רמב"ן/עירובין/יז/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן עירובין יז ב

אמרי דבי רבי ינאי לא שנו אלא עירובי חצרות אבל עירובי תחומין כו'. כתוב בהלכות, וקשיא לן היכי אמרי' הכא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה ואנן קי"ל דליתי' לדר"ע דאמר תחומין דאורייתא ואשכחן בגמ' דבני מערב' דגרסי הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין דבר תורה רבי מנא בעי ניחא אלפים אמה אינו מחוור ד' אלפים מחוור היא ר"ש בר ביסנא בשם רבי אחא אין לך מחוור מכולם אלא תחום י"ב מיל כמחנה ישראל כו'. ראה רבינו הגדול להעמיד דברי ר"ח בתחומי י"ב מיל והם מד"ת של (אב מלאכה) [איסור לאו] והקשה על זה ועדיין הקושיא במקומה עומדת שאין לנו עירובי תחומין אלא בסוף אלפים אמה בלבד ואם הניח עירובו חוץ לאלפים אין עירובו עירוב ואסור לו לצאת חוץ לאלפים אפי' אמה אחת ואם איסור זה מדרבנן הוא לא ילקה עליהן דבר תורה אלא לדברי ר"ע. אלו דבריו ז"ל והניח הענין הזה בקושיא.
והראב"ד ז"ל הלך אחריו בדרך הזה והוא גורס בברייתא דר"ח לוקין על התחומין דבר תורה ומפרש לה בתחומי ג' פרסאות וחיזק דבריו ממה שאמרו בפ' מי שהוציאוהו הני אלפי' כו' אמה ואמר רב חסדא למדו ממקום ממקום כו' שמעי' מינה דתחומין אית להו עיקר מה"ת דע"כ ודאי אל יצא איש ממקומו על תחומין קאמר ולא על מקומו ממש מיהו לרבנן האי קרא בתחום ג' פרסאות נאמר כמחנה ישראל אבל אלפים אמה אסמכתא דרבנן היא וסמכי' להו אהאי קרא וגמרי מג"ש אבל דאוריי' לא וכיון דתחומין אית להו עיקר מה"ת ואלפי' אמה נמי איכא למסמכינהו אקרא בני מחנה נמי מוזהרין עליהם והא דתני ר"ח לוקין על התחומין דבר תורה על שלש פרסאות קאמר כל אלו דברי הרב ז"ל.
ותחלה יש לי לומר דודאי ר"ע ורבנן בתחום אלפים אמה פליגי כדמפורש בסוטה בפרק כשם שהמים בודקין ויש לתמוה לדברי ר"ע כיון דאלפים אמה מה"ת הם היאך עירוב מועיל לילך יותר והרי העירוב הזה מועיל לענין של דבריהם והוא דומה לעירובי תבשילין ולעירובי חצרות שהוא מדבריהם ובודאי שהמערב ברגליו אפשר שהוא מה"ת לפי שהוא קונ' בין השמשות שביתתו במקום רגליו וכאן הוא מקומו וכאן הוא עירובו אלא עירוב הפת איך מועיל מה"ת ומהיכן למד ר"ע היתר עירוב להקל על ד"ת ובודאי שלא היה ר"ע חולק בעירוב כדתנן ר"ע אומר אין לו ממקום עירובו אלא אלפי' אמה א"ר עקיב' אי אתם מודים לי בנותן עירובו במער' שאין לו ממקום עירובו אלא אלפי' אמה כו' בפרק כיצד מערבין ור"מ נמי סבר לה כותי' בתחומין דאורייתא ומודה בעירוב פת כדתנן תרומה ונטמאת משחשיכה ר"י ור"מ אומר ה"ז חמר גמל ותניא בא אדם אחד לפניו אמר לו רבי ערבתי בבצלים לטבעין והושיבו ר"מ בד' אמות שלו ובהרבה מקומות במס' זו מוכיח כן שהכל מודים בעירוב.
