דרישה/אבן העזר/לז

דרישה ‏ אבן העזר לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

או ע"י עצמה. וכ"כ הרמב"ם והרא"ש אבל הרי"ף והמרדכי חלקו וכתב בת"ה (סי' רי"ג) דגם הם מודו אם החזיק אביה ביד הקטנה בשעה שתקבל הקידושין או שעמד אצלה כשתקבלן מהני וכ"כ רמ"א דכן יש לנהוג להוציא נפשו מפלוגתא והכי עדיף טפי משיקבלו בעצמו דהרי י"א (מוהר"ם בתשובה דאסור לקדש בתו הקטנה כמ"ש בסמוך וכשמקדש כן אומר הרי את מקודשת לי כו' (דהוי כאילו אמר הרי את מקודשת לי מכח אביך. כ"פ) וכששולחין הבנות קטנות למקום אחר ואין האב אצלן כשמקבלין הקידושין הואיל והכינה להכניסה לחופה ולקידושין הוי כאילו מחזיק בידה בשעת קבלה עכ"ל רמ"א (והוא מכתבי מהרא"י בסי' כ' דכתב דצ"ל לה בפני עדים בואי וקבלי קידושיך דהוי כשליח לקבלה דצריך עדים. וז"ש בסי' ל"ג דכששולחין בנותיהן הקטנות אע"ג דליכא עדים שאמר לה בואי קבלי קידושיך הואיל ואיכא עדים שמשלחה לחופה להתקדש כאילו אמר לה בואי דמיא ע"ש ורמ"א שכתב כאילו מחזיק בידה כתב לפי דעת ת"ה הנ"ל דכתב דהכי עדיף טפי. כ"פ):

(אשר שאלת על אשר קידש הבתולה ואמר בתך מקודשת לי בטבעת זו כו' ונתן טבעת לבת וכתבת דלא ליהוו קידושין נ"ל דהוי קידושין מאחר שאמר כדת משה וישראל אדעתא דרבנן מקדש והיינו שיהיו הקידושין לאביה ואין שייך לומר שינה זה את דברו כי לשון טוב והגון הוא כו' מהר"ם מ"ץ רש"ל. כ"פ):

ב

שלא יקדשנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה. וז"ל מ"ו ותאמר בפלוני אני רוצה הוא דברי רבי יודא בריש פרק האיש מקדש ותימא על הטור וכן על הרי"ף והרא"ש שהביאו דבריו לפסק הלכה ופסקו נמי כברייתא דלעיל בסימן א' שמצוה להשיא בניו ובנותיו סמוך לפירקן והנה הארכתי בענין בפ' הבא על יבמתו ובפ' אע"פ ושם מבואר היטב עכ"ל ול"נ דלק"מ דמ"ש לעיל בסי' א' דמצוה להשיאן סמוך לפירקן הרמב"ם ורבינו ס"ל פירושו אחר פירקן וכמ"ש ב"י לעיל סי' א' ואפי' אם פירושו קודם פירקן וכמ"ש התו' בפ' האשה רבה ובפרק הבע"י מכל מקום לענין זה נקרא גדולה כשהיא סמוכה לפירקה שיש לה שכל לבחור באיש בין האנשים ולומר בפלוני אני רוצה לאפוקי קטנה וכן משמע מדברי ב"י שכתב שמה שאמר עד שתגדיל קאי אדלעיל אריש סימן ור"ל לאפוקי קטנה שאין לה שכל להבחין ולומר בפלוני אני רוצה אבל לעולם סמוך לפירקה ישיאנה וכבר הארכתי בזה בסימן א' וע"ש:

ג

עד שתגדיל ותאמר בפלוני כו'. וכתב רמ"א י"א דבזמן הזה דאנו בגלות ואין לנו תמיד סיפוק כדי צרכי נדוניא גם אנו מתי מעט ואין מוציאין תמיד זיווג שוה מקדשין הקטנות עכ"ל וכבר כתבתי כן בסי' ל"ה בשם התוס':

ד

למי שגילה האב דעתו כו'. ז"ל ב"י נראה שגם זה מדברי הרמ"ה ומלתא דסברא היא עכ"ל ונראה דכוונתו שקשה לו דזה סותר מ"ש לעיל בסמוך ואפילו שדכה אביה תחלה ולכן כתב שזה שכתב כאן הוא מדברי הרמ"ה וחולק על מ"ש לעיל אבל א"צ לזה דלק"מ כדפרישית:

ה

אפילו נתנה לו רשות לקבל קידושי'. זהו מלשון הגמ' וק"ק דה"ל להרא"ש להביא ראייה מכאן דהאב נעשה שליח לבתו בוגרת ודלא כהרשב"א כצ"ל בס"ס ל"ו ואין לומר דשאני הכא דהאב נעשה בעל דבר במקומה להחזיק בכסף קידושיה לעצמו דהא טעמו דהרשב"א משום גזרה שלא יחליף בוגרת בקטנה ואותה גזרה כ"ש דשייכא בזה שיחזיק כסף קידושין לעצמו ומיהו י"ל דדוקא בדיעבד שכבר עשתה שליח מיירי אבל לכתחלה אסור לעשותו כדברי הרשב"א ועיין מ"ש בס"ס ל"ז:

ו

דלא חשיב קידושין שאין מסורין לביאה. פירוש דבגמרא פ' האיש מקדש ד' נ"א ע"א אתמר קידושין שאין מסורין לביאה קידש אחד משתי אחיות ולא פירש איזו מהן דלא יכול לישא אחת מהן דשמא זו היא אחות אשתו וקי"ל כאביי וזו היא אחת "מיע"ל קג"ם דהוו קידושין ושתיהם צריכין גט מספק וע"ז אמר דאם אמר בתך סתם דעתו על הגדולה ולא אמרינן הוו קידושין שאין מסורין לביאה וכולן צריכין גט מספק דכולהו הוו בספיקא דלא אמרינן הכי אלא היכא דאמר אחת משתי בנותייך (וע"ל סי' ע"א כ"פ) אבל אם אמר בתך סתם דעתו על הגדולה משום דלא יעשה כן במקומינו וגו':

ז

נאמן לומר לזו נתכוונתי. כתב ב"י ודבריו תמוהים הם וכו' ע"ש עד ולכן דברי השאלתות בזה צ"ע עכ"ל וע"ק לי שרבינו בעצמו כתב לקמן בסי' מ"א דאם אמר לאב אחת משתי בנותיך מקודשת לי דאסור בשתיהן מטעם הנ"ל וזה לכאורה ממש כדין השאלתות והשאלתות פסק שישא אחת מהן אבל יש ליישב ולומר דהא דאמרינן דהוו קידושין שאין מסורין לביאה להצריך גט לכולן היינו היכא שאין האב לפנינו או שכח אבל אם האב לפנינו ואמר לזו נתכוונתי כו' נאמן וגם הבעל שקידש סתם ודאי היה דעתו על איזו שהאב מתרצה שתהיה מקודשת לו. ומ"ש בסמוך במי שיש לו חמשה בנים ועשו כולן את אביהן שליח כו' התם נמי מיירי שאבי הבנות לא נתן אל לבו לקבל קידושין בשביל אחת מיוחדת וק"ל. שוב ראיתי בד"מ שתירץ שהשאלתות מיירי שתלה המקדש בדעת האב כו' אבל מ"ש יותר נראה דמן הסתם נמי תולה דעתו בדעת אבי הבנות וק"ל:

ח

והשיב שאין כאן בית מיחוש כו'. וכתב ב"י וז"ל ותשובה זו אינו ענין כלל לכאן שמה שהשיב הרא"ש שאינה צריכה גט הוא מטעם דלא אמר לי והוו ידים שאין מוכיחות דלא הוו ידים כמבואר בתשובה זו (וכמ"ש לעיל סי' כ"ז כ"פ) וזה לא שייך לסי' זה וא"ל דמ"מ יש ללמוד משם טעמא דלא אמר לי הא אמר לי מקודשת (השנייה) אע"ג דלא פירש לאיזו מבנותיו מחדש דאם זו היא כוונת רבינו ה"ל לפרש כן ואדרבא משמע מדבריו שהטעם שאינם צריכה גט לפי שלא פירש לאיזו מבנותיו (ולע"ד איפכא מסתברא דכשלא פירש לאיזו מבנותיו הויין קידושין שאין מסורין לביאה ותרווייהו צריכין גט וקמ"ל רבי' דאפ"ה אין שום אחת צריכה גט ונראה דה"ט דקבעו רבי' הכא דאיירי כאן בקידושין שאין מסורין לביאה וקמ"ל רבותא אף על גב דמדלא פירש לאיזה מבנותיו ה"א מן דינא צריכין תרוייהו גט וקמ"ל דמ"מ כיון שג"כ לא פירש למי קדשה אין כאן בית מיחוש לשום א' וזה נראה בכוונת רבינו עיקר ודו"ק) ועוד דלזה לא היה צריך להביא ראיה מדברי התשובה וכר ע' בב"י עד ולכן אני תמה על רבינו שכתב תשובה זו עד כאן לשון בית יוסף אבל ל"נ כמו שתירצתי בפרישה ועי"ל דאתא לאשמעינן דאם אמר לי או היו עסוקין באותו ענין דמקודשת לו אז צריכה גט ולא אמרינן הואיל שהיו אחין ודאי לא היה כוונתן לקידושין אלא כל כוונתם לא היה אלא כדי לדחות הכהן שיהיה סובר שהיא מקודשת וישא אשה אחרת:

ט

ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס. וכתב ה"ה פ"ט בשם הירושלמי שאם קידם אחד מהם וכנס מוציאין מידו וכתב הרשב"א אפשר לומר שהשני כשבא לכנוס אחר גירושין הראשון צריך קידושין אחרים שהרי הראשון הכניסה בספק ע"ז עכ"ל וכ"כ הר"ן (ד' תרכ"א) בשמו:

י

אינו נאמן לאוסרה עליו. וכתב רבי' ירוחם אבל אם הביא עדים שהוא קדשה אע"פ שהאב מכחיש לאחרון לאו כל הימנו ותצא מזה ומזה בגט ומותרת לעלמא:

יא

אבל לא לכונסה. וכתב ה"ה שאע"פ כשגירשה אנו מחזיקים אותה בפנויה והיא מותרת לכל אדם אסורה היא לזה לפי שאם היתה מותרת לו אחר הגט יש. לחוש לקנוניא וכתב עוד בשם הרשב"א שאע"פ שאמרו אינו נאמן לכנוס נראים הדברים שאם כנסה אין מוציאין אותה מידו שמן הספק אתה בא לאוסרה עליו ולהוציאה מתחתיו אל תוציאנה כנ"ל עכ"ל:

יב

קדשתיה וגרשתיה נאמן. אבל גבי שבויה אם אמר נשבית ופדיתיה אינו נאמן וכתב הר"ן וז"ל וא"ת ליהמניה כי אמר נשבית מיגו דאי בעי אמר קדשתיה בביאה לפסול לה דמיפסלא נמי מכהונה ומתרומה ומהימן בהכי דהא בנישואין הימניה רחמנא לאו קושיא הוא דבקידושי ביאת איסור לא אשכחן דהימניה והכי מוכח בירושלמי עכ"ל. ואין להקשות מ"מ ליהמניה במגו דאילו היה רוצה לשקר הוה אמר קדשתיה וגרשתיה י"ל דאין זה מיגו דהיא טענה גרוע כיון דאין קידושין וגירושין בפחות מב' עדים ירא לשקר שישאלו אותו בפני מי קדשוה וגרשוה ויעמדו על הדבר משא"כ כשיאמר קדשתיה בביאה לפסול לה דאף דאין מאמינים לו על הקידושין מ"מ למיחש מיהא בעי שנבעלה לפסול לה ואסורה לכהן משום זונה ודו"ק:

ועיין עוד בהר"ן וב"י הביאו דכתב דאינו נאמן לומר גירשתיה כ"א תוך כדי דיבור דקדשתיה וב"י כתב עליו שבתשובת רשב"א לא משמע כן ע"ש וק' דבש"ע בסעיף כ"ה כתב דברי הר"ן הנ"ל ואחר כך מיד בסעיף כ"ז העתיק לשון הרשב"א שבתשובה הנ"ל כאילו אין בינייהו מידי מיהו נ"ל דשם בש"ע קיצר בל' תשובת הרשב"א ולפי הקיצור אפשר לומר דמיירי בתוך כ'ד וכמ"ש שם רמ"א ז"ל בהגהותיו (ורמ"י כתב בלבוש אפי' אינו תוך כדי דיבור ומחלק דכאן נאמן במיגו דאי בעי אמר לזה קדשתיה בתחלה ע"ש כ"פ) מיהו ק' דרמ"א ז"ל כתב שם ולי נראה כו' כאילו בא לפלוג ולא הו"ל לכתוב אלא כלומר פירוש דהרי צריכין לומר דכוונת המחבר ש"ע ג"כ הוא לזה דאל"כ יסתרו דבריו זא"ז כנ"ל ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.