דרישה/אבן העזר/קע

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־16:11, 6 במאי 2018 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


דרישהTriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png קע

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
בית שמואל
פתחי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


א

ולמ"ד חליצה פסולה אין צריך לחזור על כל האחין כו' עד סגי בחליצה אחת נראה דדוקא קאמר בהני דהיינו בשני יבמין ויבמה אחת דכיון דאין כאן צרה מ"ה למפטרה נפשה מפטרה בחליצת א' מהאחין אע"ג דהיא חליצה פסולה. וה"ה בשני יבמות ואין כאן אלא יבם א' דמיד שנחלצה האחת נסתלקה הזיקה מיבם זה לגמרי אבל כשהן ב' יבמין וב' יבמות ונתן אחד מהיבמים גט לא' מהיבמות ואחר כך חלץ הוא או אחר לאותו בעלת גט אז לא נפטרה הצרה מהאח השני דהא שמואל אמר בהדיא דה"מ דחליצה פסולה אין צריך לחזור על כל האחין למפטר נפשה אבל לא למפטר צרתה וכמ"ש בס"ס זה בשם הרמב"ם ז"ל אבל צרתה אסורה עד שתחלץ גם היא או עד שיחלצו כל האחין לאותה שנחלצה חליצה פסולה שאין חליצה פסולה מסלקת היבום עד שתחזור על כל האחין עכ"ל ומסיק רבינו דפסיק ג"כ כשמואל דמכשיר בחליצה פסולה ומיהו ה"מ בחליצה פסולה לא מפטר צרתה הכשרה אבל בחליצת צרתה הכשרה דלא נעבד בה מעשה דגט אע"ג דגם כן אסורה ליבמה כיון דנתן גט לאחת מהן מכל מקום בחליצה מאחד מהאחין לחוד נפטרה גם כן בעלת גט וכמ"ש רבינו והרמב"ם שם. והיכי דנעבד מעשה בשניהן באחת מאמר ובא' גט בזה כתב רבינו בסמוך פלוגתת רש"י ור"י דלר"י כיון דנעשה בכל אחת מעשה אין אחת פוטרת צרתה דלא אמר שמואל דאחת פוטרת צרתה כ"א בלא נעבד בה מעשה כלל ולא היכא דשוין נינהו דנעבד מעשה בשניהן ורש"י ס"ל דאחת פוטרת צרתה כיון דשוין נינהו ולא אמר שמואל דאינה יכולה למפטר צרתה כ"א כשלא נעשה מעשה בהשנייה הצרה דאז היא כשרה ואין חליצת הפסולה פוטרת הכשרה ודו"ק:

ב

אבל אם בא הוא או אחיו כו' לכאורה נראה שקרובותיה נפסלו על המגרש כדין קרובת גרושה אבל דוחק לומר כן דאמר לעיל בסמוך לפיכך אין המעשה שנעשה אחריהם מועיל לא לפסול את זו ולא לאסור בקרובות משמע שאין הקרובות נאסרות אפילו של צרתה וצ"ע (ועפ"ר סעיף כ"ב כ"פ):

ג

והראב"ד כתב קדשה לשם יבמין אינו כלום ונראה דה"ה לעיל בסמוך בבא על יבמתו וחזר הוא או אחיו כו' שהראב"ד נמי מחלק כמו הכא והא דלא כחד דבריו דין דלעיל משום דהדין דלעיל דיש ביאה אחר ביאה לא נאמר בפירוש בגמרא שהרי"ף והרא"ש כתב דכמו שמסיק בגמרא דביאה או מאמר מהני אחר חליצה מהני גם כן אחר ביאה וכן הפלוגתא בין שקידשה סתם או לשם זיקת יבמין אתמר בגמרא אדין חליצה לכן כתבו הרא"ש ורבינו סברת הראב"ד אדין חליצה וממילא ה"ה שמחלק נמי הכי בביאה שאין סברא לחלק בין ביאה לחליצה בענין זה:

ד

חזר אחיו הגדול ובא על צרתה או שנתן לה גט או חלץ לה או לצרתה פסלה צ"ע למה לא נקט נמי שעשה בה מאמר או לצרתה וכן הרמב"ם בפ"ה מהלכות יבום כתב בזה הלשון בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו וחזר אחיו הגדול ובא עליה או חלץ או נתן גט או בעל לה או לצרתה הרי זה פסלה על הקטן אבל במשנה בסוף האשה רבה נזכר מאמר באותה שבא עליה קטן אבל לא נזכר בצרתה וזה לשון המשנה בן ט' שנים ויום אחד הוא פוסל ע"י האחין והאחין פוסלים על ידו אלא שהוא פוסל תחלה והאחין פוסלין תחלה וסוף כיצד בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו פסל על ידי אחין באו עציה אחין עשו בה מאמר נתנו גט או חליצה פסלו על ידו עד כאן לשונו ונראה הואיל שהמשנה נקט מאמר באותה שבא עליה קטן ה"ה נמי בצרתה דאין סברא לחלק בזה בין אותה שבא עליה הקטן לצרתה ואחר כך עיינתי בב"י שהקשה ום כן קושיא זו וזה לשונו ואיכא למידק במ"ש רבינו ואם אחר וכו' עד (ואפשר ליישב גם את זה דסמך על מ"ש שאם נתן לה או לצרתה גט וחליצה פסלה על הקטן ומכ"ש שמאמר פוסל שהרי יתבאר בסמוך דגט וחליצה אין לקטן אפילו בתחילתה ומאמר יש לקטן בתחילתה ש"מ דמאמר חשיב יותר לפסול מגט וחליצה כ"פ):

ה

ושמואל אמר בין שנפלו כאחת בין זא"ז אחד חולץ כן הוא הנוסחא המדוייקת ובדפוס ב"י כתב אחד חולץ לכולן ובאמת שכן הוא ל' הגמרא שם פ' ד' אחין אבל כיון שהגמרא הוצרך לתרץ ולדחוק בל' "לכולן דקאמר דהא לאו לכולן חולץ כדמסיק רבינו ומ"ה עדיף טפי שלא לגרסו בדברי רבינו וק"ל:

ו

והרמב"ם כתב יבמות רבות כו' וצריכה אחת מהן חליצה להתירה לשוק כו' כתב בית יוסף וכתב ה"ה כיון שנבעלה אחת מהן כן' עיקרי הנוסחא בדברי רבינו וצריכה חליצה "כל אחת מהן להתירן לזר כו'. וכ"כ ה"ה בפרק ו' מהלכות יבום ע"ש והקשה על זה ה"ה ש"מ דהרמב"ם סובר דלא כשמואל דאמר שחליצה מועלת פוטרת צרתה שבא עליה ביאה פסולה ולי נראה מה שהביאו לזה הוא לפי שהיה כתוב בגירסת הספרים דהרמב"ם שלו להתירן והוצרך להגיה נמי כל אחת וכו' דהא ודאי בחליצה פסולה אינן מותרין כולן ולפי זה הקשה מה שהקשה ע"ש אבל לפי גירסת הספרים שבפנינו דגרסינ' להתירה "בה"א ולא להתירן "בנו"ן אתיא שפיר ולא צריכין לכל זה ופירושו הכי וצריכה אחת מהן רצה לומר אחת מהיבמות להתירה לשוק פירוש אותה שנבעלה ביאה פסולה להתירה לשוק דלא נימא הואיל ונבעלה תהא מותרת לשוק קא משמע לן אף על גב דנבעלה הואיל וביאה פסולה היא צריכה אחת מהיבמות חליצה כדי להתירה אותה שנבעלה ביאה פסולה לשוק ובשאר היבמות לא דיבר בהם עדיין כלום רק מבאר והולך וכתב ונתן לאחת מהן חליצה פסולה פירוש לאותה שנבעלה ביאה פסולה אז היא לבדה מותרת ואם נחלצה אחת מהאחרות אז כולן מותרות ומ"ש אח"כ אבל צרתה אסורה עד שתחלץ גם היא אינו ר"ל דאם נחלצה שהיא לבדה מותרת לשוק אלא ה"ה נמי שאר היבמות מותרות רק בא לאשמעינן אצרתה גופא שלא ניתרת בחליצת פסולה:

ז

(שניהם יותרו בגט כו' בתשובת הגאונים כתב דאחת מהן צריכה גם כן חליצה דמאחר דלא ידעינן מי יבם תחלה יש לחוש שמא אחד עשה בה מאמר ואחר כך בא אחיו על השנייה והוי בעילה אחר מאמר שאינה קונה לגמרי וצריך שני גיטין וחליצה ואע"ג שבעל המאמר בא אחר כך על הראשונה שעשה בה מאמר מ"מ ביאתו פסולה שקדמו ביאת אחיו וע"ל ר"ס זה מדין בעילה אחר מאמר כ"פ):

ח

רצה לחלוץ קודם שידע מה שעשה אחיו אין מונעין אותו זה לשון כסף משנה יש לתמוה על זה מאי שנא מהאשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך לא תחלוץ דחיישינן שמא תהא צרתה מעוברת ותלד ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה עד כאן לשונו והוא מ"ש רבינו לעיל בס"ס קנ"ו ול"נ ליישב דשאני הכא דהיא עצמה לא תינשא לכהן שתחוש לבניה שלא יפסלוהו ומפני שאין לה לברר בפני העולם בודאי לא תינשא לכהן אבל לעיל הואיל ויש לה בירור בפני הבריות שצרתה כריסה בין שיניה ויראו הולד שנולד מצרתה תחשוב היא הואיל ויש לי בירור בודאי לא יפסלוהו בניו ותינשא לכהן וה"ה נמי באשה שהלכה בעלה והיא למ"ה והיא בא ואמרה נולד לי בני ומת בעלי ואח"כ בני נמי לא יחלוץ שמא יבואו עדים ויאמרו כדבריה אע"ג דאין לה אמתלא בפני העולם ונימא שתחלוץ שבודאי לא תינשא לכהן כדי שלא יפסלוהו לבניה וי"ל דלמא לא יאמרו עדים רק מת בעלה קודם ולא יאמרו שמת גם בנה ותחשוב היא הואיל והעדים אין אומרים שמת בני א"כ ודאי הוא חי יש לי לתלות בו שיבא גם הוא ויראו שלא הייתי צריכה לחליצה ותינשא לכהן:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.