שפת אמת/חלה/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף משנה תורה להרמב"ם והשגות הראב"ד נושאי כלים מפרשי הרמב"ם

שפת אמת חלה ב

חלה פרק ב'

ד

חלה פ"ב מ"ד העושה עיסתו קבים כו'. כתב הר"ב דאם יש בכל אחת שיעור חלה א"צ נגיעה ובשלהי פרקין דמצריך נגיעה טהורה וטמאה שאני מפני שהוא דבר שמקפיד על תערובתו ע"ש. ומדלא תי' דהתם נמי איירי באין בכל אחת כשיעור משמע דס"ל דבכה"ג אין לצרף כלל טמאה עם טהורה אף בנגיעה [כמו בשתי נשים שעשו שני קבין דלקמן (ריש פ"ד) דאין מצטרפות מטעם הנ"ל. ואפי' בשל איש אחד אם מקפיד על תערובתו אין מצטרפין כמ"ש בשו"ע יו"ד (סי' שכ"ו) וע"ש בט"ז ובנקה"כ שהאריכו בזה]. וצ"ע דאפשר דהא לא תי' הכי משום דלשון המשנה לקמן ב' עיסות כו' משמע לי' דאיירי אפי' היכא דאיכא בכ"א כשיעור:

ו

מ"ו ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן פטורין. יש לעיין היכא דאיכא שיעור בלי המורסן אי שוב כל העיסה חייבת. [ולפמ"ש הב"י ביו"ד (סוף סי' ש"ל) בשם הרשב"א לפרש דהא דאמר רשב"ל בירושלמי לעיל (פ"ק ה"ח) במשנה דעיסת הכלבים כל שלא עירב לתוכה מורסן דמיירי שעירב המורסן לאחר שניטל מתוכה ודאי מוכח דבכה"ג פטורה. לפי שאין דרך בני אדם לעשות כן. אך אליבא דשמואל ור"י דפליגי עלי' התם ומפרשי מתני' הנ"ל בענין אחר יש להסתפק כנ"ל]:

· מעבר לתחילת הדף