ביאור הגר"א/אבן העזר/קע
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) היבמה כו'. נ"ב ב' מנין כו'. נ' ב' אבל גט אחד כו' קי"ב א' וש"מ:
(ב) ופסל כו' ועל כו' מתני' רפ"ה רג"א אין גט כו' בין ביבם זו כו' ובגמ' נ"א א' ת"ר כיצד אר"ג אין גט כו' ומותר כו' וכן אתה כו' ושם מ"ט דר"ג דמספק' גט אי כו' אי קמא כו' ובירושלמי שם ותני חזקיה מנין לנותן גט ליבמתו שהי' אסורה עליו ועל אחיו אצלו קור' אני אשר שלח אצל האחין אני קור' אשר שלחה:
(ג) מדבריהם נ' ב' גט יבמין כו' נ' ב' מ"ט אמרו רבנן גט כו' נ' א' או רבנן כו':
(ד) ואינה מותר כו'. נ"א א' איתביה אביי ומודה כו' אלא כו' מיהו אמור רבנן כו' ורבנן כו' חד כו' ושם ת"ר כיצד כו' ובמתני' גט לזו וגט כו' ושם קי"ב א' וש"מ ובירושלמי שם כמה דרבנן אמרין המאמר קונה ומשייר כן אמרינן הגט פוטר ומשייר ויפטור הגט פטור גמור מק"ו כו' ת"ל וחלצה בחליצה היא ניתרת ואינה ניתרת בגט וכן הוא בגמרא דקידושין י"ד א' ובירושלמי שם כתיב ולא תהי' לאיש זר מה אנן קיימין כשבא עליה אשתו היא אם בשחלץ לה תלך ותנשא לשוק אלא כן אנן קיימין בשנתן לה גט כו' ותתיר חליצה באשה מק"ו ומה אם היבמה שאין הגט כו' וכ"ה בגמ' דקדושין:
(ה) וכן המאמר כו'. נ"ד א' ביאה כו' כ"א איפשט' ליה לר"ג כו' ורבנן כו' כ"ט א' ל"ת מאמר כו' ובקדושין י"ד א' ואימ' לכול' כו':
(ו) שאם בא כו'. שם ושם ובמתני' רפ"ה כיצד עשה מאמר ביבמתו כו' וכול' מתני' שם וגמ' נ"א א' וש"מ:
(ז) מאחר כו' הן כו'. כחכמים במתני' וגמ':
(ח) או גט כו'. או כו'. בין כו'. בין כו' במתני' כיצד עשה מאמר בזו כו' עד חלץ וחלץ ושם ושם בין יבם א' כו' ובזה אף ר"ג מודה. כמ"ש שם נ"א א' ומודה ר"ג כו':
(ט) בין כו'. נלמד מהקודם וכן בכל הסי':
(י) כיצד כו' נ"א א' ת"ר כיצד כו' וחכ"א כו' וכן כו':
(יא) או שני כו'. כנ"ל:
(יב) כשבאים להוציאם למ"ד כו'. נ"א ב' קתני סיפא וכן כו' ואנן קיי"ל יש זיקה כמש"ל סי' קנ"ט ס"ה:
(יג) ויש מי כו'. הוא דעת הרמב"ם וש"פ וכ"ד תוס' וכמ"ש למטה וס' ח' הוא דעת רש"י כמ"ש בטור וכמ"ש רש"י שם ד"ה צריכות כו' וקתני סיפא כו' ויתר למטה מקור מחלוקתם. ולכאורה אין חילוק בדבר דהא שני יבמות גריעא מב' יבמין כמש"ש ואב"א כי כו' אלא שהטור כתב ומדברי רש"י יראה דאפילו למ"ד חליצה פסולה צריכה כו' בב' יבמות ואח אחד נפטרה צרתה בחליצתה והנה רש"י כתב שם אלא ש"מ כי הדדי נינהו ומפטרא צרתה ודלא כריב"ן בתוס' ורא"ש שם ובזה נכונים דברי רש"י מאד דודאי לשמואל בשוין פוטרת צרתה ודלא כההיא לישנא דהתחיל ולא התחיל וכמ"ש רש"י בפר"ג נ"א א' בד"ה נימא כו' ומדרבנן כו' וזו ראיה גדולה ועוד ראיה ממש"ש נ"ב א' כיצד לימא כו' בכולהו מסייע לשמואל ובמציעתא לימא מסייע לרבב"ה ול"ק