ביאור הגר"א/חושן משפט/יד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואח"כ מוציאים. ר"ל מיד כמ"ש בס"ד ב"ב מ"א א"ל לכי תיתי:
(ב) ודנין להם. כנ"ל בסי' י"ג ס"ו:
(ג) ושני בע"ד. ב"ב קסז ב':
(ד) מיהו אם. סנה' כג א' אפי' תימא ב"ד מי קא מטרחנ' לך:
(ליקוט) מיהו אם כו'. כ"מ מהירושלמי שכ' למטה מכא לכא ט' מילין כו' (ע"כ):
(ה) ואם שני. ירו' שם הל' ב' זה אומר בטבריה כו' מכא לכא כו':
(ליקוט) ואם שני חכמים סמוכים כו'. ירו' פ"ג הל' ב' א"ר אלעזר זה אומר בטבריא וזה אומר בציפורי שומעין לזה שאמר בטבריא כו' א"ר אילא והאי דאר"א זה אומר בטבריא וזה אומר בצפורי באינון דהוון יתיבין בחדא משכנא מן הכא להכא ט' מילין ומן הכ' להכ' ט' מילין (ע"כ):
(ו) בד"א בשאר. שם ל"א ב' יוציא מנה על מנה כו' ולא אמרו אלא בלוה משום עבד לוה כו' אבל בשזה טוען דל"ל הכי לא:
(ליקוט) בד"א בשאר כו' דל"ש עבד לוה לאיש מלוה אבל בדברי הרא"ש שם מבואר להיפך דכל היכא דל"ש עבד לוה שניהם י"ל לב"ד הגדול קאזילנא שתי' ההיא דב"ק דנתבע מצי אמר כו' ששניהם תובעים זא"ז א"נ בשאמר להד"ם דל"ש עבד לוה לאיש מלוה וכ"ה בדברי הרשב"א שם שתי' דוקא בלוה תובע מצי אמר ולא נתבע משום עבד כו' וע' בטור אבל הרמב"ם ס"ל דשמואל בב"ק שם ס"ל כס"ד דר' יוחנן בסנה' ולכן השמיט שם הא דשמואל משום דע"כ ר' יוחנן פליג על שמואל כמ"ש הרמב"ם דוקא בחולין ושלחו לו הא שלחו בלחוד לא ואם כשמואל שלחו לחוד מהני דא"ל בלא נקט דסקיא כמ"ש הרא"ש שם דהא ר"י ס"ל דלא מצי אמר לב"ד הגדול אזלינא והרא"ש כשיטתו כנ"ל וכן לתי' ר"ת וכמ"ש בהגה (ע"כ):
(ליקוט) בד"א בשאר כו'. כמש"ש שנים שנתעצמו בדין זה כו' ומ' כה"ג: (ע"כ):
(ז) (ליקוט) או כשאמר כו'. שם בהא דאמימר (ע"כ):
(ח) וכן אם טען כן מ' שם בעובדא דעוקבן הבבלי:
(ליקוט) וכן אם טען כו'. דכל כה"ג הוי עבד כו' ועבה"ג וכמ"ש תוס' בכתובות טז ב' ד"ה כותבין כו' אע"ג כו' ל"ד לוה כו' (ע"כ):
(ליקוט) וכן אם טען זה שהזיקו כו'. דבכולם שייך עבד לוה כו' ועתוס' פ"ב דכתובות ט"ז ב' ד"ה כותבין כו' (ע"כ):
(ליקוט) וכן אם טען כו'. ממ"ש בספ"ג דכתובות וספ"ק דב"ק ואי אמר קבעו לי זימנא כו' אבל נ"י הקשה בב"ק שם מהא דאמימר ותי' דשאני בנזיקין דאין ב"ד בח"ל וכמ"ש בהג"ה וכ"ז כשיש כו' ונלמד מכאן וחולק הנ"י על הרמב"ם וש"ע (ע"כ):
(ט) אבל טענה. דל"ש למימר עבד לוה כו':
(י) וכן הדין בזה"ז כו' אבל. מדקאמר למקום הועד ול"ק לב"ד הגדול כמ"ש בב"ק:
(ליקוט) וכן הדין כו'. הכריחו מ"ש למקום הועד ול"ק לב"ד הגדול אלא בכה"ג (ע"כ):
(יא) וי"א דב"ד כו'. רא"ש ספ"ג דסנה' שפי' ב"ד הגדול הגדול שבדור וכמ"ש הלך אחרב"ד יפה:
(יב) אם יש. כנ"ל:
(יג) וי"א דלטענת. תוס' מהא דב"ק קיב ב' מצי אמר כו' ובסנה' מיירי מקום הוועד:
(יד) ולכן לא. כמ"ש בב"ק קיג א' והאידנא דאיכא כו' וכ"ש בזה"ז:
(טו) עד יום ג'. עסמ"ע דוקא למי שאינו בעיר ע"ש:
(ליקוט) אבל כבר כו' עד יום שלישי. כמו מקדם בה"ב ב"ק קיג א' וברפ"ג דמ"ק (ע"כ):
(ליקוט) עד יום ג'. עסמ"ע שכ' דוקא למי שאינו בעיר וכמ"ש בסי' י"א ס"ג ואפשר דמנהגינו לפימ"ש בטור מתחלה דדוקא אשה (ע"כ):
(טז) אבל. וכן. כנ"ל:
(יז) וכ"ז כו' אבל. שם כ"ג א' ואפי' לוה מצי מעכב כו' בערכאות שבסוריא:
(ליקוט) וכ"ז כו'. כ' נ"י דז"ש.' בספק דב"ק ואי אמר קבעו לי זימנא כו' לפי שלד"ק אין ב"ד בבבל וצ"ע שהרי בתובע בכ"עיצריך לילך למקום הועד ואפשר שלא ס"ל הא דרמב"ם הנ"ל מ"ש שכן בגזלה ונזקין אלא דוקא במלוה (ע"כ):
(יח) התובע צריך כו' אא"כ יכול. ב"ק מי"ו ב' מאן דכאיב כו':
(יט) אב. עי"ד סי' ר"מ:
(ליקוט) אב כו'. דאפי' י"ל תביעה על אחר צריך לילך בעדו שלא יתבזה לעמוד בב"ד ריב"ש שם. עתוס' דקדושין ל"א א' סד"ה וטורדו כו' (ע"כ):
(כ) עשיר. סנה' ל"א ב' ואי לא ציית השיאוהו כו':
(כא) ושניהם. כנ"ל ס"א:
(כב) ואם אחד. עתוס' כ"ג א' ד"ה כגון:
(כג) וכ"מ. שם ח' א' הני בי תלתא כו':
(כד) וכ"ש אם. שם ל"א ב':
(ליקוט) י"א שאם כו' וכ"ש כו' ר"ל אפי' אינו חושדו והיינו לפמ"ש תוס' בסנה' שם בד"ה ואם מיהו כו' אבל לס' ראשונה היינו מ"ש מיהו י"א כו' ומ"מ אפשר דאף לס' זה מודה שאם חושדו צריך לכתוב לו אף אם לא שאל אלא ותוס' לא נחת לחלק בהכי בתחלה (ע"כ):
(כה) מיהו י"א. תוס' שם מדקא' כופין כו' ואם אמר כו':
(ליקוט) י"א כו' מיהו כו'. עי"ד סי' קעז סכ"ג ששם כתב טוש"ע כפי' י"מ (ע"כ):
(כו) וכשצריכין לכתוב. שם כ"ז שמביא ראיה סותר כו' ה"ה כאן. מרדכי:
(כז) וא"צ לכתוב. שהב"ד ששם ידעו מעצמם הטעם:
(כח) וא"צ לכתוב אלא. כ"מ שם זה אומר לב"ד הגדול כו' ואם אמר כתבו לי כו":
(כט) ויש מי כו' דגרמא הוא כמ"ש בב"ק סי' א' וכמ"ש התוס' החילוק בין גרמי לגרמא:
(ל) ויש חולקין. כנ"ל אבל אם היה מסרב כו' וגרמי הוא:
(ליקוט) ויש מי כו' ויש חולקין כו'. בפלוגתא דר"י וריצב"א בתוס' דב"ב כ"ב ב' בד"ה זאת דס' ראשונה ס"ל כר"י דגרמי הוא שעושה עצמו ובשעת מעשה בא ההיזק וס' האחרונה ס"ל כריצב"א דבדבר השכיח קנסינן וה"נ שכיח (ע"כ):
(לא) מי שאמר. כנ"ל:
(ליקוט) מי שאמר לחבירו כו'. דדמי למסרב חייב כנ"ל וצ"ע (ע"כ):
(לב) א"א שישבע. דלא אמרי' שישבע אלא כשהוציא ברשות כתובות עט ב' או בששבח כמ"ש בסי' שע"ה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |