דרישה/אורח חיים/שכ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דרישה ‏ אורח חיים שכ

א

בב"י ז"ל וא"ת אכתי תקשה מנשיא בן מנחם הוי רובא דעלמא ואפשר לומר דשל בית מנשיא ל"ד דאינשי טובא נמי הוו סוחטין כו' וצ"ע כי בא ב"י לשנות תירוץ חדש שלא מוזכר בגמרא בדברי רב פפא. ואם אפשר לומר ולתרץ כן ודאי לא הוי שתק גמרא מהאי תירוצא ובאמת קושיית ב"י אינו קשה כ"כ והמעיין שם בגמרא דף קמ"ד ע"ב ז"ל ברייתא אבל לא ברימונים דשל בית מנשיא הוו סוחטין ברימונים. ומסיק בגמרא ע"ו ז"ל אמר רב נחמן הלכה כשל בית מנשיא בן מנחם א"ל רבא לרב נחמן מנשיא בן מנחם תנא הוא פירש"י בתמיה וכי איהו פליג למימר דבשבת אסור דתימא הלכתא כוותיה ותי' דה"ק הלכה כי האי תנא דסבר לה כשל מנשיא ב"מ. ומשום דסבר כמנשיא ב"מ הלכה כמותו. מנשיא בן מנחם הוו רובא דעלמא. ומסיק דה"ט כדרב חסדא כו' ויש לדקדק מדפריך ותירץ דה"ק הלכה כי האי תנא כר ולא פריך בקיצור מאי ראייה מביא התנא משל בית מנשיא וכי מנשיא הוה רובא דעלמא ש"מ דס"ל להמקשן דבאם לא היה תולה רב נחמן פסקו דהלכה כהאי תנא משום דמנשיא עבד כוותיה לא הוה קשה ליה מידי דהא דתנא דאמר אבל לא ברימונים יש לו שום טעם אחר. ומ"ש הברייתא ושל בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברימונים הברייתא מייתי ליה קצת לראייה אלא ודאי טעמא דתנא אינו מהני. אבל לרב נחמן קשה דמשמע דפסק הלכה כוותיה מכת דמנשיא עבד כוותיה קשה וכי מנשיא הוו רובא דעלמא. וא"כ לפי מאי דמסיק רב פפא לומר דרב חסדא לא מה"ט קאמר אלא משום דהוה דבר שאין עושין ממנו מקוה ור"ל רב נחמן לא שפיר קאמר דתלי פיסקא בדבי מנשיא אלא ודאי ההוא תנא הו"ל שום טעם אחר וא"כ לא קשה מידי וק"ל. עוד שם בב"י ומשמע ליה דתותים ורימונים ל"ד כו' צ"ע למה כתב ומשמע לי דהא אח"כ בהיפוך הדף כ"כ בשם שבולי הלקט ושאר פוסקים ע"ש. עוד שם בב"י והו"ל ר' יוחנן יחיד ואין דבריו במקום רב ושמואל שהם שנים. צ"ע דלכאורה קי"ל כר' יוחנן אף במקום רב ושמואל. מ"ש רבינו ז"ל אבל הרי"ף פסק דסוחטין אשכול וכבשין ושלקות לתוך הקדירה ולכתחלה ואפי' בצריך למימיהן אבל לתוך הקערה פטור אבל אסור צ"ע דמשמע מדברי רבינו דגם באשכול קאמר בשם הרי"ף דאם סחטו למימיו לתוך הקערה אינו חייב אלא פא"א ולא משמע הכי בהרי"ף אלא הסוחט אשכול לתוך הקערה למימיו חיובי נמי מחייב גם ל' רש"י והביאו ב"י משמע כן שהרי כתב ז"ל למימיהן פא"א שאין זה מפרק שאין המשקה הזה יוצא מן הכבשין שלא גדל בתוכן אבל אסור אטו זתים וענבים משמע דבתותים וענבים חייב אפי' לרב ואף א"ת שרבינו מיירי בסוחט האשכול לתוך הקערה כדי ליתנו אח"כ מתוך הקערה אל התבשיל מ"מ בשעת סחיטה שסחטו למימיו משמע שם ברי"ף דחייב עליה ע"ש בפרק חבית דף קס"ג ע"א. ולפי מאי דקי"ל דאליביה דדברי הכל מותר לכבוש כבשין ושלקות לצורך גופן ופרש"י שכדי לאוכלן סוחטן ממשקה הנבלע בהם נלע"ד דה"ה דמותר לכתחלה לסחוט מיני לאקשי"ן משומן הנבלע בהן אם הוא עושה מפני שאינו יכול לאוכלן משום שומן הרבה שבהן וק"ל. כתב ב"י אהא דספוג אין מקנחין בו אא"כ יש בו בית אחיזה משום גזירה שמא יסחוט דרש"י פי' לפי שכשאוחזו נסחט בין אצבעותיו וכתב המ"מ פרק כ"ב בהשגות ק"ל וכי יש לו אחיזה מאי הוי הא אי אפשר לקינוח בלא סחיטה ואני אומר כיון שיש לו בית אחיזה הו"ל כצלוחית מלאה מים שמריק ממנה עכ"ל. והנה באתי להודיע שהאי ואני אומר לאו מל' המגיד משנה הוא אלא לשון הראב"ד הוא. והב"י שהביא כאן לשון ההשגות לא כיון יפה שלא השיג אלא על הרמב"ם שכתב שם פרק כ"ב ז"ל ואין מקנחין בספוג אא"כ יש לו בית אחיזה שלא יסחוט עכ"ל שמשמעות ל' זה דהרמב"ם משמע דכשיש לו בית אחזיה לא יסחוט וע"ז כתב הראב"ד דזה הפירוש אינו דודאי גם בשיש לו בית אחיזה יסחוט אלא דכשיש לו בית אחיזה הסחיטה אינו מזיקה דהוא אינו סוחט הספוג בין אצבעותיו בידים אלא ה"נ כצלוחית מלאה מים שמריק ממנה המים וק"ל. ובאמת גם ל' הרמב"ם אפשר לפרש כן במ"ש שלא יסחוט אדלעיל קאי אמ"ש אין מקנחין בספוג דקאמר ה"ט דאין מקנחין בו כדי שלא יסחט אבל לפי מ"ש רבינו ורש"י פשיטא דלק"מ. ואפשר דהב"י לא הביא דברי השגות דכאן אלא כדי ללמד ממנו כוונת רבינו ורש"י וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.