אלא י"ל לדברי האומר תחומין דאורייתא או שהעירוב הלכה למשה מסיני או חכמים סבורין כיון שדעתו בכאן ואמר תהא שביתתי במקום פלוני עשאו ביתו ומשם אני קורא אל יצא איש ממקומו וכדאמרי' בפרק הדר (עג,א) התם אנן סהדי דאי מתדר לה התם טפי ניחא לי' והוה ליה מקום פיתא ולינה ומהתם משחינן לי' נמצאו העירובין בין ברגליו בין בפה בין בפת כולם ד"ת הם וכיון שהענין כן לכשתמצא לומר מודים חכמים בג' פרסאות שהן מד"ת וזהו מקומו הכתוב בתורה אף הן יש בהם עירוב מדין תורה מניח אדם עירובו בסוף ג' פרסאות ומהלך ג' פרסאות אחרות וכי יהבינן ליה ג' פרסאות לדברי חכמים ובין אלפים אמה לדברי ר"ע אלו ואלו מן התורה ועירוב מועיל בהם ומעתה נסתלקה הקושיא הזו מדברי ר"ח ולוקין על עירובי תחומין דג' פרסאות קאמר.
ומעתה אין הרב ר' אברהם צריך למחוק הספרים ולהגיה לוקין על התחומין וכן רבינו הגדול ז"ל עצמו אין קושייתו עומדת במקומו מדברי ר"ח אלא מדברי רבי ינאי יש לו קושי' שהרי ופטורי' מלערב אם בערובי תחומין היא על אלפים אמה בלבד היא שנויה דלא קתני ומותרין להלך ג' פרסאות ופטורים מלערב אלא ופטורין מלערב בלבד קתני לא התירו להם אלא עירוב שפטרום ממנו מה שאחרי' מותרין בעירוב התירו במחנה בלא עירוב ועלה קאמרי' דבי רבי ינאי אבל עירובי תחומין חייבין דתני ר"ח כו' אלמא בתחומי אלפים אמה קאמרי' אלא שהראב"ד מתרץ בזו כמו שכתבנו דהכי אמרי' כיון דתחומין יש להם עיקר מה"ת בג' פרסאות כדתני ר"ח אף באלפים אמה אין פטורין שלא נפטרו במחנה אלא בדבר שעיקרו מדבריהם כגון נטילת ידים וה"ז עולה בקושי ובדוחק וכל זה כדי שלא להוציא השמועה מהלכה, אבל עכשיו אני חוזר על העיקר שהם סומכי' עליו בתחומי ג' פרסאות ובודאי לפי גמרא שלנו אין הפירוש הזה מחוור כמו שאמרנו שא"א לומר שהכתוב מזהירן שלא לצאת ממחנה ישראל שהיא ג' פרסאות שהמחנה כעיר גדולה דמי ומהלכין את כולה וחוצה לה בתחומי שבת כדאמרי' לקמן בפ' כיצד מעברין, מתיב רב חסדא ויחנו על הירדן מבית הישימון עד אבל השטים, ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי והויא תלתא פרסי על תלתא פרסי, ותני' כשהיו נפנין אין נפנין אלא לאחוריהן לומר שהן מהלכין מתחלת המחנה לסופו ויוצאין משם ונפנין, ומתרץ רבא דגלי אהלי מדבר קאמרת שאני התם כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו כמאן דקבע להו מקום דמי לומר שהמחנה כעיר, וא"ת דשיעור מקום בלבד גמרי' שהוא כמחנה ישראל אף זה אינו מחוור, ובגמ' דילן משמע דפשיט' להו דאל יצא איש ממקומו אל יוציא הוא וכדאמרי' בפשיטות רבי יוחנן הכי קא קשי' לי' לאו שניתן לאזהרת ב"ד הוא לומר שאין הוצאה יוצאה [פי' שישנה בכלל] מכלל הכתוב הזה, ואפי' לדברי ר"ח ורב אשי דמתרץ מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב ואל יצא קרי, כיון לומר שעיקר הכתוב לתחומין הוא ולוקין עליו אע"פ שאין הוצאה מוצאת ממנו מדכתיב אל יצא איש ולא כתיב אל יהלך איש ממקומו, וכן אפשר שהכתוב מזהירן על המן שלא יצאו ללקוט.
ועוד משמע בגמ' דילן בכמה מקומות שאין לתחומין עיקר מה"ת, אלא לדברי ר"ע כדאמרי' בפ' כלל גדול דידע לה לשבת במאי דידע לה לתחומין אליבא דר"ע, אלמא לרבנן ליכא תחומין דאורייתא, ובפרק מי שהחשיך לאו מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו כרת ומאי נינהו מחמר לא תחומין אליבא דר"ע הבערה אליבא דרבי יוסי, ובמס' יו"ט בפ' משילין גזרה שמא יצא חוץ לתחום ש"מ תחומין דאורייתא, אלא גזרה שמא יחתוך זמורה וגדולה מהן לקמן בפ' בכל מערבין דאמרי' גבי טומאה של דבריהם באוכל אוכלין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין לרבי יוסי דאמר ספקו טמא, שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מה"ת שבת נמי דאורייתא היא קסבר רבי יוסי תחומין דרבנן, אלמא תחומין דבר שאין לו עיקר מה"ת כלל הוא. וא"ת שיש מהם דאורייתא הא איכא להו עיקר מה"ת כטומאה של דבריהם ואדרבא תחומין חמירי דבדידהו גופייהו עיקר מה"ת, אבל טומאה דבא ראשו ורובו במים שאובין ליכא בדידיה תורה כלל, אלא גזרה משום טומאה אחרת של תורה.
וכבר ראיתי שדוחין כל זה לומר דנקט ר"ע בתחומין לרווח' דמילתא ולא עלה על דעת לגזור גבי רוכבין ע"ג בהמה משום ג' פרסאות דמרחק טובא וכן בשל ר' יוסי דוחין דההוא לישנא דקא מוקי לר' יוסי משום דקסבר תחומין דרבנן לית ליה דר"ח.
וכל אלו דברים בטלים הם, שהרי דברי ר"ח אם על ג' פרסאות הם בלא מחלוקת נאמרו ולמה תפסו להם בגמ' בכ"מ דברי היחיד, והאיך אומר סתם בדר' יוסי קסבר תחומין דרבנן לומר שאין להם עיקר מן התורה דהלא כל האומר תחומין מדרבנן יש להם עיקר מה"ת והאיך לא הזכירו דברי ר"ח כאן, ותמה על עצמך אם תחומי שלש פרסאות מחוורין הם כמו שהוזכר בירוש' היאך לא הקשו נמי (האיכא) למ"ד תחומין אין להם עיקר מה"ת והכתיב אל יצא איש ממקומו, ותני רבי חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה וניפרוק, קסבר רבי יוסי כולהו תחומין דרבנן, אלא ש"מ תחומין דרבנן האמורים בכ"מ היינו שאין להם עיקר מה"ת כלל.
ועוד יש לסמוך ראיה מזו שאמרו בפ' שני שעירים. עת אפילו בשבת למאי הלכתא ואמר רב ששת לא נצרכה שאם חלה מרכיבו על כתפו והוינן בה כמאן דלא כר"נ דאי רבי נתן האמר חי נושא א"ע ומפרקינן חלה שאני ואי תחומי שלש פרסאות דבר תורה הן מאי קושי' לימא שמוליכו עד הצוק בלא סוכות ג' פרסאות וכן היו מירושלים נמי י"ב מיל כדאי' התם אלא ש"מ לדברי חכמים תחומין לעולם מדבריהם.
וגדולה שבראיות כולן שלא הוזכרו בתלמודנו ג' פרסאות בשום מקום וכיון שנשנה מחלוקת ר"ע ורבנן בתחומין לר"ע תחומי אלפים אמה מה"ת ולדברי חכמים מדבריהם וכ"מ שהוזכרו תחומים ומחלקותם בענין זה נאמרו ולא הוזכרו שלש פרסאות מעולם בתלמוד, היאך בא ר"ח ושנה סתם לוקין על ערובי תחומין מן התורה, והלא תחומין האמורים בכ"מ אלפים אמה הם ולפרש המחלוקת הזה על השיעור המוזכר בירוש' ואינו בגמ' כלל הבל הוא ורעות רוח.
וכן קשה מאד שהרי משנתנו ופטורין מלערב על אלפים אמה הוא כמו שפירשנו, והיאך באו דברי רבי ינאי סתם להוציאה מהן מדתני ר"ח והפי' שהזכרנו למעלה דברי נביאות הן ואין לשון הגמרא סובלו והירושלמי שכתבו הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין ד"ת לא לדברי ר"ח אמרו אלא לדעת רבי יוסי שאמר משום חמשה זקנים ספק העירוב כשר והקשו בה שהרי העירוב דבר תורה הוא ובסוף הסוגי' העלו א"ר יוסי קמייתא כדמר ר' הושעיא הגיעוך סוף תחומין שאינן מחוורין דבר תורה לומר שהוא ספק של דבריהם להקל ואע"פ שיש להם עיקר מה"ת דומיא דטומאה דתנן רבי יוסי מטמא כבר תירצו שם תמן כשם גרמיה והכא משום חמשה זקנים כדמתרצינן עלה בגמ' דילן.
מ"מ לא למדנו משם לר' חייא שהוא ספק בתחומין אלא לר' יוסי דמקיל בהו ומכשיר בספק עירוב לדידיה אמרינן דאלפים אמה מדבריהם וג' פרסאות תורה ובגמ' דילן אמרינן דלרבי יוסי אין להם עיקר מן התורה כלל.
ועוד מצינו שם בפרק במה מדליקין ומערבין ספק חשיכה ר"ח בר אשי א"ר הדא דתימר בעירובי חצרות אבל בעירובי תחומין דבר תורה הם הרי שסתם גמרי של א"י סבורין תחומין מה"ת כר"ח והיינו בתחומי אלפים אמה והן תחומין המוזכרים בכ"מ וכיון שפסקנו תחומין דרבנן אין לתחומי שלש פרסאות על מה שיסמוכו בגמ' דילן כלל, ואם תשאל זו שאמרנו מפרק כיצד מעברין מתיב רב חסדא ויחנו מבית הישימות עד אבל השיטים כו', מאי תיובתיה, דהתם דאכתי לא תקון תחומין דהא אפי' שלש פרסאות מן התורה מותרין הן. לאו קושי' היא דכיון דקרא מפורש שהיו מהלכין במחנה יותר מאלפים ש"מ יושבי צריפין כיושבי העיר דמי ויש להם תחומין המפורשין בתורה לר"ע ור"מ ור"ח ובודאי מינייהו נשמע לרבנן.
ואף דברי רבינו הגדול ז"ל אע"פ שמסובכין הם לא תהא מעלה מהן הספק הזה ללקות על תחומי שלש פרסאות מה"ת, אבל דבריו כך הם, מתחלה בא לתרץ על הקושיא שלו שמצינו בתלמוד א"י שהם סבורים דתחומי י"ב מיל מן התורה ונמצאו עכשיו לפי הירושלמי הזה תחומי שבת יש מהן דרבנן ויש מהן דאורייתא, מאלפים אמה עד י"ב מיל הי' לוקה עליהן דרבנן ולר"ע היה לוקה עליהן מה"ת. מי"ב מיל ולמעלה הי' לוקה עליהן לד"ה ועדין הקושי' במקומה עומדת ואין אנו יכולין לדחוק ולומר שהגמר' שלנו סוברת כן ונעמיד דברי ר"ח בי"ב מיל מפני שאין לנו ערובי תחומין אלא סוף אלפים ואם אסור זה מדרבנן לא הי' לוקה עליהן מה"ת ור"ח הי' לוקין על עירוב תחומין קאמר וכדר' ינאי. ומעתה כיון שלא נוכל לפרש הברייתא זו של ר"ח ורבי ינאי בתחומי י"ב מיל בטלה סברה זו מן הגמ' שלנו ואין לנו בתלמודנו זכר לי"ב מיל אלא תחומין דרבנן ואין להם עיקר מן התורה אלו הם דבריו ז"ל וזו היא סברתו ולא שיהא תוקע עצמו לדברי הלכה לפסוק תחומין דאורייתא אפי' בי' פרסאות.
וראיתי עוד לרב ר' אפרים תלמידו ז"ל סברא אחרת שהשיב ואמר דאמרי דאנן קי"ל דלית הלכתא כר"ע לא ידעי' מהיכא קיימא לן הכי אלא מספק בגמ' טובא דקאמרינן בהדיא הני אלפים אמה היכא כתיבן ואמר רב חסדא למדנו מקום ממקום כו' מיהו רבי עקיבא סבר אלפים אמה דכתב רחמנא הן הן תחומי שבת ור' אלעזר (כרבי יוסי) סבר לשדות וכרמים כדאי' במס' סוטה ורבנן ורבי חנינא בן אנטיגנוס ילפי לה בג"ש והוה ליה דבר שעיקרו מדברי תורה ופרושו מדברי סופרים והאי תנא דקאמר לא אמרו בדבר להחמיר אלא להקל ותחומין דרבנן ר' אלעזר היא, הילכך האי תנא דקתני ריבה אחד ומיעט אחד כו', ליכא למעבד בה עובדא, וכן נמי הא דתנן אפי' עבד אפי' שפחה נאמנין לומר עד כאן תחומי שבת שהיא כולה אליבא דר' אלעזר ברבי יוסי היא וכיון דמספקא מילתא לא עבדינן בה עובדא כו' עד כאן דברי הרב ז"ל. ודברים משובשין הם ודקאמר מהיכא קיימא לן דלית הלכתא כרבי עקיבא. דבר ברור הוא בכמה מקומות בפרק מי שהוציאוהו אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כדברי המקיל בעירוב ומפרש לה אפי' יחיד במקום רבים, ואמר ליה רבא לאביי מכדי עירובין דרבנן מה לי יחיד במקום יחיד מה לי רבים במקום רבים ופ' בכל מערבין א"ל רבא לר"נ מאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית ליה ברירה דתניא האומר לחמשה הריני מערב על איזה מכם שארצה רציתי לילך כו' סוגיא מפורשת דערובי תחומין דרבנן ורבא בתרא הוא והתם נמי אמרינן גבי שפיכת מים (בענין) אי בעית אימא ספק דדבריהם להקל אי תחומין דאוריי' כר"ע אף (בכלים) דאוריי' הוא ובסוף כיצד מעברין אמר רבא פלגא' בעירובין לית דחש לה לדר' עקיבא מדלא אמרינן לית דחש לדר"ע סתם וקאמר בעירובין לית דחש לר"ע אלמא בכוליה עירובין לית דחש ליה לחומרא כר"ע משום דעירובי תחומין דרבנן והלכה כדברי המיקל ולית דחש ליה כר"ע דמחמיר ואזיל לטעמיה דקסבר עירובי תחומין דאוריי' ועוד סתמיה דמתני' ריבה אחד ומיעט אחד ולא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל ורבינא דהוא בתרא פירש לברייתא לא להקל על דברי תורה אלא להחמיר על ד"ת ותחומין דרבנן ובפ' האשה שנתארמלה עוד ואלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן וע"כ היינו באין בתחום שבת וקאמר תחומין דרבנן.
ובפ' חלון גבי מעשה דכלתו של ר' הושעיה שהלכה למרחץ וחשכה לה וערבה לה חמותה ובא מעשה לפני ר' חייא ואסרה וא"ל ר' ישמעאל ברבי יוסי בבלאי כל כך אתה מחמיר בעירובין כך אמר אבא כל שאתה יכול להקל בעירובין הקל. הרי לפי שהיה ר"ח מחמיר בעירובין בטעמיה דאמר לוקין על ד"ת גנאו ר' ישמעאל וקראו בבלאי ואמר כלל גדול משום אביו להקל בעירובין ואע"ג דהתם לא קי"ל כר' ישמעאל בר' יוסי דאמר אין צריך לזכות משום חצרות כו' מפני שהיא הלכה עמוקה וממנה נשתבשו בכל הסברות הללו שהזכרנו.
ואומר אני שאין לנו על דברי ר"ח קושיא, לפי שר"ח תנא הוא ושוגה משנתו על דעת עצמו ולא נדע אם הוא סבור ' כדברי ר"ע דאמר א"א לומר אלף שכבר נאמר אלפים אלא אלף אמה מגרש ואלפיים אמה תחום שבת ומשם נתגלה השיעור הזה ובא ללמוד שהיו לוקין עליו מדכתיב אל יצא איש ממקומו שהוא דורש כדברי ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי דאמר אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים ודורש שבו איש תחתיו אלו ד"א אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה וגמרי להו מתחום ערי מקלט וקסבר גלויי מלתא בעלמא הוא ומכאן היו מלקין אותו ואין ר"ח משגיח על מחלקותן של תנאין ואין לנו לשאול עליו אם שנה משנתו כדברי היחיד או כדברי הרבי' כשם שלא נשאל כן לר"מ ור"י שהן חולקין בתחומין דאוריי' בפ' בכל מערבין אבל כל התימה והשאלה שיכולין הראשוני' לשאול על דבי ר' ינאי שאמרו לא שנו אלא ע"ח אבל ע"ת (דרבנן) דתניא ר"ח כו' וכי למה הוצרכו דבי רב ינאי לחלק המשנה השנוי בסתם פטורין מלערב להוציאה מדברי המרובין ולהעמידה בדברי היחיד ועוד למה הוזכרו דברי ר"ע בכאן שהרי בכל התלמוד תחומין דאוריי' כדברי ר"ע אנו תולין אותה וגם זו אינה קושיא שר' ינאי סובר הוא כדעת ר"ח דתחומין דאורייתא ומעמיד משנתנו כדבריו ולא בל' יחיד הוא שונה כן אלא ר"ע ור"מ ור"ש לכולהו שמעינן תחומין דאוריי' ולא מצינו בתנאים מי שחלק עליהם בפירוש אלא רבי יוסי משום חמשה זקנים רבי ישמעאל בר' יוסי משמו וזה שלא הביאו (דברי) ר' ינאי בכאן אלא דברי ר"ח לפי שאין לנו מי שאמר בפירוש תחומין דאורייתא אלא לר"ח בברייתא זו שאלו דברי ר"ע כמשנתנו שמא אסמכתא הן לתחומין ואיהו נמי כר"א בנו של ר' יוסי הגלילי דריש א"נ ר"א סמיך ליה מג"ש דרב חסדא ור"מ נמי לא אמרה בפי' אלא בגמ' הוא שפירשוה כך וכיון ששמענו לר"ח בפי' תחומין דבר תורה העמיד משנת ר"ע כפשטה וכונם אמרו דבר א' ומדברי ר"ח מפורשים הוא שנתבררו דברי ר"ע סתומין ובכל התלמוד אנו תולין תחומין דאוריי' כדר"ע משום דקדים ועוד דסתומה היא וכולהו אליבא דר"ע אי נמי משום דמתני' שמיעא להו טפי וכדאמרינן בעלמא בכל מקום הא מני ר"מ היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומיתלא באשלי רברבי קמאי לר"מ ובתראי מיניה ר"ע ורבי אליעזר ור"ח כדאיתא במס' יבמות וגדולה מהן בפ' ד' מיתות הא מני ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה ולא שמעינן ליה לר"ע בכוליה תלמודא דאמר הכי אלא ר"מ אמרה בפ"ק דכריתות ונקיט ליה תלמודא ר"ע דהוא רביהו דסתימאי.
ועוד כן בנזקין בכמה דוכתי הא מני ר"י הגלילי הוא דאמר תם משלם חצי כופר ולא שמענו לו בפי' כן ולא עוד אלא אפשר שאינו סובר כן כלל אלא לפי ששמענו לר"א שהוא דורש ובעל השור נקי נקי מחצי כופר ומצינו לריה"ג שדורש פסוק זה לענין אחר נקי מדמי ולדות תלו בגמ' סברא זו בר"י הגלילי ולא שמענו אותה אלא לר"ט ששנה כן בברייתא בפ' כיצד הרגל אבל ר"י הגלילי אפשר שהוא סובר כר"ע דאמר והלא הוא עצמו אין משלם אלא מגופו כו' אלא מדברי ר"ט מפורשים ותלו בגמ' סברא זו בדברי ר"י הגלילי סתומין משום דאייתו עלה ואף זו כן.
וכיוצא בזו השיטה במסכת קדושין דתנן וכן האומר לחבירו אם תלד אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום וא"ר חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעברת אבל אשתו מעוברת מקודשת והיינו אליבא (דר"א) דאמר אדם מקנה דשב"ל בכגון שחת ואגם אבל לרבנן דאמרי אין אדם מקנה דשב"ל אינה מקודשת בין שהוכר עוברה בין שלא הוכר והתם ביבמות איתוקם (ר"א) בשיטה דאדם מקנה דשב"ל ואין הלכה כמותו. ולא הוצרך ר"ח לחלק במשנתנו ולהעמידה כדברי היחיד אלא שהי' סבור (כר"א) ומעמיד משנתנו כדבריו וכן דעת רבינו הגדול שם ומס' בכורו' בפ' מעשר בהמה שנינו במשנתנו חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה ואיתמר עלה א"ר ענן ל"ש אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים אבל גדיים כנגד גדיים אומר (הן נחלקו) משעה ראשונה ואמר ר"א לא שנו אלא שחלקו ט' כנגד י' אבל י' כנגד י' אומר (הן נחלקו) [זהו חלקו] משעה ראשונה ר' יוחנן אמר כו' בכאן נמי מחלקין האמוראין בסתם המשנה ומעמידין אותה כדברי האומר יש ברירה מפני שהן סבורין יש ברירה ולא הזכירה שם שיהא בדין ברירה מחלוקת תנאין כלל ולא עוד אלא שהקשו מתיבי וכן שותפין שחלקו כאלו אין דין ברירה שנוי בשום מקום אחר ואף שם אין הלכה כן דקי"ל בדאורייתא אין ברירה ובזו המסכתא שלנו בפרק הדר והתניא משתתפין בחצר א"ר הושעי' ל"ק הא ב"ש הא ב"ה דתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כו' העמיד מכאן דין ברירה כב"ש והוא כדברי התנאים והלכה כן הוא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---