצלה משונאי עם היותם בעלי בחירה וממעמקי מים הוא עון הצלם והוא כי מי גרם שטבעתי בטיט היון שבולת המים הוא המן כמפורש למעלה שהוא קבצן אל הסעודה כמ"ש ז"ל ועל כן בהסיר מעלי טביעת הטיט שהוא עון הסעודה אנצלה משונאי וגם ממעמקי מים של עון הצלם כמו שכתבנו למעלה כי עון הצלם לבדו היה קל לינצל ממנו כי לא עשו אלא לפנים:

טז

וזהו אל תשטפני שבולת מים שהוא עון הסעודה שע"י המן כמדובר ובזה אל תבלעני מצולה שהוא עון הצלם של המצולה היא בבל כמו שכתבנו שאם לא היה שבולת מים של המן לא היו נבלעים בעון הצלם שהיה במצולה היא בבל ושמא תאמר ומה אעשה והם בעלי בחירה ומי ינצל מהם הלא לעומת זה יש טעמים א' כי ואל תאטר עלי באר פיה שהיא אסתר הצדקת שהיא כבאר מים חיים כך מפיה אנו חיים נגד בעלי בחירה שתבעה בפיה אל המלך ותהפך לבבו נגד המן נמצא שיהפך המלך לאוהב ויהרוג את המן השונא האחר ויתוקן הדבר וזהו אל תאטר עלי באר פיה שהוא מלדבר אל המלך כי תהיה עמה בל תאטר פיה ובזה יצדק אומרו באר שאם כדברי המפרשים שהוא על גיהנם או הגלות היה ראוי לאמר בור:

יז

ואל יחשדני שומע לומר שאני בוטח באשה ולא בך כי לא במה שהיא נשאה חסד לפניו אני בוטח שעתה גם כן תמצא חסד ונושע בדרך טבע כי אדרבה אני אומר ענני ה' כי טוב חסדך כלומר טוב הוא מדת חסדך מהחסד אשר היא נושאת בעיני המלך כלומר שלא אמרתי שאל תאטר כו' כי אם שתגלגל זכות על ידי זכאית ואם העון גורם הסתר פנים כמאמרם ז"ל בגמרא מנין לאסתר מן התורה שנאמר ואנכי הסתר אסתיר כו' כי פנה כו' וביארנו במקומו כי לאסתר היה הסתר פנים כי הוצרכה לינשא לערל ובבואה לפני המלך נסתלקה שכינה ממנה בבואה לבית הצלמים ורמז הכתוב הטעם שאנכי הסתר אסתיר פני הוא לכפר בעד עון הצלם שהיתה פניה מה אל אלהים אחרים עם שלא היה בעצם כי אם לפנים והוצרך תכפר היא בעד עון זה למה שע"י המן שבא אל העולם ע"י שאול שהניח את אגג לילה אחת שהוליד בלילה ההוא את אבי אבות המן שהרטיא את ישראל בסעודה ונתעורר על ידו עון הצלם לחייב גם את כל כללות ישראל כאמור בסמוך ומפורש אצלנו במקומו באר היטב. ונחזור אל הכתוב אמר הנה אמרתי ענני ה' כי טוב חסדך שאם העון גורם לאסתר הסתר פנים כרוב רחמיך פנה אלי שהוא הפך ההסתר פנים:

יח

ואם גם אני ישראל ראוי שתסתיר פנוך ממני ואין אתה עושה בגיני עשה בגין מרדכי וזהו אל תסתר פניך מעבדך ולא תאריך עד יום מועד שהוא עד י"ג לאדר כי הלא צר לי מעתה וכמ"ש ז"ל על פסוק והעיר שושן נבוכה שהיו הגוים מאז מצרים את ישראל ואומרים מחר אני חונקך כו' לכן מהר ענני:

יט

קרבה אל נפשי גאלה כו' עודם מדברים עם בני ישראל שבגלות מדי על צרת גזרת המן ואומר בלשון יחיד כללות ישראל שבגלות קרבה כו' והוא כי כל צרות מות של המלכיות הם לגוף אך אם היו שומעים אליהם להמיר כבודם בתבנית אליליהם תהיה רעתם אל הנפש ומה רב טוב לבית ישראל שבכל צרתם שגזר עליהם המן לא המירו את כבודם מאימות מות מה שאין כן בהתהפכות שרבים מעמי הארץ מתיהדים. ונבא אל הענין והוא כי הנמצא בנסיון קדש את ה' באמרם אליו אבד נפשך או בהרוג גופך מהנפש יעשה עיקר ויחלה פני אל ויחננו יהי' עם נפשו להחזיק את לבו בל יאבדנה בהמיר טוב ברע בהשליך את גופו מנגד למות תחת נפשו ואם הוא יתברך יפליא חסדו לו להציל גם את גופו כאשר עשה לאברהם ולחנניה וחביריו ישלם תודות לה' וענין זה יכוין פה באמרו קרבה אל נפשי התקרב אתה ה' והדבק אליה שע"י דבקותך תתחזק לעמוד בנסיון וגאלה בגוף שילך תחתיה כי דרך העובדי כוכבים לומר או תן לי הנפש ועבור על דת או תהרג גופך וזהו קרבה אל נפשי גאלה בגוף כי במה נחשב גופי בערך נפשי אך אתה ה' למען אויבי פן יעלצו לי אם ימיתו את גופי פדני גם את גופי ותתן אותם תחתי שיהיו דמי פדיוני והוא ענין חנניה וחביריו שגם גויותיהם נפדו באותם די הסיקו יתהון דאכל יתהון שביבא די נורא וכדניאל שניצל גופו ונפדה באותן דאכלו קרצוהי דכל גרמיהון הדיקו וכן היה אז כי נפדו ישראל בהמן ובניו וכל הנלוים אליו:

כ

אתה ידעת כו' הנה אחרי אומרו אנצלה משונאי והוקשה לו על עצמו איזה הדרך ינצל מהבעלי בחירה אחרי שכלל גדול הוא שאין הקב"ה מונע שום בחירת אדם להרע או להיטיב ואמר טענה שהוא על ידי אסתר כי תהפך רצון המלך שהוא אחד מהשונאים להרע את המן הוא השונא האחר ולהיטיב לישראל כמדובר על ואל תאטר כו' ונמשכו כמה פסוקים שאחריו בא עתה ויתן טעם שני והוא כי הנה אתה ידעת חרפתי כו' כלומר כי לא הייתי שם על לב מה שהיה נוגע אל עצמי כי אם על הנוגע אליך כי על נוגעם בכבודך היה מה שהייתי מוחפר ובוש ונכלם באופן כי נגדך הם כל צוררי ולא נגדי כי לנגד ולחלוק עליך הם מכוונים ואויביך יקראו בעצם ואויבי במקרה כלומר ולכן אין ענין הבחירה מעכבת מלמנעם מלהצר אותי כי לא ינקה המנגד אותך ולוחם בך:

כא

חרפה שברה לבי כו' עוד בני גלות מדי מדברים לפניו ית' בלשון יחיד על כללות האומה והנה בביאור המגילה כתבנו לתת טעם אל משתה השני למה היה ולא גלה הענין בראשון כאשר עשתה בשני שהוא כי ישראל שבשושן נהנו מסעודת אחשורוש ז' ימים בלא לילות כי אי אפשר להיות גם בלילות כי הוא בלתי אפשר להיות ז' וימים וז' לילות בלי שינה ומה גם לשבעים ושכורים והנה בשלשת ימי הצום כוונה אסתר למרק בם אוכלם ושותם והיו שלשה ימים ושלשה לילות לעומת ששה ימים מהז' של המשתה שהיו בלא לילות ותאמר אסתר בלבה אם היום השלישי שהיה בו המשתה הראשון שעשתה למלך והמן תגלה הדבר נמצא שעדיין לא השלימו ישראל ימי מרוקי עון הסעודה כי בג' הצומות עם הלילות מירקו ששת ימי המשתה ועדיין נשאר מלהתמרק יום השביעי על כן מה עשתה אמרה למלך שיבא המלך והמן אל המשתה אשר תעשה גם מחר אז בהשמע הדבר אל כל היהודים אשר בשושן נסתמו עיניהם ולבם ונהפך לאבל מחולם באמרם הלא זאת אסתר מודעתנו אשר אמרנו בצלה נחיה וחשבנו תדבר אל המלך להשמיד את המן במשתה אשר עשתה לו ותהי להפך כי אדרבה חזרה והזמינתו פעם שנית עם המלך אין זה כי אם גם היא עם המלך והמן בעצה ומעמד שלשתן לעכרנו ותהי להם הלילה ההוא שאחר שלשה ימי הצום עם שלשה לילות כיום מר ואכילתם להשיב נפש שאכלו אז אחר הצומות נהפך ללענה וראש ויין משתה לחומץ בבטנם כי יתחמץ לבבם על רעתם והיא עשתה זאת יהי להם הלילה ההוא תחת אשר נהנו ביום השביעי מסעודת אחשורוש כי הלילה כשיעור היום בלא לילה כמדובר ואחר הלילה ההוא שהושלמו ימי מרוקיהם אז גלתה הדבר במשתה השני ויושע ביום ההוא את ישראל וזה ענין הכתובים כי ישראל אחר אשר ענו בצום נפשם שלשת ימים לילה ויום ויראו והנה שמחתם לתוגה נהפכה כי במשתה שביום השלישי לא הגידה אסתר למלך את רעת המן האגגי ואדרבה זימנתו ליום מחר אז אמרו חרפה שברה לבי איך צמנו שלשה ימים ושלשה לילות ואנחנו לא נושענו ואנושה מכאב לב ולמנחמים הם מרדכי ואסתר כי בעצתו עשתה היא בשלחו אליה כי אם החרש תחרישי ולא מצאתי כי אדרבה חזרה לזמנו ליום מחר:

כב

אז ויתנו בברותי ראש כשהחלתי לאכול להשיב נפש בלילה אחר הצומות ולצמאי שהייתי שותה היתה לי התהפכות המנחמים כמשקים לי חומץ כי היגון היה מחמץ המשקה שלי במזון כאלו ישקוני חומץ:

כג

באמרם יהי שלחנם כו' לומר מי יודע אם יהיה שלחנם לפניהם במשתה השני לשניהם לאסתר והמלך והמן לפח לנו כי שלשתן בעצה עלינו ופח הם פורשים על ישראל ולא כן היה לפי האמת כי אם לשלומים הם המן וכל סיעתו ורוב בניו ועמו שהיו שלומים בלי צער כישראל להם היה למוקש מאתו יתברך על ידי אסתר ככל הנמצא כתוב במגלה:

כד

תחשבנה עיניהם כו' עודנו מדבר על גלות מדי על רעת המן ואמר תחשכנה כו' והוא כי הנה אמרו רז"ל כי הקב"ה הראה לאברהם ד' מלכיות והם אימה זו בבל כמה ד"א ואמתני ותקיפא חשכה זו מדי שהחשיכה פני ישראל בצומות ותעניות כו' הנה כי גלות מדי נקרא חשיכה על שהחשיכה פניהם ועל כן אפשר שאמר בגמר דבריו כי לעומת מה שהחשיכה פני ישראל תחשכנה עיניהם מראות וכנגד מה שהיו מתאזרים נגד ישראל מתניהם תמיד המעד:

כה

שפך עליהם זעמך כו' כהתימו לדבר על גלות מדי החל על גלות יון אשר הזכיר למעלה באמרו יגעתי בקראי כמפורש למעלה על אשר הפליגו בכל מיני צרות לישראל על כן אומרים בני הגלות ההוא שפך עליהם זעמך שהיא טרדה רבה כאחד בל ישעו אל הצרות הרבות והרעות והנה אשר חל עליו זעם ה' בעצם רגע ימות ושוב לא ירגיש צער אם לא בבא הזעם לאט לאט אמר שפך עליהם זעמך בבת אחת ויהיו באופן שלא יכלו רק תתן להם כח לסבול באופן שיהיה חלק גם לחרון אף לחול עליהם טרם יכלם הזעם וזהו וחרון אפך ישיגם שלא ימותו טרם יבא עליהם החרון אף:

כו

ועל אשר שלחו ידם בהיכל ה' שהיא טירתו יתברך כנגד זה תהי טירתם נשמה ולא תמגר טירתם ותהרסה לכלות בה החרון אף האמור רק תהי טירתם נשמה מאין יושב שיכלו בזעם וחרון האף כי אם שלא יהרס וישום שלא יהיו מהם מגורשים מטירתם ויהיו אהליהם קיימים כ"א גם באהליהם אל יהי יושב:

כז

כי אתה כו' אחרי דברו על ג' מלכיות אשר הגלו את ישראל מהד' שהזכיר למעלה בא ודבר על הד' הוא אדום אשר עליו אמר למעלה רבו משערות ראשי אויבי חנם אמר עתה עליהם כי אתה כו' והוא פן יהיה פתחון פה להם לומר כי הלא מצות יצחק אבינו עליהם באמרו והיה כאשר תריד כו' והסכים הוא יתברך עמו שכאשר יעברו ישראל על פתגמי אורייתא שיהיה אדום רצועות מלקותם ואם כן אדרבה אחר שעברנו מצות ה' ראוי היה כל מה שהצרו אותנו בעת החרבן לזה אמר הנה זה היה אם לעשות משפט בעוברי רצונו יתברך היו עושים אך אדרבה להכעיס את ה' היה עם לבבם כי הלא אתה ה' אשר הכית רדפו שהוא אשר הכית בעוני ושביה וביסורין לא חסו מלרדפם על רעתם ולא עוד כי כדי להכאיבם היו מספרים לפניהם את מספר ההרוגים וזהו ואל מכאוב כלומר ולבעבור תת מכאוב שהוא להכאיבם חלליך יספרו אשר היו חלליך חללים שלך מעמך יספרו להתפאר ולהכאיב לב הנשארים. או יאמר בשום לב כי הראוי היה יאמר כי אשר הכית אתה רדפו אך אמר ענין האמור פרק הנזקין על בר דרומאי ועל בן כוזיבא שאמרו האויבים אי לאו דאלהיה קטליה לדין מאן הוה יכיל ליה והוא כי כל הרוגי הגליות לא הגוים הם המכים או ההורגים לפי האמת כי אם האלהים בעונותם ואמר כי האויבים אין צריך לומר שאין מודים כי מה' היו מכותם כי אם שידברו נגדו יתברך וזהו כי אתה אשר הכית ולא הם כי ממך היו מכותם להם אתה אשר הכית הוא אשר רדפו ולא את עמך כי ממש כביכול אותך רדפו והוא כמאמרם ז"ל על טיטוס ודומה לו כי נגד ה' היו מדברים כרודפים אותו יתברך וזהו כי אתה אשר הכית הוא שרדפו ובשביל מכאוב שאתה כביכול כואב ומצטער על חללי בת עמך שהם חלליך שאלמלא אתה הרגתם לא יכלו להם כי ודאי הוא ית' כואב ומצטער כד"א מי יתן ראשי מים כו' ואבכה כו' על חללי בת עמי בשביל מכאוב שיש לך על חלליך יספרו הריגתם תמיד כמקהה שני הכואב עליהם חלילה וזהו ואל מכאוב חלליך יספרו:

כח

תנה עון כו' הנה אין מדרכו יתברך אפילו לאומות עובדי כוכבים לתת עון על עון. ועוד שאם הם שתי עונות שלהם למה האחד אמר סתם ועל השני אמר עונם ואפשר יאמר כי הנה דרכו יתברך לעשות צדקה עם האדם להעביר ראשון ראשון שהוא שהעון הראשון אינו נמנה וכן השני עד השלישי ומשלישי ואילך נמני' אמר תנה עון על עונם שהוא על עונם היחידי שהוא הראשון שימנה גם הוא ויחשבו זה על זה שלא יבואו בצדקתך שהוא בכלל הצדקה שאתה העושה להעביר ראשון ראשון:

כט

ועל ידי כן ימחו מספר חיים שאם נכתבו בר"ה בספר החיים להיות להם רוב זכיות ועל ידי תתך עון על עונם יהיו הרוב עונות ימחו ואם לא נכתבו עדיין והם בינוניים על בלתי תת להם עון על עונם תנה עון על עונם באופן שעם צדיקים בדינם אל יכתבו:

ל

ואני עני וכואב כו' משיב עם בני ישראל שבגלות הזה האחרון המר ואומר ואני עני ודל במצות ואין לי זכות ליגאל וגם כואב על אורך הגלות ואין בי ישוב הדעת לעשות תשובה הראויה לכן אין לי נחמה רק שישועתך אלהים שתושיע עצמך בלי ספק זה תשגבני שאגבך תושיעני גם אני או על ידי היותי עני וכואב עני מממון וכואב ביסורין בזכות שני מיני יסורין אלו ישועתך אלהים תשגבני כמדובר:

לא

אהללה שם אלהים כו' אחרי אומרו כי ישועת השכינה תשגבני שאושע גם אנכי אמר אז אעשה שני דברים א' שאומר שיר חדש על תשועת השכינה ואקריב תודה על גאולתי והנה יותר יחשיב הוא יתברך התודה שעל גאולתי מהשיר שעל תשועת השכינה שהיא שם אלהים כי הנה כל ענין השיר אינו אלא שאהללה שם אלהים בשיר כי דברי השיר אינן כי אם הלול שם אלהים בלבד וזהו אהללה שם אלהים בשיר אך יותר מזה הוא עשותי התודה על ישועתו כי הנה ואגדלנו בתודה כי על ידי זכות מה שאחזיק לך טובה יגדל אלהים כענין ועתה יגדל נא כח אדני והוא ענין ואנכי מלאתי כח את רוח ה' שמתמלא שפע מהשם הנזכר הגדול כענין הנזכר הפך ענין צור ילדך תשי וזהו ואגדלנו בתורה:

לב

ובזה ותיטב לה' תודה זו משור פר שהקריב אדם הראשון כי שם היה מקרין מפריס שקדמו קרנותיו לפרסותיו כי תחלה קדמו אשמותיו ולתקן היה הקרבן וזה רמז באמרם קדמו קרנותיו שהם נגיחותיו שהם משל אל החטאות לפרסותיו שהוא משל אל התיקון שהוא פרסות סדוקות כי הקרבן היה תיקון אל העון מה שאין כן התודה שאינה באה על חטא:

לג

דאו ענוים ישמחו כו' אחרי אומרו ואני עני וכואב שיהיה פירושו ואני עני ליושע בזכותי וכואב על גלות שכינה כ"י שהוא שם אלהים ועל כן ישועתך אלהים תשגבני שעל ידי ישועתך הושע גם אני משיבה רוח הקדש כאלו הוא יתברך מדבר בנו ואומר הנה ראו ענוים בחינה זו כי טוב לדאג ולהצטער על כבוד אלהים היא שכינה בגלות מעל כבודם וישמחו על זה והנה גם אשר לא ראו בחינה זו היו גם אתם דורשי אלהים ולא דורשי צרת עצמכם ויחי לבבכם החשוב כמת בצרתכם:

לד

כי דעו אפוא כי הוא יתברך בראות מתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר עונה את המתפלל תחלה וזה יאמר דעו כי שומע אל אביונים ה' הם בני הגלות תחלה ואחר כך ואת אסיריו היא שכינה וכל פמליא שלה כאשר ראה אותה יחזקאל בכל מרכבותיו בתוך הגולה אחר ששומע אל אביונים המבקשים עליהם אחרי כן ואת אסיריו לא בזה:

לה

יהללוהו שמים כו' אמר ענין תכבדני חית השדה כו' כי נתתי במדבר מים להשקות עמי בחירי כי הוא יתברך עשה למעננו והב"ח שנמשך להם טובה מאליה יהללו את ה' וזהו תכבדני חית השדה על כי נתתי במדבר מים כו' עם שלא בשבילם עשיתי רק להשקות עמי בחירי כן יאמר הנה יהללוהו כו':

לו

על כי אלהים יושיע ציון עם היות ששאר העולם אינו מתיישב ונבנה רק ויבנה ערי יהודה וישבו שם שתהיה להם ירושה שהיא בלי הפסק לעולם מה שלא היה כן בגאולות הראשונות שהיתה בחינת מתנה שיש לה הפסק:

לז

עם היות כי אין לשאר העולם הנאה במה שה' יושיע ציון כי הלא זרע עבדיו ינחלוה ולא שאר העולם שהוא על מה שנמשך להם על פי דרכו יתברך יהללוהו ומה גם עתה ישראל המקבלים בעצם וראשונה והטוב הנמשך לשמים וארץ כו' והוא כי אם אין ישראל חלילה נפרדים והיה העולם אבד מבלי ישראל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.