גם כן לשמואל ולשמואל הוא יותר פשוט מרישא וכ"ד כל הפוסקים לבד מריב"ן אלא מ"ש הטור דאף לרבב"ה מודה בזה סוגיא דגמרא משמע כן דקאמר שם נ"א ב' קתני סיפא כו' ולא פריך מרישא ושם נ"ג א' לימא מסייע לרבב"ה ל"ק קתני סיפא אלא כדברי הטור הנ"ל לסייע הוא כ"ש מרישא משא"כ אותביה וכ"מ מרש"י במתני' דפר"ג דמפרש כולה מתני' חליצה לאחת מהן ולא הזכיר שום חולק ע"ח ב' בד"ה וחליצה כו' וד"ה מאמר לזו ובעל כו' וד"ה צריכות כו' ומזה דייק הטור וכ' ומדברי רש"י כו' וכ"מ מלישנא דמתני' דקא' בכולה מתני' גט וחליצה אבל תוס' שם ד"ה צריכות כו' כתב כדברי הרמב"ם דלרבב"ה ד"ה בשני יבמות וקאמר חליצה אגב גט ומ"ש נ"ב ב' קתני סיפא ניחא לגמרא ליפרוך בדדמי כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והא דקאמר שם נ"ג א' לימא מסייע לרבב"ה כ' תוס' נ"א ב' בד"ה בן עזאי דר"ל מסיפא וכן כו' וכן פרש"י שם נ"ג א' ד"ה צריכות כו' ואף שלדברי רש"י גם מתירץ ראשון מוכח מ"מ לא רצה רש"י לומר מכח כ"ש מה שמפורש בהדיא במתני' וכן כו'. ועוד שלדעת המקשה ג"כ אינה מודה רבב"ה בב' יבמות דהא קתני ברישא צריכות אבל למסקנא אף לרב"ה צ"ל צריכות דעלמא ברישא לדעת רש"י ופשטא דסוגיא משמע כדברי רש"י כנ"ל אלא שדוחק לומר דשמואל ורב יהיו הפכין לכן נראין דברי הרא"ש שפסק כשמואל דאז אין חילוק כלל בין יבמין ליבמות דשוין בשני כו' פוטרין ובגרועין בשניהם אינן פוטרין וכת"ק כנ"ל ונמצא ג' שיטות לפסוק כרב או כשמואל כלישנא קמא או כליו בתרא. ובשיטות לפטור צרה ג"כ שיטות שלשה. ריב"ן ורמב"ן ורש"י ועוד ב' שיטות הרמב"ם והראב"ד כמש"ש:
(יד) ולמ"ד כו'. כמ"ש שם ושם וכשמואל שם נ"ו כ"ז וכתב הרי"ף שם ופ' רבוותא הלכה כשמואל ופירש הראב"ד כשמואל קמייתא דבתרייתא ליכא מאן דפליג וכ"כ הרשב"א דלרב צריך לאוקמי דפר"ג הנ"ל כמ"ד אין זיקה דלא כהלכתא וכ"מ מרי"ף שהביא ברייתא דשם ופ' כרבנן ואלו לרב ליתא לא דר"ג ולא דרבנן ופ' כתירוץ בתרא שם ואב"א כי קאמר כו' ואע"ג דאיכא מעולה מיניה וכ"ד הרי"ף שלא הביא אלא האי תירוצא וכ"ד הרמב"ם כמ"ש בסי"ט אלא שפירש בדרך אחר ע"ש כ"כ הראב"ד אבל הרא"ש פסק כשנויא קמא מאי אחד כו' וכ"כ הראב"ד לעשות כן לכתחלה אבל בדיעבד שנויא בתרא עיקר. אבל הרמב"ן ורמ"ה פ' כרב וכתב הרמב"ן אף ע"ג דקי"ל כשמואל בברייתא ע"ז כתב הרי"ף פ' רבוותא כשמואל פירוש הראשונים דתרווייהו הילכתא נינהו אף דקי"ל כתירוץ דרב אשי לעולא כדאמרת כו' וכ"כ דרב אשי הני מילי בחליצה מעולה לפטור הגרושה אבל בשוין קי"ל כרב דאמר באמצעית אחד חולץ לשתיהם וכן בנפלו בבת אחת לכל השלשה כמש"ש וכ"ש בצרות דבשתיהן שוות דחולץ לשתיהן וכמ"ש התחיל ולא התחיל קאמר כו' ואף רב אשי לא פליג אלא משום דלא אלימי כו' וכמ"ש שם ואב"א