ערך/בדיקת חמץ

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי בדיקת חמץ

מקור החיוב

משנה פסחים ב. 'אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר. ובגמ' ד: מבואר שהחיוב הוא מדרבנן כי מדאורייתא סגי בביטול, ולכן גם נשים ועבדים נאמנים על ביעור חמץ. ובדף ו: הגמ' אומרת שהבודק צריך גם לבטל את החמץ, שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עליה (וישתהה רגע מלשורפה. רש"י).

טעם שלא סמכו על ביטול

והטעם שחכמים תקנו בדיקה ולא סמכו על הביטול דמהני מדאורייתא: בתוס' ב. ד"ה אור, כתב שהטעם הוא שמא יבוא לאוכלו בפסח אף שביטל. וחמיר משאר איסורי הנאה כי פה לא בדיל מיניה כל השנה. ועוד כתב "שאני חמץ שהחמירה בו התורה לעבור בבל יראה ובבל ימצא, החמירו חכמים לבדוק ולבערו אפילו היכא דבטלו משום דלמא אתי למיכליה". ועמש"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ו. אם בדיקה מועילה מדאורייתא לבדה: רש"י כתב שבודקין את החמץ כדי שלא לעבורבבל יראה ובבל ימצא. והתוס' הקשו עליו דמדאורייתא בביטול סגי, והר"ן כתב שכוונת רש"י לומר דמדאורייתא סגי בביטול או בבדיקה, וכל אחד לבדו מספיק. (וכ"כ גם מאירי ומהר"ם חלאוה, וכך משמע בחינוך ט' וכמ"ש מנח"ח שם. ובחידושי הגר"ש רוזובסקי כתב שגם הראשונים שהקשו על רש"י ס"ל כך כי הקשו רק משום שכבר ביטל קודם לכן).

חמץ שלא מצאו

היה חמץ בביתו, ובדק ולא מצאו, האם עובר על איסור: הר"ן ריש פסחים כותב שהתנא של המשנה לא הצריך ביטול לחמץ לאחר הבדיקה, ורק בגמ' התחדש שצריך לבטל לאחר הבדיקה שמא ימצא חמץ בפסח, וכתב שם רש"י שמא ישהה את מה שמצא מלבערו ועובר ע"ז, וכתב הר"ן דהיינו מכאן ולהבא, דאין לומר שעובר למפרע כי סמכינן על החזקה וכיון שבדק במקומות שרגיל להיות שם חמץ ולא מצא, פטור על זה. וב'אור גדול' על המשניות תמה מנין שלא עובר למפרע, ומה בכך דשרי לסמוך על החזקות הרי מכל מקום ייחשב כעובר בשוגג, וכמו בכל דבר שסומכים בו על רוב או חזקה והתבר אח"כ שכן יש בזה איסור. ועמש"כ לבאר את הר"ן בחי' הגרב"ד פוברסקי ריש פסחים.

מעבר לתחילת הדף