שו"ת הרמ"א/ק

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרמ"א ‏ ק

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יהודה יגבר באחיו. הוא אהובי האלוף הר"ר יהודה ש"ן, ראיתי כתבך ובקשתך ממני למלאות צמאונך בפשטי המרדכי אשר לא שמע מעלתו עד כה. ואמרתי לקיימה, והנה בזו המעט יראה מעלתו התועלת הרב אשר הגיע למעלתו עם חברים בשמעכם ע"כ וחבל על ימים שאבדתם אצל אחרים ולא העליתם דבר, ויהי מה מצדי לא יבצר אי"ה לכתוב לכם תמיד כפי השגת ידי בכל אשר תשאלו ממני, והש"י ינחני בדרך אמת כדי שלא אכשל עם אחרים התלויים בי בהלכה:

א

שאלת ממני אהובי ריש אחד דיני ממונות בדין הב' במומחה שקבלו עליהם שפטור שסותר הכלל הראשון וכו' הרי כל דברי המרדכי שם הם דברי האלפס והוא כתב שם בהדיא דחוזר הדין כמו כלל הראשון, ואם הוקשה לך הדין ע"פ פירש"י הלא כתבת בעצמך שעל פי האלפס עולה כהוגן ומידי הוא טעמא אלא לדידיה ומאחר שמתורץ אליביה מה לנו לפירש"י בזה ודו"ק:

ב

עוד פרק נגמר הדין מ"ש וראב"ן פסק כיון דעבוד רבנן לפרש צריך לפרש ואם לא פירש לאו עדות הוא וכו' ולעיל ריש פרק הגוזל כתב בשם ראב"ן לענין קבלת עדות שלא בפניו דמדכשר לגבי אונס אפילו שלא באונס כשר בדיעבד וכו', וא"כ הכא ה"ל להכשיר בדיעבד וכו'. לא קשה מידי דלעולם אמרינן דלא חלקו חכמים בתקנתן ואין חילוק בין דיעבד ללכתחילה אלא דגבי קבלת עדות שלא בפני בעל דין שהכשירו במקום אונס ממילא דיעבד נמי כשר דאין לך אונס גדול מזו דאי אפשר לחזור ולקבל העדות ובלא זו לא מקרי דיעבד, זהו סברת הראב"ן:

ג

עוד שאלת הגי' ריש הגהות סנהדרין גבי ופ"ב דכתובות אפילו למפרע דמשחקי בקוביא וכו' וק"ל. כך הוא הגירסא בספרי ובפ"ב דכתובות אפילו למפרש דמשחקי בקוביא וכו' וק"ל. ובטופס שטר שלישית הגירסא כך הוא לפני ואין בה גימגום כלל אין לו ליתן כ"א בפני שנים שבאו לפני ב"ד ויפרש עליו השלישי בפניהם שמא יפול ביניהם מחלוקת וכו' והוא מבואר לכל מעיין בתחילת העיון שנכון הוא ואם יש איזה חסרון בספרך לא ידעתי:

ד

ומה ששאלת במרדכי ריש הלכות נדה בסוגיא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנס וכו' עד ולפי דבריהם אשה שאין לה ווסת צריכה בדיקה לבעלה אבל ר"י פסק דאפי' אשה שאין לה ווסת וכו', ושאלת איך נשמע זה מפירש"י ור"ת ושר"י חולק עליהם לפי פירושו וכו'. במחילה לא עיינת כאן יפה כי זהו פשיטא כי לפירש"י ור"ת דפירשו מאן דמתני הא לא מתני הא קאי על אינה עסוקה בטהרות וי"ל דחולקין ביחד ר' יהודה ור' ירמיה אליבא דשמואל דלרב יהודה אף לבעלה בעי בדיקה אע"ג דאינה עסוקה בטהרות ולרבי ירמיה דוקא בעסוקה בטהרות אבל לא עסוקה לא א"כ ש"מ דלדבריהם מלתא דרב יהודה לענין בעלה קאי אע"ג דאינה צריכה בדיקה אבל לפי' ר"י דמפרש מאן דמתני הא וכו' ולעולם בעסוקה בטהרות מיירי רב יהודה והא דאמרה שמואל חדא זימנא דרב יהודה לא שמיע ליה הא דרב ירמיה ואילו שמיע ליה לא הוצרך לאמרה כי גם הוא ס"ל כר' ירמיה ואין מחלוקת ביניהם כי גם ר' יהודה לא קאי אלא לענין עסוקה בטהרות א"כ ש"מ דבאינה עסוקה לכ"ע אינה צריכה בדיקה ולכן כתב אח"כ דבסתם כתב דאפילו לפי' ר"ת ורש"י דפירשו דרב יהודה קאי אף בשאינה עסוקה בטהרות לית הלכתא כוותיה וכו'. וזה פשוט:

ה

ומה ששאלת במה שקאמר בסוגיא דהאשה שהיתה עושה צרכיה וראתה דם וכו' ופסק מורי וכו' כדלעיל על היכן קאי, נראה דבא לומר דרבו פוסק כמו שהביא בסוגיא ע"פ רש"י ודלא כפי' ר"ח. ולזה אמר אח"כ ופסק הר"ם וכו' דהוא פסק כר"א ואע"ג דלפי זו היה לכתוב והר"ם פסק וכו' דמשמע דהוי מחלוקת ביניהם מ"מ אין נראה להגיה משום זה דבר אחד כל זמן שלא נמצאהו בספר ישן כי אתה ידעת את ספר המרדכי ואת שיחו כי לרוב נמצאו בו לשונות מגומגמים להיותו מלוקט ומחובר מספרים רבים ובאו בתוכו הגהות ודינים רבים שלא במקומן בקצרה ואולי זה כאחת מהן ואין נפקותא בזה כ"כ להגיה עד שנמצא ספר ישן:

ו

ומה שרצית להגיה גבי תינוקת וכו' נותנים י' לילות וכו' עד כלים רכים ואין רואה וכו' אין להגיה שם דבר ועיין בתוספות ריש פרק התינוקות ותמצא שהוא נכון ובא לומר אע"ג שהיא רואה ע"י כלים קשים אפ"ה מאחר שאינה רואה ע"י כלים רכים נוכל לומר שחיתה המכה. ובגמרא יש גירסא אחרת ושם מוכח דיש לגרוס אינה רואה ודו"ק:

ז

ואשר שאלת בהלכות מקוואות במה שאמר שם מדתנן במתניתין ובמקוה שהיה מהלך טהור אפי' בזוחלין. ושאלת הפירוש גם מקום המשנה. לפני מוגה ובמקום שהיה מהלך וכו' והמתנית' היא התוספתא שהביא לפני זה דקאמר דאינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהיה מהלך מתחילתו משמע הא במקום שהיה מהלך תחילה מטהר בזוחלין כדין מעיין וה"ה דמטהר במשהו כמעיין:

ח

וששאלת ריש שבועות שתים דקאמר שכן מצינו בפרקין שבועה שלא אכלתי שבועה שאכלתי וכו' והקשית דבגמ' במשנה הגירסא הוא ממש להיפך. דע שאע"פ שהגי' בגמרא הוא להיפך מ"מ להיפך ג"כ ה"ה ולכן בענין זו נמי דינא הכי וכן הוא בירושלמי בהדיא. והמרדכי הביא זו הבבא דומיא דהנדון שמדבר בו דהיינו שנשבע שלא להגיד ע"פ החרם מה שיודע והשבועה שניה היא דהיינו שיגיד מה שיודע והיינו דומיא דשלא אכלנא ואכלנא:

ט

ומה ששאלת בתשובת ר"י לענין תקיעת כף במה שאמר וגם מה שתקעת שתי כפיך לשמים אי לשם ברית נתכוונת תוכל להתיר ע"פ חכם ובין כך ובין כך וכו' והוקשה לך הלשון. נראה דהכי קאמר אי לשם ברית נתכוונת תוכל להתיר וכו' אבל אי לא כיון לשם ברית רק כנושא כפיו לשמים דרך תחינה ובקשה אפילו התרה אינו צריך ולכן קאמר שאם הוא בברית צריך התרה ואע"ג דקאמר למעלה דחמיר משבועה מ"מ מהני לו התרה ולכן קאמר את"כ ובין כך ובין כך, ואתחילת התשובה קאי ר"ל בין שתקיעת כף הוא חמור משבועה או לא מ"מ מהני לו התרה בדבר שיש בו מכשול כדמסיק ומה שקאמר אח"כ שלא רצו להקל בשבועה ר"ל כי לא רצו לישבע שבועות מאחר שהיו יודעין שמקילין בהן ויעברו עליהם ולכן הנהיגו בת"כ שלא חששו אם יקילו בזו וכן הוא הפי' ואין אנו צריכים להגיה:

י

וששאלת בתשובת רב האי דכתב על מי שנשבע לגרש את אשתו דחייב לגרשה וכתב וז"ל. אי קשיא הא דאמרינן גבי סוטה וכתב ומחה וק"ו לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הא לא קשיא דהא מוציא מידי ספק ומידי אסורא אבל הכא דאמר רחמנא לא תשא וכו' והקשית א"כ איך למד אחיתופל ק"ו מזה לזרוק השם על התהום דשאני הכא דבא להוציא מידי ספק וכו' משא"כ גבי תהום ואם יועיל טעמא שהיה לצורך כל העולם מ"מ לא נלמד זה מק"ו עכ"ל. הנה הוה מצינא לתרוצי לך דבגמרא הוא דיש דלמד אחיתופל מק"ו זו והדרשה היה כמ"ד לא אמרינן דיו בק"ו ואין משיבין עליהם (כאומרם ז"ל אין משיבין על הדרש) אבל לא אתרץ בשינוי דחיקי ואכתוב לך האמת בפי' דברי רב האי לדעתי, וזה כי אני אקשה לך מאי קאמר דהתם בא להוציא מידי ספק ומידי איסורא דמ"מ למה לא צותה התורה שיגרש כל אדם את אשתו הסוטה ולא יבוא אח"כ עליה ומאיזה איסור בא להוציא שצותה התורה למחות את שם הקדוש. אלא נ"ל דה"ק מאחר שבא להוציא מידי ספק ומידי איסורא אין זה בכלל איסור מחיקת השם שאנו לומדים ממה שכתב ואבדתם את שמם לא תעשה כן לה' אלהיכם ולכן אינו אסור רק כשעושים דרך מחיקה ודרך אבידה להשם אבל כשאנו עושין זה לשום צורך ותיקון שרי. הלא ידוע לך מהלכות כתיבת ס"ת ותפילין אם נפל טפת דיו על השם דמותר למחקו כדי לתקנו וה"ה בכאן וא"כ למד אחיתופל ק"ו יפה מה לצורך תיקון קטן לא מקרי מחיקה ושרי לצורך תקון כל העולם לא כ"ש ולכן קאמר רב האי גאון שאין ללמוד איסור שבועת שוא מענין מחיקת השם דמאחר שבא להוציא מידי ספק וכו' לא עוברין שום עבירה כי זהו תיקון משא"כ בענין שבועת שוא. זהו הנ"ל בזה והוא אמת ויציב:

יא

ומה שהקשית עוד באותו עמוד במה שאמר שם ומיהו יש לדחות דה"מ בלשון נדר אבל בלשון שבועה דחמירא וכו' והקשית למעלה כתב הא דנזקקין לאלהי ישראל מיירי בשבועה וכו' לא קשה מידי אע"ג דהוא ס"ל דלענין שבועה מיירי מ"מ לא יוכל להכריח דרב האי מכח חומרא בעלמא קאמר דדילמא רב האי מפרש הענין בנדר ולא בשבועה:

יב

ומה ששאלת סוף פרק שבועת הדיינים תשובת רב על אחד שמצא תיבה פרוצה שיוכל להשביע היסת וכו' עד ואע"ג דתנן ואלו נשבעין שלא בטענה וכו' ושאלת מה הקשה שם בזו הלא לא חייבים רק שבועת היסת שלא נתקנה עד בימי רב נחמן וכו'. דע כי אין בין שבועת היסת לשבועת המשנה בזו רק כי בשבועת המשנה (נשבע שלא בטענה או ש"ד) צריך להיות מודה ובשבועת היסת אין צריך להיות מודה מקצת אבל לא נתקנה שבועת היסת מעולם לענין אם טוען שמא רק בטענת ברי (כמו ש"ד במודה מקצת) אלא שרבא קאמר מאחר דאם היה מודה מקצת בנדון ההוא דהיינו כשמצא תיבתו פרוצה אילו הודה הנתבע במקצת הוצרך לישבע שבועת המשנה אע"ג דהתובע טוען שמא א"כ אפילו בלא מודה מקצת נמי חייב שבועת היסת שנתקנה בימי רב נחמן ולכן הקשה שפי' ואע"ג דתנא ואלו נשבעין כו' דמשמע הא בכל הטענות אחרות שטוען שמא אפי' מודה מקצת אינו צריך לישבע א"כ ממילא בכופר הכל אינו חייב שבועת היסת אפי' לאחר תקנת ר"נ ולכן תירץ דאלו לאו דוקא:

יג

ומה ששאלת סוף הפרק ההוא דכתב כיון דיהודה היה סבור כיון שיש בו מתנה גמורה וכו', ושאלת דמאי צריך לתירוץ זה שאני התם דנשבע ואינו משלם אף כי הוא מודה מקצת וכו' לאו מענין השבועה קא פריך והוצרך לתרץ רק מה שקאמר התם בגמרא דהמלוה לא קים ליה וא"כ איך ישבע ולזה הוצרך לתירוץ דמ"מ כיון כו', ועיין בגמרא ותמצאנו:

יד

ואשר שאלת בהגהות מהלכות נדה מתשובת מוהר"ם באיש ואשה שקבלו חרם לישא זה את זה והמיר וכו' עד ומיהו היכא שבא לב"ד כשהמיר כו' וכתבת שכתב לעיל בתשובה ממש איפכא. לא ידעתי מהיכן מקום קושייתך ואם על תחילת התשובה כוונתך לא קשה מידי דמיירי ג"כ בתחילת התשובה אם באתה ג"כ לשאול בעודו הוא מומר דאז אינה צריכה היתר חרם רק שיאמרו לה הב"ד שמותרת לינשא בלא התרה אבל אם לא באתה עד לאחר ששב צריכה התרת חרם ממש:

ובפרק אין מעמידין גבי גבינות הנעשה בבית כותי וכו' עד ואף לפי דברי ר"ת דטעם כעיקר דאורייתא ל"ג יותרו וכו' שהוקשה לך מה ר"ל בזו דע כי ט"ס הוא ולפני מוגה ל"ל יותר ור"ל למה לא יותרו וכו' והוא מבואר ע"פ גירסא זו, ומה שקאמר התם ושמואל גופיה סבר הכי מדקאמר מח"ג מותר שכתבת שלא ידעת לפרשו הכי פירושו אף לשמואל שהוא אומר בגמרא דטעם אסור גבינות כותים מפני שמעמידין אותן בעור קיבת נבלה שהוא דבר חריף ואסור אף בזמן הזה מ"מ קאמר בגמרא מח"ג מותר בחותם א' דהיינו מורייס חלב גבינות ש"כ דלא חיישינן לזיופא:

טו

וריש פרק ר' ישמעאל כך הגי' בדפוס שלי ממקום הטינופות בא למקום הטינופת ילך וכה"ג איכא פרק דם חטאת דבעינן מזבח שלא נשתמש בו הדיוט. והג"ה שבפרק ר' ישמעאל המתחלת זה לשון מורי הר"ר יצחק הקטן נראה כדבריך מאוד וכו' דשאלת על היכן קאי נ"ל דקאי על מה שלפניהם שהתיר ישראל שהניח כותית או כותי בביתו בלא שמירת היין והמעשה היה שגם בלילה היתה נשארת בבית בלא נר ולא מרתתא דלמא יראוה דרך בקעת מאחר שלא היה נר עמה ואפ"ה מותר ואע"ג דהוקשה לו מההיא דשוכר את הפועל מ"מ לא היה אוסרו בדיעבד מאחר דלא הודיעו דהפליג י"ל דלמא הו"ל כאלו לא הודיעו שהפליג דמתירא שמא בא גם בלילה. ומה שהקשית על מה שאמר סוף פרק רבי ישמעאל אין לוקחין ביצים אלא מאדם שהוחזק וכו' ואח"כ קאמר דאם מתארח אצלו מותר, י"ל דיש לחלק בין ליקח מעמו למתארח אצלו דמאחר שנתארח אצלו לא החמירו וכו'.

טז

ומה ששאלת סוף מסכת ע"ז במה שקאמר א"כ די להם בהגעלה ואע"ג דתשמישיה ע"י אור כדאמרי' בשמעתא והא לא גרע אותו לשון מהגעלה כו', לא ידעתי מאי קשה לך בזה דהרי הפשט מבואר דמאחר דסגי ליה בהגעלה אע"ג דתשמישה ע"י אור א"כ כ"ש דסגי ליה בליבון כזה דלא גרע מהגעלה. כל זה נראה לי בשאלתך אשר השבתי לך עליהם מיד שבאתי לביתי לשלום תהלה לאל כדי שלא למנוע בקשתכם וכן אהיה מוכן תמיד, ממני דורש שלותך

משה איסרלש מקראקא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.