כי קאמר שמואל כו' אלמא חמירא למיפטר צרה וכיון דקי"ל כרב כ"ש למיפטר צרה והא דאמר שם איבעיא להו בעלת הגט כו' אלא לאו כו' פירש הרמב"ן כפירש הרא"ש בשם ריב"ם דשתיהן צריכות חליצה וכ"כ הרא"ש בשמו והרמב"ן ז"ל כתב דלדברי ר"א ז"ל כו' קמ"ל דכי אמרינן כו' וכ"ש ע"כ הצרות כו' אבל רש"י פירש שם ד"ה כי הדדי כו' דבשתיהן שוות חליצה אחת פוטרת דדוקא הגרועה אינה פוטרת וכמ"ש בתירוץ קמא מכדי שמעינן לשמואל כו' מאי אחד כו' אלמא פוטר בשוות ואף לתירוץ בתרא ואב"א כו' קיימא הך סברא לענין מפטר צרה והא דקאמר התחיל ולא התחיל כו' קס"ד הכי ונדחית למסקנא ואף לרב דקאמר חליצה פסולה צריכה כו' אף בשווין מ"מ למיפטר צרה פוטר בשוות היפך מס' דשמואל לתירוץ בתרא דחמירא ליה צרה וכ"כ הרמב"ן שיטה זו אבל חלק עליה וראיה לדעת רש"י ממש"ש נ"א לימא תהוי תיובתא דשמואל כו' קתני סיפא כו' ולא פריך מרישא דרבנן לשמואל ולרב אלא ש"מ דבשוות למיפטר צרה כ"ע מודי דמיפטר בין רב בין שמואל וכ"כ רש"י שם ד"ה לימא כו' ומדרבנן ליכא לאותובי כו' וז"ש רש"י נ"ב א' דמסיפא פריך לרב וכמ"ש כאן וקתני סיפא כו' וערמב"ן שדמק עצמו בזה וכ' כיון דלא איתמר בהדיא בדבריהם לכך לא פריך מזה ודעת ר"ח ורשב"א כדעת רש"י וכן שיטת הרא"ש שכ' וכן עיקר כפירש"י וכ' דתרוצא קמא אליבא דשמואל עיקר וכמ"ש התחיל ולא התחיל ע"כ כתי' בתרא ולכך פ' כתי' קמא כיון דלא קי"ל כתי' דהתחיל כו' אלא כרב אשי ועיין תוספות שם ד"ה מאי אחד כו' וד"ה אלא כי כו' אלא שדבריו צ"ע דלא מוכח דרב אשי סובר דוקא כתי' קמא וכן תמה עליו לח"מ ולכך פיר' הרא"ש כשמואל כיון דקיימא לן כתירוץ קמא ע"כ ליתא לדרב אלא דס"ל דוקא בשוין אבל הרשב"א פי' כתי' בתרא דאף בגרועה פוטר כתי' בתרא כנ"ל ועתוס' שם ד"ה איתיביה כו' אבל ריב"ן פיר' כו' וכ' הרא"ש ומכאן ראיה דהל' כשמואל דר"י ס"ל כוותיה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א דלא כרש"י שכת' דה"ה דפריך נמי לרב דא"א לומר כן ומש"ש תנן היתה כו' ואע"ג דאר"י אחיות איני יודע כו' מ"מ כל הני לישתביש וליזיל ומשני אר"פ כגון כו' אבל לרב קושיא אלא שכ' כתי' השני שבתו' שם ומיהו נראה לר"י כדפרישית כו' דע"כ רב חייש לביטול דהא אין זיקה ס"ל וכמ"ש בריש פרקין ש"מ יש זיקה כו' ושם והאמר רב כו' ומ"מ צריך גם לתי' קמא של תוס' דס"ל לר"י כשמואל דאל"כ מאי פריך אלא דלא סגי כתי' קמא דאכתי תקשי לרב מסיפא תנן כו' וערמב"ן שדחק עצמו בזה וכ' כיון דלא איתמר בהדיא דפליג ר"י ארב לא דחינן לדרב ועוד תי' אחר ע"ש ויש להרמב"ם שיטה אחרת ויתר בסי"ט. כללא דמילתא דהא דשמואל בתרייתא הלכתא הוא לכ"ע אלא שהרמב"ן בקמייתא כרב ובאב"א כי קאמר כו' אבל רב ל"פ ואף בשוות אבל רש"י סובר בשוות א"צ אף לרב בצרות והרא"ש פ' כשמואל כתי' קמא והרשב"א פ' כתי' בתרא ושניהם ס"ל לדינא כרש"י דבשוות פוטרת צרה כנ"ל ושיטה ה' להרמב"ם כמש"ל:
(טו) והא דחליצה כו'. ר"ל דוקא אחות זקוקתו ואחות חליצתו ובעלת הגט ובעלת מאמר דקלשא זיקא דאחות זקוקא דמיא לאחות אשתו דאין בה זיק' וכן אחות חליצה דמי לאחות גרושתו וכן בעלת הגט לחלוצה וכן מאמר לכניס' דאין בהו זיקה וכן סוטה דרבנן דאמרי' רפ"ו רש"א ביאתה או חלוצתה כו' ואמרינן עלה בירושל' הדא אמר' קסבר ר"ש חליצה פסולה פוטרת צרתה משום דדמיא לסוטה דאורייתא דאין בה זיקה כמ"ש י"א א' טומאה כתיב כו' אבל בלא"ה לא וראי' ממש"ש א"ל תניתוה היתה כולי אלא לאו כשירה כו' וקא' דחולץ לפסולה ושם או היא או צרתה כו' ושם כ' ב' מתיב רבא איסור מצוה ואיסור כו' ועתוס' כ"ו ב' ד"ה וחליצה כו' אבל דעת הרמב"ם דרש"י דכל שא"י לייבם הוי חליצה פסולה כמ"ש בט"ז הלכה ט' חליצת האחיות אינן פוטרות הצרות מפני שחליצת האחיות חליצה שאינה מעולה כולי יראה לי שכך הדין בחלץ לשניה או לח"ל שאינה פוטרת צרתה וכמש"ל בסי"ח מההיא דלעיל י"א קס"ד הכי ולא קיימא במסקנא וההיא דאיסור מצוה כו' מפ' לה בששתיהן אסורות דשוות פוטרת כנ"ל אלא דבתוספתא פ"י תניא מי שהיה נשוי שתי נשים ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה א' מהן אסורה לא' מן האחים איסור ערוה וחלץ לה לא עשה כלום ולא פטר את צרתה אלא או היא או צרתה מתייבמת לשאר אחים היתה איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה או בא עליה נפטרה צרתה. רשב"א ועמ"מ שם וע"ל סי"ט וסתם כאן כדעת בה"ג שם
(טז) וכן יש כו' כחכמים:
(יז) שאם כו'. מתני' שם כיצד עשה כו' וגמ' שם נ"א א':
(יח) וחליצה כו' דלא כהרמב"ן בס"ח:
(יט) וכן אם עשה כו'. במתני' שם כיצד עשה מאמר ביבמתו כו' כיצד עשה מאמר בי' כו' בין יבם כו':
(כ) לאסור בעלת מאמר בתוספתא פ"ז העושה מאמר ביבמתי קנאה לעצמו ופסל' ע"י אחים באו עליה ועשו בה מאמר ונתנו גט וחלצו פסלו על ידו כמש"ל במתני' צ"ו א' כיצד בן תשע כו' וכמש"ל וסט"ז:
(כא) לאסור כו'. דבהא פליג ר"ג וחכמים וקי"ל כחכמים ושם ומודה ר"ג שיש כו' וכ"ש בביאה וחלצה אחריהם
(כב) ולהאריך כו' מפו' במתני' כנ"ל וכמש"ו:
(כג) והוא או כו' ויש כו' הוא פלוגתת רש"י ורמב"ן בבעיא דשם וכנ"ל בס"ה וכבר סתם כרש"י בס"ו וס"ח וסי"א וסט"ז:
(כד) וכן אם כו' ולהצריך כו'. מתני' נתן גט ועשה כו' גט לזו וגט כו':
(כה) ליאסר בקרובותיה. הוא פלוגתא דר"ג ורבנן ומודה ר"ג כו' כנ"ל:
(כו) ולהצריך כו'. כנ"ל וכמש"ו בס"י וסי"א:
(כז) הבעילה כו' וכן כו' מתני' דריש קידושין וש"מ כנ"ל ובפ' הבע"י ובירושלמי רפ"ה יכול כשם שהביאה גומרת כו' ויפטור בגט פטור גמור ביבמה מק"ו מחליצה כו':
(כח) לפיכך כו'. מתני' אבל לא אמר כו':
(כט) כיצד כו' וכן אם חלץ כו'. מתני' חלץ ועשה כו' חלץ וחלץ כו' וז"ש לא לפסול את זו ואמר ולא לאסור בקרובותיה דבהא פליגי ר"ג וחכמים ומודים חכמים לר"ג כמ"ש אבל לא אחר כו':
(ל) בין לשם יבמות כו'. ע' בה"ג ומש"ש דרבנן ס"ל אין זיקה וחליצה פסולה אינה פוטרת ויש תנאי בחליצה אע"ג דלא קי"ל כן לא דרבנן ס"ל כן בכ"מ אלא ס"ל דכאן מהני כיון דיש קידושין ביבמה ולענין זה פליגי ר' וחכמים וקי"ל כחכמים וע' ברא"ש שם:
(לא) הא דאין כו'. מתני' והבעילה בזמן כו' וגמ' שם ביאה פסולי יש אחרי' כו':
(לב) כגון כו' שאם יחלוץ כו'. נ"א א' ומודה ר"ג וערש"י שם וכ"ה בירושלמי שם ומודה ר"ג כו' היאך עבידא היה שלש יבמות עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית כו' נתן גט לזו ובעל לזו ועשה מאמר בשלישית כו' ושם סוף פרקין דתניא שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית רנ"א כולי ורבנן אמרי אסור בקרובות שלשתן וצריכות ג' גיטין וחליצה לאחת מהן וט"ס וצ"ל מאמר בשלישית וכ"ה בתוספתא ספ"ז:
(לג) וגם היא כו'. במתני' נתן גט ובעל כו' גט לזו ובעל לזו כו':
(לד) אבל חליצה כו'. במתני' ודלא כתנא דברייתא נ"ד ב':
(לה) אבל אם כו'. נ"ג א' והכא בחליצה פסולה כו' וכ"ש לפי מ"ש בסי' י"ג:
(לו) עשה מאמר כו'. נ"ב ב' בעי רב חנניא כו' תפשוט כו' ועבדינן כפשיטותיה דרבה וערש"י שם ד"ה או דלמא כו':
(לז) ואינה מותרת כו'. רש"י הנ"ל:
(לח) וי"א כו' תוספת שם ד"ה או דלמא כו' ופליגי במ"ש אפילו היא אי אמתני' דוקא קאי ולאחין או אעלמא קאי ומדקבעוה שם משמע כרש"י ועמ"מ:
(לט) או על צרתה. כמו בצרה אחר מאמר כנ"ל:
(מ) או על כו'. נלמד מהקודם וכמש"ו כדין כו':
(מא) איכא למימר כו'. גמ' ערוכה שם או שקטן אחר קטן וכ"ש במאמר דעדיפא כמ"ש תוס' שם ד"ה וכן כו' וז"ש וגט כו' וערא"ש שם שכתב והא דאמרינן עשו ביאת כו' ולא אמרו כמאמרו ג"כ כתירץ הגמ' ה"מ בגדול אחר כו':
(מב) וגט כו'. דלא כשמואל דדוקא לר"מ דגט במקום חליצה הוא כמ"ש תוספת הנ"ל וכמ"ש בגמרא שם ושם ג' ב' וכיון דלא קי"ל כר"מ בחליצה כמ"ש ק"ה ב' ה"ה בגט ועתוס' שם ד"ה רמ"א כו' ורא"ש שם:
(מג) כשהוא מייבם כו'. כמ"ש בתוספתא וירושלמי צרה שניה חולצת או מתייבמת והביאו הרא"ש ברפ"ג וכן בתוספתא כל האסורות כו' וכ' למעלה ס"ה:
(מד) חולץ לשניה ר"ל אף לשניה ועבה"ג ועמ"ל מ"ה:
(מה) ויש כו' צ"ע דאם קורא לזו חליצה פסולה א"כ ה"ה דביאתה ביאה פסולה ואמרינן בפר"ג דחליצה פסולה אין אחריה כלום וביאה פסולה כו' והוא פסק דביאתה פוטרת צרתה כמ"ש ר"ס קע"ד ועוד דכ"ש הוא ביאה מחליצה וע"ל ר"ס קע"ד אבל מ"ש המ' ממ"ש ך' ב' בא עלי' או כולי י"ל דההיא ברייתא אתי' כמ"ד אין זיקה וכ"מ ברשב"א ע' תוס' ך"ו ב' ד"ה מדקאמרת כו' ולר"י נראה כו':
(מו) ואם נבעלה כו'. כמש"ל סימן ד':
(מז) וצריכה כל אחת. נ"ה גי' המ"מ וליתא אלא וצריכ' אחת כו' וכ"ה גי' הטור וכמש"ל ס"ה דרמב"ם מוקי לההיא ברייתא כ' ב' איסור מצוה כו' בשתיהן אסורות ובזה נסתלקה תמיהת המ"מ עליו שם פ"ז הלכה י' ומה שמדייק המ"מ שם פ"ה הלכה י"א דהרמב"ם סובר אפילו בשוות אינה פוטרת מהא דלמטה ליתא דהוא מפ' שפ' כרב אבל ליתא כמ"ש למטה:
(מח) נחלצה אחת כו'. פ' כשמואל וכמ"ש הרי"ף וכתי' בתרא ומפרש מ"ש כי קאמר שמואל כו' קאי אצריך לחזור ע"כ האחין היכא דוקא לפטור צרתה אז צריכה לחזור אבל אם חולץ לכל אחת בפ"ע א"צ לחזור ונ"ה בפי' בסיפ"ה ע"ש וכ"כ הרמב"ן ורשב"א דשיטה כשמואל ומיירי בשוות כמ"ש למטה אז עד שתחלוץ כ"א כו' ואם איתא בחליצתן לבד סגי וס"ל דבשוות שנפלו לפני אח אחד פוטרת צרתה כנ"ל וכן לפני אחין הרבה ונחלצה אחת מכולן אבל גרושה אפילו נחלצה מכל האחין לא מהני דלא עדיף מנפלו לפני אח אחד וכמש"ש בפ"ז הלכה ט' וכנ"ל סי"ח אלא שדבריו סתומים כדרכו ואפשר לקיים ג"כ כגי' של המ"מ הנ"ל כ"א ונפלו לפני כמה אחין כמש"ו ושיטתו כשיטת הרשב"א שפ' כשמואל וכתי' בתרא וכתב דקיי"ל כסתם מתניתין דפ"ה ודלא כמו שדחקו בגמרא לפרושי למ"ד אין זיקא וכן הברייתא דשם וכן המתני' דקאמר עשה מאמר בזו ומאמר כולי וחליצה וכ"ה לשיטת הרמב"ם ול"פ על הרשב"א אלא בשני יבמין ושתי יבמות וזה לא נזכר במתני' שם ולא בברייתא שם וכלל שדעתו כדעת הרי"ף ורשב"א וכתי' בתרא דשמואל אלא בב' יבמות ובב' יבמין:
(מט) ונחלקו עליו כו'. עמש"ש בס"ה. וכללא דמילתא דחליצה מעולה פוטרת לד"ה ואף לתי' קמא התחיל ולא התחיל כ' הרא"ש בשם הריב"ש דדוק' שם משום דשם פסולייהו שוין דהוא בכרת כמו אחות אשה עצמה ואף שתוספת לא סבירא ליה כן מ"מ לדינא ודאי לכל הדיעות פוטרת מדאיבעי' להו לגמ' בעלת הגט כו' ובשו"ת להרמב"ן דפ' כרב אינה פוטרת ולש"פ שפ' כשמואל פוטרת ובגרועה ללישנא קמא דשמואל אינה פוטרת וכ"פ הרא"ש ולרי"ף וראב"ד פוטרת שפ' כלישנא בתרא וזהו באחין באשה אחת וביבם א' ושתי נשים הגרוע ודאי אינה פוטרת ומעולם פוטרת ובשווין פליגי רש"י וסיעתו עם הריב"ם ורמב"ן וכמ"ש ברא"ש וכמ"ש שם:
(נ) שני יבמין כולי מ"ש כ"ד א' תני שילא כו' מ"ט כו' משא"כ בדאורייתא:
(נא) בגט. כגון שבא אחר קידושיה מיד אז בלא קידושין דממ"נ סגי בגט:
(נב) עד שידע כו' ל"ד אלא ה"ה אם יסתפק לו כנ"ל אלא לאפוקי דאם נידע שמייבם אחיו לבסוף או שלא נודע כלל שייבם אחיו דס"ס הוא שמא לא ייבם ואת"ל ייבם את"ל ייבם שמא לבסוף וז"ש עד שידע כו' תחלה וכמ"ש קי"ט א' היה לה כו' וערש"י ד"ה אינה כו' אבל לכתחל' ודאי אסור דאין כאן אלא ספק א' שמא לא ייבם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |