נקודות הכסף/יורה דעה/שכו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נקודות הכסףTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png שכו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(סימן שכ"ו בט"ז ס"ק א') השיג על העט"ז. ולפענ"ד נראים דברי העט"ז נכונים ואמתים וברורים וגם דעת התרומת הדשן כן כמו שאבאר ולפי שיתבארו כמה חדושים ודינים אמתים מתוך דברי ע"כ מוכרח אני להאריך קצת דמה שרצה הבעל טורי זהב לומר דבמקפיד דכרכום וכהאי גוונא צריך נשיכה לענין מוקף לא דק דאפילו לעיסה טהורה וטמאה הא במתניתין דטהורה וטמאה תנן ספ"ק דחלה ונותן פחות מכביצה באמצע כו'. משמע דבנגיעה סגי ואין צריך נשיכה וכן מוכח להדיא בש"ס בסוטה דף למ"ד דהך מתניתין איירי בנגיעה וכן הוא להדיא בתוספות פרק אלו עוברין (פסחים דף מ"ו ע"ב). ובספר התרומה (סי' ס"ב) ובריש פ"ב דחלה משנה ד' ובת"ה סי' קס"ט דבנגיעה לחוד מהני בעיסה טמאה וטהורה ואין צריך נשיכה וכן משמע להדיא באשר"י בהלכות חלה ובשאר פוסקים. ואפשר הא דמצריך נשיכ' היינו אם אינן בסל ומתניתין והפוסקים דסגי בנגיעה היינו כשהן בסל אבל מפשט דבריו משמע דמתניתין דשתי עיסות מיירי בנשיכה וגם משמע מפשט דבריו דבנגיעה לא מהני אפילו בסל והא ליתא: ועוד נראה דהכא אפי' נגיעה ואפי' צירוף סל לא צריך דאי לא תימא הכי אלא דכיון דהוא מקפיד לא מהני צירוף סל לענין מוקף כשיש בכל עיסה כשיעור אם כן קשה על הטור ושלחן ערוך שכתבו סתמא בסוף סי' שכ"ה דאם יש בכל אחד מהן כשיעור אין צריך אפי' צירוף סל רק ששתיהן לפניו ולא חילקו בין מקפיד או לא וכמו שחילקו מיד אחר כך בסי' שכ"ו לענין צירוף וה"ל לכתוב דהיינו דוקא באינו מקפיד אבל במקפיד אפילו צירוף סל לא מהני. ומכ"ש שיקשה כן על רמ"א שכתב כאן בסי' שכ"ו בסתם דכשיש בא' מהן כשיעור מפריש מאחד על חברו ולא פירש דהיינו על ידי נגיעה או נשיכה דוקא וכן כל האחרונים העתיקו כך דבריו בסתם ואין א' שעלה על דעתו לבאר זה וכן קשה על רבינו ירוחם נכ"א ס"ג דפסק שם בשם ר"י ב"ר יודא וריב"א דלענין מוקף א"צ אפילו סל ולא מפליג בין מקפיד או לא ואח"כ לקמן לענין צירוף מפליג בהדיא וכן משמע להדיא דעת הרמב"ם שלא חילק במקפיד אלא גבי צירוף אלא ודאי סבירא להו לכל הנך רבוותא דלענין מוקף אין חילוק בין מקפיד או לא. וטעם נכון יש בדבר דדוקא לענין צירוף יש לחלק בהכי דהא עיקר חיובא הוא דאנו רואין כאלו הן עיסה א' מצורפי' יחד והרי הוא מקפיד עליהן לצרפם יחד אבל לענין מוקף שמפריש מאחד על חברו א"צ שיהיו מצורפים יחד. וכן מבואר להדיא דעת ר"א ממיץ בספר יראים סי' קס"ג ומביאו המרדכי פרק אלו עוברין שם וכן הוא דעת התוס' פ"ק דנדה דף ז' ע"א וכ"ה סה"ת תי' פ"א ורבינו שמשון בפי' המשניות בפרק ב' דחלה משנה ד' בשנויא קמא דידהו וכ"כ האגוד' בפרק אלו עוברין בשם יש גאונים א"כ הרי כל הני רבוותא ס"ל דלענין מוקף אין לחלק בין מקפיד או לא ולענין צירוף ע"כ כ"ע מודי דיש לחלק בין מקפיד או לא וכדאי' במתניתין רפ"ד דחלה ובירוש' ור"ש ובכל הפוסקים. ועוד נראה לי דאפילו מאן דמחלק גם במוקף במקפיד היינו דוקא בטומאה וטהרה דחשיב מקפיד טובא מה שאין כן בעלמא דהא לא הוצרכו לחלק זה אלא לתרץ הך דעיסה טהורה וטמאה ואם כן י"ל דוקא התם אבל בעלמא לא. ונ"ל ברור דגם דעת הרא"ש כן ממ"ש טהורה וטמאה שאני כדאיתא בירושלמי דהאי פירקא דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף עיסה טהורה וטמאה עשו אותו כדבר המקפיד על תערובתו כו' התם הוא דמקפיד על תערובתו טובא משום דמיד שיגעו אפי' לא יתערבו מטמא העיסה והלכך דוקא בטמאה וטהורה י"ל דצריך נגיעה דודאי מסתמא לאו כנוגעים דמי. וכן משמע לשון סה"ת סי' פ"ב בשנויא בתרא שכ' התם כיון דאקפיד על נגיעתן מפני הטומאה לא יועיל צירוף סל וכן משמע בירושלמי דמס' חלה דקאמר דבר שהוא מקפיד על תערובתו כו' והיינו דקאמר הרא"ש טהורה וטמאה שאני כדאיתא בירושלמי כו' ולא קאמר בקיצור התם שאני כדקאמר בירושלמי כו' אלא ר"ל דדוקא כיון שהוא טהורה וטמאה שאני ולפ"ז נר' דהטור וש"ע ורבינו ירוחם ושאר אחרונים קיימי בשיטת הרא"ש ואפ"ה לא חילקו בזה דהא טומאה וטהרה אין נוהג בינינו מיהו הר"ף בהגהת סמ"ק סי' רמ"ה כתב גבי מוקף ובלבד שלא יקפיד כו' ולא הזכיר עיסה טמאה ונראה לי דדומיא דעיסה טמאה קאמר דהיינו דמקפיד טובא אפי' אנגיעה והפוסקים דמביאים ראיה מעיסה טהורה וטמאה לענין מוקף ס"ל דאפילו בטמאה וטהורה דמקפיד על נגיעתן לא שייך לחלק לענין מוקף: ונ"ל ברור שגם דעת התרומת הדשן סי' קפ"ט כן וכך הם המשך דבריו. שאלה. אשה לשה שתי עיסות בא' עירבה כרכום ובא' לא עירבה ואין בזו ולא בזו שיעור חלה יש לצרפם על ידי נשיכה כדי ליטול מהן חלה או לא. תשובה. יראה לכאורה מתוך דברי הגאונים דיש לצרפם ע"י נשיכה דבגליון בתוספות פ"ק דנדה וסמ"ג וסה"ת (בשנוי בתרא) ואשר"י בהלכות חלה ומרדכי פ' אלו עוברין מתרצים הא דלא מהני צירוף סל בעיסה טהורה וטמאה לענין מוקף אלא צריך נגיעה היינו משום דמקפיד על תערובתו כו' והשתא מוכח מהך שינויא דחבור ע"י נגיעה וכ"ש ע"י נשיכה מהני עכ"ל ר"ל נהי דהתם גרע טפי כיון שהוא טומאה וטהרה ומקפיד אפילו על נגיעתן וכדפרישית מכל מקום מוכח מכח כל שכן דהתם מהני נגיעה או נשיכה כל שכן הכא בכרכום והשתא ס"ד דתרומת הדשן דמוקף וצירוף שוין הן וא"כ כיון דלענין מוקף מהני נגיעה דמקפיד ה"ה לענין צירוף ואח"כ כתב אמנם בסימני אשר"י ובי"ד כ' בהדיא דדבר המקפיד על תערובתו לא מהני לא נגיעה ולא נשיכה וכן מוכח מדברי אשר"י בהל' חלה וכן מצאתי בפי' משניות דרבינו שמשון במסכת חלה פ"ד ונראה לחלק היכא דבתרוייהו יש שעור חלה אע"ג דמקפיד על תערובתו מהני נשיכה או נגיעה כדי לפטור אחת את חברתה דחשיב שפיר מן המוקף בהכי ובהא איירי הך דעיסה טמאה וטהורה דבתרווייהו יש שיעור חלה אבל הא דאמרינן לעיל דלא מהני נשיכה בדבר המקפיד איירי שאין בכל אחד שיעור חלה ובאים לצרפה כדי לחייבה בחלה עכ"ל השחא בא בעל תרומת הדשן להוכיח דיש חילוק בין מוקף לצירוף ובצירוף אפילו במקפיד דכרכום שהוא אינו כמפני טומאה וטהרה לא מהני נגיעה ונשיכה דאם לא כן קשיא דהא בהרא"ש וטור כתבו בהדיא גבי צירוף דאפילו נשיכה לא מהני אפילו בא' פת קיבר וא' פת נאה וא"כ קשה מכח כל שכן דהתם בטומאה וטהרה דמקפיד אפילו אנגיעה מהני נגיעה וכל שכן במקפיד דפת קיבר ופת נאה וכה"ג אלא ודאי צ"ל דדוקא לענין צירוף לא מהני נגיעה ונשיכה אבל לענין מוקף מהני נגיעה דמוקף עדיף מצירוף. והלכך בעיסה טהורה וטמאה מהני נגיעה אע"ג דמקפיד אבל במקפיד דעלמא כגון פת קיבר ופת נאה או כרכום לענין מוקף לא צריך אפי' נגיעה וא"כ לענין השאלה שהיתה לענין צירוף לא מהני נשיכה ואחר כך מביא בת"ה שם דברי רא"מ ור"ש בשנויא קמא ותוספות דפרק קמא דנדה הנ"ל דאין מחלקין אפי' בעיסה טמאה וטהורה לענין מוקף בין מקפיד או לא ומפלפל שם ומסיק דלענין שאלתו לא מהני נשיכה כך הם המשך דברי בעל תרומת הדשן שם שלא בא לפלפל רק לענין שאלתו שהיתה לענין צירוף אי מהני אבל לענין מוקף במקפיד בכרכום לא כתב דצריך נשיכה וי"ל כדפרישית ומ"מ יהיה איך שיהי' ק"ל על מ"ש בתה"ד שם בסוף דבריו וז"ל והשתא בנדון דידן דודאי מקפיד תערובת' הוא דאין הכרכום מספיק בחזותו וטעמא לשתי העיסות ורוב הדעות סברי דיש לחלק כו' למה כתב רוב הדעות הא בנדון דידיה כל הדעות ס"ל הכי דלענין צירוף יש לחלק בין מקפיד או לא וכמתניתין וירושלמי רפ"ד דחלה ולא פליגי הדעות אלא לענין מוקף אבל לענין צירוף כ"ע מודי והשתא עלו דברי העטרת זהב כהוגן. והיינו שכתב הרב רמ"א בסתם אבל אם יש בהם כשיעור מפריש מאחד על חבירו כו' וכל זה ברור: אלא אי קשיא הא קשיא אגוף הדין דמוקף אפילו באינו מקפיד דפסק בש"ע ס"ס שכ"ה כדעת הטור והרא"ש דא"צ לא נגיעה ולא צירוף סל והיינו ע"פ מה שדחה בב"י דברי סה"ת סי' ס"ב מקמי' דברי הרא"ש והרשב"א בפסקי חלה שלו והרמב"ם. ולפענ"ד צ"ע בדבר דהא דעת הסמ"ג עשין קמ"א דף רי"ב ע"ד בשם ר"י דלענין מוקף צריך צירוף סל בלא נגיעה וכ"כ תוספות בפ' אלו עוברין בשם ר"י ואע"ג דכתבו שם בשמו דצריך אפילו נגיעה וכן דעת התוס' בפ"ק דנדה וכן דעת הרוקח סי' שכ"ט והוא סותר לדברי סמ"ג בשם ר"י וצ"ל דתרי ר"י נינהו מ"מ מדברי כולם מבואר דעל כל פנים צריך צירוף סל וכך כ' הר"ף בהגהת סמ"ק סי' רמ"ה וגם בתשובת מיימוני להלכות זרעים כתב כדברי סה"ת א"כ אדרבה הרי כל הנך רבוותא פליגי על הרא"ש ורבים נינהו והראיה שהביא הרא"ש מקנקני' של יין וכן מחמשה שהיו בגורן אינה ראיה דעיסה שאני וכמ"ש הר"ש בפ"ב דמעשר שני ומ"ש הב"י שכן משמע דעת הרמב"ם לא ידעתי שום משמעות דאדרבה י"ל דס"ל כר"י שבתוספות פ' אלו עוברין דצריך אפילו נגועה ואין מחלק בין עיסה טהורה לטמאה וס"ל הא דקתני במתניתין ועיסה טמאה היינו לאשמועינן דאפי' בטמאה שרי בכה"ג א"נ לאשמועינן דמותר לגרום טומאה לחולין וע"כ כ' הרמב"ם בסוף פ"ז מהלכות בכורים וז"ל ומותר לגרום טומאה לחולין שבא"י לפיכך שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלת שתיהם מעיסה שלא הורמה חלת' ונותנה באמצע סמוך לעיסה טהורה ומושך מן הטמאה לטהור' כדי לתרום מן המוקף עכ"ל ואע"ג די"ל דדוקא בהך דטמאה מצריך נגיעה מ"מ מאן מוכח ועוד דנהי בעלמא לא מצריך נגיעה דלמא צירוף סל בעי ובאמת פשט דבריו משמע דלענין לתרום מן המוקף אין חילוק בין טהורה לטמאה ובכל גוני צריך נגיעה בעיסה. ומ"ש הרמב"ם בפרק ג' מהלכות תרומות דין י"ח בשתי מגורות שבבית אחד או ב' חביות תורם מאחד על חבירו נמי אין ראיה וכמ"ש לעיל דעיסה שאני ומה שכתבו בב"י שכ"כ הרשב"א בפסקי חלה שלו אין בידי הספר על כן לא אוכל להשיב עליו בזה: מיהו ר' ירוחם כתב בשם ר"י בר' יהודה וריב"א כהרא"ש וכך כתוב בהג"ה בתשובת מיי' שם בשם ריצב"א וכן משמע דעת הר"ן בס"פ אלו עוברין וכן דעת הברטנורה פרק ב' דחלה משנה ד' ומ"מ נתבאר בדברי התוספות פ' אלו עוברין בשם ר"י דצירוף סל כשאין שיעור בעיסה א' היינו שיגעו בסל וכך כתב הסמ"ג בשם ר"י וכ"כ הר"ף בהגה' סמ"ק וכך כתוב בסה"ת סימן פ"ב וכ"כ הר"ש בפי' המשנה פ"ב דחלה משנה ד' לחד שנויא וכן כתב הברטנורה שם וכ"כ הרא"ש בהל' חלה סימן ד' ומעתה מ"ש הב"י על הטור ומדברי הסמ"ג בשם ר"י נראה דצירוף סל לא מהני אא"כ נוגעיס זה בזה אינו מדוקדק דנרא' מלשונו דלהטור א"צ נגיעה וזה אינו דא"כ יהיה הטור נגד הרא"ש וכל הפוסקים הנ"ל אלא אדרבה נראה לומר מדכתב הטור ואם אינן נדבקין (דהיינו נשיכה) והם בסל הסל מצרפן ולא כ' רבותא יותר דאפילו אינן נוגעות כלל הסל מצרפן אלמא דדוקא קאמר דבאינן נדבקין אלא נוגעין זה בזה הוא דהסל מצרפן ואפשר דה"ק מדברי הסמ"ג בשם ר"י נראה כן להדיא יותר מבואר מבדברי הטור ודוחק. ועוד דאם כן לא הוי ליה לכתוב כן בשם הסמ"ג בשם ר"י לחוד שהרי הוא מבואר בהרא"ש וכל הפוסקים הנזכרים. העולה מכל זה שתי עיסות שאין באחת מהן כשיעור ויש בשתיהן כשיעור ואינו מקפיד עליהן אם יתערבו זה עם זה בענין דמהני צירוף סל צריך שיגעו זה בזה בסל ואם יש בכל א' מהן כשיעור ורוצה להפריש מאחד על חברו אין צריך לא נגיעה ולא סל רק ששתיהן לפניו ויש חולקין דצריך סל בלא נגיעה ולענין מוקף אין חילוק בין הוא מקפיד על העיסות שלא יתערבו זה בזה או אינו מקפיד רק אם הוא מקפיד הרבה אפי' על נגיעתן כגון שאחת טהורה ואחת טמאה וכיוצא בזה. ודוקא בעיסה אבל בשאר דברים אין צריך במוקף אפי' סל:


·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.